פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        MMA: "שני קירחים מגבעתיים אלופי אירופה"

        שגיא דובב ושי ברנד זכו במדליות זהב באליפות אירופה בג'יו ג'יטסו. עכשיו הם מתפנים למשימה הבאה: השגת חסויות. ראיון

        השבוע נערכו אליפות רומא הפתוחה ואליפות אירופה הפתוחה ופעם נוספת חזרו הלוחמים הישראלים עמוסי מדליות ושוב... ללא סיקור או הכרה. רק בוואלה! ספורט תקבלו סיקור של הענף המדהים הזה על בסיס קבוע, אבל לפני כן, בואו לצפות בתכנית החדשה שלנו לקראת UFC 162 Silva Vs Weidman שיערך בשבת הקרובה.

        עוד תחרות ג'יו ג'יטסו ברזילאי בינלאומית, עוד ישראלים שחוזרים עמוסי מדליות והפעם במשלחת לקחו חלק רומן קושניר, אלכס אומנצב, עופר מזור, חיים גוזלי, שגיא דובב, נטלי לוריה, רועי סבן ועו"ד שי ברנד. הבציר? באליפות רומא הפתוחה זכה שי ברנד בשתי מדליות כסף (קטגוריית סניורס 2, חגורות סגולות משקל חצי-כבד + משקל פתוח), אלכס אומנצב במדליית הכסף (מאסטרס, סגולות, משקל קל) ונטלי לוריה במדליית הכסף (קטגוריית מאסטרס, חגורות סגולות במשקל קל-נוצה). ביום שלאחר מכן המשיכו הישראלים לעשות חיל כשבאליפות אירופה הפתוחה זכה שגיא דובב במדליית הזהב (מאסטרס, סגולות, סופר-כבד) ובמדליית הכסף במשקל הפתוח ושי ברנד (כן.. ההוא מקודם) במדליית הזהב במשקל שלו ובארד במשקל הפתוח. אליהם הצטרפו רועי סבן עם מדליית ארד (בוגרים, כחולות, קל-נוצה) ורומן קושניר במדליית הארד (בוגרים, סגולות, אולטרה-כבד).

        תפסתי את שני הזוכים הגדולים, שגיא דובב שגיא דובב ממועדון קאיזן ושי ברנד ממועדון פיטבול לשיחה.

        שגיא דובב, שי ברנד אלופי אירופה ב-MMA (יח"צ)
        הרבה כבוד. דובב וברנד

        אתם מתחרים ותיקים, האם הרמה שפגשתם הייתה כפי שציפיתם?

        שי ברנד: "הרמה הייתה גבוה מאוד. כל המתחרים שלי השתתפו בכל התחרויות שהיו באירופה והתחרו גם בברזיל. בניגוד אלינו בארץ, שיש לנו מקסימום ארבע תחרויות בשנה, הם מגיעים לתחרות מוכנים וברמה גבוהה מאד".

        שגיא דובב: "רמה גבוהה ביותר, היות וכבר התחריתי מספר פעמים בחו"ל אז ציפיתי לרמה הגבוהה ולגודל המתחרים (2 ראשים מעליי) אבל אני לא חושב על היריבים אלא עלי ועל כל מה שעברתי בשביל זה להגיע לשם".

        זו לא התחרות הבינלאומית הראשונה שלכם, אתם מרגישים שהרמה באירופה עולה?

        שגיא דובב: "הרמה כל הזמן עולה וכנ"ל גם כמות המתחרים. הארגון, המקצועיות והחשיפה של התחרויות גדלה גם היא".

        איך התכוננתם לתחרות?

        שגיא דובב: בשש השנים האחרונות אני מתחרה בממוצע כל שלושה חודשים ככה שאני שומר על כושר תחרותי תמידי. אני מתאמן כל יום, 1-2 אימוני טכניקה וספארינג, אימון משקולות ועוד אימון של יציבה/ליבה - שבעה ימים בשבוע. היו שתי תחרויות נו-גי (ללא חליפה) רצופות בארץ שניצחתי אז ככה שהם היו הכנה די טובה לתחרות הזו.

        שי ברנד: אני מתחרה בכל תחרות שיש בארץ ומדובר בארבע-חמש תחרויות ככה שגם אני הגעתי די מוכן. בנוסף להכנה השוטפת ההכנות הספציפיות לתחרות ערכו כחודשיים שכללו שני אימונים ביום, אימון בוקר ואימון ערב עם דגש על סיבולת (ריצות), תזונה וכמובן שאימוני טכניקה וספארינג. בשביל התחרות ירדתי מ-94 ק"ג ל-80 ק"ג ובגילי זה כבר לא פשוט.

        ברנד, (40) עו"ד משנת 2001 בעל משרד עצמאי בתל אביב ונשוי + 2, נחשב לאחד המתחרים הוותיקים והידועים בישראל. מעבר לזכייה המכובדת עבר חוויה לא פשוטה כאשר כויס מבלי ששם לב ודרכונו נגנב. "כייסו אותי במטרו ובגלל השביתה של משרד החוץ הלחץ היה שלא אוכל לחזור לארץ נסעתי לשגרירות ולמשטרה ועברתי סיוט ולחץ מטורף והגעתי לתחרות לא מפוקס, ממש כמו זומבי".

