כשאלוף גרמניה, אנדרה גרייפל מקבוצת לוטו בליסול קופץ מתוך ספרינט המוני ומנצח את הקטע השישי של הטור דה פראנס במונפלייה זה לא כל כך מרגש, זה צפוי. לא מדובר באדם שנשך כלב. גם העובדה שפיטר סגאן הסלובקי סיים שני, או שמרסל קיטל, שניצח את הקטע הראשון בקורסיקה הגיע אל הפודיום במקום השלישי לא הדהימה רבים. אפילו הנפילה של מארק קאבנדיש, שהקפיצה את הדופק של הצופים לא מנעה ממנו לסיים במקום הרביעי.
אבל היתה גם סנסציה, והיא לא התרחשה על קו הסיום, אלא הרחק מעיני האוהדים, במלון. מדובר ביורגן ואן דר ברוק , הבלגי שחזו לו גדולות בטור, שנפל אתמול במארסיי, לא הצליח להתאושש ונאלץ לפרוש מהטור. גם הצרפתי מקסים בואה פרש. ושימו לב לעוד סנסציה קטנה: דריל אימפיי, הרוכב בן ה-28 של אוריקה גרין אדג' הוא הרוכב הדרום אפריקאי הראשון בהיסטוריה של הטור דה פראנס שעטה על גופו את החולצה הצהובה וירכב אתה מחר.
לאתר MBA בשיתוף אופניים
אז מה היה לנו היום? קטע מתגלגל באורך של 176 קילומטרים שרובו מישורי, מהעיר המקסימה אקס און פרובאנס למונפלייה. לכאורה עוד יום במשרד. החזאים הבטיחו רוחות צד חזקות וחמות הידועות בשם "מיסרל", אבל שכחו לציין כי מבחינת הרוכבים, אין כמו רוחות גב לדהירה מהירה במישור. בתנאים הללו, כמעט ואין בריחות והפלטון טס ביחד. צריך לזכור שעד היום בבוקר כבר צברו הרוכבים קרוב ל-950 קילומטרים, שזה המרחק ממטולה לאילת ובחזרה. קשה מאוד להיכנס מדי יום לבריחות ועוד יותר קשה לנצח קטעים רצופים.
הרבה מאוד אנשים שצופים בפעם הראשונה במרוץ האופניים העצום הזה סבורים שמדובר בספורט אישי, אבל המציאות לא יכולה להיות רחוקה מכך. העבודה הקבוצתית היא זו שבסופו של דבר יוצרת את המנצחים הגדולים. אחד הדברים שהכי אהובים עלי אצל מארק קאבנדיש זה הפרגון שהוא מפגין כלפי חבריו לקבוצה בסיומו של כל קטע. כיפים, דאחקות וחיבוקים מכול הלב הם חלק מהרפרטואר האהבה שמרעיף הכוכב הבריטי, ויש לו את כל הסיבות בעולם לעשות כן.
ב"רכבת" שלו לקו הסיום יושבים כמה קטרים עם עוצמת ייצור הספק אדירה שמביאים את המאיץ הטוב ביותר בעולם בדיוק למקום המתאים. ואז בתזמון מושלם, דבר שקאבנדיש מתאמן עליו עם קבוצתו באימונים אין ספור פעמים, יוצא הטיל האנושי הזה מהאי מאן ומנצח עוד קטע בטור. אנחנו הפרשנים ובכלל זה חובבי הסטטיסטיקות, אוהבים מאוד לחשוב במושגים של מספרים, אבל הסיפורים האנושיים והמחוות של הרוכבים מרגשות הרבה יותר. "חרט סטחמנס לפעמים מקבל פרסום שלילי בעיתונות הבלגית, אבל הוא בחור מצוין", אמר עליו קאבנדיש.
"כשהיינו בקבוצות שונות נהגתי מדי פעם להתחרות בו ולהרגיז אותו, אבל מאז שהצטרפתי לקבוצת אומגה פארמה קוויק סטפ הוא חברי לקבוצה ואנו מסתדרים מצוין בינינו. גם עם מתאו טרנטין- שני אלה הם שילוב נפלא של ניסיון ונעורים. כולנו עובדים היטב יחד, ושניהם עושים את העבודה שלי להרבה יותר קלה".
קאבנדיש חגג לא מכבר את יום הולדתו ה-28 אך כבר חרט את שמו באותיות זהב בספרי ההיסטוריה של ענף האופניים. הניצחון ה-24 שלו בטור דה פראנס אתמול העלה אותו למקום הרביעי בטבלת מנצחי הקטעים בכל הזמנים. לפניו נותרו רק שמות של רוכבים גדולים באמת כמו אדי מרקס (34) וברנאר הינו (28).
פעמים רבות יכול אדם לשאול את עצמו מה באמת מניע ספורטאי גדול ככל שיהיה לנסות ולנצח כל כך הרבה פעמים. "הבנתי שהמרוץ הזה הוא הכול בשבילי", הסביר קאבנדיש, "אני רוצה להמשיך לבוא בשארית הקריירה שלי ולנסות לנצח כמה שיותר". קאבנדיש הוא גאון של אופניים בדיוק כמו מסי בכדורגל, שמסוגל במהלך אחד מבריק לשנות את תוצאת המשחק. בדיוק עבור זה משלמים לו.
בינתיים, אנחנו רק בקטע השישי של הטור וכבר יש לנו ארבעה לובשי חולצות צהובות. אני בטוח שמארגני הטור קיוו לקבל קצת אקשן חיובי והפתעות ואכן היו כאלה. הניצחון של קאבנדיש בקטע החמישי הגיע בדיוק בזמן. צריך להבין שעל כל רוכב כזה מופעל לחץ אדיר מכל הכיוונים כדי לספק את הסחורה. לנו הצופים והאוהדים זה נראה משחק ילדים אבל הרוכבים הללו שנלחמים על האספלט הם סוג של גלדיאטורים שנאבקים עד זוב דם, תרתי משמע, כדי להיכנס להיכל התהילה של הענף.
