זו נראתה כמו התקופה הטובה בקריירה של קווין אנאן. אחרי ארבעה חודשים בהם נותר ספון בביתו בלה האבר, ב-6 בינואר 2013 הוא חזר למגרשים אחרי היעדרות ארוכה ולבש את מדי ניס מול מץ במסגרת הגביע הצרפתי. אנאן תרם את חלקו לריצה הנהדרת של ניס בצמרת, נבחר על ידי האוהדים לשחקן חודש פברואר, הבקיע שער ניצחון דרמטי לרשת טולוז בתחילת אפריל ושבועיים לאחר מכן הצטיין בפארק דה פראנס מול פריס סן ז'רמן. ניס אמנם הפסידה 3:0 לחבורת הכוכבים של קרלו אנצ'לוטי, אבל את תואר איש המשחק קטף דווקא אנאן, שזכה למחמאות גם מהמאמן האיטלקי של האלופה שבדרך. לכאורה, הכול נראה מושלם.
ואז קווין אנאן שוב נעלם.
בחמשת המחזורים האחרונים של העונה נאלצה ניס להסתדר שוב ללא הקשר הדומיננטי שלה, שפלרטט עם אפשרות הפרישה כמה וכמה פעמים. "קווין מתמודד עם בעיות אישיות לא פשוטות", הסביר המאמן קלוד פואל לעיתונאים שהתעניינו במצבו של אנאן, שלאורך כל הקריירה סבל מדיכאון ולא התאמץ להסתיר זאת. "אנחנו ממשיכים לתמוך בו ולא ניתן לו להרים ידיים. הוא נמצא בלה האבר ויחזור ברגע שירגיש מוכן".
לצערו של פואל, ולצערם של כל חובבי הכדורגל בצרפת, אותו משחק בפארק דה פראנס היה האחרון בחייו של קווין אנאן. הוא כבר לא יחזור לשחק. כלל לא בטוח שיזכה שוב ללכת.
בשעות הבוקר המוקדמות של ה-4 ביוני, אנאן נסע עם חבריו על כביש A 28 בנורמנדי. השחקן ישב במושב האחורי ונרדם במהלך הנסיעה. הוא ישן, בדיוק כמו ברוב התקופה בה נעדר מהמגרשים. הבעיה היא שגם הנהג נרדם על ההגה ואיבד שליטה על הרכב. המכונית התהפכה כמה פעמים, ואנאן נזרק ממנה החוצה. הפגיעה הקשה בעמוד השדרה לא הותירה לרופאים ברירה אלא להשאירו בתרדמת למשך כשבועיים, עם חשש כי לא יוכל להשתמש שוב ברגליו ושיישאר משותק. ביום שישי, ה-5 ביולי, בדיוק ביום הולדתו ה-27, שוחרר אנאן לביתו על מנת לחגוג עם המשפחה והחברים. לאחר סוף השבוע יחל בשיקום. תהליך שיקום שיהיה פיזי ומנטלי כאחד.
סיפורו של קווין אנאן מתחיל ומסתיים בלה האבר. הוא נולד ב-5 ביולי 1986, לזוג מהגרים מהאי מרטיניק. הוריו התגרשו עוד כשהיה ילד, ואנאן הבכור ניסה בכל מאודו לגרום למשפחה להתגאות בו. הוא החל בכלל כמתאגרף והיה אלוף נורמנדי, אבל בשלב מסוים החליט להתמקד אך ורק בכדורגל. "הוא היה ילד חמוד שלא ממש אהב את בית הספר, אבל בכדורגל מיד הראה שמדובר בכישרון טבעי", סיפר דודו אנתוני. "למרות שהיה רגיש מאוד, זה היה הגיוני שיהפוך למקצוען. במבט לאחור, אני לא חושב שהייתה לו בכלל אפשרות בחירה". הוא לא ידע עד כמה תובעני העולם אליו נכנס.
