אחד מי יודע: ליאונל מסי תמיד 10

מדיא הן מידות הרחמים. 13 הוא מספר שמייצג מזל רע בנצרות, אבל ביהדות הוא מבשר טובות. ומכיוון שאנו עוסקים פה ברחמים ובמספרים טובים, הגיע הזמן לדבר קצת על נוצרי שהיה לו עד כה מזל רע, אבל יוצא לדרך חדשה. רפאל נדאל, הטניסאי הספרדי המצוין, לא הצליח לחזור לכושר בגלל פציעות חוזרות ונשנות. עולם הטניס מקבל אותו שוב בכושר מלא, ואחרי טורניר מוצלח במיוחד באינדיאן וולס, שכלל ניצחון על רוג'ר פדרר בדרך לזכייה, אפשר להגיד שהוא החיה שוב את הענף, שסבל קשות מהיעדרו.

עד לפני שלושים שנה מכבי חיפה לא הייתה הקבוצה הבכירה בישראל, היא אפילו לא הייתה הקבוצה המובילה של העיר. ואז הגיע יעקב שחר, איש עסקים צעיר ונמרץ, ועם תמיכה כספית נרחבת, תחילה מאחורי הקלעים ואחר כך בקדמת הבמה, הפך אותה לאימפריה. עם 12 תארי אליפות ב-29 שנים ומעמד של קבוצת הכדורגל הכי פופולארית בישראל, מכבי חיפה היא היום השבט הכי נחשק בין בני הנוער שצריכים להחליט איזו קבוצה לאהוד. מה הפלא? אפילו בשנה שהחלה בצורה לא מוצלחת היא נאבקת על האליפות.

מונדיאל, יורו, ניצחון גדול ובלתי נשכח. לא משנה כמה נייחל לנבחרת ישראל הישג שייזכר לנצח, תמיד נחזור לזיכרון הנוסטלגי מהטורניר במקסיקו 1970, לניצחון בצרפת ב-1993 או ל-0:5 על אוסטריה ב-1999. מתי הכוכביא האלה שלובשים את מדי הכחול-לבן של נבחרת ישראל באמת יהפכו לכוכבים ויסבו לנו קצת נחת?

אין תופעה עולמית מדוברת יותר היום מליאונל מסי, השם שנקשר לכל מהלך כדורגל פנומנאלי ומתחבר לכוח רצון שהביא ילד קטן, באמת קטן, לפסגת הכדורגל העולמי בזכות כישרון עילאי וכמה תרופות. האיש שמייצג שלמות זוכה לציון 10 ברמת המשחק והאהדה כלפיו. ממש כמו המספר שיש לו על הגב.

לידה היא לא עסק פשוט, ובעולם הספורט יש לא מעט שחקנים או קבוצות שייחלו לרגע מסוים כל כך הרבה שנים עד שראו את החלום מתגשם. לפני עשר שנים זכתה מכבי תל אביב בכדורגל באליפות המדינה האחרונה שלה. מאז, המועדון המעוטר ביותר בישראל שבע לא מעט מרורים, עד שהגיע צוות קוסמופוליטי ושינה כליל את החשיבה בקריית שלום. במאי הקרוב יהיו הרבה חגיגות בכיכר רבין, ולראשונה מזה עשור, הן לא ייזקפו לטובת קבוצת הכדורסל של המועדון (ע"ע).

ברית המילה היא טקס קדוש בדת היהודי, ומסמלת את הקשר הנצחי של הנימול עם דתו היהודית. גם בספורט שלנו יש ברית אחת שלעולם לא תופר, ובמקרה היא קשורה למספר ימי המילה. "8 זה בדם, אבי נמני במכבי לעולם", שרו אוהדי מכבי תל אביב לסמל שעבורו הם ניהלו לא מעט מלחמות בעשור הקודם. בינתיים נמני כבר לא בקבוצה, אבל בעוד הוא משמר את הקשר שלו עם האוהדים, בשנה האחרונה הוא כבר כרת ברית חדשה: עם ערוצי הטלוויזיה השונים, בדרכו הבטוחה להפוך לפרשן לאומי.

