אנחנו כבר עמוק בתוך חודש מרץ, החודש שרשום ביומנים של אוהדי שיקגו כזמן שבו דרק רוז אמור לחזור מהקרע ב-ACL שהוא עבר במשחק הראשון בפלייאוף של העונה שעברה. היו תקוות אופטימיות לחזרה מוקדמת יותר והיה חשש שהוא יחמיץ את כל העונה, אבל ההערכה הריאלית תמיד הייתה שהוא יחזור פחות או יותר עכשיו. לכל אורך הדרך תהליך השיקום שלו כיוון להערכה הריאלית - הוא לא היה מהיר מדי או איטי מדי, היה שיפור הדרגתי בלי יותר מדי תקלות בדרך. גם הקבוצה עשתה את שלה והבטיחה מעשית את מקומה בפלייאוף, עד לא מזמן היא גם הייתה בעמדה של יתרון ביתיות, מה שהופך חזרה של רוז לקראת הפוסט סיזן למעניינת במיוחד.
לכן, זה לא מפתיע שבשבוע האחרון אוהדי הקבוצה ואנשי התקשורת שמלווים אותה התחילו להרגיש חסרי סבלנות ולדרוש תשובות לגבי מצבו של הסופרסטאר המשתקם. בתחילת השבוע דווח שרוז מתאמן באופן מלא, אבל מרגיש כאבים לאחר אימונים ועדיין לא מסוגל להטביע כמו לפני הפציעה אז הוא עדיין לא מוכן לחזור. מספר ימים לאחר מכן רוז בחר לדבר עם התקשורת באופן רשמי והמסר המרכזי היה שהוא מוכן לחזרה מבחינה פיזית אבל עדיין לא מבחינה נפשית. לקראת המשחק שנערך הלילה בגולדן סטייט גם טום תיבודו חרג ממנהגו והתייחס באריכות לסיכויי החזרה של רוז, הוא לא פסל על הסף את האפשרות שישחק כבר במשחק הזה, אך אמר שהסיכוי קטן ושזה תלוי בעיקר ברגע בו השחקן עצמו ירגיש שהוא מוכן.
בין השורות של שלל הדיווחים והדיבורים של רוז, תיבודו וגורמים אחרים בקבוצה, ניתן לזהות מחסור בולט בתחושת דחיפות. אף אחד לא מדבר על כך שרוז כבר רוצה לחזור ורק מחכה לאישור סופי או שבקבוצה מאוד מעוניינים לראות אותו משחק כמה שיותר מהר. המסר המרכזי הוא של זהירות וחוסר רצון בולט לקחת סיכונים. אני מוכן להיות קיצוני יותר ולטעון שהמסר שעולה בין השורות הוא שגם רוז וגם הקבוצה היו שמחים לוותר על חזרה בעונה הזאת. הבעיה היא שנהיה יותר ויותר קשה להסביר את זה לקהל, שמצפה משחקן שמרוויח 16 מליון דולר העונה לחזור לשחק כשהוא כשיר ומקבוצת פלייאוף לתת לעצמה סיכוי לעבור כמה סיבובים.
במובן מסוים, ההתנהלות סביב החזרה של רוז היא רק סימפטום נוסף של פיצול האישיות שמאפיין את הבולס השנה. כבר בקיץ לא היה ברור עד כמה הנהלת הקבוצה לוקחת את העונה הזאת ברצינות. היא ויתרה כמעט על כל הספסל - כולל עומר אסיק וקייל קורבר היעילים, החתימה תחליפים פחות מרשימים ולא ניסתה להתחזק בעמדת השוטינג גארד למרות שהיה ברור שמריפ המילטון נשארה רק מסיכת אף. לעומת זאת, היא שמרה על השחקנים המובילים והחתימה את טאג' גיבסון הנהדר לארבע שנים.
אם שיקגו הייתה כושלת השנה הסיפור היה הרבה יותר פשוט לכולם. תיבודו היה משתמש ברוטציה רחבה כדי לא להתיש את הכוכבים, הג'נרל מנג'ר גאר פורמן היה משחרר את המילטון וחוסך לקבוצה כסף, רוז היה לוקח את הזמן בשיקום וחוזר רק לקראת העונה הבאה ואף אחד לא היה מתלונן. זה כנראה מה שהיה קורה לרוב הקבוצות שמאבדות את השחקן שכל ההתקפה שלהן בנויה עליו. אבל שיקגו המשיכה להיות אחת מקבוצות ההגנה והריבאונד הטובות בליגה, תיבודו בנה התקפה שמתבססת על היכולות המגוונות של שחקני הפנים שלו ג'ואקים נואה וקרלוס בוזר והניצחונות זרמו בקצב מצוין. חודש ינואר נהדר העלה את הבולס למאזן של 18:27 עם תחושה שהם מסוגלים לקחת את המקום השלישי במזרח ואולי לטפס גם יותר גבוה.