אנאן הצטרף לאקדמיית הנוער המפורסמת של לה האבר בגיל 13, ושבע שנים לאחר מכן חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו במועדון הוותיק ביותר בכדורגל הצרפתי. הוא שיחק עונה אחת בליגת המשנה ושנה לאחר מכן סייע ללה האבר לשוב לליגה הבכירה. ב-21 באוגוסט 2008 כבש שער בכורה בבית מול סושו, שלימים התגלתה כקבוצתו הבאה. העסקה אמורה הייתה לצאת אל הפועל ב-31 באוגוסט 2009 - היום האחרון של מועד ההעברות בקיץ - אך פציעה בעקב מנעה את מימושה. אנאן התאושש מהפציעה, שיחק עם לה האבר בליגה השנייה והיה תחת מעקב של ארסן ונגר. ארסנל וקבוצות אנגליות נוספות התעניינו בו, אבל ביולי 2010 החליטה סושו לממש את האופציה ורכשה את כרטיסו ב-2.5 מיליון יורו. אנאן עזב לראשונה את הבית.
המעבר לסושו שדרג את הקריירה של אנאן. בגיל 24, הוא היה אחד הקשרים האחוריים הטובים בליגה הצרפתית והוביל את סושו למקום החמישי שהבטיח גם כרטיס לאירופה. מי שראה אז את הכדורגלן הקשוח מפגין תשוקה כה עזה על כר הדשא, לא יכול היה לשער מה עובר בראשו של אנאן. "נפש של ציפור בגוף של מתאגרף", היטיב לתאר אותו חברו לקבוצה דויד סוז'ה. אנאן היה בורח מסושו לפרקי זמן קצרים וחוזר למשפחה ולחברים בלה האבר, אבל אף אחד לא ייחס לזה חשיבות רבה מדי. ב-5 בפברואר 2011, במשחק נגד ניס, נחשפו השינויים במצבי הרוח שלו לעיני כל. פרנסואה קלרק, ששנה לאחר מכן הפך לחברו של אנאן בניס, הקניט את הקשר ללא הרף. אנאן איבד שליטה וספג שני צהובים תוך חצי דקה, בדרך להרחקה ראשונה בקריירה. מיד עם חזרתו למגרשים, הוא הורחק פעם נוספת במשחק מול לאנס.
סושו, כאמור, סיימה במקום החמישי בעונת 2010/11. לכן, ההיעדרויות של אנאן והתקפי הזעם שלו עברו מתחת לרדאר. בחודשי הקיץ האופוריה חלפה לה, ועם החזרה לאימונים גילו בסושו שאנאן מחמיץ עוד ועוד ימי אימון. כאשר השחקן לא הופיע למשחק ליגה מול נאנסי במחזור השלישי, למנהלי הקבוצה כבר נמאס וסושו הציבה אותו ברשימת ההעברות. אנאן פשוט לא התעורר באותו בוקר. הוא לא היה בליין ששתה ורקד עד אובדן הכרה. הוא נשאר בבית וישן. קם, סבר שאין בשביל מה, וחזר לישון. "אני אוהב כדורגל", הסביר בראיון לעיתון "ל'אקיפ". זו העבודה הטובה בעולם, אבל אני לא יכול לסבול את הצביעות מסביב. אתה יכול להרוויח את כל הכסף שבעולם, אבל אם הלב לא שם אז מה הטעם? אני לא תמיד מגיע לאימונים. אני יודע שזה לא מקצועני. לפעמים אני תוהה מה אני עושה כאן בכלל".
