נבחרת העונה באירופה

השליטה הבלעדית של ויקטור ואלדס בתחרות הסאמורה (השוער המצטיין של הליגה הספרדית) הגיעה לקיצה העונה. בזמן שז'וזה מוריניו ניסה למחוק את איקר קסיאס, בצד השני של מדריד שמו מבטחם עונה שנייה ברציפות בטיבו קורטואה, ולא הצטערו לרגע. הבלגי הצעיר, רק בן 21, התקדם העונה בצעדי ענק לעבר הטופ העולמי. מנואל נוייר, סלבטורה סיריגו הפנטסטי וגם ג'יג'י בופון ספגו פחות, אבל קורטואה עשה את השדרוג הגדול מכולם, התחיל את העונה עם זכייה בסופרקאפ יחד עם אתלטיקו וסיים עם הנפת גביע המלך. בגמר הגביע הוא לא רק סייע לקולצ'ונרוס לשים סוף ל-14 שנים נטולות ניצחון בדרבי, אלא היה המצטיין במשחק וזכה למחמאות אפילו ממוריניו שעשוי להיות מאמנו בצ'לסי. קורטואה ספג 28 שערים ב-36 משחקים, בדרך להבטחת המקום של אתלטיקו בליגת האלופות. הוא שמר 20 פעמים על שער נקי וסיפק 88 הצלות. העתיד כבר כאן.

מחליף: מנואל נוייר (באיירן מינכן)

המניה הכי בטוחה של צ'לסי העונה היא בכלל ירושה מאברהם גרנט. חילופי המשמרות בסגל, ואז חילופי המאמנים, מנעו מהכחולים להתמודד על אליפות אנגליה והם נפרדו גם מהתואר האירופי מוקדם מהמתוכנן. למזלם, ברניסלב איבנוביץ' היה שם גם ברגע האחרון, כמו לאורך העונה כולה, ונגח בתוספת הזמן לרשת בנפיקה כדי להעניק לרפא בניטס מתנת פרידה בדמות התואר היחיד של הקבוצה העונה. השער הזה נתן את החותמת הסופית לעונתו הטובה ביותר של איבנוביץ' באנגליה. הוא הצטיין הן כמגן ימני והן כבלם, הן בהגנה והן בהתקפה. ההצטרפות הקבועה שלו להתקפה - לא רק במצבים נייחים - הפכה אותו למלך השערים של שחקני ההגנה בפרמיירליג עם חמישה כיבושים. הוא גם בישל פעם אחת והיה שותף ל-12 משחקים בהם צ'לסי שמרה על שער נקי. ורסטילי.

מחליף: פאבלו סאבלטה (מנצ'סטר סיטי)

300 אלף יורו. זה כל מה ששילמה יובנטוס כדי לרכוש את כרטיסו של אנדראה ברצאלי מוולפסבורג בינואר 2011. המציאה הזאת שווה למועדון כבר שתי אליפויות, והיד עוד נטויה. החל מרגע כניסתו לעשור הרביעי לחייו, ברצאלי הפך לבלם האיטלקי הקלאסי. השקט, המנהיגות וקריאת המשחק הפכו את סימן השאלה שהוצב על צירופו לשלושה סימני קריאה. אחרי 20 שערי חובה בלבד בעונה שעברה, יובנטוס שייטה לאליפות נוספת עם 24 ספיגות (נתון שהורע במחזור הסיום, בו ברצאלי לא שיחק ויובה הפסידה 3:2 לסמפדוריה). לשותפיו בונוצ'י, קייליני וכמובן השוער בופון יש חלק נכבד בהישג, אבל ברצאלי היציב היה זה שאף פעם לא נזקק להתעלות רגעית. "הוא תמיד שם, זה מה שאני אוהב", ציין מאמן יובה לשעבר מרצ'לו ליפי. 34 משחקים, 17 מהם עם רשת נקייה. רק שער היה חסר.

מחליף: טיאגו סילבה (פריס סן ז'רמן)

ברצלונה רוצה אותו בכל מחיר, באיירן מצטערת שוויתרה עליו ובגרמניה ממשיכים להלל אותו כיורש של פרנץ בקנבאואר. דורטמונד אמנם איבדה את הדאבל, אבל הרוויחה אוהדים רבים ברחבי אירופה בזכות הופעותיה המרגשות בליגת האלופות. חרף העובדה שהקבוצה ספגה הרבה יותר מבעונה שעברה, מאטס הומלס הוכיח בכל הזדמנות עד כמה משמעותי הוא למערך של יורגן קלופ. חכם, טכני, מסוגל לבנות התקפות ומצוין בכדורי גובה. איתו דורטמונד שמרה שבע פעמים על שער נקי, בלעדיו רק פעם אחת. למרות הפציעה, הוא שיחק העונה יותר מבלמי על כמו טיאגו סילבה ונמניה וידיץ', כבש פעם אחת ב-28 משחקי ליגה וגם הבקיע שער חשוב בשמינית גמר האלופות מול שחטאר. למרות ההפסד בגמר, התבסס בצמרת העולמית של שחקני ההגנה.

