גמר אליפות העולם בסנוקר שהסתיים ביום שני בלילה הותיר הרבה אנשים עם דעות חלוקות, והמרכזית שבהן היא שההיסטוריה של הסנוקר מתחלקת לשניים: כל מה שקרה עד לתואר המדהים של רוני אוסליבן, וכל מה שיקרה מעכשיו והלאה. הרבה דברים לא ברורים, לא ידוע אם אוסליבן הדכאוני יחזור לשחק סנוקר, ואם כן האם יוכל לעשות שוב קאמבק כל כך מרשים אחרי כמעט שנה ללא סנוקר תחרותי, אבל דעה אחת הולכת ומתחזקת בשבוע הנוכחי: אם עד היום חובבי הסנוקר התחלקו לחצי, אלה שבטוחים שאוסליבן הוא השחקן הטוב בכל הזמנים ואלה שלא, נראה שהאחוז של תומכי אוסליבן עלה ל-75 בערך. זה לא מדע מדוייק, אבל מספיק שאגדות סנוקר כמו דניס טיילור וג'ון פארוט אמרו שאוסליבן הוכיח הפעם שהוא גדול יותר מסטיבן הנדרי, כדי להעריך שהרבה אנשים חושבים עליו אחרת. אגב, הנדרי בעצמו אמר שאוסליבן הוא הטוב אי פעם כבר לפני ארבע שנים.
אז מה יש בשחקן המדהים הזה, שהביא לו עד היום חמש אליפויות עולם, אינספור שיאים וגם לא מעט שערוריות? יש כל כך הרבה, וזה כנראה מה שעולם הסנוקר השמרני היה צריך, למרות שכמה מותיקי הענף המסורתיים מאוד לא אוהבים את העובדה שרוני אוסליבן פרסם את הענף שלהם לא רק בגלל סגנון המשחק שלו, אלא גם בגלל התנהגויות אינפנטיליות, התמכרות לסמים, עבירות משמעת, וזלזול בכל התקנונים הכל-כך בריטיים של הסנוקר.
ככה בעצם מכירים את רוני אוסליבן לא דופק חשבון לאף אחד, לא תמיד נחמד, חושב בעיקר על עצמו ועל הכסף שלו, וסובל מתדמית בעייתית ומדכאון קליני שגורמים לו לשנוא (כהגדרתו) את הדבר שהוא עושה יותר טוב מכל אחד בהיסטוריה. הבעיה היא שלא תמיד אנשים מבינים מאיפה כל זה בא. לא תמיד זוכרים שלרוני אוסליבן הייתה ילדות קשה, אביו ישב בבית סוהר 18 שנים בגלל רצח ובתקופה מסויימת גם אמו ריצתה במקביל שנת מאסר בגלל עבירות מס. הוא מצא את עצמו הרבה לבד, עם הטמפרמנט הגבוה שלו, גם מערכות היחסים הזוגיות שלו לא היו סדירות, עד היום בעצם, ולכל זה מתלווה אותו מצב נפשי רעוע שהיה שם ונשאר עוד לפני הזכייה הראשונה באליפות העולם.
ומה גורם לרוני אוסליבן להיות שחקן כל כך טוב? בעצם, מי קבע שהוא שחקן כל כך טוב ביחס ליכולת שלו? על היכולת ההתקפית שלו אין עוררין וכל מי שמבין בסנוקר יודע שאין בונה ברייקים טוב יותר מרוני אוסליבן או במילים אחרות, שחקן התקפה מושלם יותר. איך מסבירים את זה בלי לראות אותו משחק? א. אוסליבן הוא השחקן שביצע את הברייק המקסימלי של 147 נקודות במהירות הגבוהה ביותר אי פעם (ניקה שולחן ב-5 דקות ו-20 שניות). ב. לאוסליבן יש כשרון נדיר להכות ביד שמאל בדיוק כפי שהוא מכה ביד ימין החזקה שלו.
מצד שני, התואר הנוכחי היה רק החמישי בקריירה שלו והוא מתחרה באליפויות העולם עוד מאמצע שנות התשעים. לפי היכולת שלו הוא כבר היה צריך לזכות בכמות כפולה של תארים. העניין הוא שאוסליבן, כך אומרים, הוא שילוב של פרפקציוניסט וחסר סבלנות, ובסנוקר המקצועי של היום, שלפי התאוריה של אוסליבן בנוי להיות איטי ומשעמם, קשה להביא את הפרפקציוניזם שלו לידי ביטוי. הסבר אוסליבן מתחרפן מהתמודדויות שמורכבות מכל כך הרבה משחקונים ומשחקנים הגנתיים ו"פחדנים" שבקושי מחפשים להטביע כדורים ומושכים זמן בטקטיקות הגנתיות.
