7,757 קילומטר מפרידים בין הונג קונג לבין גוש דן ו-21 שנה מפרידות בין האליפות שלו לזו של אוסקר גרסיה. לא יודע מה רחוק יותר, אבל גם אברהם גרנט מרגיש משהו השבוע. דרכו או דרך העבר שלו או דרך הבן שלו. האיש שהביא למכבי תל אביב אליפות ראשונה אחרי יותר מדי שנים שחונות, אז ב-1991/92, התעדכן ביום ראשון בשני משחקים. במזרח הרחוק הוא שמע גם על הנשיכה של לואיס סוארס, וגם על הנשיכה של דרור קשטן. ועם כל הכבוד לאקסית צ'לסי, האקסית היותר גדולה של גרנט זו מכבי.
עכשיו, כשהנשר הצהוב סוף סוף נחת, הוא מספר לוואלה! ספורט על מה שעבר ומה שבטח עובר. "אני בדרך כלל לא אוהב לעשות השוואות", הוא אומר, "אבל יש קווי דמיון בין האליפות הראשונה שלי לזו של עכשיו. אז, אחרי 13 שנים בלי אליפות, קראו לי לבוא ולעשות סדר. למען האמת, אפילו לא חשבו על אליפות בשנה הראשונה, אבל זה מה שיצא. זו היתה אליפות ענקית שפתחה פתח לשנים טובות. זו היתה האליפות הכי מרגשת שלי. היו לי הרבה שנים טובות בכדורגל, אבל זו היתה הכי מיוחדת. גם לי היה צוות טוב. היה לי את עמנואל אופיר, עוזר המאמן היחיד בהיסטוריה שמעולם לא לבש בגדי ספורט".
רובן מרטינס דווקא לא יורד ממכנסי הניילון, וגרנט מלא מחמאות לצוות האימון של מכבי 2012/13. "האליפות הזו היא קודם כל אליפות מאוד מקצועית", אומר המאמן. "הביאו אנשי מקצוע טובים מאוד. ג'ורדי, אוסקר והצוות. בכל משחק מכבי השתפרה ולמדה מהשגיאות. היא לא שיחקה כדורגל טוב בחצי הראשון של העונה, אבל זה היה פחות חשוב לה. לאט לאט התקדמו שם, וזה יותר חשוב מכל דבר. לא רכש כזה או אחר הכריע לדעתי את העונה, כי אם ההתקדמות. אין לקחת את זה כמובן מאליו. ראית שמנתחים יפה את הבעיות ובזמן שהקבוצות האחרות חוו משברים, הם לא חוו".
גרנט ראה השנה לא מעט כדורגל ישראלי. "הכי הרבה שראיתי בשנים האחרונות", הוא אומר. "לא עבדתי העונה, ולא הייתי עסוק בשבתות, אז ראיתי הרבה. משמיצים פה לפעמים את הכדורגל שלנו, אבל אני אוהב אותו". הבן דניאל צהוב צהוב. "הפסיד רק משחק אחד העונה", אומר האבא, "נסע למשחק החוץ בעכו, וגרר גם אותי. זה מעניין שהוא נהיה אוהד מכבי. הרי ילדים תמיד הולכים אחרי הצלחות, וכשהוא התחיל להתעניין בכדורגל אני לקחתי אליפויות עם מכבי חיפה. פתאום הוא נהיה אוהד מכבי. משוגע, אוהד שרוף".
בדומה לאליפות הזו, גם 1991/92 היתה מוחצת. אז הצהובים סיימו בפער של 13 נקודות מהסגנית, בני יהודה. "ואז התמודדנו עם מכבי חיפה שהיתה כל נבחרת ישראל, ולפני ה-0:4 שלנו בדרבי הפועל בכלל הובילה את הטבלה (ואז התרסקה, אפילו יותר מאשר העונה). אני זוכר שבאתי בתקופה שאמרו לי שבכל עונה השמחה הכי גדולה במכבי היתה ברגע שהם הבטיחו מקום בפלייאוף העליון. עונה לפני שהגעתי גם הציעו לי לבוא, והעדפתי להישאר בהפועל פתח תקוה. כשבאתי, בנינו קבוצה מאוד מאוזנת, בדומה לקבוצה של אוסקר היום. בכוונה בחרתי זרים מבוגרים שישתלבו עם שחקני בית צעירים. אבל במקרה שלנו, אם תיקח את העיתונים מלפני תחילת העונה, תראה שאף אחד לא נתן לנו סיכוי".