מחליף: יאן ורטונגן (טוטנהאם)

לואיס ואן חאל עשה לכישרון האוסטרי הסבה מהקישור לעמדת המגן השמאלי, באיירן מינכן הרוויחה את המגן השמאלי הטוב בעולם כרגע. והוא עוד לא בן 21. אלאבה הפך העונה לשחקן הרכב קבוע אצל יופ היינקס, התגלה גם כבועט פנדלים וסיפק שלושה שערי ליגה, כולל צמד ב-0:4 על שאלקה. בסך הכול היו לאלאבה חמישה שערים בכל המסגרות וגם חמישה בישולים, כאשר במקביל הוא גם תרם את חלקו להגנה הטובה באירופה. שחקן השנה באוסטריה הפך לחביב הקהל באליאנץ ארינה, וגם פרנק ריברי (אליו נגיע בהמשך) נהנה משיתוף הפעולה איתו באגף השמאלי. ג'ורדי אלבה אולי תרם יותר מבחינה התקפית בברצלונה, אבל הוא יכול רק לקנא ביכולת ההגנתית שהפגין אלאבה - שוב, להזכירכם, קשר במקור - לאורך העונה כולה. הילד ענק. וכבר אלוף אירופה.

מחליף: לייטון ביינס (אברטון)

עם תג מחיר של 40 מיליון יורו, חאבי מרטינס היה ההימור הראשי לפלופ השנה. אולם בעונתו הראשונה מחוץ לחממה של אתלטיק בילבאו, הקשר האחורי הבאסקי הדהים את כולם והתעלה גם מעבר לציפיות שלו עצמו. הבורג הקטן שהיה חסר כדי להפעיל את המכונה של באיירן מינכן ללא רעשים נלווים. כל אחד מחבריו לקבוצה ראוי להשתלב בנבחרת העונה, אך אין אחד שהשפיע בצורה כה אקוטית על שתי קבוצות. תזכרו את באיירן שקרסה ברגעי האמת אשתקד, ותראו אותה כעת. אחר כך תעיפו מבט לעבר בילבאו. קשר נבחרת ספרד משבש התקפות ליריבה וגם מכתיב קצב. שחקן פיזי וקשוח שרץ בלי הפסקה, אך גם טכני ורב גוני. ברצלונה למדה זאת על בשרה. שלושה שערי ליגה (כולל מספרת מרהיבה) ושלושה בישולים היו לו ב-35 הופעות. גם ליגת האלופות שלו בעונת הבכורה, אותה עוד עשוי לסיים עם טרבל.

מחליף: ארתורו וידאל (יובנטוס)

שחקן העונה של השחקנים, שחקן העונה של העיתונאים והשחקן הצעיר של העונה בפרמיירליג. קונצנזוס מוחלט. גארת' בייל עשה הסבה מעמדת הקיצוני לתפקיד החופשי מאחורי החלוץ אצל אנדרה וילאש בואש. ההתקדמות שלו הייתה מפחידה. זו כבר לא יכולת פנומנלית לפרקים, אלא תפוקה קבועה ממנה המריא לכמה וכמה תצוגות שיא (ניצחון 2:3 באולד טראפורד, צמד בדרבי מול ווסטהאם, שלושער לרשת אסטון וילה וחמישה שערי ניצחון). בייל, שבעונה שעברה הגיע לראשונה ל-10 שערים, יותר מהכפיל את המאזן עם 21 בליגה העונה ועוד חמישה ביתר המסגרות. רגל שמאל האימתנית (תשעה שערים בבעיטות מחוץ לרחבה) הייתה כל כך קרובה להצעיד את התרנגולים לארץ המובטחת, אך ליגת האלופות חמקה לבסוף. כמה זמן עוד תוכל טוטנהאם להחזיק אותו?

