פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        משוואה עם שני נעלמים: משחק מספר 7 בגמר פלייאוף המזרח

        מיאמי עלתה לגמר כי החליטה להעלים את ג'ורג' ו-ווסט ולתת להיברט להיות זה שינסה לנצח אותה. אה, וגם כי היא נזכרה שכשהיא רוצה, אף אחת לא יכולה לעצור אותה. יובל שפירא על משחק 7 בגמר המזרח

        במשחק הלילה הפייסרס נכחו רבע אחד בלבד, הרבע הראשון. שלא במקרה, זה היה רבע שהוקדש כולו, על ידי אריק ספוסטרה, להחדרה מחודשת של דווין וויד וכריס בוש אל המהלך ההתקפי של קבוצתו. וזה נראה רע - כניסיון מאולץ להוציא בכל מחיר, וכבר מתחילת המשחק, תפוקה התקפית משחקנים נוספים שאינם לברון ג’יימס. בוש נדמה כחסר ביטחון יותר מתמיד: כבר בתחילת הרבע הוא ויתר על זריקה פנויה יחסית מחצי מרחק, רק בשביל להיזכר שהוא אמור לקחת זריקות כאלו - מה שנגמר בזריקת fade away קשה ולא הגיונית כמעט מקשת השלוש. בוש, שאחרי המשחק הלילה התנצל בפני חבריו על היכולת שהציג במשחק, התחיל את תהליך הכפרה שלו עוד במשחק עצמו.

        פורוורד מיאמי היט כריס בוש (GettyImages)
        הפיק לקחים כבר במשחק 7. כריס בוש (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        כבר כמה משחקים שהוא פחות בוש ויותר ביש גדא, ובפועל, בושגדא מצא עצמו ברבע הראשון עושה טעות אחר טעות: לוקח זריקות שהוא לא אמור לקחת - למשל, זריקה משלוש, כאשר השומר שלו צמוד אליו - זריקה שאמורה להיות שמורה לחברו לקבוצה ריי אלן, וכן, מנסה לחדור, כושל ברגליו, ומסיים בצעדים.

        למרות בוש, בסוף הרבע הראשון התוצאה הייתה צמודה ביותר. די היה בזה כדי להדליק נורמה אדומה בנוגע ליכולתה של אינדיאנה לנצח במשחק ולהתקדם לסדרת הגמר. מקורם של ההבהובים האדומים הוא בטור האיבודים של הקבוצה, שכבר ברבע הראשון תפח למימדים עצומים של תשעה. עד סוף המשחק היו לפייסרס 21 איבודים, שאחראים, לא פחות מהמוטיבציה של ספולסטרה, לפריחתו המחודשת של וויד, כשותפו של לברון לדורסנות ההתקפית של ההיט. במשחק של אינדיאנה טמון הפוטנציאל לסיים את הרבע הראשון ביתרון גדול יותר, ובכך לכפות משחק צמוד יותר. אולם כמו במשחקים רבים בסדרה, יתרונותיה של אינדיאנה - משחק הפנים של רוי היברט ודיוויד ווסט, ההגנה האישית הלוחצת שלה והיכולת לכפות גם על התקפה כמו מיאמי תוצאה נמוכה - מתאזנים עם החסרונות שלה - התקפה בעייתית שמתקשה להוביל משחק ריצה ולברוח לקבוצה שמולה, ונטייה לאיבודים שמקלקלים להגנה שלה.

        הנתונים המשוכללים מששת המשחקים הראשונים בסדרה מספרים את סיפורה של מערכת האיזונים המוזרה המתקיימת בסדרה בין מיאמי לאינדיאנה: לאחר שישה משחקים שתי הקבוצות קלעו כמעט אותו סך נקודות ומסרו אותו מספר אסיסטים (כאשר להיט חמש נקודות יותר ושלושה אסיסטים יותר), שתי הקבוצות עשו זאת באותם אחוזים בדיוק מהשדה. או במילים אחרות - עד המשחק הלילה, או ליתר דיוק, עד הרבע השני הלילה, קיבלנו סדרה שקולה כמעט לחלוטין מבחינה סטטיסטית. היכולת של אינדיאנה להגיע להישג זה מול קבוצה בעלת סגל מוכשר ובעיקר עמוק בהרבה, היא תולדה של יכולתה להביא לידי ביטוי את יתרונות המאצ’ אפ הטבעיים שלה. הכוונה היא ליכולת שלה לא להיענש על שמירה אישית על לברון, בזכות השומר הטוב ביותר עליו, וכן היכולת שלה למנוע מההיט להתפרע מחוץ לקשת השלוש. המאצ’ אפים שהיא העמידה העלימו את שיין באטייה כליל מהסדרה.

        כמו-כן, הגבוהים איתם ספולסטרה מעדיף לשחק דקות רבות - בעיקר בוש, ובמידה פחותה, גם האסלם - חסרים יכולת אמיתית לשמור על כל אחד משחקני הפנים של אינדיאנה והם דווקא היו נשק ההתקפי המובהק ביותר של אינדיאנה. אף על פי כן, אינדיאנה נראתה בחלקים רבים של הסדרה יותר ככזאת שמסוגלת לגנוב ממיאמי שלושה ניצחונות, מאשר ככזאת שיכולה להדיח אותה בארבעה משחקים.

