מכבי תל אביב: ציוני העונה

צפו בחגיגות הזכייה באליפות של מכבי תל אביב

וינסנט אניימה - 7

ההתעקשות של קרויף על שוער זר בכיר הוכיחה את עצמה בגדול. הניגרי אולי לא סיפק משחקים גדולים או הופעות בלתי נשכחות, אבל הוא תמיד נמצא שם והנוכחות שלו קריטית. השקט והביטחון שהוא משרה משפיעים לטובה על כל מערכי הקבוצה. זו גדולה של שוער, אולי השוער הזר הגדול ששיחק כאן.

ברק לוי - 7

אחת מהפתעות העונה. חודש ינואר במהלכו שהה אניימה באליפות אפריקה הפך מנקודת תורפה לנקודת מפנה. לוי נכנס לשער, ספג שלושה שערים בשבעה משחקים, עצר פנדל גורלי בתוספת הזמן מול הפועל רמת גן והיה שותף גם להצגה בדרבי. לצהובים יש שוער לעתיד.

תומר חנצ'ינסקי - אין ציון

אוסקר טען שהנוכחות שלו ממריצה את ברק לוי באימונים, אבל בגדול, השוער הישראלי-קנדי שבכלל הגיע בינואר משבדיה נראה כמו אחת ההעברות המיותרות של הצהובים. הוא לא שיחק כלל, אבל לפחות סיפק שלל ציוצים משעשעים בטוויטר.

יואב זיו - 8

בגיל 32, המגן סיפק את אחת העונות הטובות בקריירה. מאז ששב לישראל, זיו היה אחד השחקנים הפחות מוערכים בקרב הקהל הצהוב, אבל השנה הכול נשכח. היכולת שלו לא הותירה מקום לרוטציה בעמדת המגן השמאלי, הוא גילה יציבות, יכולת התקפית נאה (שני שערים ושלושה בישולים) ושיתוף פעולה מועיל עם אלירן עטר.

שרן ייני - 8

האיש והפלסטר הראה השנה תכונות של קפטן ומכביסט אמיתי. מנהיג על המגרש, ווינר ולוחם. ייני הוא הדור החדש לסמלים "האפורים" של שנות ה-90 כמו קלינגר ושוהם. אם כמגן ימני, בלם או קשר אחורי, ייני עשה השנה שדרוג אדיר גם מבחינה מקצועית והפרס הגיע בדמות הזימון המיוחל לנבחרת.

קרלוס גרסיה - 6

הצלע הפחות מרשימה בחוליה האחורית של הצהובים. הספרדי שהגיע מאלמריה התגלה כבלם שקט וסולידי, אבל מעט איטי וכבד. לליגת העל היכולת שלו יותר ממספיקה. מוקדמות ליגת האלופות? זה כבר סיפור אחר.

איתן טיבי - 9

לא מעט גבות הורמו כשהצהובים נלחמו כדי לשחרר את הבלם מקרית שמונה, אבל טיבי התגלה כאחת ההעברות הגדולות של העונה ואולי הסיפור הגדול שלה. הוא עשה שדרוג בכל אספקט: שקט, קור רוח, ראיית משחק והפך לעוגן ההגנתי בקבוצה ובנבחרת.

עומר ורד - 5

המגן הימני הטבעי היחיד בסגל לא נספר על ידי הצוות המקצועי וקיבל חמש הופעות ליגה בלבד. ההתעקשות שלו להישאר בסגל עוד עלולה לפגוע בסיכוייו לקבל דקות ביורו הצעירות.

איגנסיו פידלף - אין ציון

שתי הופעות (לא מרשימות) בליגה לא מספיקות כדי לשפוט את הבלם היהודי-ארגנטינאי. בנאפולי ופארמה הוא לא ראה דקות וזה בא לידי ביטוי גם בזמן הקצר בישראל.

אבי סטרול - אין ציון

השריד היחיד מאליפות 2003 לא קיבל דקת משחק בליגה והוא מסיים את חוזהו ולא צפוי להמשיך. ראוי יהיה להעניק לו דקות במשחקים שנותרו עד תום העונה.

ריף פרץ - אין ציון

כמו סטרול, גם הבלם הצעיר החמיץ עונה שנייה ברציפות בגלל פציעה קשה ולא הופיע במדי הקבוצה בליגה.

