הפועל רמת גן, הגרסה האנגלית

לפני 53 שנה, ב-7 במאי 1960, שיחק דייב ווילן בגמר הגביע האנגלי בוומבלי. הבלם המבטיח של בלקבורן שבר את רגלו בתחילת המשחק, בעידן שלפני הכנסת החילופים לחוקה, וכך נותרה קבוצתו בעשרה שחקנים והובסה 3:0 בידי וולבס. עבור ווילן בן ה-23 זה גם היה סיום החלום להפוך לכדורגלן צמרת – הפציעה היתה קשה מדי. הוא פנה לעסקים, רכש בכספו את וויגאן ב-1995, הצעיד אותה מהמעמקים לפרמייר-ליג, ובשבת, כשהוא כבר בן 76 הוא מגיע לגמר השני בחייו בוומבלי, החדש הפעם. סגירת מעגל שכזו. לפני שבע שנים הפסידה וויגאן בגמר גביע הליגה 4:0 למנצ'סטר יונייטד, אבל זה היה בקרדיף.

גם עבור רוברטו מרטינס תהיה זו סגירת מעגל. הוא היה אחד משחקני הרכש הראשונים של ווילן ב-1995, כאשר הבוס חלם על כדורגל מזן אחר והחתים שלושה נערים ספרדים יוצאי סראגוסה. במשך שש שנים בילה מרטינס כשחקן בוויגאן, אבל את הכותרות הגדולות הראשונות קיבל, הן כשחקן והן כמאמן, בסוונסי. היה משהו סמלי ומצמרר בהפסדה של וויגאן לברבורים שלשום, כי אין שתי קבוצות דומות יותר בנפשן בממלכה. מרטינס בנה את הרוח של סוונסי, והניח את היסודות אותן המשיך ברנדן רוג'רס. לא לחינם שניהם היו מועמדים לקבל את המשרה בליברפול בקיץ שעבר, ורוג'רס היה זה שזכה – בין היתר כי מרטינס לא היה שלם עם עזיבת וויגאן והרגיש מחויבות למועדון. בעיקר מחויבות לווילן הזקן שתמיד היה נאמן לו. בכל שלוש העונות הראשונות שלו בקבוצה היתה וויגאן בסכנת ירידה ממשית, נלחמה בשיניים ושרדה בסופו של דבר. פיטוריו של הספרדי מעולם לא עמדו על הפרק. נהפוך הוא – הוא קיבל את הגיבוי המלא, ולא דרך אמצעי התקשורת.

כעת, בגלל ההפסד לסוונסי, נראית משימתה של וויגאן להישאר קשה מאי פעם. שמונה ימים אחרי הגמר מול סיטי, הקבוצה היחידה באנגליה שמעולם לא ירדה מהליגה הבכירה עלולה להזיל דמעות. אז אולי נגזר על ווילן לבכות, אבל אולי הוא יעשה את זה עם גביע. עבור מרטינס זה יכול להיות דאבל מעניין. אהובתו הקודמת, סוונסי, לקחה את גביע הליגה, וכעת הוא עצמו יכול להשלים את המלאכה, רגע לפני עזיבתו. הספרדי סירב להצעה של אסטון וילה לפני שנתיים, לא עבר לאנפילד לפני שנה, אבל הפעם הכיסא המתפנה של דיוויד מויס באברטון קורא לו. בגיל כמעט 40, הוא מוכן לעזוב את הקן לטובת אתגר גדול יותר. האיש שכמעט היה אדום ב-2012 היפוך לכחול ב-2013. הדרבי בין רוג'רס למרטינס יהיה דרבי של יוצאי סוונסי.

אבל קודם מצפה לו רוברטו מאנצ'יני. לפני 25 שנה בדיוק חוללה ווימבלדון את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הגמר עם ניצחון על ליברפול. וויגאן של מרטינס היא האנטיתזה המוחלטת של קרייזי גאנג, אבל זה רק יהפוך אותה לסיפור סינדרלה נערץ יותר אם וכאשר הנס יתחולל.

תודה רבה לאשטוריל! הקבוצה הקטנטנה מפרברי ליסבון עשתה שירות ענק לחובבי הכדורגל ברחבי העולם וסידרה לנו את אחד המשחקים הגדולים של השנה. ביום שני היא מנעה מבנפיקה ניצחון ביתי שהיה מבטיח לנשרים מעשית את האליפות וארגנה את הקרב האולטימטיבי על הכתר בין שתי הגדולות שטרם נוצחו בליגה. אם אתם לא מעודכנים, אז כן – זה נכון. מחזור אחד לסיום, מקדימה בנפיקה, עם 23 ניצחונות וחמש תוצאות תיקו, בשתי נקודות את פורטו, לה 22 ניצחונות ושישה שיוויונים. כדי להפוך את זה לחגיגה אמיתית, פורטו היא המארחת. אם תנחיל הפסד בכורה ליריבתה המושבעת, היא תעקוף אותה. אם תסתפק בתיקו, כמו 2:2 באצטדיון האור בסיבוב הראשון אז נכבשו כל השערים ב-17 הדקות הראשונות, היא עשויה לקבוע שיא שלא היה כנראה מעולם – לסיים כסגנית ללא הפסד.