        אז איך בכל זאת מצאת את הכוחות הנפשיים להתחרות?

        שי ברנד: "האמת? התאמנתי כל כך קשה וזה בא על חשבון המשפחה אז ישבתי עם הבן שלי, הסברתי לו את משמעות הצבעים של המדליות ושאלתי אותו איזה צבע הוא רוצה שאביא לו והוא ענה "זהב". הילד ביקש מדליה אז הייתי מחויב לזהב אחת לפחות. אי אפשר לבוא בידיים ריקות לילד בן 4".

        אבל בהתחלה לא הצלחת להביא את הזהב

        "נכון. הבחור שניצח אותי בגמר חליפות באליפות רומא כל כך עצבן אותי שבגמר אליפות אירופה בלי חליפה פגשתי אותו שוב והפעם הכנעתי אותו עם בריח על הכתף. אני חושב שפרקתי לו אותה. אחרי ההפסד ביום הקודם הייתי כל כך דרוך ובפוקוס אבל אני לא כמו שגיא, שגיא כבר מקצוען אני מתפזר בתחרויות מאבד ריכוז קצת אבל אבל המאמן שלי רועי נאמן אמר לי 'שי תירגע, תחשוב שאתה במועדון' וזה הספיק. וחוץ מזה, הבטחתי לילד".

        אתה מרוצים מהתוצאות?

        שגיא דובב: "כמובן שמרוצה מהזהב בקטגורית המשקל שלי והאופן בו זכיתי אך מאוכזב מהכסף במשקל הפתוח רק בגלל שהיתי יותר טוב ממנו, יזמתי והלכתי על הכנעות כל הזמן. הייתי על הגב שלו בחניקה והוא יצא ממנה וקבלתי רק יתרון. הוא הפיל אותי וגנב שתי נקודות. בסוף עוד לקחתי לו את הגב (מהלך שמקנה 4 נקודות א.ל) אבל השופט עצר את הקרב לפני שנתן לי את הנקודות. בכל מקרה בדיעבד אני מאוכזב, מלכתחילה הייתי חותם על התוצאות".

        שי ברנד: "שגיא עשה בהם שמות במסטרס ואני דאגתי להיות בסיניורס".

        שגיא דובב, אלוף אירופה ב-MMA (יח"צ)
        יזם והלך על הכנעות. דובב בפעולה

        מעבר לקולגיאליות, שניכם נלחמתם אחד בשני לא פעם

        שי ברנד: "אנחנו תמיד נפגשים במשקל הפתוח. כל תחרות אני פוגש את הקוף הזה ובינתיים הוא מוביל 0:3, היריבים הנצחיים (צוחק א.ל). בקיצור, שני קירחים מגבעתיים אלופי אירופה וזה מה שחשוב".

        אתם לא כל כך צעירים... והרי בספורט בארץ אין כסף. מה מושך אתכם להמשיך ולהשקיע באימונים ברמה תחרותית, לטוס לחו"ל ללא מימון ולהתחרות בטופ היבשתי?

        שגיא דובב: "האהבה שלי לתחום, התחרותיות, ההישגיות, המאבק הפנימי, הנחישות והרצון להגיע למיצוי היכולות שלי (עד כמה שניתן במגבלות הגיל, העבודה והחיים בארץ) הם שדוחפים אותי כל הזמן להתחרות ברמה הגבוהה ביותר. אין סיפוק גדול מזה לאחר עבודה כל כך קשה והקרבה של שנים - לעמוד על הפודיום באירופה, בפעם השנייה ברציפות (שכבר מכירים ועוקבים אחריך) עם זהב על הצוואר ודגל ישראל מאחוריך".

        שי ברנד: "תשמע, המימון לתחרות מכיסי הפרטי ללא שום עזרה מוסדית ובטח שלא מהמדינה. מעבר לתואר אלוף אירופה אני כבר מספר שנים אלוף ישראל במשקל עד 88 ק"ג. רק האהבה שלי לענף מניעה אותי למרות שאני כבר באמת סוס מת והעיקר אצלי זה לא להיפצע. אנשים שם סיימו קריירה עם פציעות קשות ביותר".

        מה השלב הבא?

        שגיא דובב: "למרות החשיפה המועטה בארץ וחוסר המימון והסבסוד, עדיין יש בי תקווה קטנה שאצליח להשיג מימון/חסות שיסייעו לי להמשיך ולהביא כבוד למדינה בתחרויות בחו"ל - ויפה שעה אחת קודם, הרי אני לא הולך ונעשה צעיר יותר".

        שי ברנד: "חבל שאין איזו חברה שיכולה לתת לנו תמיכה על מנת שבאמת רק נטוס ונתחרה מעבר לזה לא מבקשים כלום, לא משכורת, לא תשלום עבור אימונים – צנועים, שבאמת רק נטוס ונתחרה. זהו תן את הזרקורים לשגיא כי אני כבר סוס מת. הוא צריך ספונסר, לי כבר קשה אבל אצלי זה בסה"כ תחביב והעיקר הוא לא להיפצע חס וחלילה".

        אז זהו? זה הסוף?

        שי ברנד: "מה פתאום (צוחק). התחנה הבאה אליפות מאסטרס-סניורס בברזיל. רק צריך חסות".

        האתר של איתי לייבוביץ'
        Itay.leibovich@gmail.com