חסן אבו זייד - 5

משחקני הרכש הפחות מרשימים של קרויף. לא הצליח להתאקלם ולהותיר חותם ולמעשה, מסמל את הביקורת על ההרכבים ההגנתיים שהציב אוסקר בדרבי הראשון (1:0) ובמשחק החוץ נגד בית"ר (1:1). בהמשך איבד את מקומו ונדחק לקצה הרוטציה. בעמדה שלו, לצהובים יש שחקנים יותר מוכשרים.

גל אלברמן - 7

אחרי תקופת הייבוש תחת מוטי איוניר, הקשר הוותיק שב למרכז העניינים וקיבל את האמון והמפתחות למרכז המגרש. בדקות משחק הוא שני רק לייני ועל המגרש, הצהובים קיבלו השנה אלברמן יעיל ואחראי. פחות מעורב ופחות התקפי מבעבר, אבל שחקן יציב שנותן את האיזון למשחק.

משה לוגסי - 6

עד ינואר השתייך הקשר לרשימת המאוכזבים, מיעט לקבל צ'אנסים והיה על סף מעבר בהשאלה. אבל לוגסי עצמו עם ההתלהבות והנחישות הפך את הקערה על פיה. השער המדהים שלו בדקה ה-99 מול בני יהודה הפך וייזכר כסמל לעונת האליפות. מעבר לשער, לוגסי שבר את מחסום סימן השאלה. יש לו עוד הרבה לאן להתקדם, אבל הוא הוכיח שהוא ראוי.

מהראן ראדי - 9

בעיני רבים, זהו שחקן העונה האמיתי בליגת העל. הפתיחה הייתה הססנית, אבל בחלק השני של העונה, במיוחד כשגונסאלו יצא מההרכב, ראדי הפך לברומטר של הצהובים והאיש שכל המשחק עובר דרכו. המספרים מדהימים: שבעה שערים ו-11 בישולים בעונה ראשונה במועדון גדול ולחוץ. תוסיפו את הזימון לנבחרת ותבינו למה בגיל 31 ראדי פשוט חי בחלום. שלא ייגמר לעולם.

ערן זהבי - 7

יכול מאוד להיות שהצהובים היו זוכים באליפות גם ללא זהבי, אבל אין ספק שהוא הוסיף להם ברק, ווינריות ובעיקר קילר אינסטינקט ועזר בסגירת הסיפור מוקדם. אחרי חצי שנה ללא פעילות בפאלרמו, התרומה של זהבי בצהוב הייתה מעל לכל הציפיות. אבל כשקרויף צירף אותו הוא חשב על העונה הבאה ובעיקר על ליגת האלופות. שם יהיה המבחן האמיתי.

גונסאלו גרסיה - 5

הרכש הראשון של קרויף והשחקן היחיד אותו התעקש להביא איתו מלרנקה הפך לאכזבת השנה. מבחינת כישרון, הוא אולי אחד הטובים בליגה, אבל האופי זה סיפור אחר. גונסאלו, שחקן סוליסט באופיו, לא התאים לכדורגל של אוסקר ולא נראה מחובר לקבוצה. כשהוא זז הצדה, הצהובים פרחו וזה אומר הכול.

אלירן עטר - 9

שחקן העונה או לא, זו השנה שהגדירה מחדש את עטר. מעבר לכמות השערים, זו העונה בה הוא שבר את כל הסטיגמות. לא עוד שחקן בעייתי או מפונק, אלא שחקן קבוצתי ובוגר, שמקשיב להוראות המאמן, לא מתבייש לעשות הגנה, לא עושה פרצופים כשהוא משחק באגף וכמובן סקורר בחסד. התחנה הבאה אירופה?

רוברטו קולאוטי - 5

עונה מאכזבת לחלוץ שהתעקש להישאר בסגל למרות מיעוט ההזדמנויות. 14 הופעות ליגה בלבד, 613 דקות ושער בודד (בניצחון החשוב 3:4 על רמת השרון). אלו לא מספרים ששחקן במעמדו של קולאוטי, גם בגיל 31, צריך להשלים איתם. להתראות בעונה הבאה.

מונס דאבור - 7

סגן מלך שערי הקבוצה עם 10 כיבושים בליגה. גם הוא עשה קפיצת מדרגה ויכול לסמן את העונה כעונת פריצה, אבל יש גם מקום לביקורת. דאבור לא גילה מספיק יציבות, נעלם לפרקים גדולים מדי במהלך המשחק ולכן יצא ונכנס להרכב בתכיפות.