קרב האיתנים הזה עצום ומרגש, אבל יש גם משהו עצוב כאשר מסתכלים על מצב שתי האימפריות של פורטוגל. אין בהן שחקנים מקומיים. בהרכב האופטימלי של בנפיקה אין אפילו פורטוגלי אחד לרפואה, פורטו יכולה להתגאות בשניים בלבד – ז'ואאו מוטיניו וסילבסטרה וארלה. למעשה, מדובר במאבק דרום אמריקאי לחלוטין. לנשרים צפויים עשרה נציגים של ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי ואורוגוואי. לדרקונים שבעה כאלה, כאשר החוד מאויש על ידי הגאונים מקולומביה – חאמס רודריגס וג'קסון מרטינס. לפחות שני המאמנים פורטוגלים. גם זה משהו.

אתם חייבים לראות את הסרטון שמופיע למטה. חייבים כי דבר מדהים כזה לא קורה כל שנה. מארק ואן בומל חזר העונה לאיינדהובן אחרי המסע המוצלח בברצלונה, באיירן מינכן ומילאן, וקיבל מיד את סרט הקפטן. בשבועות האחרונים מתלבט הקשר בן ה-36 לגבי עתידו, וסיפר בגלוי שהוא שוקל לתלות את הנעליים אך עדיין לא קיבל החלטה סופית. אז האוהדים נחרצים לשכנע אותו להישאר, ואין דרך טובה יותר מאשר הפגנת אהבה חסרת פשרות. איינדהובן הפסידה העונה בקרב על האליפות שהלכה לאיאקס, אבל זה לא הפריע לכל איצטדיון פיליפס לקום על רגליו במשחק הביתי מול כרונינגן לפני שבוע וחצי, ובמשך יותר מ-20 דקות לשיר בשמו של ואן בומל.

תדמיתו של הכוכב הוותיק מחוץ לעירו לא תמיד היתה חיובית. הוא נחשב לגרזן, שחקן לא מוסרי במיוחד, שנוטה לפגוע ביריביו מאחורי גבו של השופט ואז להתלונן עליהם בפניו. אבל יש לו גם צד אחר, אחרת איצטדיון שלם לא היה מארגן מחווה כה נדירה. ואן בומל נראה המום מעוצמת התמיכה בעודו יושב על הספסל. כעת, אחרי שהפסיד אתמול בגמר הגביע לאלקמאר והחמיץ הנפה, הוא יצטרך להחליט אם המפגש מול טוונטה יהיה עבורו האחרון בקריירה. בהולנד מעריכים שימשיך לעונה נוספת. כי לבקשות כאלה קשה מאוד לסרב.

אז לאונרדו תקף פיזית את השופט בסיום המשחק מול ולנסיין, בו מנעה לטענתו ההרחקה השנויה במחלוקת של טיאגו סילבה את הניצחון והבטחת האליפות. הפעם הוא השתמש במרפק השמאלי. לפני 19 שנה היה זה המרפק הימני, והמכה בפניו של טאב ראמוס היתה חזקה הרבה יותר.

היה זה בשמינית גמר המונדיאל בארצות הברית, וברזיל הצליחה לנצח בכל זאת את המארחת 0:1, אבל המגן הסורר לא השתתף עוד במסע אל התואר. הוא הושעה משלושה משחקים, ורק ביקש סליחה מכולם על התנהגותו. הפעם המנהל הספורטיבי של פריס סן-ז'רמן בכלל לא רוצה להתנצל. הוא מאשים את כולם סביבו, ואם ההתאחדות תחליט, בנוסף להשעייתו של הברזילאי, גם על הפחתת נקודות לסן-ז'רמן, הרי שמאבק האליפות יכול להיפתח מחדש.

אם כך יקרה, תהיה זו אירוניה מטורפת למדי מבחינת הגורל, כי הרי לפני 20 שנה בדיוק התפוצצה הפרשה הגדולה בתולדות הכדורגל הצרפתי אחרי שהתברר כי מארסיי קנתה את הניצחון נגד ולנסיין, כדי להקדים את פ.ס.ז' במאבק על המקום הראשון ולהתכונן בראש שקט לגמר ליגת האלופות. השערורייה חיסלה, בצדק רב, את מארסיי, וכעבור שנה זכתה פריס באליפות האחרונה שלה על חשבונה, ממש לפני המונדיאל ההוא של לאונרדו. זה היה מזמן. יהיה מצחיק מאוד אם פרשת ולנסיין חדשה תפתח למארסיי את הדלת לתואר סנסציוני על חשבון היריבה הגדולה.

בינתיים, כל עוד אין מאזן הנקודות בעינו, יכול הניצחון של קרלו אנצ'לוטי בליון להכתיר אותו לאלוף. אבל לא רק הכסף שקנה את האליפות הזה צורם. גם התנהלות המועדון. לאונרדו רק נותן דוגמא – העונה ספגו הפריזאים שמונה כרטיסים אדומים. זלאטן, לאבצי, וראטי, בקהאם, טיאגו מוטה, ועכשיו גם טיאגו סילבה. כולם מככבים ברשימה. חבל.

זה היה אמור להיות מפגש שגרתי וחסר עניין בין שתי קבוצות שסיימו את העונה. זה הפך למשחקו האחרון של אלכס פרגוסון באולד טראפורד, וכל מילה נוספת מיותרת.