פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בלתי נתפס: על התיקו של נבחרת ישראל עם פורטוגל

        האווירה כאילו צולמה באינסטגרם, הלחימה הייתה מעולם אחר, אבל בסוף, איך לא, טעות הזויה השאירה את ישראל עם שק ענק של כמעט. אורן יוסיפוביץ ראה את דודו אוואט בועט בדלי הגדול מכולם, ואפילו לא מודה בזה. על משחק שהחזיר את האהבה, אבל גם את הכאב

        בלתי נתפס: על התיקו של נבחרת ישראל עם פורטוגל
        צילום ועריכת וידאו: קובי אליהו
        לוח התוצאות, אצטדיון רמת גן, ישראל - פורטוגל 3:3 (ברני ארדוב)
        אחד המשחקים המרתקים של נבחרת ישראל, בטח שבשנים האחרונות. היום, השעה, האיוונט, הכריסטיאנו, שני המהפכים, הגול על הבאזר (צילום: קובי אליהו)

        ועדת ביקורת

        גישות וחניות: ב-12:00 כבר היה פקוק באזור האצטדיון, ששטחו היה סטרילי כמו ביקור של אובמה. המוניות פחדו להתקרב, השאטלים מהמושבה דפקו עבודה. אם יצאת בזמן, הגעת בזמן. זה לא טדי, זה גוש דן.

        קופות: במסגרת מנוי משולש - 60-90 למבוגר, 30 ילד

        כמה המשחק היה צריך לעלות: אחד המשחקים המרתקים של נבחרת ישראל, בטח שבשנים האחרונות. היום, השעה, האיוונט, הכריסטיאנו, שני המהפכים, הגול על הבאזר. אם רק היה מדובר באצטדיון נורמאלי, היינו עוברים לדבר בפאונדים. בינתיים יש רק את רמת גן המבחיל. עזבו את האקוסטיקה הנוראית, ואת זה שמשער שש, למשל, לא רואים מי כבש ומי החמיץ. במחצית, כשמי שרצה להיכנס לשירותים היה צריך להשתמש בגונדולה, הגב של הגמל נשבר. 100 שקל, רק כי קיבלנו משחק אדיר.

        קהל ישראל: 38 אלף איש שבאו ותמכו בכמות ופחות באיכות. אחרי הגול של אלבש, בית קברות. אחרי הגול של חמד, אולם אירועים. אחרי הגול של בן בסט, קרנבל. אחרי הגול של גרשון, גן עדן. ואת האוויר שיצא מריאות הישראלים אחרי ה-3:3 של קואנטראו אי אפשר לכמת. ציון: 7

        קהל פורטוגל: נספרו כ-100 צוהלים וצבועים ומחופשים ומאושרים. בסיום הם כעסו. שלא תחשבו לרגע שה-3:3 הזה יתקבל בהבנה בבית. ציון: 5

        הרגע של המשחק: דקה 71. כריסטיאנו רונאלדו מקבל צהוב. למה, למה לעצבן את הבחור? תוך פחות מדקה הוא בישל לפושטיגה שער נהדר.

        המספר הנוסף: 90. דקה וחצי לאחר הפתיחה, דקה וחצי לאחר ה-1:3, דקה וחצי לסיום. שלושה שערים ספגה ישראל, בזמנים שמגדירים מחדש את גבולות הלוזריות.

        דודו אוואט נבחרת ישראל סופג שער (קובי אליהו)
        הלב רוצה לרחם, אבל לא יכול. דודו אוואט (צילום: קובי אליהו)

        מעשה שהיה, כך היה

        אחת המעלות הגדולות בספורטאי אמיתי, גדול ככול שיהיה, היא היכולת להודות בטעות. "כן, אני אשם", הודה שוער הנבחרת כשנשאל על השער השלישי שספג. "זו טעות שלי. הייתי צריך לצאת טוב יותר לכדור הגובה הזה, וזה כישלון אישי שלי. אני מודה בזה". חבל שמדובר ברוי פטריסיו, שוער פורטוגל, וחבל שדודו אוואט נשמע אתמול אחרת לגמרי.

        "אני לא מרגיש אשם בשער", אמר שוער מאיורקה, והידיים שלו לא יודעות איפה לשים את עצמן. "אם הייתי רואה אותו (את אלמיידה), הייתי מאגרף את הכדור. הוא הפתיע אותי. הכדור עלה לגובה, עליתי הכי גבוה שיכולתי אבל הוא בא מהצד. חבל שלא הצלחנו להרחיק את הכדור. זה מעצבן, אבל אני לא רואה בזה אשמה שלי. אני חלק מנבחרת. אם כבר, אני מרגיש אשם בשער שספגתי מול אזרבייג'אן".

