זה קרה אחרי הביזיון בדמות ההפסד הביתי המדהים 3:0 לרקראטיבו הואלבה. ליושבי הסנטיאגו ברנבאו נמאס, לראשי המועדון נמאס וגם למאמן פאביו קאפלו נמאס. עד לאותו רגע, ב-20 בדצמבר 2006, ריאל מדריד צברה 32 נקודות מתוך 48 אפשריות. לא מאזן נורא, אבל כזה שהציב אותה רק במקום השלישי, מתחת למוליכה סביליה ומתחת לברצלונה. בבירה כבר החלו לראות איך עונה רביעית ברציפות מסתיימת ללא אליפות ובחרו במהפכה, אחת החשובות בתולדות המועדון, אולי אפילו בתולדות הכדורגל: הגלאקטיקוס אאוט, השפיות אין.
הצעד הראשון במהפכה היה העברתו של רונאלדו הברזילאי, שמנמן ועצל מאי פעם, למילאן והבאתו מארגנטינה תמורת 12 מיליון יורו בלבד של ילד אלמוני כמעט לחלוטין: גונסאלו היגואין. "פיפיטה", המקטרת הקטנה (על שם אביו ושחקן העבר חורחה, שבשל האף הגדול שלו כונה "פיפה", המקטרת), היה הסמל הבולט של העידן החדש וקנה מהר מאוד את מקומו בריאל. תחילה הוא כבש שער ב-1:1 בחוץ מול אתלטיקו בדרבי ואז הגיע המחזור ה-34. וולטר פנדיאני האורוגוואי הימם את הברנבאו עם שלושער עד לדקה ה-34, אבל הבלאנקוס חזרו. דקה לסיום, היגואין הנחוש חטף כדור, החליף מסירות עם חוסה אנטוניו רייס וכבש מקרוב את ה-3:4, לו קרא אחרי המשחק: "השער החשוב בחיי".
השער הראשון שלו אי פעם בברנבאו העלה את ריאל אל המקום הראשון בטבלה והיא לא שמטה אותו עד לסיום העונה, בדרך ל"רמונטדה" אמיתית ואליפות מפתיעה. בימים אלה, אחרי שש וחצי שנים בברנבאו, גונסאלו היגואין עושה את דרכו החוצה. פיפיטה שוב מוצא עצמו בתוך מהפכה, אלא שבניגוד לחורף 2006/7, הפעם הוא בצד המגורש. השאלה היא למה בעצם? מה תרוויח ריאל מעזיבתו הצפויה, מה ירוויח היגואין עצמו ומה תרוויח הקבוצה אליה הוא ככל הנראה יצטרף, ארסנל?
הסיפור של היגואין אף פעם לא היה שגרתי. הוא נולד בצרפת, שם אביו שיחק במדי ברסט ורק ב-2007, אחרי שנרדף בידי שתי הנבחרות, בחר בארגנטינה על פני הטריקולור וביקש אזרחות ארגנטינאית. בריבר פלייט הוא הספיק לשחק רק 35 פעמים, אבל צמד בסופרקלאיסקו מול בוקה, כשהוא רק בן 19, גרם לחצי אירופה לרדוף אחריו. פריס סן ז'רמן הייתה הכי רצינית, אבל הילד בחר במדריד, לשם הגיע בצוותא עם ארגנטינאי צנוע נוסף, פרננדו גאגו. הכי רחוק מרונאלדו ולואיס פיגו, או אפילו מייקל אואן ואנטוניו קסאנו.
שנה אחרי אותה אליפות לא צפויה, ריאל הצליחה להגן את התואר המקומי, לא מעט בזכות החלוץ המצוין, שהתכבד לכבוש בדקה ה-90 מול אוסאסונה את שער האליפות. ארבעה ימים לאחר מכן הוא עלה כמחליף מול ברצלונה ותוך 57 שניות שם כדור ברשת ב-1:4 הגדול של ריאל, שחתם את ימי פרנק רייקארד בקאמפ נואו. גם אחרי שריאל שברה את השוק והביאה את כריסטיאנו רונאלדו, היגואין המשיך לקרוע רשתות. בעונתו הראשונה של הפורטוגלי בריאל, דווקא פיפיטה היה זה שסיים כסגן מלך שערי הליגה עם 27 כיבושים, שבעה פחות מבן ארצו ליאונל מסי. כששני אלה איחדו כוחות באותו קיץ, היגואין כבש את השלושער היחיד במונדיאל 2010, ב-1:4 על דרום קוריאה. ארגנטינה הובסה ברבע הגמר מול גרמניה, אבל הוא קיבל את ההכרה ככוכב עולמי וזכה להארכת חוזה בברנבאו עד 2016.