        דייויד ווסט שחקן אינדיאנה פייסרס (GettyImages , Mike Ehrmann)
        נראו יותר כמי שמסוגלים לגנוב שלושה משחקים ולא כמי שיכולים לנצח ארבעה. שחקני אינדיאנה (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        הסיבה לכך היא חסרונותיה המובהקים של אינדיאנה כקבוצה. הסיבה העיקרית לניצחונה של מיאמי הלילה אינה תפוקה התקפית עדיפה של וויד - על אף שזה הופיע למשחק ונראה חיוני כמו שלא נראה כבר חודשיים - ולבטח לא תפוקתו ההתקפית (הלא קיימת) של בוש. הסיפור של המשחק הלילה הוא סיפור אחר: ההגנה של ההיט. דרך משחק ההגנה שלה, מאימי חשפה את אינדיאנה בערוותה - קרי, את המאזניים שהציגו עד עתה סטטיסטיקה מאוזנת בין הקבוצות - כאשר היא הופכת את חסרונות הפייסרס לכל כך מובהקים, כך שהם מאפילים על שלל יתרונותיהם.

        לא חזינו הלילה בלידתו של משהו חדש: ההגנה של מיאמי כבר התעוררה פעם או פעמיים בסדרה מול אינדיאנה, למשל, במשחק מספר חמש, שם היא הפכה את הקו האחורי של אינדיאנה לרואה ואינו נראה. הלילה פול ג’ורג’ היה הקורבן שלה וזכה לטיפול מיוחד מלברון ושות’, וכן, ווסט, שיעילותו ההתקפית צומצמה להחריד. העלמת השניים - שבעונה הרגילה נשאו כמעט לבדם בנטל הקליעה של הפייסרס - השאירה יותר מדי אחריות התקפית בידיו הארוכות של היברט. הסנטר אומנם מציג מאז האולסטאר שיפור הדרגתי במשחק ההתקפה, כזה שהגיע לשיאו בסדרה מול מיאמי, אבל הוא עדיין לא יכול לשמש כעוגן התקפי, בטח לא בשיטת המשחק הנוכחית של אינדיאנה.

        לברון ג'יימס שחקן מיאמי היט (GettyImages)
        נתן טיפול מיוחד לכל שומר שלו. לברון (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        18 הנקודות של היברט, ובמשחק יעיל במיוחד שהציג משלל הטווחים, דווקא ממחישים מדוע הוא אינו השחקן שמסוגל לקחת יותר מעשרים זריקות ערב אחר ערב. נתון הזריקות אינו מפתיע, או כזה שראוי להיספר לחובתו של היברט, בטח בהתחשב בכך שכרגע אין בליגה סנטר מהזן הזה – זה חלק מתופעה רחבה יותר.

        כבר מספר שנים שהליגה מתאפיינת ביותר גארדים ושחקני כנף שהם סקוררים, לצד עלייה חדשה בכמות הזריקות לשלוש, ובפחות רכזים שחושבים קודם כל על המסירה (כאשר השנה זכינו לשפל חדש בכמות השחקנים, שמוסרים יותר משמונה אסיסטים למשחק). סנטר לעד יהיה תלוי בשחקנים שיזינו לו את הכדור פנימה, והיברט, כמו גבוהים אחרים בליגה, סובל התקפית מהיעדרם של אלו. היברט הוכיח בסדרה שהוא בשל לתרום התקפית, כאשר הוא קולע 22 נקודות בממוצע למשחק, אולם קשה להאמין שבמתכונת הנוכחית הוא יכול להציע תפוקה זאת לאורך זמן, בהתחשב בכך שקבוצתו קבוצתו מדורגת במקום השלישי מהסוף באחוז האסיסטים מכלל התקפותיה.

        מיאמי החליטה להעלים את ג'ורג' ו-ווסט ולתת להיברט להיות זה שינסה לנצח אותה. החלטה חכמה שעזרה לאלופה לעלות לגמר ה-NBA.

        רוי היברט שחקן אינדיאנה פייסרס (GettyImages , Streeter Lecka)
        מיאמי שמה לו אחריות התקפית בידיים - וזכתה בכרטיס לגמר. היברט נאבק (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        אם לוקחים בחשבון את תצוגתה ההתקפית החיובית של אינדיאנה לאורך הסדרה, וכן את היותה אחת מקבוצות ההתקפה החלשות בליגה בעונה הרגילה, אזי ניכר שההגנה של ההיט לא הייתה גורם יציב בסדרה עד עתה. אך החל מהרבע השני היא התגלתה בתפארתה, וכאשר ג’ורג’ ו-ווסט הוצאו מהמשחק, אינדיאנה נשארה מאותגרת וחסרת כלים לנצח בלעדיהם. המשחק הלילה לא אמור לגרוע דבר ממעמדה של אינדיאנה כקבוצת העתיד של המזרח, וככזאת שבהתאם לשינויים שיעשו (ולא יעשו) בקיץ, עשויה לצמוח למעמד היריבה הבולטת ביותר שהשושלת ממיאמי תזכה לפגוש. אולם, הלילה, הריכוז של ההיט בהגנה, שהצטרף לאגרסיביות בריבאונד, ולהתמדה בחדירה שוב ושוב לסל, שהסתיימו בהליכות רבות לקו העונשין, הוכיחו את מה שאחדים שכחו ככל שהסדרה הזאת התארכה - כאשר מיאמי רוצה באמת, אין אף מאצ’ אפ בליגה שיכול לעצור אותה.

        מיאמי הביסה את אינדיאנה ועלתה לגמר ה-NBA

        לברון ג'יימס מתמוגג: "זרענו הרס"