רגשות מאמירים: משחקי סוף השבוע באירופה

מעניין מאוד לדעת אם רובין ואן פרסי רצה לזכות באליפות דווקא באצטדיון האמירויות או העדיף שהחגיגות יוקדמו או יתאחרו. זה היה קרוב כל כך ורק הקאמבק של טוטנהאם מול מנצ'סטר סיטי הרס את הסיפור הכי אמוציונלי שהכדורגל האנגלי יכול לספק. לו הפער בין יונייטד לסיטי היה קטן בשלוש נקודות, השדים האדומים היו מגיעים למבצרה של ארסנל בידיעה שניצחון מכתיר אותם רשמית. במשך שמונה שנים השתוקק החלוץ ההולנדי לקחת את התואר באיצטדיון הזה. איזו תפנית מדהימה בעלילה זו יכולה היתה להיות אם החלום הזה היה מתגשם במקום הנכון, אבל במדים הלא נכונים. העיתונים לא היו מפסיקים לכתוב מיליוני מילים בנושא במשך השבוע כולו, אבל קלינט דמפסי, ג'רמיין דפו וגארת' בייל דאגו לשקט מוחלט בגזרה. תסתכלו על הכותרות, ותראו שם רק את השיניים הטורפות של לואיס סוארס.

לא נורא, ביומיים הקרובים זה בכל זאת יתחמם, כי מדובר באירוע מרגש באופן קיצוני עבור כל המעורבים. ואן פרסי חוזר למגרשו הביתי לשעבר אחרי שזכה באליפות הראשונה בחייו כשהוא נושק לגיל 30. האם יש עובדה שמצדיקה יותר את ההחלטה לבגוד בסמל בקיץ שעבר? במסגרת החגיגות אחרי הניצחון על אסטון וילה ביום שני משלושער של הסקורר הכתום, סיפר אלכס פרגוסון על השיחה עם ארסן ונגר אחרי השלמת העסקה. "הוא שחקן טוב יותר ממה שאתה חושב", אמר הצרפתי לסקוטי. בראיון שהעניק בינואר, חלק ונגר את תחושותיו: "כואב לראות את יונייטד מקדימה אותנו בפער כה גדול בטבלה, אבל ידעתי שכך זה יהיה כאשר מכרתי את ואן פרסי".

לאוהדי ארסנל כואב יותר, כי הם התנגדו המהלך בכל ליבם. הם ראו את ונגר מקבל בידידות את פניו של ואן פרסי לפני המשחק באולד טראפורד בנובמבר, את ההולנדי מבקיע אחרי שלוש דקות ואת אנדרה סנטוס מחליף איתו חולצות בסיום, כאילו זה הדבר הטבעי ביותר לעשות. גם זה היה יותר מדי. אם האלוף הטרי יתגבר על שריקות הבוז וינצח את התותחנים שוב, תוך שהוא עוצר את תנופתם המחודשת והורס את ההעפלה לליגת האלופות, מאכלסי היציעים באיצטדיון האמירויות עלולים לאבד את קור הרוח. כעת, כשמשימתו העיקרית כבר הושלמה, הם מתפללים בשקט רק לדבר אחד – שירחם עליהם ויתפוצץ על צ'לסי בשבוע הבא. לזכר הימים הטובים.

זה הקרב האולטימטיבי על הכרטיס האחרון לליגת האלופות. אחרי שכל אחת מהן בתורה פירקה לחתיכות את מלאגה, אשר מנסה בינתיים לערער על עונש ההשעייה שלה מאירופה בכל מקרה, נותרו ולנסיה וסוסיאדד לבדן במאבק על המקום הרביעי. הנציגה הלוהטת של סן סבסטיאן, שהפסידה פעם אחת ב-22 משחקי הליגה האחרונים, היא חביבת הקהל הנייטרלי, ובצדק רב. לעומת זאת, לעטלפים בליגת האלופות התרגלנו מזמן והעפלתם לא תכניס רוח רעננה למפעל. ואולם, יש גם סיבה טובה לתמוך בולנסיה בהתמודדות הזו. מצבה הכלכלי מחמיר באופן מתמיד ורוברטו סולדאדו דיבר לאחרונה בגלוי על הסכנה לעצם קיומו של המועדון, אחרי התפטרותו של הנשיא מנואל יורנטה. לא קל לסחוב על הגב חובות שנאמדים בכ-450 מיליון יורו וללא ההכנסות מליגת האלופות אי אפשר לדעת כיצד הדרמה העצובה הזו תסתיים.