        ראו על אוואט את האכזבה, ואחרי העצבים הראשוניים מאחד הפספוסים הגדולים בהיסטוריית הכדורגל הישראלי, הנפש רוצה להניח לו. הוא מהלך בכאב, השיער הארוך נופל מטה בדכדוך, אומר שלום לילדים מחוץ לשער. הלב רוצה לרחם, אבל לא יכול.

        אתה אשם, דודו.

        אתה אשם.

        אלי גוטמן, מאמן נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        38 אלף גלגולי נשמות מתו מחדש. אלי גוטמן, בפוזת העשור, הרים ידיים למעלה, הביט וצווח בלי קול: "איך? מה? מאיפה?" (צילום: קובי אליהו)

        אין מה לעשות, זה מקצוע כפוי טובה ועמדה כפוית טובה כפליים. ובכל זאת, דודו, לכדור כזה, בדקה 93, ב-2:3 על פורטוגל, על סף אחד ההישגים הגדולים שהיו פה, אתה יוצא עם השיניים והכבד ואם צריך גם עם הטחול. ואתה לא מופתע על ידי אלמיידה, ואתה לא סומך שירחיקו. ואתה לא חושב על כלום. אתה רואה את הכדור מוגבה בדקה ה-93, ואתה יודע שאין מצב שהוא לא שלך. לא משנה כמה גבוה אלמיידה (1.91), לך, דודו (1.88), יש ידיים וכפפות ורצון ואחריות.

        אבל אלמיידה רצה יותר. והכדור שלו הלך למשקוף, ומשם ליובל שפונגין, שיכול היה להעיף את הכדור לכל רבאק שרצה. לשער 13, לשער 17, ליציע הכבוד. אבל הוא הרחיק אותו על קואנטראו. מגן ריאל מדריד לא האמין שזה קורה לו, אבל זה נכנס.

        38 אלף גלגולי נשמות מתו מחדש. אלי גוטמן, בפוזת העשור, הרים ידיים למעלה, הביט וצווח בלי קול: "איך? מה? מאיפה?". עדן בן בסט תקע את הראש ברצפה וצרח "למה?!". חמד יגיד לאחר מכן: "למה זה תמיד קורה לנו בדקה האחרונה?", ויוסי בניון יסכם בבגרות: "זה אחד השערים הכי מאכזבים שרובנו חטפנו בקריירה, אבל לצערי, בנבחרת, יש לנו יותר מדי כאלה".

        אף אחד לא האשים את אוואט.

        אבל אתה אשם, דודו. זה כואב, אבל נכון.

        אוהדי נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        הרבה כחול, הרבה לבן, הרבה של אז. זה היה בצבע של פעם, ממשחקים של פעם, עם אנשים של פעם, שחובשים כובעים של פעם (צילום: ברני ארדוב)

        13:45, שעה לפני השריקה, ואצטדיון רמת גן – באמת שכן – נראה נהדר. האובך שנסדק על ידי כמה קרנות שמש נתן הרגשה שכאילו הכניסו את כל האירוע לאינסטגרם. הרבה כחול, הרבה לבן, הרבה של אז. זה היה בצבע של פעם, ממשחקים של פעם, עם אנשים של פעם, שחובשים כובעים של פעם. ואז היה מצעד יורו הצעירות, של בלונים ומוסיקה, ואז קונפטי, ואז כריסטיאנו רונאלדו, ואז נבחרת ישראל.

        דקה ועשרים ושש שניות עברו לפני הטעות הראשונה של אוואט – זו שבכלל שכחנו. קרן מיותרת של טיבי – מהקרנות המיותרות שלפי החוק תמיד גוררות גול – הסתיימה בנוגרה של אלבש המפלצתי. יתרון פורטוגלי שעשה את רמת גן יותר שקט מהאפיפיור. הכל הלך לפח, כך נראה. אבל אז הגיעו אחד ממופעי האופי המרשימים שנראו במזרח התיכון. לפתע גילו הישראלים שהשד לא נורא כל כך, אבל ההגנה שלו כן.

        שפונגין דהר ומצא את חמד, שעשה סיבוב ציר כאילו הוא סנטר בהיכל התהילה. לא הספקנו לנשום והשור המשוגע ממאיורקה נתן עקב שגרם לג'ל של רונאלדו להרגיש חוסר ביטחון. בן בסט שיגר פצצה לרשת ואת הזקפה הלאומית לשמיים. הנה, עם שני הקליברים מספרד ומצרפת, פתאום יש לנו גם ניצול מצבים לתפארת. שלא לדבר על שרן ייני, הברקה של גוטמן, שפשוט התאים לנבחרת הזו כמו פלסטר לגבה. ומליקסון הנהדר והאגרסיבי, שכל שינוי כיוון שלו שבר לעיתונאי את הברך. מבחורים שנראו גאים לעמוד חומה מול רונאלדו, קיבלנו פייטרים שרבו עם CR7 על כל אינץ', וגרמו לו לבכות אחרי כל תאקל.

