הקרויף החדש של אייאקס: ראיון עם פרנק דה בור

לידיעה על זכייתה של אייאקס באליפות ה-32 בהולנד

ההולנדים עונים לטלפון באופן מאוד מיוחד. לא "הלו" ולא "שלום", וגם לא "מי זה?". הם פשוט אומרים את השם שלהם.

"פרנק דה בור".

זה היה ביום שישי האחרון, ומאמן אייאקס בדיוק שחרר את השחקנים שלו לארוחת צהריים. אוטוטו משחק אליפות נגד ווילם II, וההולנדי – שחותם אליפות שלישית בשנתיים וחצי – התפנה להעניק ראיון מיוחד לוואלה! ספורט.

למרות שהאמסטרדמים חטפו התקפי לב בשתי העונות האחרונות, עם אליפויות על הבאזר שבאו אחרי קאמבקים, לא תמצאו פה פוליטיקאי. דה בור ידע שהיריבה נחותה, ולא מתחבא מאחורי הצהרות. "זה המשחק הכי טוב עבורנו", הוא אומר. "הם לא ניצחו בחוץ, הם במקום האחרון. צריך לעשות את העבודה ואז לחגוג". יומיים עברו, ואייאקס ניצחה 0:5 את הנמושה וקטפה תואר אליפות מספר 32, שלישי רצוף שהגיעו אחרי שש שנים שחונות.

אז איך המרגש?

"אני פשוט גאה", הוא אומר, ולא נשמע מחייך כי דה בור כמעט אף פעם לא מחייך. אבל בפנים הוא מחייך. "בניגוד לשתי העונות האחרונות, היינו עקביים. הפילוסופיה שלי למשחק נכנסה חזק, והכתבנו את הקצב ברוב המשחקים. היו לנו כמה תוצאות רעות – כמו התיקו נגד רודה ונגד דן האג, אבל תמיד שיחקנו את המשחק שלנו. בלי קשר, אנחנו לא צריכים לעשות תיקו בבית, מול אף קבוצה". בקיץ, לאחר משחק ידידות מול סלטיק, שאלתי אותו האם אחרי שתי עונות של קאמבקים מהסרטים (לפני שנתיים אייאקס חזרה ממינוס 13 כדי לקחת תואר), הוא יכול להבטיח לאוהדים קצת נחת. הוא אמר אז שהוא ישתדל לקחת אליפות ארבע-חמישה מחזורים לסוף.

אבל גם העונה הוא זכה מחזור לסיום, ושוב לאחר פיגור גדול בחורף הקר.

"גם במינוס 10 לא הייתי מודאג", הוא טוען בביטחון. "אני שמח מהצורה שבה שיחקנו. אם לא חוסר מזל וכמה החלטות שופטים, היינו אלופים כבר מזמן".

באמסטרדם, פרנק דה בור הוא כבר שלושת רבעי אלוהים. בינואר 2010 הוא נכנס לתפקיד במקום מרטין יול המפוטר. אייאקס לא זכתה בתואר שש שנים – נצח במונחים הולנדיים – ושחקן העבר, שאימן בנוער ובמילואים של המועדון במקביל להיותו עוזר מאמן בנבחרת הולנד, נכנס לתפקיד. לשבועות ספורים, נכנס, עד שהספינה תתייצב ויבוא מאמן בעל שיעור קומה. דיברו קצת על לואי ואן חאל אפילו. אבל דה בור סתם את כל הפיות. היום הוא השלים 100 אחוזים מקומיים. עונה שלישית, אליפות שלישית. האוהדים בטירוף, מבקשים שיעשה אלכס פרגוסון ויחתום לכל חייו, אבל גם דורשים – אנחנו אייאקס, רוצים גם אירופה.

בינתיים אירופה זה לא ממש זה. הדחות בשלב הבתים באלופות, הדחה סתמית מול סטיאווה בוקרשט בליגה האירופית (הגמר השנה באמסטרדם ארנה, ב-15 במאי – יום ההולדת של דה בור המאוכזב).

