ועדת ביקורת
גישות וחניות: למה לא כל יום בלומפילד?
קופות: 20-30 ילד/חייל/נוער, 40-60 מבוגר
כמה המשחק היה שווה: לח מדי, רטוב מדי וקשה מדי. אחרי השער השני גם האווירה יצאה מהבלון. האיטלקים דווקא נהנו. 50 שקל.
קהל ישראל: באו בהמוניהם, ובדקה הטובה האחת של הנבחרת נראה שהר געש יתפוצץ במקרה של שער ביתי. אבל שם זה נגמר. כל גול השתיק יותר ויותר, ופרט לצעקות ספורדיות של "דור מיכה, דור מיכה" זה היה משמים. בחמש הדקות האחרונות נרשמה התעוררות, לטוב ולרע. לצד קריאות "אולה" ציניות על כל פס ישראלי, התעורר גוש נכבד ועודד את הנבחרת למרות המפלה. אפשר לבקר את האוהדים על המחאות, אבל זו זכותם המלאה, בטח כשזה מוגש בציניות ולא באלימות. ציון: 6
קהל איטליה: לא הגיעו יותר מדי מארץ המגף. הפסידו. יש להם נבחרת מרשימה, מסודרת ומבטיחה. ציון: 5
הרגע של המשחק: השער הראשון. כל ההבדל בין הנבחרות. הכמעט מול הדיוק, הפספוס מול הנעיצה, החאפריות מול המקצוענות. תורג'מן לא נגע בכדור, רק הרשת עצרה את זה של ספונארה (אפילו השם טעים).
המספר הנוסף: 7. למפנטזים: הפסד נורבגי לאיטליה בשלושה שערים וניצחון ישראלי על אנגליה בארבעה שערים או כל צירוף אחר שייצור שביעייה יעלה את ישראל לשלב הבא. מי שמאמין לא מפחד.
שידורי יורו 2013 בספורט 1
מעשה שהיה, כך היה
רבים הגדירו את הלילה הזה כבושה, אבל זה רחוק מכך. כי ליותר מדי אנשים המעורבים ב-4:0 מול איטליה, אין בכלל בושה.
ליו"ר התאחדות שממנה את אחיינו למאמן הנבחרת בדיוק בפעם היחידה שבה היא מעפילה אוטומטית לטורניר גדול אין בושה.
למאמן שמושיב את סוכנו הפרטי במסיבת עיתונאים רשמית של הנבחרת, תשעה ימים לפני הטורניר שאותו קיבל אין בושה.
למאמני כדורגל מליגת העל ולעסקנים בכירים שחיים על הענף הזה ומסתלקים מהאצטדיון במצב של 3:0 אין בושה.
לאוהדים שצועקים "אולה, אולה" על כל מסירה של נבחרתם המובסת אין בושה.
לשחקנים שמתלוננים על האוהדים במקום לדבר על עצמם אין בושה.
כל דוגמה כזו היא כמו רביעייה בפני עצמה.
ואחרי הכול, ב-90 הדקות האומללות מול איטליה, לא גילינו שום דבר חדש. זה היה בערך מה שיותר מדי אנשים חשבו שיהיה. ואם יש דבר אחד עצוב מכל הסיפור, זה הדבר הזה. גול אחד, אדום ומפולת. בדיוק לפי הספר הישראלי, פרק אחד אחרי הספיגות בתוספת הזמן. "כולם בתקשורת אמרו שנפסיד בקלות", ירה אור ברוך בעצבים לאחר השריקה. "אז עם עשרה שחקנים, בכלל צדקתם. לא יכולנו להתמודד איתם. צדקתם, הא? הנה לכם".
