"שיחקתי באיפטינגה כשאיש עסקים ניגש אלי והציע לי כסף כדי לשחק בנבחרת גינאה המשוונית. קיבלתי 200 אלף דולר על קבלת אזרחות של המדינה ו-10,000 דולר על כל משחק שבו השתתפתי. בשבילי זה היה כמו לשחק בנבחרת ברזיל. האנשים שם תמיד התייחסו לכדורגלנים יפה מאוד וכשניצחנו, התקבלנו בשדה התעופה כגיבורים".
העדות הזו, כפי שהובאה ב"או גלובו" , שייכת לאנדרה נלס. החלוץ הברזילאי שלשיאו הגיע עם תשע הופעות במדי בנפיקה בשנים הראשונות של העשור הקודם, מצא את עצמו מייצג בשנת 2007 את נבחרת הכדורגל של מדינה שלא היה לו כל קשר אליה. זה הסיפור שלו, אבל בעיקר של מאמן כדורגל אלמוני בברזיל העונה לשם אנטוניו דומאס.
בשנת 2002 טוגו הייתה נבחרת בינונית במונחים אפריקאים. היא מעולם לא העפילה לגביע העולמי ולמרות שלוש עליות רצופות לאליפות אפריקה, היא מעולם לא הצליחה לעבור את הסיבוב הראשון. במוקדמות אליפות אפריקה 2004 היא שובצה לבית ביחד עם קניה, קייפ ורדה ומאוריטיניה. המאמן הצרפתי דייגו גארזיטו ניהל אז מאבק בהתאחדות המקומית בגלל כספים שזו הייתה חייבת לו ולבסוף ויתר והתפטר. אחרי תבוסה 3:0 בקניה במחזור המשחקים הראשון, בהתאחדות לא ניסו לשכנע אותו להישאר ומי שנבחר לרשת את מקומו היה אנטוניו "טוניניו" דומאס.
דומאס אימן לפני כן בעיקר בליגות הנמוכות בברזיל ולשיאו הגיע כשעמד על הקווים של נבחרת גאבון והצעיד אותה להשתתפות באליפות אפריקה ב-2000. הג'וב בטוגו, כפי שיתברר בהמשך, היה גדול על מידותיו.
כמה ימים אחרי המינוי של הברזילאי, טוגו השיגה 0:1 דחוק על מאוריטיניה הקטנה, אבל במשחק הבא, במרץ 2003, היא נכנעה 2:1 לקייפ ורדה. חלום ההעפלה לאליפות אפריקה הלך והתרחק ודומאס התייצב במשרדי ההתאחדות בעיר הבירה לומה והסביר לבכירים שם שלטוגו יש שחקנים טובים, אבל לא מספיק. "צריך לחזק את הנבחרת", הוא אמר להם. לחזק? הטוגולזים לא הבינו. הרי לא מדובר כאן בקבוצה שיכולה לקנות מכל הבא ליד. אלא שלמאמן היה הסבר ובהתאחדות אהבו אותו.
ב-8 ביוני 2003 אירחה טוגו את קייפ ורדה למשחק במסגרת המחזור הרביעי, כשהיא יודעת שרק ניצחון ישאיר אותה בתמונת העלייה לאליפות. לצד הכוכב העולה עמנואל אדבאיור, הופיעו לא פחות מחמישה שחקנים שהאוהדים לא הכירו: כריס, פאביניו, ביל, מיקימבה, ופאביו אוליביירה. כולם היו ברזילאים שבעצמם לא ידעו דבר וחצי דבר על טוגו, אבל קיבלו הצעה לייצג אותה. מתוך ידיעה שמדובר כאן בהזדמנות חד פעמית ללבוש מדים לאומיים וגם לקבל בונוס כספי, הם הסכימו.
היתרון של חמשת הברזילאים-טוגולזיים היה בעצם ההיכרות שלהם מברזיל - כולם היו שחקניה של הקבוצה האנונימית צ'אפקואנסה. אנונימית? בשביל משחקי מוקדמות אליפות אפריקה זה הספיק. טוגו ניצחה את קייפ ורדה 2:5 כשביל ומיקימבה כובשים שניים מהשערים וכעבור שבועיים גברה 0:2 על קניה מצמד של ביל.