המאמן לא מסתיר. "אייאקס זה מועדון שונה", הוא אומר. "אנחנו מייצאים שחקנים. אנחנו מכשירים שחקנים במחלקות הנוער, והם מגיעים לקבוצה הבוגרת כשהם בגיל 19-20-21. הם מספיק טובים לליגה אז, אבל לא מספיק טובים לאירופה. ואז, כשהם נהיים מספיק טובים, בני 23-24, הם עוזבים אותנו. אנחנו חייבים להעלות את הסטנדרטים שלנו לגבי השחקנים שנקלטים, אם רוצים פה הצלחה אירופית. כששחקנים מגיעים לקבוצה הבוגרת הם חייבים להיות ברמה גבוהה יותר. אנחנו בתחילת הדרך בגישה הזו, ובתקווה שבעוד כמה עונות נדבר חזק גם בליגת האלופות".

זה לא שאייאקס לא צעקה העונה. לצערם הם הוגרלו לבית לא קל, עם מנצ'סטר סיטי, ריאל מדריד ודורטמונד. שתי האחרונות הגיעו לחצי הגמר. האחרונה אולי תניף גביע. "היינו חסרי מזל עם ההגרלה", הוא אומר. "להגריל את דורטמונד בקבוצת איכות הרביעית זה אכזרי. אני חושב שבעונה הבאה נגיע יותר רחוק, אבל בקיץ שוב יקרה מה שתמיד קורה לנו. השחקנים הכי טובים עוזבים. כריסטיאן אריקסן (בן 21), סים דה יונג (24) ואולי גם ויקטור פישר (18), יעברו לקבוצות הכי טובות ביבשת, ואני שוב אצטרך להתחיל הכול מחדש (כל השלושה כבשו במשחק האליפות, א"י). ואז להעלות מישהו מהנוער, וללמד אותו את כל השיטה. לא משנה כמה מוכשר הוא יהיה, הוא לא יהיה ברמה שלהם".

דה בור נשמע קצת חסר אונים לגבי הסיטואציה, אבל הוא משלים איתה: "זה מה שאנחנו – מועדון שמייצר שחקנים לקבוצות הגדולות. אלו החיים שלנו ואנחנו צריכים להיות גאים בזה. אנחנו מגדלים כישרונות עם החינוך שלנו ובגיל 23 השחקנים שלנו הכי טובים, ואז אנחנו בגאווה מעבירים אותם הלאה". הגיל הממוצע של הסגל של דה בור, רק שתבינו – 22. ילדים.

גם דה בור השחקן היה מותג, בנבחרת ובקבוצה. 112 הופעות, ורגעים בלתי נשכחים (כולל יום נוראי שבו החמיץ שני פנדלים בחצי הגמר מול איטליה ביורו 2000). דה בור השחקן היה גם באייאקס אחרת. אייאקס כישרונית והולנדית, אבל אייאקס שהיתה שייכת לקצפת של אירופה, כולל גביע האלופות ב-1995.

אתה לא מתגעגע? לא רוצה לשחזר את הימים ההם?

"זה טוב לחלום", הוא אומר, "זה טוב לרצות את הכי גבוה, לזכות שוב בצ'מפיונס עם אייאקס. לא יודע אם זה ריאלי, אבל לחלום מותר. אנחנו מעלים את הרמה בכל שנה. אם בתוך שנה-שנתיים יגיע אליי שנתון של חמישה-שישה שחקנים מוכשרים ולא אחד-שניים, נוכל לעשות משהו גם בצ'מפיונס".

ההולנדים רואים בדורטמונד מודל. קבוצה צעירה ולא יקרה, קבוצה שנבנתה על ידי עבודה קשה, ושמתגברת על שליחת הטאלנטים לענקיות האירופיות. והנה, הם בגמר. "והם יכולים להתחרות טוב בבאיירן בגמר הזה", טוען דה בור. "הם קבוצה יפה, פשוט כיף לראות אותם. בדורמונד יש אפילו יותר כישרונות מאשר בבאיירן. רויס, גצה, לבנדובסקי. אבל באיירן ינצחו בגמר. זו קבוצה שכובשת שישיות ושישיות, וראינו מה היא עשתה לברצלונה".

