יער הקדושים

ממבט ראשון, את סיפורה של פרייבורג צריך להתחיל בינואר 2012, בתום הסיבוב הראשון בעונה שעברה, כאשר היא דורגה במקום האחרון בדרכה הבטוחה לירידה, עם ההגנה הגרועה ביותר בבונדסליגה שספגה 39 שערים ב-17 משחקים, ועוד מכרה את פאפיס סיסה לניוקאסל. התמורות שעברה הקבוצה הסימפטית מהיער השחור מפעימות – כיום היא נמצאת במרחק ניצחון אחד מהעפלה ראשונה בתולדותיה למוקדמות ליגת האלופות, ומאזן ההגנה שלה הוא השני בטיבו בגרמניה אחרי באיירן מינכן – 38 שערים ב-33 משחקים.

ואולם, הסיפור שלה מתחיל באמת לפני שני עשורים, אז עלתה פרייבורג לבונדסליגה לראשונה בתולדותיה, ובמקביל חוללה מהפכה תודעתית כאשר התקינה קולטי שמש על גג האצטדיון ועברה להשתמש באנרגיה סולרית, כיאה לנציגת העיר הכי ידידותית לסביבה. פרייבורג מתאפיינת ברוח צעירה בזכות הסטודנטים הלומדים באוניברסיטה עתיקה שהוקמה עוד במאה ה-15, והאווירה ביציעים תמיד היתה נהדרת. יואכים לב זוכר זאת היטב – הוא שיחק בקבוצה בשלוש קדנציות שונות, ועדיין מדורג כמלך שעריה בכל הזמנים. מאמן הנבחרת עדיין מתגורר עם אשתו ליד העיר, מבקר באצטדיון באופן קבוע, ולפני שנתיים נבחר לקפטן הכבוד של המועדון.

המועדון הקטן הזה הפך לשם דבר בכדורגל הגרמני עם הגעתו של המאמן פולקר פינקה. העלייה ב-1993 הושלמה בזכות סגנון התקפי מובהק שהניב יותר מ-100 שערי זכות, וגם בבונדסליגה הלכה פרייבורג על כל הקופה בכל מגרש ונגד כל יריבה. מהר למדי קיבלה החבורה באדום-שחור את הכינוי "הברזילאים של ברגסאו", על אף שהכוכב הגדול היה דווקא ארגנטיני, רודולפו קרדוסו.

את הסיומת הדרמטית של עונת 1993/94 לא תשכח העיר לעולם. אחרי סיבוב ראשון נהדר, נקלעה הקבוצה של פינקה לרצף של תוצאות ללא מזל. גם כאשר הפגינה יכולת נהדרת, הכדורים סירבו להיכנס לרשת הנכונה, והנפילה בטבלה היתה מהירה. שלושה מחזורים לתום העונה, דורגה פרייבורג ארבע נקודות מתחת לקו האדום, בשיטת שתי נקודות לנצחון, וסיכוייה לשרוד נראו קלושים. היא היתה צריכה לנצח את כל משחקיה ולקוות שנירנברג תאבד לפחות ארבע נקודות – וזה בדיוק מה שקרה. 0:4 בשטוטגרט, 0:1 על לייפציג משער מרגש של קרדוסו בדקה ה-83, ולקינוח 0:2 בדואיסבורג איפשרו לקבוצתו של פינקה להתברג ברגע האחרון במקום ה-15. 54 שערים היא כבשה בעונה ההיא, ורק חמש קבוצות יכלו להתפאר במאזן התקפי טוב יותר.

את הסגל ההרפתקני הזה, שכמעט ולא עבר שינויים בקיץ 1994, הצעיד פינקה למאבק על האליפות בעונה שלאחר מכן. במחזור השני הדהימה פרייבורג את גרמניה כאשר הביסה 1:5 את באיירן מינכן ולא הסתכלה לאחור. 20 ניצחונות היו לה, 66 כדורים היא השאירה ברשתות היריבות, ובטבלה הסופית דורגה במקום השלישי, שלוש נקודות בלבד מתחת לדורטמונד של אוטמאר היצפלד. בעידן הנוכחי, הדבר היה מקנה לה, כמובן, כרטיס לליגת האלופות. בימים ההם רק האלופות העפילו למפעל, והתנופה לא התפתחה. קרדוסו נמכר לברמן, וב-1996 צללה פרייבורג למקום ה-11, וכעבור שנה ירדה.