בטוגו היו מאושרים באותו זמן מהעלאת החמישה על המסלול המהיר לאזרחות. האוהדים היו מאושרים וקיבלו את הטוגולזים החדשים באהבה. הנבחרת ניצחה את שתי היריבות העיקריות שלה, אבל בקניה ובקייפ ורדה זעמו והגישו תלונות רשמיות בהתאחדות לכדורגל של אפריקה. איך יכול להיות שהניצים שיתפו חמישה ברזילאים בהרכב שלהם, שאלו שם, אבל לא קיבלו תשובה.
השיתוף של כריס, פאביניו, ביל, מיקימבה ופאביו אוליביירה לא עזר לטוגו לעלות לאליפות אפריקה, אבל זמן קצר לאחר מכן כבר החלו משחקי מוקדמות הגביע העולמי 2006 וטוניניו דומאס, שראה שהאזרוח עובר בלי בעיות, הנחית בנבחרת שלו ברזילאי שישי: המילטון. "הייתי בטוגו רק פעם אחת בחיים שלי, במשחק נגד גינאה המשוונית במוקדמות המונדיאל", הודה לימים הקשר האחורי.
דומאס לא שרד עוד זמן רב בתפקיד. הנבחרת "הברזילאית" שלו לא עמדה בציפיות ובאפריל 2004 הוא הוחלף על ידי סטפן קשי ששינה כיוון לחלוטין ואמר: "הברזילאים? אני לא מכיר אותם, אני אפילו לא יודע מה השמות שלהם. הם לא בתכניות שלי". המאמן הניגרי העלה את טוגו לגביע העולמי לראשונה בתולדותיה, דומאס הוכתר ככישלון, אבל לא רחוק משם היה מישהו שמאוד התלהב מהפרויקט שלו והברזילאי קיבל ג'וב חדש.
תאודורו אוביאנג עלה לשלטון בגינאה המשוונית ב-1979 אחרי הפיכה אלימה בה כוחותיו רצחו את דודו, ומאז הוא שולט שם ביד רמה. כשר הספורט של המדינה הקטנה ממערב אפריקה משמש לא אחר מבנו של השליט, רוסלאן אוביאנג נסואה. והוא הפך את הכדורגל המקומי למפעל חייו.
זמן קצר אחרי שטוניניו דומאס פוטר מטוגו, אוביאנג נסואה הציע לו לאמן את נבחרת גינאה המשוונית. התנאי היה: תביא לי ברזילאים כמו שעשית בג'וב הקודם שלך. דומאס שינס מותניים ובעידודו של אוביאנג נסואה הפך שמונה כדורגלנים ממולדתו לגינאים. דנילו, רונאן, אנדרה נלס, דניאל מרטינס, לאו קירינו, פרננדו, אנדרסון ואלכס רובם שחקנים אלמונים הפכו לפתע לאפריקאים וחשבונות הבנק שלהם הוזנו בעשרות אלפי דולרים.
דומאס לא החזיק מעמד הרבה זמן ובאוקטובר 2006 התפטר. בעוד בטוגו זנחו את ששת הברזילאים של המאמן אחרי שהוא עזב, בגינאה המשוונית המשיכו איתם והשוער דנילו, למשל, עומד בין הקורות עד היום. בנוסף, שר הספורט אוביאנג נסואה לקח את הפרויקט של דומאס צעד אחד קדימה וגם בלעדיו המשיך לאזרח עוד ועוד כדורגלנים.
הרבה אנשים באפריקה לא אהבו את מה שקרה בטוגו ובגינאה המשוונית של טוניניו דומאס, אבל לא רק הם. ב-2007 בפיפ"א החליטו לנסות להילחם בשיתוף כדורגלנים "זרים" בנבחרת וספ בלאטר זעף: "חייבים לעשות סוף לפארסה הזו. אם זה לא ייפסק, בגביעים העולמיים ב-2014 וב-2018 יהיו 32 נבחרות ש-16 מהן מורכבות מברזילאים". האם הניסיונות להחמיר את החוקים עזרו לפיפ"א? לא ממש.
בסגל של גינאה המשוונית לצמד משחקי מוקדמות הגביע העולמי האחרונים שלה נגד קייפ ורדה וטוניסיה, הופיעו חמישה ברזילאים וגם מספר דו ספרתי של ילידי ספרד, שלושה קולומביאנים ושני שחקנים ילידי חוף השנהב. טוניניו דומאס כבר מזמן לא באפריקה, אבל המורשת שלו חיה וקיימת.
