גברי הלך לאיבוד

כמו לא מעט דיקטטורים, אפילו יותר מזיקים, לאורך ההיסטוריה, ששעבדו עמים בכוח הזרוע והופלו בזה אחר זה באותו נשק בו שלטו – אלימות, גם גברי לוי הפסיד לכללי המשחק אותם הוא עצמו יצר.

אין לי שום כוונה להתחיל ולמנות את מעלליו של גברי ב-9 השנים האחרונות לטובת קיבועו של הכדורגל הישראלי בריקבון בו הוא נמצא. רבים וטובים עשו זאת לפני ועושים זאת, סביר להניח, ברגעים אלו ממש, במיני טורי ופינות פרשנות, ובעיקר – כשהזבל ריחני באמת, אין צורך לשכנע אף אחד שהוא מסריח.

מה שהופך את הנפילה של הגביר למתוקה במיוחד - ושמחה לאיד היא לפעמים דווקא רגש חיובי - היא כאמור, העובדה שזה קרה במגרש המשחקים הפרטי שלו. גברי, בהתנהלותו בשנים האחרונות, הוא זה שקבע את סוג הנשק בדו קרב בו נוצח היום. הוא זה שהכתיב ואיפשר קיומה של מערכת ניהולית, השמה ללעג את התוכן ומושתתת כולה על עקרונות הקומבינה. בנשק הזה, עד היום, איש לא יכל עליו.

גם גדול מתנגדיו של גברי יודה – האיש הוכיח בשנים האחרונות יכולות פוליטיות-הישרדותית מרשימות במיוחד. משבר אחר משבר, פרשיה אחר פרשיה החליקו מעליו כמו מעל טפלון שמנוני במיוחד והוא, ששמח לתמיד למנות בכל הזדמנות את שלל הישגיו למען הכדורגל הישראלי, היה אמור להגיע היום לשעת השיא שלו – מנהיג חסר כל אמון ציבורי (ומי שמצביע בסקרים בוואלה! ספורט מדי פעם, מכיר קצת מספרים לא רשמיים) שעומד לירוק בפני הציבור שתחתיו את ה'מוחטה' האולטימטיבית לפנים, בדמות צ'ק שנתי של 300 אלף ¤. אבל לא, הרקדן הממולח נתפס ישן על משמרתו, הגיע מנומנם לקרב שנראה מכור וקיבל אותה בהפוכה.

אין מה לדבר עדיין על ניצחון לכדורגל הישראלי, כי מה שניצח את גברי לא היתה כל רוח אמיתית של שינוי, או אלטרנטיבה אמיתית שהוצגה מנגד, אפילו לא התנגדות אמיתית לרעיון השערורייתי לשלם לו שכר שנתי בערך בגובה התקציב של ליגת הנשים. מה שניצח אותו היה לא יותר תכסיס פוליטי מעופש, מהספר שלו עצמו, שאיפשר לנציגי בית"ר לנטרל את ההצבעה בישיבת האסיפה הכללית של ההתאחדות, בשליפת סעיף מהתקנון שקובע כי, בניגוד למקובל, אין לאשר הצבעה של מיופי כוח. תרגיל שגרם לגברי לשחרר, ברגע של עצבים, הצהרה שספק אם חשב עליה ברצינות קודם. פתאום נעלם כל הפאסון של איש העולם חובק הקשרים והסיגר ויצא גברי הישן שאנו מכירים – שולף חמום דעת העסוק לנצח במלחמת אגו פרטית.

במציאות בה אנו חיים, בה כבר באמת אי אפשר להיות מופתעים משום דבר שקורה, וכשבשטח שולט פוליטיקאי כוחני לא פחות כיעקב שחר, אין לאף אחד סיבה ליפול מהכסא אם גברי, שנכון לשעה זו עדיין לא פרסם הודעת התפטרות רשמית, יחזור בו ויתקבל בזרועות פתוחות בחזרה לכס המלכות. אבל את מה שקרה הערב בישיבת האסיפה הכללית של ההתאחדות, אף אחד לא יוכל לשנות – הנשק היחידי של גברי בשלטון הוכח כפגיע, וגם אם יחזור לחיינו בקרוב, נקודת התורפה כבר נחשפה. זו רק שאלה של עיתוי עד שמישהו יתקוף אותה בצורה מספיק מוצלחת.

לאופטימיים – גברי לא טיפש. גם אם לא חשב עד הסוף לפני שדיבר, הוא מכיר היטב את כללי המשחק אותם תיארתי למעלה וייתכן מאוד שדי יהיה בידיעה זו כדי להניאו מהרהורי חרטה. ואם לא – אולי הדי שאגות השמחה של לא מעט אנשים ששמעו הערב את הבשורה, יצליחו לשכנע אותו לדבוק בשלו.

ומה עכשיו? מה שלא יהיה, יהיה רע פחות. אדם שייבחר מטעם הקבוצות, משוחד צד ככל שיהיה, עדיין יהיה מחויב קודם כל לכדורגל עצמו ולא למשחקים פוליטיים בינמרכזיים. ובמקרה שיהיה זה תוצר הקומבינה הבינמרכזית, בנסיבות הנוכחויות, הוא יהיה בכל מקרה רק תואם פחות כוח של גברי. וככזה, הוא יהיה חייב, בניגוד לקודמו, להקשיב קצת יותר לאנשים מסביב, להתנהג קצת פחות בבארוניות והכי חשוב – לספק קבלות.

ובכל מקרה, שיהיה לכולנו מזל טוב ובהצלחה.