גיא לוזון תמיד יודע מה להגיד. הפעם, מיד אחרי שחטף רביעייה מאיטליה, התפנה הקואץ' להתפייט על מה שחשוב. "כשאמרתי שנורבגיה תנצח את אנגליה, אנשים גיחכו", פלט. "אז הנה, אני כנראה מבין". אבל חכו, הוא המשיך. "הנבחרת נראתה מצוין, לא התפרקנו, אני גאה בשחקנים", הצהיר במסיבת העיתונאים. כמו שלאחר המשחק מול נורבגיה, אחרי הגול הנורא בתוספת הזמן, לא התבייש לומר שזה היה "המשחק הכי גרוע בקמפיין". לרגע לא הפריע ללוזון שזה היה המשחק הרשמי הראשון באותו קמפיין.
לגיא לוזון יש הרבה דברים. פאסון אין לו. הוא מרואיין מעניין אבל יותר מדי פעמים לא חושב על מה שיוצא לו מהפה. וזה פוגע בו. הוא מספיק אינטליגנט כדי להבין את זה, אבל הוא כל פעם מבין את זה באיחור. ואחרי 180 דקות של אכזבה, אפשר לומר בוודאות: אם הנבחרת הצעירה שאלה משהו ממאמנה, זה את חוסר הפאסון הזה. כי מה היה לנו? שער שוויון "מחוסר מזל" מול נורבגיה, ומשחק מדהים מול איטליה, שנהרס "אך ורק בגלל כרטיס אדום".
הגיע הזמן לרסס את הסטיגמות הסתומות האלה. זה חוסר מזל ולא האדום. נורבגיה טובה פי כמה, ובכל זאת היה צריך לנצח אותה דווקא בזכות המזל. אבל חוסר משמעת טקטית ומנטליות פגומה פגעו, ואפשרו לאסיסט-חזה לפגוש רגל חלשה בדרך לשער בתוספת הזמן; איטליה טובה פי כמה, ובכל זאת היה אפשר להיראות טוב יותר מולה, בבית, עם הקהל ובגלל האקלים. אבל האדום המפקיר של אייל גולסה נתן את האות והתירוץ להתפרקות.
כי בעשרה שחקנים ברור שאין סיכוי מול איטליה.
רק לפני שלושה ימים ראינו כיצד כרטיס אדום במחצית הראשונה השפיע על הנורבגים כלומר, לא השפיע. שם לא חיפשו תירוצים. חיפשו בעיקר לנצח. ואתמול, בחום המזיע, היינו בטוחים שהאיטלקים יסבלו. זה לא הזיז להם. וזו הנקודה. היכן שנבחרת זרה צפויה לאכזב, היא תפתיע. והיכן שנבחרת ישראלית צפויה לאכזב, היא תאכזב. 14 שנים לא טועות.
לא, גיא לוזון, ולא, שחקני נבחרת ישראל. גם ב-11 על 11 לא הייתם טובים יותר. אפילו לא לרגע. גם ב-11 על 11 זה צריך היה להיות 0:3. גם ב-11 על 11 הם בעטו שלוש פעמים לשער ושתי ההחמצות שלכם היו של פספוס הכדור. איטליה איימה על המסגרת 10 פעמים במשחק. ישראל אפילו לא פעם אחת. לוזון עשה רוח של משחק אגרסיבי, אבל אפילו צהוב לא ראינו. דיברתם על 37 דקות טובות? איפה הן? כיצד הן באו לידי ביטוי?
איטליה היתה פשוט מדהימה. כל שחקן יודע איפה להיות ויודע מה לעשות. לורנצו אינסינייה, ספאד ווב של הכדורגל, היחיד בענף שהילד שנותן לו יד בהמנון מסתכל עליו מלמעלה, היה בכל מקום. השער הראשון היה בית ספר לפרקטיקה. הופ, הופ, הופ, גול. שם ישראל נגמרה, היא פשוט עדיין לא ידעה את זה. ואז הגיעה המנואלה של גביאדיני. אלו תותחים יצאו לו מהבוהן. עבור האיטלקים, זה נגמר בניצחון שיא בהיסטוריה של יורו הצעירות. מזל טוב, שלא תגידו שלא הארנו פנים.
