זה דווקא התחיל טוב. אם במשחק הפתיחה קיבלנו נבחרת ישראלית לחוצה והססנית, הפעם ראינו את הנבחרת מגיעה למשחק בבלומפילד מול איטליה משוחררת וטובה יותר. לפחות בפתיחה, ישראל לחצה את האיטלקים וגם הגיעה ללא מעט מצבים. חוסר ריכוז ויכולת מנעו מהנבחרת לעלות ליתרון, וכשלא הצליחו וגם הדקות נקפו ידעה הנבחרת האיטלקית להשתלט על העניינים במרכז השדה, יצאה להתקפות משלה וניצלה את המתפרצות כדי להשיג יתרון. משם הסיפור כבר היה גמור.
האיטלקים ניצלו את הדלילות שהייתה באגף השמאלי כתוצאה מהיציאות הרבות של טואטחה קדימה. הם ניסו מספר פעמים דרך הצד השני והתקשו עקב סגירה טובה של זגורי ודסה, אבל מנגד מרבית ההתקפות המסוכנות של איטליה הגיעו מכנף שמאל. זה נכון להשתמש ביכולות ההתקפיות של טואטחה, אבל היציאות שלו קדימה השאירו פרצות והוא לא זכה לסיוע. האיטלקים, מצידם, חגגו בשטח ההפקר הזה.
לאחר השער של האיטלקים וכמובן ההרחקה השנויה במחלוקת של גולסה, אפשר לומר שתוצאת המשחק נקבעה. איטליה עוד הספיקה להגדיל את התוצאה ולהתחיל את המחצית השנייה רגועה, אז גם יתרונה המספרי בא לידי ביטוי והמשחק הסתיים בתבוסה. חייבים להודות שגם ללא הרחקתו של גולסה, הסיכוי שנוכל להגיב לנבחרת האיטלקית לאורך 90 דקות היה קלוש. זו נבחרת חזקה יותר, איכותית יותר וכזו שהיינו מתקשים לעמוד מולה גם ב-11 שחקנים.
אם ננתח את שני המשחקים של הנבחרת עד כה, יש שני דברים מהותיים שבלטו בהיעדרם. כאשר אתה משתתף בטורניר כל כך יוקרתי ואינטנסיבי מול הנבחרות הטובות באירופה. הראשון: הנעת כדור בתנאי לחץ מול יריבות עדיפות. נבחרות כאלה מפעילות לחץ בלתי פוסק על הנעת הכדור, ולנו יש קושי רב להתמודד עם זה. הנבחרת לא עמדה בלחץ, לא ידעה להניע כדור בצורה מסודרת מהחלק האחורי וזה גרם ללא מעט הרחקות כדורים מיותרות ואיבודי כדור שפגמו ביכולת.
הדבר השני שחסר לי: חוליית קישור מעובה. יכולנו לראות את חוליית הקישור האיטלקית, עד כמה היא אגרסיבית ושולטת ברסן המשחק. הקלות שבה היריבות של ישראל חלפו על פני הקישור שלנו היא בלתי מתקבלת. חובה למנוע את החדירות פנימה. אני חושב שהנבחרת שלנו לא הייתה מספיק אגרסיבית במרכז השדה, גם מול איטליה וגם ביתרון מספרי מול נורבגיה ששלטה במרכז השדה. שתי היריבות שלנו הגיעו ליותר מדי מצבים, ולאו דווקא בגלל חוליית ההגנה. זו הדלילות במרכז השדה ששירתה אותן.
אם ניקח בכל זאת את הדברים הטובים, אז אין ספק שזה נותן הרבה מאוד ביטחון וניסיון. תחושת שייכות - גם אם רק לרגע - לרמות הגבהות. הפערים עדיין גדולים ונקווה שנדע לצמצם אותם ביכולת המקצועית שלנו. השאיפה היא שבפעם הבאה שנרצה להשתתף בטורניר כזה, נצליח לעשות זאת גם דרך המגרש ולא נסתפק באירוח שלו.