מאוריסיו פלגרינו, שעדיין פגוע מפיטוריו המהירים, לא יסכים עם הפסיקה, אבל במידה מסוימת סוסיאדד היא זו שעזרה לולנסיה לשקם את העונה אחרי הפתיחה הבעייתית. הבאסקים חגגו עם 2:5 ענק במסטאייה בתחילת דצמבר, ולנסיה ירדה למקום ה-12 והחליטה להיפרד מבלם העבר אחרי 14 משחקי ליגה בלבד. ארנסטו ואלוורדה המנוסה שהוחתם במקומו הפסיד רק שלוש פעמים במשך סיבוב שלם מאז ושיקם את מעמדה של הקבוצה בצמרת. אחד ההפסדים אגב, היה בבילבאו, קבוצתו לשעבר של ואלוורדה הבאסקי הן כשחקן והן כמאמן. עבורו, המפגש מול סוסיאדד הוא דרבי לכל דבר, ועל הקווים הוא הפסיד לה רק פעם אחת בקריירה. על כנפי החמישיה מול מלאגה, ולנסיה תלך על כל הקופה, ומובטח כאן משחק פתוח ומרגש.

כל פריביו לדרבי מדרידאי במאה הנוכחית נפתח, באופן שגרתי, באזכור הניצחון האחרון של אתלטיקו על ריאל ב-1999, העונה בה ירדו הקולצ'ונרוס אל הליגה השניה. לכולם, פרט לאוהדי ריאל, נמאס מהרצף הזה והפעם נראה כי נוצרה סיטואציה הגיונית לשבור אותו. תוך שישה ימים יש לבלאנקוס שני מפגשים מול דורטמונד ואחרי הפיאסקו המהדהד בגרמניה אין ספק שכל המאמצים, הפיזיים והנפשיים, יושקעו אך ורק בנסיון לחולל קאמבק מפואר בגומלין. נגד אתלטיקו אפשר לשלוח הרכב של מחליפים ואולי אפילו איקר קסיאס יזכה לשוב לשער.

את הפיקנטריה למפגש הוסיף העיתון הגרמני "בילד", שחוגג השבוע לא פחות מאשר שתי הנציגות של ארצו בצ'מפיונס. תחילה הוא חשף את המעבר של מריו גצה לבאיירן וכעבור יומיים הרעיד עם הדיווח על החתימה הצפויה של ז'וזה מוריניו ורדאמל פלקאו בצ'לסי. אם כך, שניים מהגיבורים הראשיים של הדרבי יהפכו בעוד חודשיים לחברים הטובים בעולם. לפני כן, יש לנמר הקולומביאני הזדמנות לעשות את מה שקון אגוארו ופרננדו טורס לא עשו לפני המעבר לפרמיירליג ולהביא שלוש נקודות מול היריבה העירונית. אם יצליח, אל תופתעו לשמוע את המאמן המיוחד מרעיף עליו שבחים.

אחד הסיפורים המרגשים של העונה באירופה כולה הוא שובו של טימו הילדברנד למרכז הבמה. בשנים האחרונות רבים הספיקו לשכוח את האיש שנחשב במשך שנים ארוכות לשוער העתיד של נבחרת גרמניה. בוגר האקדמיה של שטוטגרט, הוא היה השוער השלישי בסגל ליורו 2004 ולמונדיאל 2006, כגיבוי לאוליבר קאן ויינס למאן הוותיקים. לאיש לא היה ספק שיתפוס את מקומם אחרי פרישתם. הילדברנד עדיין מחזיק ברצף הארוך ביותר בבונדסליגה ללא ספיגה שנקבע לפני כמעט עשור (884 דקות), ולפסגת הקריירה הגיע ב-2007 כאשר זכה כקפטן באליפות דרמטית וסנסציונית.