        איתי שכטר, רמי גרשון, נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        כל הספסל התרוקן כאילו הרגע הוכרע מונדיאל, וזה באמת הרגיש ככה. זו היתה הדקה הכי יפה בישראל מזה שנים. דקה של ביטחון, דקה של תקווה, דקה של עתיד טוב יותר (צילום: ברני ארדוב)

        הכול היה נראה נהדר. הנבחרת זזה קצת לאחור, והעוקץ המושלם הגיע כשקרן מיותרת של אלבש – מהקרנות המיותרות שלפי החוק תמיד גוררות גול – הסתיימה בראסיה של גרשון. כל הספסל התרוקן כאילו הרגע הוכרע מונדיאל, וזה באמת הרגיש ככה. זו היתה הדקה הכי יפה בישראל מזה שנים. דקה של ביטחון, דקה של תקווה, דקה של עתיד טוב יותר.

        דקה ואז רונאלדו מפרפר את כולנו ודואג ל-3:2.

        בן בסט, בסיום, גמור ותשוש ועם סנדוויץ' בפה, אמר שמבחינתו דווקא השער הזה היה הנורא מכולם, השער שהגיע מהר מדי וגרם להילחצות לאחור. אבל באמת שאין נורא יותר משער הפינבול של קואנטראו.

        מה שבאמת נורא בשער הזה, זה ששוב נבחרת ישראל לא הצליחה לנפץ את תקרת הזכוכית. אותה תקרה שמונעת מישראל עתיד ספורטיבי טוב יותר. אל תצקצקו, ניצחון על פורטוגל, במשחק חשוב וישיר על העלייה, היה גורם לזינוק אדיר. במכירת הכרטיסים, במוראל השחקנים, בהרגשה, בסיכויי ההעפלה לברזיל ולקטאר ולרוסיה ולמאדים. כל שהיה צריך זו תמונת ניצחון כזו, של טיבי מניף את בניון מניף את אבוקסיס מניף את נאתכו. של עם ישראל חי ובועט. מאז 1999 לא היתה אחת כזו, ואז אפילו לא היה אינסטגרם. אבל במקום זיכרונות מאוסטריה, נתקענו על זיכרונות מהרצוג.

        כריסטיאנו רונאלדו פורטוגל מאוכזב (קובי אליהו)
        רונאלדו, שמור כמו ספה חדשה של סבתא, שוב לא דיבר ומיהר לאוטובוס עם הכובע המיותר והגרביים עד הברך. רק הניילון היה חסר (צילום: קובי אליהו)

        רונאלדו, שמור כמו ספה חדשה של סבתא, שוב לא דיבר ומיהר לאוטובוס עם הכובע המיותר והגרביים עד הברך. רק הניילון היה חסר.

        "הדשא היה יבש מדי", התלונן פפה, שנראה כעוס ומאוכזב. בלם הבלאנקוס סיפר שאין מה לדבר יותר על מקום ראשון בבית, ושפורטוגל שלו תתמקד במקום השני. האורחים היו כעוסים, ופפה אמר שצריך איכשהו לצאת מהמצב המנטלי הקשה של החבר'ה. ה-3:3 שבר אותם, את רובם. רק אחרי שיחה עם העיתונאים הפורטוגלים מבינים עד כמה. "הולכים לשחוט אותם בתקשורת", סיפר פדרו רוזמאניניו מרשת TVI. "ברשתות החברתיות מטנפים את כולם, מרונאלדו ועד פושטיגה. כולם חוטפים. זו לא נבחרת, זו אסופה של כוכבים. הם נראים נורא, ולא בטוח שהם בכלל יסיימו במקום השני בבית הזה".

        תמים הפדרו הזה. כי מי תעלה לפלייאוף אם לא פורטוגל? צפון אירלנד עם שלוש נקודות, אזרבייג'אן עם שתיים, לוקסמבורג עם אחת. מי, פדרו, מי?

        ספסל נבחרת ישראל בהלם אחרי ה-3:3 מול נבחרת פורטוגל (ברני ארדוב)
        ביום ששחקני נבחרת ישראל יפסיקו להשתמש במשפט הזה, ישראל תפסיק לחטוף גולים של פינבול בדקה ה-93 (צילום: ברני ארדוב)

        "אם אנחנו מאוכזבים אחרי תיקו עם פורטוגל, זה אומר המון".

        ביום ששחקני נבחרת ישראל יפסיקו להשתמש במשפט הזה, ישראל תפסיק לחטוף גולים של פינבול בדקה ה-93.

        לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

        מייל: orenjos@walla.co.il

        לכל המשחקים במדור המגרשים