כך או כך, הפך פינקה לאלוהים עבור האוהדים. הוא בנה את הקבוצה כמעט מאפס, והתגבר על עזיבת שחקנים כדי לבנות גרסאות חדשות – שוב ושוב. ההצלחה של 1995 מעולם לא שוחזרה, אבל המאמן ויתר באופן מתמיד על הפיתוי להשתדרג, סירב לעשרות הצעות מקבוצות בכירות ונשאר נאמן לפרייבורג. במשך 16 שנים היה שם פינקה, תוך שהוא שובר את השיא של אוטו רהאגל בברמן. השבוע התברר שגם תומאס שאף, שנעצר על 14 שנים, לא יעבור אותו. פינקה חווה שלוש ירידות, והחזיר את הקבוצה פעמיים לבונדסליגה. בפעם השלישית זה הלך קשה יותר, וב-2007 החליטה ההנהלה לא לחדש את חוזהו. ההלם בעיר היה עצום, ולאוהדים לקח שנים רבות להתגבר על הטראומה.

צריך לחוות את תופעת פינקה כדי להבין אותה. עבור כותב שורות אלה הוא נכנס בקלות לרשימת עשרת המאמנים הנערצים בכל הזמנים. אולי אפילו לחמישייה. אהבתם של האוהדים בפרייבורג כלפיו היתה עזה הרבה יותר. עבורם הוא היה סוג של אלכס פרגוסון פרטי. תארו לעצמכם כיצד היו מגיבים יציעי מנצ'סטר יונייטד לו הסקוטי האגדי היה מפוטר מאולד טראפורד, ולא בוחר את עיתוי הפרישה בעצמו. זה בדיוק מה שקרה לפינקה. הוא לא רצה לעזוב, והעלבון היה כה גדול שהוא השאיר את משרדו נעול ולקח את המפתח איתו.

ליורשו בתפקיד, רובין דוט, ציפתה משימה בלתי אפשרית. הוא אימן את פרייבורג במשך ארבע עונות, החזיר אותה לבונדסליגה והתקדם ללברקוזן, אך מעולם לא התחבר באמת לקהל. מותו ב-2009 של הנשיא אכים שטוקר, שכיהן בתפקיד במשך 37 שנה וקבע שיא משלו, רק העמיק את התחושה שפרייבורג איבדה את זהותה הייחודית. תחושה זו היתה חזקה במיוחד כאשר בהדרכת מרקוס סורג צללה הקבוצה לעבר ירידה בטוחה לפני שנה וחצי. ואז התקבלה החלטה חריגה ביותר במונחי פרייבורג – לפטר מאמן באמצע העונה. עוזרו, כריסטיאן שטרייך, מונה במקומו.

למען האמת, שטרייך לא התלהב מהרעיון. הוא הרגיש לא נוח כלפי סורג, וגם לא חשש מהאחריות הכבדה. "מה יקרה אם ניכשל? כולם יאשימו אותי", הוא אמר לחבריו. לקח זמן לשכנע אותו, אבל לבסוף זה עבד, בעיקר כי שטרייך זכר את מילותיו של שטוקר. "יום אחד תהיה המאמן הראשי", התנבא הנשיא המנוח שגייס את שטרייך לקבוצת הנוער של המועדון ב-1995 הרחוקה. לו רק היה בין החיים, הוא היה היום האדם הגאה ביותר עלי אדמות.

המינוי עבד מהרגע הראשון, כי שטרייך בן ה-47 הוא האדם המקומי ביותר שאפשר לדמיין. הוא נולד בחבל, שיחק בפרייבורג לצידו של יואכים לב, ואחרי כמעט שני עשורים בתפקידי אימון במועדון הוא מכיר כל פיסת דשא במגרש. עיתונאים נדהמו לראות אותו מגיע למשחקי הבית על אופניים, ושטרייך הסביר: "אני גר 300 מטרים מהאצטדיון". הוא ניגש לעבודה בשאפתנות אין קץ, והקשר סדריק מקיאדי התפעל כבר בהתחלה: "מעולם לא ראיתי מאמן עם תשוקה כזו".

עם שורשים כאלה, לא פלא ששטרייך מקדם את בוגרי אקדמיה. במשחקו הראשון בינואר 2012 הוא הימר על מתיאס גינטר, נער שחגג יומיים קודם לכן את יום הולדתו ה-18. גינטר הבקיע את שער הניצחון על אאוגסבורג בדקה ה-88, וכאשר כל האצטדיון התפוצץ משמחה אפשר היה להבחין בשינוי ששינה את המומנטום של המועדון. זה היה הרגע בו האוהדים השאירו מאחור את עידן פינקה, וקיבלו באהבה אלוהים חדש.

הקפיצות של שטרייך על הקווים, ההתנהגות הטבעית שלו, דמותו הססגונית ואמירותיו יוצאות הדופן בראיונות ובמסיבות העיתונאים מגבירים את החיבה כלפיו. לאחרונה ערך עיתון מקומי משאל בנושא הציטוט הטוב ביותר של המאמן, ולמקום הראשון זכתה הבקשה: "אני לא רוצה שאנשים ידברו איתי רק על כדורגל. הייתי מעדיף אם בסופרמרקט מישהו ייגש אלי וישאל איפה החרדל". המונח הזה זכה לתהודה כה גדולה, עד שבאוניברסיטת פרייבורג נצפתה כתובת גראפיטי "איפה החרדל?".