ובזמן שקואץ' מאנג'ה חוגג עוד שער, לוזון, הכי לא ייצוגי שאפשר, מוצא זמן לענות לאוהדים. אחד שישב מאחורי הספסל אפילו קיבל ממאמן סטנדרד ליאז' תנועה מאיימת. במסיבת העיתונאים לוזון יצא נגד הקהל. האוהדים ששרו "דור מיכה", אלו שהלכו בטרם עת ואלו שעודדו בציניות כנראה נכנסו מתחת לעור. "אנשים כאלה, שלא יבואו למשחקי הנבחרת בכלל", אמר. הדוברת מיכל גרונדלנד החלה לתרגם לתקשורת הזרה, ולוזון קטע והמשיך לירות. גרונלנד, טו סמולר דה השפלה, תרגמה באופן סלקטיבי. עשתה נכון. כביסה מלוכלכת מכבסים בבלגיה.
גם המקלחת לא ניקתה את המבט המיואש של טאלב טואטחה. "היה קשה", הוציא אוויר, "כל כך קשה. הבדלי הרמות פשוט היו גדולים מדי. כשהיינו עשרה נגמרו כבר הכוחות. השופט גמר לנו את המשחק".
אדום כנראה הגיע לגולסה, שלהגנתו ניסה לקבל כרטיס לדוש כמה שניות קודם, עם איפון לאינסינייה (דיווח לילי מבית החולים: כנראה יהיה כשיר לחצי הגמר). אבל השופט גמר קצת יותר מזה.
אחרי הכול, היורו הזה היה חלון הזדמנויות משובח לכמה קבוצות ולכמה שחקנים. ביטון, גולסה, טואטחה. יהלומים משובחים שרק מחכים להיקטף. אחרי 180 דקות, אפשר להמר שאין סקאוט אחד שיצא עם שם חדש בפנקס. "סקאוטים לא בונים על משחק אחד או שניים", מסביר טואטחה, "אבל כן, במצב שנוצר, שחקנים לא הצליחו להציג את היכולת האמיתית שלהם במעמד הזה".
אז אמנם נכון, וסקאוטים לא יקבלו החלטות לפי שני משחקים. אבל כשהם רואים את גולסה - מוכשר ככל שיהיה - חוטף אדום עם גליץ' כזה, אחרי עונה של שני שערים ושני בישולים, ואחרי משחק וחצי ביורו כמעט בלי פעולה אחת טובה, זה בטוח משפיע. רף הקבוצות יורד, ואיתו תלוש השכר הפוטנציאלי וסכום ההעברה גם.
למעשה, אין כמעט שחקן בסגל שהראה דקות טובות ביורו הביתי, דקות שישכנעו לשרבט משהו בפנקס. רק ניר ביטון וישראל זגורי, כנראה. אפשר להתלהב מהפריצות באגף של מספר 7, ומהמבנה והסגנון האלגנטי של הקפטן. אבל זהו. 180 דקות שכאילו לא התרחשו מבחינת סגל שלם. ולוזון? הוא ממשיך את הסטטיסטיקה העגומה שלו משלבי בתים באירופה. המאזן הכללי כרגע על נקודה אחת מתוך 24 אפשריות, והפרש שערים של 19:3. בקצב הזה, יהיה לו קשה מאוד למצוא קבוצה אירופית. אה, אופס.
ועכשיו, תגידו, לא דוקר יותר העוקץ שסינג השאיר בגוף במשחק הפתיחה? "אנחנו אוכלים את עצמנו עוד יותר בגלל זה", אמר מוחמד כליבאת. "אבל זהו, החלב נשפך".
נורבגיה נשפכה אתמול על אנגליה, שתפגוש את ישראל לקרב המאוכזבות באצטדיון טדי. הזדמנות אחרונה ללוזון לתקן את הנתונים, לשחקנים לשפר את החוזה, לסמן ניצחון ראשון בהיסטוריית היורו או לפחות לסיים את שלב הבתים מעל נבחרת גדולה. אבל בעיקר להראות אופי. לתת את הכול, בלי תירוצים, ולסיים בטעם טוב. בקיצור, לשמור על פאסון.
