1.
למרות 0:2 לצהובים, יכולה הפועל תל אביב לזקוף לזכותה הישג בלתי מבוטל בפלייאוף הזה. וההישג הזה הוא שניתוח סדרת רבע הגמר שלה מול מכבי תל אביב מתבצע על בסיס מקצועי. במילים אחרות, במקום לנתח אספקטים מנטליים בהתמודדות של האנדרדוג מול הפייבוריט המובהק, מדברים על יתרונות מול חסרונות מקצועיים. במקום לדבר על מה יקרה כשמכבי תתחיל להתייחס למשחקים ברצינות ולא תבוא שאננה, מדברים על מה מכבי צריכה לעשות כדי לנצח. בכדורסל. הרבה מזה בגלל מכבי. אבל לא מעט בגלל הפועל.
אז אחרי שסיכמנו שהסידרה הזאת מקבלת התייחסות עניינית בלבד מבלי להישאב לניתוחים של פסיכולוגיה בגרוש, הגיע הזמן להתחיל בניתוח. המנטלי. לקבוצה של ארז אדלשטיין יש שני זרים צעירים ומוכשרים. גם דמונטז סטיט. ובמיוחד קרטיס קלי. שניהם נמצאים שם שנתיים. שניהם מחויבים למועדון. ושניהם מפריעים להפועל. ניתן היה לצפות לאחר שנתיים כמעט מלאות לראות קצת התבגרות, קצת התבשלות משני אלה. במקום זה מקבלים שוב מופעי אבדן שליטה ואיבוד עשתונות של הצמד מקנזס סטייט וקלמזון. במקום להתעסק בכדורסל, סטיט מבלבל את המוח בטראש טוק לריקי היקמן. לריקי היקמן! במקום להביא לידי ביטוי את יתרונותיו המקצועיים, עסוק קרטיס קלי בעיקר ביידוי פטישים מקו העונשין. שני אלה אחראים לא מעט על כך שב-136 הדקות של שחקני החמישיה, הם הצליחו להרים 29 נקודות ביחד. כל החמישיה הראשונה. ושני אלה אחראים על חלק הארי מההחלטות הרעות של האדומים במשחקים 1-2. ולא רק בהתקפה. גם החלטות אמוציונאליות בהגנה גורמות לנזקים.
בצד הצהוב של המתרס ולאחר ששאלנו עצמנו בטורים קודמים היכן היתרונות היחסיים של מכבי, הגיעה תשובה אחת. מוכרת אך נשכחת. כשליאור אליהו מרגיש בנוח עם עצמו, מקבל דקות רצופות ולא נענש אחרי כל טעות הגנתית (ולא שכאלה חסרו גם במשחק מספר 2, כן?), הוא מייצר עבור הקבוצה של דיוויד בלאט יתרון אבסולוטי. היכולת שלו להזיק ליריבה מפלאשים באזור קו העונשין או מתנועה בלתי קונבנציונאלית לאחר סייד פיק אנד רול משמעותי יותר מכל יתרון אחר שמכבי יכולה לייצר על יריבותיה. ויש עוד פרמטר אחד שממנו אסור להתעלם. איך אומרים אצלנו? יותר עדיף לקלוע מאשר להחטיא. אחוזים כמו 12 מ-22 לשלוש מעולם לא הזיקו לאף אחד. האחוזים האלה היוו גורם לא מבוטל ביכולת של הצהובים לצאת מהבור אליו נקלעו ברבע השלישי, במיוחד לאור בעיית העבירות של ג'יימס וסמית'.
2.
אחרי כל ההייפ סביב הפועל גליל גלבוע, עושה רושם שהיא בדרך הבטוחה להדחה שנייה ברציפות בשלב רבע גמר הפלייאוף. שזה, במילים פשוטות, כשלון. את השמועות על הקבוצה הבטוחה שמשחקת כדורסל שוטף ושומרת אגרסיבי כשהיא נעזרת בספסל ורוטציות רוטציות עמוקות החליפה קבוצה רכה ומבולבלת, שזורקת למגרש שחקנים שיושבים אחד על הבהונות של האחר. מיצ'ל וואט, למשל, שיחק אתמול 11 דקות. שון טאגרט 12. שניהם ביחד אחראים ל-4 ריבאונדים. ומדד יעילות של מינוס ארבע. במצטבר. לא ברור למה צריך את זה.