שם כנראה גם החלה הדעיכה. פציעה בעונה שאחרי המונדיאל הורידה אותו ל-25 הופעות (בהן עדיין כבש 13 שערים) ולמרות שבאליפות תחת ז'וזה מוריניו הוא שוב פרח עם 26 כדורים ברשת, העונה האחרונה לא הייתה טובה. התחרות הבלתי נגמרת עם קארים בנזמה, שפעמים רבות הועדף על פניו כחלוץ בודד, פגעה ביציבות ובביטחון של היגואין, שכבש רק 19 פעמים והיה שותף בכיר לתחושת האפאטיות שהבלאנקוס הפגינו ביותר מדי משחקים, בעיקר לקראת סיום העונה. העובדה שבמקביל הוא פרח בנבחרת, עם שבעה שערים, הרגיזה עוד יותר את האוהדים והמערכת ועוד לפני שהעונה החולפת והמאכזבת הסתיימה, עשרות שמות כבר נזרקו לאוויר כמועמדים להחליף את היגואין ולכולם היה ברור שהוא עומד לעזוב.
לא כולם מרוצים מהסיפור הזה. אלן ג'יאנג מבליצ'ר ריפורט הזכיר: "היגואין רק בן 25 ויכול להיות שהוא עוד ישתפר בגדול. אם זה יקרה, הוא לא יהיה הראשון שפרח אחרי שעזב את ריאל בגיל צעיר יחסית. זה קרה לאריאן רובן, ווסלי סניידר, אסטבן קמביאסו ועוד רבים. תחת מוריניו הוא אף פעם לא זכה לצ'אנס אמיתי". ואכן, המספרים מראים שבשלוש עונותיו של "המיוחד" בספרד, היגואין נכנס כמחליף או הוחלף בעצמו בלא פחות מ-78.7 אחוז מהמשחקים. מדובר בנתון מדהים, שמסביר למה הוא לא הצליח לשמור על יציבות.
לקראת סיום העונה החלוץ הודיע ש"זה זמן טוב עבורי לנשום אוויר חדש" ואילו אביו חורחה נשמע כעוס: "לכל אורך השנים הוא אף פעם לא חש שמגנים עליו כמו שצריך. כל הזמן התקשורת בספרד תקפה אותו ורק השערים שהוא כבש שמרו עליו. כל הדברים הטובים שהוא עשה התגמדו וכל הרעים נופחו בהגזמה. בריאל הבטיחו לנו שיעשו הכול כדי שהוא יהיה מאושר, אבל זה לא קרה". במארקה חישבו ומצאו שמאז שנת 2000, ריאל מדריד החתימה 12 חלוצי חוד וביניהם היגואין, בסך כולל של 282 מיליון יורו. מלבד עמנואל אדבאיור וחאבייר סביולה, שהגיעו בחינם, היגואין (לצד מוניטיס) היה הזול ביותר. בתמורה, הוא ייצר נתון נהדר של 121 שערים ב-266 הופעות והפך לשחקן השני הכי צעיר בתולדות ריאל, אחרי ראול האגדי, שמגיע ל-100 שערי ליגה. מאז שהיגואין נחת בספרד, רק למסי ורונאלדו יש יותר שערי 'לה ליגה' ממנו ורק לפרעוש יש אחוזי כיבוש פר בעיטה טובים יותר (29.45 למסי, 28.31 להיגואין, אחוז שערים מתוך סך הבעיטות למסגרת). בעונה האחרונה הוא עמד על 33.3 אחוזים, כלומר שער בכל שלוש בעיטות. לרונאלדו היו 18.78 אחוזים. הוא גם כבש כל 109 דקות של כדורגל, טוב יותר מרדאמל פלקאו, טוב יותר מאדינסון קבאני, טוב יותר מזלאטן איברהימוביץ'. אז איך בדיוק הוא נתפס ככישלון?
פרשן הליגה הספרדית של סקיי ספורטס וחלוץ מנצ'סטר יונייטד בעבר, טרי גיבסון, ניסה להסביר: "לפעמים מועדונים ואוהדים משתעממים מאותו חלוץ אחרי תקופה מסוימת, אבל חבל, כי הוא היה מצוין במדריד. הוא רק בן 25 וממשיך להשתפר, כך שאני בהלם מהעובדה שריאל מוכרת אותו. אם ארסנל תצליח לקנות אותו, היא תעשה גניבה אמיתית ותרוויח שחקן מצוין. ריאל רודפת אחרי חלוצים כמו לואיס סוארס או קבאני, אבל מבחינתי היגואין טוב לפחות כמו שניהם ובניגוד אליהם, הוא כבר הוכיח את עצמו בריאל".