"זה לא סנוקר טהור", הוא טוען ומסביר למה הוא כל כך שונא את המשחק הזה. אגב, במפעל אחר שנקרא ה"פרמייר ליג" משחקים סנוקר בצורה שונה ומגבילים כל מכה ל-25 שניות. זה יוצר משחקים מהירים ו"אמיצים" יותר וזו בדיוק הסיבה ש"רוקט רוני" זכה במפעל הזה 10 פעמים עד היום, בדיוק הדבר שהיינו מצפים ממנו לעשות באליפויות העולם.
באליפות העולם הנוכחית, לא הרבה אנשים היו מהמרים עליו. הוא אמנם הגיע כאלוף, אבל שיחק השנה רק משחק אחד בשל רצונו להתנתק מהסנוקר. לאליפות העולם הוא הגיע, כך הוא מספר, רק כדי להרוויח כסף לכסות חובות. זה לא שגרתי עבור מישהו שהרוויח עד היום 6 מיליון פאונד רק מסנוקר, אבל משחקן שעוזב משחקים בגלל קריזה, שיושב במסיבת עיתונאים בסין ומטריד מילולית כתבת מקומית, ומתחצף לשופטים לאורך כל הקריירה אפשר לצפות גם שייאבד את כל נכסיו. "אני בדיוק כמו אלכס היגינס (שחקן עבר), גם אני שחקן של אירועים גדולים", אמר ביום שני בלילה כשהסביר את זכייתו באליפות העולם, שכללה פרס כספי של 250 אלף פאונד.
ועכשיו אנחנו חוזרים לסוגייה שנגרמה כתוצאה ממשחק הגמר בו אוסליבן ניצח 12-18 את בארי הוקינס. קצת סטטיסטיקה תחילה: השיא שרוני אוסליבן שבר הפעם הוא שישה ברייקים של מעל 100 נקודות בגמר אחד. אז יש כאלה שרואים רק תקצירי סנוקר וחושבים שהשחקנים הגדולים מבצעים ברייקים בלי הפסקה, אבל מי שרואה משחקים גדולים יודע עד כמה זה קשה, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באליפות העולם. בשנים האחרונות ראינו משחקי גמר יותר צמודים ומותחים, אבל בדרך כלל השחקנים שהשתתפו בהם רעדו מגודל המעמד, שבאופן קבוע מביא איתו החטאות לא מחוייבות שמכריעות משחקים, כדורים שכל שחקן אמור להכניס בעיניים עצומות וביד החלשה שלו.
היחיד שלא מתרגש ממעמד הגמר הוא רוני אוסליבן שאף פעם לא הפסיד בו, ואולי אחת הסיבות שהפכו אותו לאדיש כזה קשורה לציטוטים המוזרים שלו כמו "אני שונא את המשחק הזה, אני רק רוצה הביתה". מצד שני, האופטימיים שבינינו יכולים לקוות שבסך הכל מדובר בתרגיל של אחד הפסיכולוגים היותר עסוקים בשנתיים האחרונות בלונדון פסיכולוג הספורט של אוסליבן. מי יודע? אולי הכל מתוכנן ומבוים? גם אוסליבן עצמו אמר אחרי זכייתו שאין לדעת וש"אני לא יציב כמו מזג האוויר האנגלי ואני משנה את דעתי מלמעלה למטה כמו תחתונים של זונה".
אז האם רוני אוסליבן יחזור? ומתי? האמת היא שלא חסרים לו דברים לעשות, כי בדומה לכמה ספורטאים גדולים אחרים, הוא יכול להיות טוב כמעט בכל דבר שהוא נוגע בו. הוא נהג מירוצים חובבן לא רע בכלל, ובתור רץ חובבן למרחקים ארוכים הוא מחזיק בשיא אישי נדיר של 34:54 דקות בריצת כביש לעשרה קילומטרים. אבל עם כל הכבוד לכשרונות של אוסליבן, כולם רוצים לראות אותו על שולחן הסנוקר, אותו המקום שהוא אומר עליו שבנו הקטן לא יתקרב אליו, אלא רק למגרשי הטניס ומדשאות הגולף.
זה יקרה? הלוואי, כי סיום קריירה כזה הוא מושלם מדי עבור שחקן שלמרות הכל הוא לא מושלם, ובסך הכל זה לא הוגן בשבילנו הצופים. זה חייב לקרות לטובת המשחק, ובארי הוקינס שהפסיד לאוסליבן במשחק הגמר לא יכל לנסח את זה טוב יותר: "הדבר הכי נוח עבורנו השחקנים הוא שרוני אוסליבן יפרוש, אבל אף אחד לא משחק כמוהו ולמען האמת לא הייתי רוצה שהוא יפרוש".