ההולנדי הצעיר (43 בעוד שבועיים) הוא חלק את זן האימון החדש. מאמנים צעירים שמצליחים בעונה הראשונה שלהם בבוגרים. דה בור, גווארדיולה, וילאנובה, רמי גארד, אוסקר גרסיה.

זהו, העולם שייך לצעירים? מה זה אומר על המקצוע הזה?

"זה נכון, ואחרים יסבירו איך זה הגיוני", הוא מבקש. "אני יכול לדבר על עצמי. אני חושב שיש לי גישה מצוינת למשחק הזה, ומה שאני רוצה, קורה, ולכן אני מצליח. אני טוב מאוד בתשומת לב לפרטים, בלהעמיד קבוצה על המגרש ובלהוציא את המירב מהשחקנים שלי. אלו הנקודות החזקות שלי".

את ההשראה על ההצלחה המהירה הוא חב בעיקר לואן חאל. למרות שהשמועות טענו בעבר שהמאמן הוותיק בדרך להשתלט לדה בור על התפקיד, והדבר יצר ברוך גדול באמסטרדם – בעיקר בין יוהאן קרויף "יועץ הכבוד" לבין ואן חאל – דה בור הלך בין הטיפות. בקן הצרעות של הנהלת אייאקס, הוא אהוב על ידי כולם. הוא האיש של קרויף, אבל מסתדר מצוין גם עם ואן חאל. "הוא לימד אותי כמעט את כל מה שידעתי", הוא מחמיא. "הוא אימן אותי במשך עשור. אבל גם ואן מרווייק ופרנק רייקארד תרמו לי המון. אני מנסה ללמוד מכל אחד קצת, אבל בעיקר להסתמך על הרצונות שלי".

האוהדים רוצים שתהיה האלכס פרגוסון של אייאקס. שתישאר 10, 15, 25 שנים.

"כמובן", הוא אומר. "אם זה אפשרי, אשמח לחתום. אבל לדעתי חייבים לנתח כל עונה מחדש. אם שני הצדדים רוצים בקשר, נמשיך, ואם לא, אולי אמשיך ליעד הבא, לתרבות חדשה, למועדון חדש. כרגע אין לי תשוקה למועדון חדש. המשפחה שלי שמחה שאני פה, אני שמח שאני פה, ההנהלה שמחה שאני פה. אני לא רואה שום סיבה ללכת למועדון אחר (לליברפול הוא כבר סרב, א"י). בתקווה שבעוד שלוש שנים נדבר על שוב, ואדבר אותו דבר".

אגב קרויף, האגדה פה, בתל אביב. דה בור יודע, שמע שיש חגיגות אליפות של מכבי, אבל עם ג'ורדי (שהולנדים לא מתייחסים אליו כהולנדי) הוא לא בקשר, ועל הצהובים הוא לא שומע. "לא עוקב אחריהם", הוא מודה. "קשה מאוד לעקוב אחרי הליגה הישראלית, אבל זה נחמד שהולנדים מצליחים במקומות אחרים. אנחנו יודעים לייצר שחקנים ומאמנים, והם מצליחים – לא משנה באיזו מדינה".

אולי תיפגשו בליגת האלופות בעונה הבאה.

"כן, הא? זה יהיה נחמד, לא? אני נגד מכבי וג'ורדי. מיוחד".

בקיץ האחרון הוא אמר שאם יראה כישרון ישראלי טוב, הוא לא יתבייש להביא אותו לארנה. הוא לא מצא כזה. "לא, לא, לא, לא, לא", הוא מדגיש עד כמה. "אין לנו שום שחקן ישראלי ברשימות. אנחנו לא עוקבים אחרי אף ישראלי".

החבר'ה דוחקים במאמן שיגיע לשולחן, שיאכל גם משהו. אז לפני הביס, כמה שאלות קצרות.

מי השחקן ההולנדי הכי טוב בעולם?

רובין ואן פרסי.

מה הולנד תעשה במונדיאל הבא?

רבע גמר ומעלה.

המאמן הכי טוב בעולם?

פפ גווארדיולה.

חמשת השחקנים הכי טובים בעולם כרגע?

זהו, סיימנו קואץ'. שיהיה בתיאבון.

לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

מייל: orenjos@walla.co.il

אייאקס זכתה באליפות 32 בתולדותיה