ראדה פריצה - 8

הבינגו הגדול של ינואר. הזר הטוב בישראל. שינה את פני הצהובים מהרגע שהגיע. אוסקר שיווע למספר תשע וקיבל שחקן קבוצתי, חזק, חכם והשתלב בצורה נפלאה. השבדי, שזלל אליפויות בסקנדינביה, הוסיף לצהובים את המימד שהיה חסר להם בהתקפה, כבש שערים מכריעים ונהדרים והציג שיתוף פעולה מושלם עם עטר. איזה שחקן.

דור מיכה - 7

יחד עם דאבור ולוגסי, מיכה סיים בהצטיינות את שנת הלימודים תחת אוסקר. לא מעט צעירים ששייכים למועדון יצאו להשאלה או התייבשו על הספסל והשלושה הללו הצליחו להתברג ולהפוך למשמעותיים בדרך לאליפות. גם מיכה ידע עליות וירידות, אבל .

גאל מרגוליס - אין ציון

החלוץ בן ה-20 רשם שמונה הופעות (151 דקות) ותרם שער אחד. הספק סביר לשחקן הנוער היחיד שהוקפץ לבוגרים. בעונה הבאה, מרגוליס צריך לשאוף לשיפור בדקות המשחק.

יגיל ביטון - אין ציון

הספיק לרשום הופעה אחת במדים הצהובים לפני שהושאל לבני יהודה כדי להתחשל. לרוע מזלו, פציעה קשה ברצועות ברך השביתה אותו בשלב מוקדם.

סטיב גורי - 5

הגיע לקראת סגירת חלון ההעברות בקיץ להוות תוספת כוח בחלק האחורי, אבל לא התחבר לקבוצה חברתית ולא תרם מקצועית. לזכותו של קרויף ייאמר שהבין את הטעות ולא עמד בדרכו בינואר.

רפי דהן - 5

חווה ירידה חדה במעמדו תחת אוסקר ולא הצליח להשתחל להרכב. לבקשתו, הושאל בינואר לבני יהודה שם משחק בקביעות. בקיץ יצטרך הקשר לקבל החלטה - האם להיאבק על מקומו בקרית שלום או להמשיך לנדוד כשחקן מושאל.

רוברט ארנשו - 5

הוולשי בעל רזומה ההבקעות העשיר מליגת המשנה באנגליה קיבל בעיקר הזדמנויות כמחליף, לא הותיר חותם ולא נראה מתאים לשיטה. הצליח לספק שני שערים לפני שנחתך בינואר. מאז עבר ל-MLS שם כבר יש לו חמישה שערים בשבעה משחקים.

בן בן יאיר - אין ציון

עוד צעיר שלא מצא את מקומו ברוטציה ולא נראה בשל לרמות הללו. רשם שתי הופעות כמחליף לפני שהושאל בינואר להפועל רמת גן וגם שם לא קיבל דקות משמעותיות.

אוסקר גרסיה - 7

"לא פשוט להיות מאמן בישראל", אמר השבוע גרסיה והוא צודק. המאמן חטף כאן העונה לא מעט ביקורת. על שיטת המשחק המקובעת, ההרכבים ההגנתיים במשחקי צמרת והיחס המעט מתנשא כלפי התקשורת וחלק מהשחקנים. אוסקר עמד כאן תחת זכוכית מגדלת ובעונתו הראשונה כמאמן בוגרים הצליח לעמוד בלחץ שגרם למנוסים ממנו לקרוס ב-10 השנים האחרונות. נכון, הוא קיבל כל מה רצה, כולל מעטפת אנשי מקצוע לבקשתו ושחקני רכש לרוב, ונכון שהנסיעה לברוז' נראתה לא טוב ובכלל הוא נתפס כאדם המשעמם בעולם, אבל אסור להתעלם מהשורה התחתונה. אוסקר ניהל היטב סגל לא פשוט, שמר על הסטריליות בחדר ההלבשה, ידע להתמודד עם משברונים בדרך ולהביא את הסגל לשיא ברגע הנכון. האליפות של מכבי תל אביב נפלאה ואי אפשר להמעיט מערכו של אוסקר בהישג.

לטוויטר של ענבל מנור