שבעה תארי טור דה פראנס הפכו אותו לספורטאי הגדול מכולם, החקירה המאומצת שגילתה שהשתמש בסמים השביתה אותו מכל מלאכה ולקחה לו את התארים הללו. אין ספק, לאנס ארמסטרונג הוכיח כמה מהר אפשר לצנוח מאגרא רמא לבירא עמיקתא. בעוד הנומרולוגים מתייחסים ל-7 כאל מספר מזל ואל השבת כיום לחידוש המצברים, עבור לאנס ארמסטרונג הבטלה כלל אינה ברכה ושבעת התארים הם צל גדול על קריירה שערורייתית.

על השישה האלה אפשר להגיד ששינו סדרי עולם. יעל ארד, אורן סמדג'ה, גל פרידמן (פעמיים), אריק זאבי, מיכאל קלגנוב ושחר צוברי. עד 1992 היינו מפזמים "העיקר ההשתתפות" בכל אולימפיאדה ומביטים בקנאה בכל גיבור שעולה לפודיום לקבל מדליה בלי שנהיה חלק מהחגיגה. ואז באו ארד וסמדג'ה ופרצו את הסכר. למרות הכישלון באולימפיאדת לונדון, יש סיבה להמשיך להיות אופטימיים.

יום חמישי, קודש הקודשים של הספורט הישראלי. החמישייה בצהוב עולה למגרש ומדינה שלמה עוצרת נשימה במסע הארוך לכיוון גביע אירופה. אפשר לאהוב אותם ואפשר לשנוא, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שמכבי תל אביב היא התופעה היחידה בישראל ששומרת על קונצנזוס כבר יותר מארבעה עשורים וכעת נכנסת לחמישי. אין בספורט הישראלי מייצג גדול יותר לספרה 5 מהחבורה בצהוב.

אסתר רוט שחמורוב, יעל ארד, שחר פאר ולי קורזיץ. ספורט הנשים בישראל לא רווה נחת ולא מסוקר במידה שמדגדגת אפילו את הגברים, אבל ארבע ספורטאיות אמיצות מעולם לא אמרו נואש ולאורך השנים נשאו את הדגל עבור מגדר שלם. האחת היא הראשונה שהעפילה לגמר אולימפי, השנייה הביאה מדליה ראשונה, השלישית הייתה פסע מטופ 10 בטניס העולמי והרביעית לא מפסיקה לזלול מדליות זהב באליפות העולם בשיט. קשה למצוא מי שיחלוק על המעמד שלהן בספורט הישראלי.

הגענו לספורטאים הבכירים שלנו, וכאן הבחירה קשה. איל ברקוביץ' או יוסי בניון? אריק זאבי או אורן סמדג'ה? בסופו של דבר, היו הרבה יותר משלושה ספורטאים שהביאו כבוד למדינת ישראל ב-65 שנות קיומה. מיקי ברקוביץ' הכריע את גביע אירופה לאלופות, העלה נבחרת ישראל לאליפות העולם והיה שותף לאין ספור רגעים גדולים בכדורסל הישראלי. מוטל'ה שפיגלר עבר קריירה מפוארת, שבמסגרתה העלה את נבחרת ישראל למונדיאל וגם כבש את השער היחיד שלה אי פעם במפעל. גל פרידמן לא הסתפק במדליית ארד באולימפיאדת אטלנטה ב-1996, וב-2004 הציב אותנו על הפודיום עם הזהב. ייתכן שהיו גדולים מהשלושה האלה, אבל לא היו לנו גדולים כמותם.

תקנונים, ישיבות מזכירות, אין ספור בירוקרטיות ולפעמים, ממש כמו במעמד הר סיני, החלטות שמשתנות מהיום למחר ומוגשות שוב. ההתאחדות לכדורגל? איגוד הכדורסל? הוועד האולימפי? לכל ענף יש משה רבנו משלו, אבל דבר אחד בטוח: מכל העסקנים האלה, בשורה אמיתית לא ממש קיבלנו עד היום.

רק לפני קצת יותר מחודש הוא חגג את יום הולדתו החמישים וכל העולם הזכיר לו את העוצמות שעד היום הוא מפזר בכול מקום שאליו הוא הולך. בסוף שנות ה-80 כינה לארי בירד את מייקל ג'ורדן בשם "אלוהים", כינוי שהצדיק את עצמו עשור אחד מאוחר יותר, כשג'ורדן היה השם המוכר ביותר בעולם, אפילו לפני ישו. האם יש ראוי ממספר 23 להיות הגיבור הגדול של הרשימה הזו?