התוצאות שהושגו עד כה מדהימות בכל קנה מידה. בסיבוב השני בעונה שעברה צברה פרייבורג 27 נקודות, לעומת 13 בראשון, וסיימה במרכז הטבלה. בסיבוב הראשון של העונה היו לה 26 נקודות, וסך 53 הנקודות ב-2012 היוו את המאזן הטוב ביותר בתולדות המועדון. אם תנצח את שאלקה ותעפיל לצ'מפיונס-ליג, יהיו לפרייבורג גם בסיבוב השני של העונה 27 נקודות. יציבות היא שם המשחק.

הסגנון של שטרייך מעניין בהחלט – היא הקבוצה היחידה בבונדסליגה שוויתרה על חלוץ טבעי ומשחקת במערך שמזכיר 0-6-4. שחקני פרייבורג מכסים שטחים נרחבים יותר מהיריבות כמעט בכל משחק, הם מפעילים לחץ בלתי פוסק על מובילי הכדור ויוצאים להתקפות מעבר מהירות, עם חילופי מקום בין שחקני החוליה הקדמית. ברוב המקרים, המאמנים שמנגד לא מצליחים למצוא תרופה לאנרגיות העצומות של פרייבורג ולמערך הטקטי ההרפתקני שלה, ויופ היינקס בכבודו ובעצמו העניק לשטרייך מחמאה גדולה: "השחקן הכי טוב של פרייבורג הוא המאמן".

לאור ההצלחה קל לשכוח זאת, אך מדובר במועדון קטן ללא משאבים כלכליים. התקציב השנתי של פרייבורג עומד על 16 מיליון יורו בלבד, ורק לשתי העולות החדשות – גרויטר פירת' ודיסלדורף – הוא מעט נמוך יותר. לכל יתר קבוצות הבונדסליגה יש הרבה יותר כסף, ולשם השוואה, עומד תקציבה של שאלקה על 65 מיליון יורו. הבדל עצום של פי ארבעה!

זו הסיבה העצובה לכך שהקבוצה הפנטסטית הזו כבר פורקה הלכה למעשה לקראת הקיץ. הכוכב הגדול מקס קרוזה, שהגיע לפני שנה מסנקט פאולי וכבש 10 שערים, כבר חתם במנשנגלדבאך לארבע השנים הבאות. דניאל קליגיאורי, קשר שגדל במועדון ועשה התקדמות עצומה בהדרכת שטרייך, יעבור לוולפסבורג. חברו לקישור, יוהאנס פלום, חתם בפרנקפורט, וכמוהו גם יאן רוזנטל. קבוצות אלה היו נחותות מקצועית בהשוואה לפרייבורג העונה, אך עדיין יכולות להציע שכר גבוה יותר והמעבר אליהן נחשב לקידום.

לא ברור אם זו ההחלטה הנכונה מבחינת השחקנים, אולם דבר אחד ברור – אם תעפיל למוקדמות ליגת האלופות תופיע שם פרייבורג שונה בתכלית, מה גם שהבלם הסנגלי פאלו דיאנה נמצא על הכוונת של דורטמונד. "זו טרגדיה ספורטיבית, אך זה המצב בעולם הכדורגל. ובכל זאת, אני מאמין בשטרייך. הוא מסוגל לבנות קבוצה חדשה, ולפרייבורג תמיד היו שחקנים מעולים באקדמיה" אומר העיתונאי כריסטיאן ניארי.

ההנהלה והאוהדים מוכנים ללכת אחרי אלילם בעיניים עצומות, ורוצים ששטרייך יבנה אימפריה משלו לשנים ארוכות. אלא שהמאמן עצמו היה ונשאר צנוע ולא מתכנן לטווח ארוך. אחרי שההישרדות בעונה שעברה הובטחה, הוא הצהיר: "לא אני הצלתי את פרייבורג, אלא כל 270 אנשי הצוות והעובדים. אני רק אחד מהם". בן של קצב, שהתגורר עם סבתו כאשר היה שחקן כדורגל מקצועי ולמד הוראה אחרי שתלה את הנעליים, שטרייך הוא אדם פשוט, ועל כך הוא רוצה לשמור. "אשאר בתפקיד כל עוד אני מצליח להיות מי שאני. ברגע שארגיש שאני מתחיל להשתנות, אעזוב מיד" הוא אומר. גם ביער השחור כולם רוצים שיישאר בדיוק כמו שהוא.