כאשר חגג עם הצלחת אל מול היציעים המלאים, כבר ידע הילדברנד שהוא עוזב. לו היה יודע שהמעבר לולנסיה יהרוס את חייו הוא לא היה עושה זאת, אך בנקודת הזמן ההיא המאבק עם סנטיאגו קניסארס נראה לו הגיוני. במסטאייה נקלע הילדברנד למצב עגום, בעונה עלובה בהנהגתו של רונלד קומאן, שהכריז מלחמה על השחקנים הוותיקים וזרק את קניסארס מהסגל. באופן טבעי, הילדברנד ספג אש מכל הכיוונים, לא תמיד באשמתו, בעוד הקבוצה התדרדרה לתחתית והייתה בסכנת ירידה. אחרי הפרישה של היריב הספרדי, ציפה הגרמני לקבל את האפודה הראשונה ללא עוררין, אך בילה את כל 2008/09 על הספסל, כאשר רנאן הברזילאי הוכיח את עצמו בין הקורות.

וכך זה נמשך, בעוד הילדברנד הופך במהירות מסחררת מכוכב מוערך לסוג של שחקן עבר. המעבר להופנהיים לא הוסיף לו נקודות זכות ולפני שנתיים הוא נדד לספורטינג ליסבון ולא ראה דקת משחק בליגה. במשך חודשים לאחר מכן כלל לא הייתה לו קבוצה וכאשר חתם בשאלקה באוקטובר 2011 בטחונו העצמי היה מרוסק לחלוטין והנה, תראו אותו עכשיו. הפציעה של לארס אונרשטאל המצוין העניקה להילדברנד הזדמנות אחרונה והוא לקח אותה בשתי הידיים. השנה הוא אחד השחקנים היציבים בשורות הכחולים שמשתתפים במאבק צמוד ומרתק על הכרטיס הרביעי לליגת האלופות. הפער בין שאלקה הרביעית להמבורג השמינית עומד על שתי נקודות, והמפגש ביניהן יהיה החשוב ביותר בגרמניה בסוף השבוע. כשיפגוש את רנה אדלר, עוד שוער שעושה קאמבק מפואר העונה, יהיה להילדברנד עם מי להחליף חוויות.

"אחי טוב יותר ממני", הצהיר ללא היסוס אדן הזאר, כאשר הגיע לצ'לסי. הכחולים החתימו בקיץ גם את טורגן הזאר, ילד בן 19 מלאנס, היריבה האזורית הגדולה של ליל בה כיכב אדן. בעוד האח הבכור קיבל את חולצת ההרכב מהרגע הראשון, טורגן ידע שסיכוייו להתברג בסגל הראשון נמוכים וביקש לצאת לעונת התחשלות במולדת. זולטה וארחם זכתה בשירותיו בהשאלה וקשה לחשוב על עסקה טובה יותר. הקבוצה הצנועה שסיימה את העונה הסדירה אשתקד במקום ה-14, רצה העונה לאליפות.

זה כבר אמיתי לגמרי. המאבק על התואר בבלגיה נותר אחד המעניינים ביבשת, בה רוב האלופות נקבעו כבר מזמן, ובסוף השבוע האחרון עלתה זולטה וארחם לפסגה אחרי 1:2 מפואר על האלופה אנדרלכט בעימות חזיתי. יש עוד חמישה מחזורים לפנינו,והמבחן בליאז' יהיה קריטי עבור הטוענת המפתיע לכתר הראשון בתולדותיה. במחזור האחרון היא תתארח בבריסל אצל אנדרלכט ואולי יהיה העונה אלוף למשפחת הזאר. בינתיים, שימו לב לשער הזה מול לוקרן.