ארסנל כאמור, צפויה להיות הבית החדש ועיתוני הממלכה דיווחו השבוע כמעט פה אחד שהתותחנים סגרו עסקה של 22 מיליון ליש"ט לבלאנקוס ו-150 אלף ליש"ט לשבוע לשחקן. שני דברים עמדו לנגד עיניו של ארסן ונגר, שנואש לתואר אחרי שמונה שנים שחונות. ראשית, העובדה שאחרי שנים רבות, חלוצים דרום אמריקאים סופסוף מצליחים לככב בכדורגל האנגלי, בין אם מדובר בקרלוס טבס וסרחיו אגוארו הארגנטינאים של מנצ'סטר סיטי או סוארס, האורוגוואי של ליברפול. בנוסף, המעבר המוצלח של לא מעט שחקנים מהליגה הספרדית לפרמיירליג בשנים האחרונות, מעודד אף הוא את המנג'ר הצרפתי הוותיק. חואן מאטה, דויד סילבה, מיצ'ו וגם סנטי קאסורלה של ארסנל מככבים כולם באנגליה. אד מיילון מה"מירור" כתב: "מה שהיה חסר לארסנל בעונה שעברה, בקצרה, זה רובין ואן פרסי. אוליבייה ז'ירו היה רחוק מלהחליף אותו בהצלחה. היגואין בהחלט יכול לעשות זאת. אם הקישור יעבוד טוב, התנועה החכמה של היגואין כבר תעשה את העבודה".
ג'יימס דודקו מ"בליצ'ר ריפורט" ניסה להבין איפה פיפיטה ישתלב בארסנל: "היגואין יצור טריו מעניין עם סנטי קאסורלה וג'ק ווילשר. ארסן ונגר יקבל את השלישייה היצירתית שהוא צריך כדי שסגנון המשחק שלו יעבוד. בכל הקבוצות הגדולות של ונגר בארסנל היה טריו התקפי טוב. למשל בדאבל של 1997/8 שיחקו מארק אוברמרס, דניס ברגקאמפ וניקולא אנלקה. בדאבל הבא, של 2001/2, רובר פירס החליף את אוברמרס ותיירי הנרי את אנלקה. אפילו בשנים השחונות שעוברות על ארסנל זה היה הכיוון. ב-2010/11, עם ססק פברגאס, סמיר נאסרי ורובין ואן פרסי, ארסנל הייתה יכולה וצריכה לזכות באליפות. היגואין לא סטטי כמו לוקאס פודולסקי, הוא הרבה יותר מתאים לסגנון של ארסנל". ורק טוני אדאמס עוד לא ממש השתכנע: "אני חושש", אמר בלם העבר של ארסנל, "אם אתה רוצה להיאבק בקבוצות כמו ריאל מדריד, אתה לא יכול לקחת את השאריות שהם לא רוצים. אתה צריך את השחקנים הכי טובים כדי לזכות בתארים".
אם התותחנים אכן יצליחו להדהים את כולם ולהנחית גם את ווין רוני, ההתקפה שלהם תהפוך לקטלנית באמת. מצד שני, אולי זה גם מה שמעכב את החתימה הסופית של היגואין, שלא רוצה למצוא את עצמו נאבק פעם נוספת עם חלוץ בכיר על מקום בודד בחוד. אבא שלו אמר לאחרונה: "המגעים בין המועדונים בשלב מתקדם מאוד, אבל כלום עוד לא נחתם. גם יובנטוס הגישה הצעה יפה והיא אופציה נוספת שיש לנו". הג'נרל מנג'ר של יובה, ג'וזפה מארוטה, אמר: "היגואין? אני לא רוצה להגיד שום דבר, כי עדיין יש מספיק זמן כדי שיקרו דברים". אלא שיובה בעצמה סיכמה עם קרלוס טבס והאופציה של היגואין נפלה.
בסופו של דבר, במידה שהכול יילך כמתוכנן והיגואין ימצא את עצמו בחלק האדום של לונדון בעונה הבאה, ייתכן שממש כמו לפני שש וחצי שנים הוא יהיה מבשר המהפכה. אז זו הייתה החלפת הכוכבים בפועלים ששינתה את ריאל מדריד לטובה, הפעם הוא יכול להיות הכוכב שמחליף את השחקנים האפורים ושוב משנה גורל של מועדון גדול.