דבר ששונה בין האלופות הוא הכסף. גרנט קיבל קבוצה לא עשירה בלשון המעטה. "היו גרעונות", הוא מספר, "והייתי צריך לחשוב טוב טוב על כל שחקן שאני רוצה". אצל גולדהאר זה קצת אחרת. הרבה אחרת. "בעידן הנוכחי חייבים גב כלכלי ולמכבי יש גב בלתי רגיל", הוא אומר, "אבל צריך גם לדעת להשתמש בכסף. יש משפט שאני משתמש בו הרבה: בלי כסף קשה להצליח, אבל רק עם כסף גם קשה. ומכבי הצליחה".
אצל גרנט, הישראלים היו כוכבים אמיתיים. נמני, זוהר, קלינגר. אז מי הגיבור שלו הפעם? "במיוחד אני אוהב את שרן ייני", הוא מחמיא. "אני בדרך כלל חסיד של השחקנים היותר מבריקים והיותר בולטים, אבל בכמה תפקידים ייני הזה משחק. הוא היה כל כך חשוב לקבוצה. גם מבחינת הרוח. אני אוהב אותו כבר כמה שנים, הוא כל הזמן מתקדם. אני זוכר שכשהוא עלה לבוגרים לא חשבו שיהיה שחקן עד כדי כך טוב. הוא מצא חן בעיני בגישה שלו ובמגוון התפקידים. את כל התפקידים הוא אולי לא עשה טוב כמו מראדונה, אבל בשום תפקיד לא היתה לו נקודות תורפה, וזה מרשים".
במהלך השיחה, גרנט מחמיא לא מעט לג'ורדי קרויף ולאוסקר גרסיה. עם ההולנדי הוא נפגש כמה פעמים העונה. הם דיברו על כדורגל וגרנט, שמעריץ את אבא קרויף, מספר שהבן ג'ורדי יודע לא מעט כדורגל. "רואים כמה הוא מבין", אומר הישראלי. אומרים שלמאמנים זרים אין סיכוי פה, אבל כנראה שאף פעם לא נתנו למאמנים הזרים באמת לעבוד כמו זרים. "כשמינו אותי למאמן הנבחרת שאלתי את הבכירים בהתאחדות למה נילסן לא המשיך. הרי הוא עשה עבודה נהדרת, הכניס לכדורגל שלנו הרבה דברים. הם אמרו לי שהוא לא הבין את המנטליות שלנו. אמרתי להם שאם אני הייתי יושב איתו על החוזה התנאי היחיד שהייתי מציב לו הוא 'אל תבין את המנטליות שלנו'. מהשיחות שלי עם הצוות הזר של מכבי, הם למדו שלא להבין את המנטליות שלנו, ומזל שכך. לא כל הדברים במנטליות הישראלית גרועים, אבל בהחלט יש דברים שטוב לא לדעת".
האליפות הראשונה של גרנט בעצם יצרה את המיתוס, שנעצר רק בהחלקה של ג'ון טרי במוסקבה. אז איפה העתיד של ההולנדי והספרדי? "היום הכול הרבה יותר חשוף מפעם, ואליפות כזו יכולה להזניק את הקריירה של אוסקר קדימה. כשאני באתי אחרי האליפויות והרזומה בנבחרת וניסיתי להגיע לחו"ל, ראיתי שאין מה לעשות ההתעניינות של האירופים בנו זה כמו ההתעניינות שלנו באפריקה וזה טבעי. אבל הצוות פה עשה עבודה יפה ומי שצריך לדעת בעולם, יודע מה הם עשו. הם יתקדמו, מדובר באנשים מוכשרים ורעבים שבאו להוכיח את עצמם בישראל ומאוחר יותר להמשיך הלאה".