אנאן רק רמז אז לדיכאון ממנו הוא סובל. הוא אהב את הכדורגל, אולם סלד מכל מה שמסביב. התקשורת, הכסף, התהילה. שום דבר מזה לא קרץ לו. בראיון גלוי לב ל"ליברסיון", תיאר אנאן שיחה שלו עם סוכנו קארים אקליל. "אמרתי לו: 'תראה, קארים, יש כל כך הרבה דיבורים על החוזה שלי, ואני רק רוצה לשחק כדורגל. למי אכפת מכל מה שבאמצע, בני זונות'. הרבה אנשים מתחברים אליך, חיים אצלך, אוכלים מהידיים שלך. יש שני אנשים שאכזבו אותי. האם הם היו איתי גם אם לא הייתי כדורגלן? בטוח שלא". ב-19 בינואר 2012 הצליחה סושו למכור אותו לניס תמורת אותם 2.5 מיליון יורו. בסימבוליות כואבת, אנאן החליף בניס את אמרס פאה, שנאלץ לפרוש מכדורגל בגיל 27 בעקבות מחלת הטרומבוזיס (פקקת ורידים). אנשי ניס היו מודעים לבעיות של אנאן, אך היו בטוחים שנוכחותם בקבוצה של הקפטן דידייה דיגאר וקווין גומיס, שניים שגדלו איתו באקדמיה של לה האבר, יפצו על 840 הקילומטרים המרחיקים אותו מהבית.
בחצי העונה הראשונה שלו בניס, אנאן הופיע ב-13 מ-19 המשחקים. ואז, כרגיל, הוא שוב נעלם. העיתונאי גרגורי שניידר, שראיין אותו ל"ליברסיון", כינה את אנאן "כדורגלן שחי בעולם משלו". כזה הוא היה. יום אחד הוא דיבר על אפשרות לעבור לארסנל, יום לאחר מכן שקל פרישה מכדורגל. לרגעים מלא מוטיבציה, ולרגעים אומר שהתעייף מהחיים. בפגרה, כאשר חזר ללה האבר, הלך לטיפול אצל הפסיכולוג שעבד איתו כילד. "אגיע מחר", ענה בלקוניות למתעניינים מניס. המחר הזה הגיע אחרי ארבעה חודשים. כמו בסושו, גם בניס שקלו לוותר על אנאן, אבל המאמן החדש קלוד פואל טען כי מדובר בשחקן "עם פוטנציאל לטופ העולמי" והתעקש. אחרי שיצא מעוד פגישה אצל הפסיכולוג, אנאן קיבל שיחה מפתיעה ממאמנו. "יש לי הצעה בשבילך", הפתיע פואל. "אנשים כמוך חייבים להיות בפעילות. אם תמשיך כך, תיכנס לחור שחור. תבוא, תשחק קצת. בלי אולטימטום".
אז אנאן חזר לריביירה. מסתורי ופרנואיד כתמיד. הוא הגיע למגרש האימונים במסלול הקבוע שלו, שהיה גם הארוך ביותר. לאורך החוף, דרך הטיילת המפורסמת פרומנד דז אינגלז. פואל, שב-2006 הצהיר כי "כדורגל זה מקצוע נהדר, אבל ברגע שאתה מחוץ למגרש, אתה מגלה שהכול רקוב", יצר מקור הזדהות אצל אנאן שהחזיק בתחושות דומות. "הוא שחקן מאוד רגיש, וכל הופעה שלו תלויה משמעותית במצב הרוח של אותו יום", הסביר המאמן. ואכן, ההופעות של אנאן היו משובחות, עד אותו משחק מול פריס סן ז'רמן אשר לאחריו ברח בחזרה הביתה. "יש תקופות שאני נרגש לקראת משחקים, אבל יש תקופות שהראש שלי לא בסדר", סיפר אנאן בעבר. "אמרו לי תמיד להתעלם מכל מה שקורה מחוץ לכדורגל ולהתמקד במה שיש על המגרש. יש כאלה שמצליחים לעשות את זה, לא אני. יש רגעים שאני חושב שאני הוזה. אני מוזר, לא? יש ימים שאני לא מצליח לקום בבוקר, למרות שלא הלכתי לישון מאחור. אני מבין שזה לא מתאים ולא נכון, אבל אני חייב להגיד את האמת".