מכבי חיפה הייתה שם כדי לנצל את ההזדמנות. ולא שהקלטת של ההגנה שלה (נשבע, בחיי, שפעם היו קלטות) תככב בחדריהם של מאמנים ברחבי העולם. גם במשחק כזה, כשהיא מנצחת ללא תנאי, לא הצליחה להוריד את אחוזי הקליעה של המקומיים ל-2 מתחת ל-56%. ועדיין, יש משהו מרשים מאוד בקלות שבו עברה חיפה את המכשול התאורטי בגן נר. מרשימה לא פחות הדרך בה התמודד דונטה סמית' מול המאץ' אפ הלא פשוט, על הנייר, מול ראקים סאנדרס. ומילה אחרונה לבראד גרינברג. שמע, קואץ', זה כבר לא מצחיק יותר. ההתנהלות שלך על הקווים מביכה. אם אתה לא מסוגל לשלוט על עצמך משחק אחרי משחק, הבעיה היא לא של השופטים. היא רק שלך.
3.
הפועל ירושלים ראויה לכל המחמאות על ההצגה שנתנה אמש מול ברק נתניה. כתבנו את זה בעבר ונכתוב זאת שוב. הקו הקדמי של דרוקר הוא המרשים והאיכותי ביותר שיש לליגת העל להציע. השילוב של דאנקן-סמואלס, ביחד עם התרומה של אלישי כדיר, מייצר ללא ספק עוד כמה שעות נטולות שינה לצוות המקצועי של מכבי תל אביב. וכשיש לקו האחורי בטחון ביכולת של שחקני הפנים, אפשר להסתפק ב-11 זריקות בלבד לשלוש (ולקלוע רק 2). מי בכלל צריך שלשות כשאפשר ללכת 36 פעם לקו העונשין? ומי בכלל צריך להפציץ מבחוץ כששני הביגמנים מייצרים ביחד 19 מ-22 מהקו? מעניין, אגב, שהקלע בעל אחוזי הקליעה הטובים ביותר לשלוש בעונה שעברה (דאנקן) בכלל לא מצא צורך להרים אפילו אחת מול החבורה של פרנקו. מוקדם אולי לסגור את הסידרה הזאת, אבל בואו בכל זאת נעיף מבט קדימה לעבר סדרת חצי הגמר הצפויה. הקבוצה של דיוויד בלאט לא יכולה להרשות לעצמה את הסיכון בהתמודדות של שון ג'יימס במצבי אחד על אחד מול הגבוהים של ירושלים. זה אומר נסיונות למנוע את המסירה וזה בעיקר אומר מלכודות שהכדור נכנס פנימה. וזה אומר גם שכדאי לסטיל-פלס-לימונד-טפירו להתחיל לחמם את הידית.
4.
דיברנו אחרי המשחק הראשון באילת על האובר-דומיננטיות של סקוטי הופסון. ה-MVP. אתמול בבית מכבי בראשון לציון נראה היה שגם הצוות המקצועי של קטש אימץ את התאוריה. החל מרמת החמישיה והמשך בקבלת ההחלטות ההתקפית, עושה רושם שמישהו גם שם הבין שלבד זה לא ילך. אז הופסון עשה 16 נקודות שקטות ולצידו פרחו לארי אובנון וכמובן אפיק נסים. וגם הצמד טילמן-הולמן הרים את מספר הזריקות שלו מהשדה ל-14. קרדיט מגיע כמובן לקטש ושחקניו, אבל אסור במקביל לגרוע מתרומתה של מכבי ראשון. רצינו, באמת שרצינו, להצטרף לאווירת העזבו-אתכם-מזרים-תנו-דקות-לישראלים-והם-יתנו-בדיוק-אותו-הדבר. הבעיה היחידה היא שזה בלוף. קבוצה עם 2.5 זרים לא תצליח להתמודד מול הפועל אילת. בטח שלא בטווח הארוך.