מחליף: חואן מאטה (צ'לסי)

תומאס מולר נתן עונה נהדרת, אריאן רובן גנב את ההצגה בגמר בוומבלי, אבל הפור נפל על פרנק ריברי. "הייתה לו עונה פנטסטית, כנראה הטובה בחייו", סיכם יופ היינקס, שנפרד מהבונדסליגה עם זיכרון הוולה המרהיב של הצרפתי המחונן. עם המספרים והתארים אי אפשר להתווכח, גם לא עם הרקורד הנדיר לפיו באיירן לא הפסידה ב-46 משחקי ליגה בהם ריברי כבש (44 ניצחונות ושתי תוצאות תיקו). הקשר הגיע לגיל 30 והתמקד העונה בעיקר בכדורגל. הוא רץ יותר מבכל עונה קודמת בקריירה, וב-27 משחקי ליגה תרם 10 שערים ו-14 אסיסטים. מלך הבישולים של הליגה כמובן. אם מרטינס ומולר הם שחקנים שמשרתים את הקבוצה, ריברי הוא האיש שמשרת את האוהדים, כולל עקב בדקה האחרונה של גמר ליגת האלופות. איתו, ההנאה מובטחת.

מחליף: מריו גצה (דורטמונד)

מר שער למשחק, מר אליפות לעונה. הבחירה של הקטארים בזלאטן איברהימוביץ' כסופרסטאר שיוביל את הפרויקט שלהם בבירת צרפת, הצדיקה את עצמה מהרגע הראשון. החלוץ השבדי התאקלם בצורה נפלאה בפריס סן ז'רמן, שדרג את הקבוצה גם באירופה וסיפק את הניצוץ שחסר לליגה הצרפתית מאז ימי רונאלדיניו. פרנצ'ייז פלייר אמיתי. בגיל 31, זלאטן קבע שיא קריירה של 30 שערי ליגה העונה (שלושער אחד, שבעה צמדים, גם שבעה בישולים) ב-32 משחקים בהם פתח וזכה באליפות עם מועדון שהמתין בסבלנות 19 שנה. בתווך היו גם ארבעה בישולים במשחק אחד בליגת האלופות וכמובן רביעיית שערים, כולל המספרת הנדירה, במשחק הידידות של שבדיה נגד אנגליה. מלכות השערים בצרפת הייתה שלו כבר בספטמבר. כך גם תואר שחקן העונה.

מחליף: אדינסון קבאני (נאפולי)

הוא שוב נעצר בחצי גמר ליגת האלופות וגם נראה אנושי עם שתי הפציעות בסיום העונה, אך מבחינה אישית ליאונל מסי עדיין צעד אחד לפני כולם. לפחות. 46 שערי ליגה (14 צמדים, שלושער ורביעייה) ב-32 משחקים בלבד (מתוכם ארבעה כמחליף) ועוד 14 במסגרות השונות במדי הקבוצה. סך הכול 60 שערים ב-50 משחקים בעונה אחת. לא ה-73 של העונה הקודמת, אבל עדיין כמות בלתי סבירה שסייעה לו לשבור את השיא העתיק של גרד מולר בשנה קלנדרית וגם להשלים סיבוב שלם של הבקעות רצופות מול אחת מקבוצות הליגה. יחד עם 12 הבישולים, מסי היה אחראי ליותר מ-50 אחוז מהשערים של ברצלונה בליגה. בלעדיו, במקום אליפות קלילה היו נאלצים הקטלאנים להילחם על הכרטיס לליגה האירופית. התלות בו מעולם לא הייתה גדולה יותר.

מחליף: כריסטיאנו רונאלדו (ריאל מדריד)

רק בעונה שעברה הוא היה שם, בעמדה של גארת' בייל. שחקן העונה בפער עצום, אבל רחוק באותה מידה מתואר האליפות. רובין ואן פרסי בחר לעבור למנצ'סטר יונייטד כדי לזכות באליפות ראשונה בקריירה, וכך אכן קרה. הוא לא היה עושה את זה בארסנל, גם יונייטד לא הייתה מצליחה העונה בלעדיו. 26 שערי ליגה, כולל אחד אותו הגדיר אלכס פרגוסון "שער המאה", וגם שמונה בישולים היו למלך שערי הליגה זו העונה השנייה ברציפות, שידע להבקיע ברגעי ההכרעה והשלים את העבודה עם שלושה במשחק האליפות מול אסטון וילה. איזו השפעה. בליגת האלופות זה עבד פחות, אבל פרגוסון פגע בינגו עם הרכש המרכזי שלו בעונת הפרישה.

מחליפים: רוברט לבנדובסקי (דורטמונד), רדאמל פלקאו (אתלטיקו מדריד)