הראיונות החושפניים הציגו את אנאן כאנטיתזה לכדורגלן המודרני. הדיכאון, הבריחות, התהיות על החיים. כל אלה הפכו את אנאן לדבר הכי רחוק מהזוהר של הענף. הוא היה עמוק מדי. אפל מדי. "כשהרסו את המבנים הישנים בשכונה שלנו, ישבנו וראינו את הבניינים נופלים בזה אחר זה. כל חיי חלפו לנגד עיניי", נזכר אנאן באחת ההזדמנויות. "איך ישבנו בלובי של בניין C19 וחלקנו חלומות דומים. דמעות זלגו מעיניי מבלי ששמתי לב. ברצינות, זה מבאס להיקשר בצורה כזאת. אתה מרגיש משהו, אבל יש לך גאווה ואתה לא אומר כלום. אצל בחורות זה שונה. לפעמים אני רוצה לבוא ולהגיד לחבר: 'אחי, אני אוהב אותך יותר מכפי שאתה אוהב אותי'. אני יודע שאעשה דברים בשבילו, שאף אחד לא יהיה מוכן לעשות בשבילי. אין לי ספק לגבי זה. גם בשיחות עם המשפחה אני מרגיש לרגעים שמזדהים איתי, ואז פתאום אני משוכנע שאף אחד מהם לא מסוגל להבין אותי".
דווקא עכשיו, כשהוא מרותק למיטתו בבית החולים האוניברסיטאי ברואן ולא מסוגל להפעיל את הכלים שנתנו לו את הסיבה לקום בבוקר, אנאן זוכה לאהבה עצומה. כזו שלא ידע מימיו. מסרי תמיכה מגיעים מכל העולם. כדורגלנים, ספורטאים, פוליטיקאים ואוהדים כאחד. לא מדובר עוד בטפילים שמחפשים גישה לכסף הגדול או מנסים לזכות על גבו בקצת אבק כוכבים. "זו הייתה תאונה טרגית עם תוצאות קשות וברור לנו שהוא לא יחזור לשחק כדורגל", אמר ז'אן פייר ריבייר, נשיא ניס. "כבר ברגע שהצטרף אלינו, הבטחתי לקווין שנחזיר לו את החיוך. כל המועדון התייצב מאחוריו והוא מצא מחדש את הטעם לחיים. כשהוא היה כך, הכול היה נפלא. לצערנו, המומנטום הסתיים ועכשיו חיים חדשים מתחילים עבורו. אנחנו בכל מקרה נהיה שם ונסייע בכל דרך אפשרית. הוא אחד מאיתנו".
אנשי ניס אכן התגייסו טוטאלית. החברים דיגאר וגומיס לא משים מחדרו, המאמן פואל מבקר ללא הרף וכולם מקווים כי הכדורגלן המלנכולי שאיבד את הקריירה ברגע אחד, יבחר לחבק את החיים. אולי התאונה האוימה הזו שעלולה להשאירו משותק, תביא עמה ברכה קטנה ולפחות תעלים את הדיכאון. "אני מאוד עצובה בעקבות מה שקרה, אבל זה מבחן שהחיים הציבו בפנינו ואנחנו מקבלים אותו בענווה", אמרה האם נטלי כאשר מסרה עדכון בנוגע למצבו. "קווין נלחם כדי להתחיל בשיקום. הרופאים חשבו שאין ברירה אלא לקטוע את ידו השמאלית, אבל אחרי שלושה ימים הוא הזיז אותה ואולי תהיה אפשרות להצילה. הוא נותח בעמוד השדרה ועדיין סובל מבעיות נשימה. כולנו לצדו במלחמה הזאת. ללכת, לשחק כדורגל שוב - כל זה לא משנה". הם רק שמחים שהוא התעורר.