ואם כבר מדברים על הלאה, מה ההלאה של מכבי הנוכחית? הרי מכבי של קיץ 92' יצרה שושלת של שנים. "באותה עונה אכן בנינו תשתית מצוינת", נזכר גרנט. "ההרכב שלנו רץ פחות או יותר באותה צורה גם בתארים הבאים". ועכשיו? שושלת חדשה? "נראה לי שכן", גרנט מאשר. "העבודה שנעשית במכבי העונה זו עבודה לשנים קדימה. השתמשו יפה ברכש, גידלו שחקני בית. על ייני דיברנו, וגם אלירן עטר למשל, שהרבה אמרו שהוא סוס מת ופתאום כבש בצרורות, בבמה המרכזית. רואים שבמכבי העונה לא פחדו מהעבר ונעשתה בנייה עם בסיס טוב".
ואחרי הבמות והדרינקים, יש ליגת אלופות לחשוב עליה. "במכבי קודם כל צריכים לשמוח ורק אז להסתכל קדימה", טוען גרנט. "בנוגע לתוכנית לצ'מפיונס, מכבי צריכה לשמור על שחקני הבית ועל רוב הסגל. אחרי האליפות הראשונה שלנו הגענו לאירופה בפעם הראשונה, היינו חסרי ניסיון, שיחקנו טוב אבל הפסדנו. מכבי של עכשיו תצטרך להתחזק כמובן. השחקנים בסגל הנוכחי צריכים לקבל את זה, לא לפחד מתחרות. אם הם מאמינים בעצמם, גם הצעירים, התחרות תעשה אותם טובים יותר".
אי אפשר שלא לדבר על הקהל הצהוב. כשמדברים למשל על שינוי שעבר בראש של אלירן עטר, חשוב להבין שהשינוי בראש של אוהדי הקבוצה היה אפילו גדול יותר ומשמעותי יותר. מקהל ששורק בוז בתיקו במחצית, הפכו הצהובים של העונה לקהל שמעודד אחרי הפסד. "בקדנציה הראשונה שלי הקהל היה פשוט נהדר", אומר אברהם. "הקלישאות, השחקן ה-12, הכול היה נכון. ב-1994/95 נסענו למשחק אחרון בווסרמיל, בתקופה שבאר שבע לא היתה מפסידה שם. הגעת ופתאום ראית רוב צהוב. הרגשת שגם אם היה מקום ל-100 אלף צופים, הכול היה מלא. לעולם לא אשכח את הדרך חזרה. גם בעונה הראשונה במכבי, כששיחקנו ברמת גן וברמת גן קשה מאוד לספק אווירה ביתית האוהדים שלנו סיפקו שם אווירה ביתית. כמו העונה, הקהל הריח שעומדים לקרות דברים טובים".
"בקדנציה השנייה", גרנט ממשיך, "הקהל לא היה קל. יש בעיה כשמתרגלים להצלחות, כי אז נהיים תובעניים. כשיש שנים לא טובות, הקהל לומד להיות סבלני, להעריך כל תואר. השחקנים מרגישים את הדברים האלה. לאוסקר לא יהיה קשה מבחינת הקהל בעונה הבאה, אם ישאיר את מכבי בצמרת. אנחנו נשארנו בצמרת, וגם מכבי של העונה תמשיך. להערכתי, הקהל לא יידרש לסבלנות בשנים הקרובות".
***
כשבני יהודה עושה 1:2 מול מכבי חיפה וזה נראה גמור, גרנט כבר מדמיין מה הבן עושה בבית, כמה צורח, איך הוא מחקה את הכרוז שי סידי. גרנט זוכר המון, וכל הזמן מקפיד להוסיף עוד זיכרון מוצלח. "אני תמיד אומר את זה, לכל מאמן כדורגל ולכל שחקן כדורגל תדאג שיהיו לך זיכרונות טובים". במכבי של 2012/13 הקשיבו. אכן הקשיבו.
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