אבל גם בתקופה הזאת שיקגו לא הרגישה ולא התנהלה כמו קבוצה שמאמינה בסיכויי ההצלחה שלה השנה. פורמן וג'ון פקסון לא ניסו לחזק את הקבוצה בדד-ליין, מהלך שגרם לאחיו של דרק רוז (שמשמש גם כסוכן שלו) לצאת בתקשורת נגד התנהלות הקבוצה בטענה שאם ההנהלה לא מנסה להעמיד עבורו קבוצה לאליפות אין סיבה שהוא יחזור השנה. במקביל, שילוב של לוח משחקים קשה ומכת פציעות שחשפה את דלילות הסגל הובילה לתקופה לא טובה שהגיעה לשיא השבוע בתבוסה ב-42 הפרש לסקרמנטו החלשה והורידה את הבולס לאזור המקומות 5-7 במזרח.
המשבר הנוכחי, שהגיע בדיוק כשרוז קרוב מאוד לכשירות מלאה שתאפשר לו לחזור לשחק, רק הגבירה את תחושת הפיצול. מצד אחד, חזרה שלו עכשיו יכולה להיות רגע משנה מומנטום שיחזיר לשיקגו את התחושה שהיא מסוגלת ללכת רחוק בפלייאוף הזה. גם אם הוא יוגבל בדקות ויצטרך זמן לחזור לכושר, עצם הנוכחות שלו תהיה מאוד משמעותית לאווירה סביב הקבוצה, מה גם שהוא ימלא צורך משמעותי בתקופה בה שני הגארדים הפותחים של הקבוצה פצועים. בסופו של דבר, במזרח יש כרגע רק קבוצה בכירה אחת וכמעט כל שאר קבוצות הפלייאוף רואות בעצמן מועמדות להגיע לגמר הקונפרנס, רוז בהחלט יהפוך את שיקגו לאחת הבכירות מבין המועמדות.
מצד שני, המשבר הנוכחי מדגיש עד כמה שיקגו קצרה, שבירה וחסרת מוטיבציה השנה ביחס לשנתיים הקודמות עם תיבודו. כן, ההגנה עדיין נהדרת, אבל כבר לא הטובה בליגה. אינדיאנה, למשל, עושה את כל הדברים הקטנים בהגנה טוב יותר השנה. שלושת השחקנים המובילים בקבוצה - נואה, בוזר ולואל דנג, התישו את עצמם כדי להגיע למקום בו הקבוצה נמצאת כרגע ולא נראה שיש להם הילוך נוסף להעלות. זה בולט במיוחד אצל דנג שבחודש וחצי מאז שחזר מפציעה קצרה קולע בפחות מ-40 אחוזים מהשדה ו-25 אחוזים מהשלוש.
גם כאשר אנשי הבולס מסתכלים סביבם הם לא מוצאים סיבות טובות להשתכנע שמשתלם להחזיר את רוז כרגע. זאת לא הייתה עונה טובה לשחקנים בכירים שניסו לחזור מפציעות קשות. קווין לאב חזר מוקדם מהצפוי, נראה רע לחודש וחצי ומאז הוא מושבת, לדירק נוביצקי לקח הרבה מאוד זמן לחזור לעניינים וגם עכשיו הוא רחוק משיאו, דני גריינג'ר ניסה לאחרונה לחזור ולא הצליח, אנדרו בוגוט הולך שני צעדים קדימה ואחד אחורה, אמארה סטודומאייר שרד 29 משחקים לפני שגמר את העונה. הדוגמא הרלוונטית ביותר היא ריקי רוביו שחזר באמצע דצמבר מקרע ב- ACL- אותה פציעה כמו שהייתה לרוז. בחודש וחצי האחרונים רוביו נראה טוב, אבל הוא דשדש כחודש וחצי עד שהוא הצליח לתפקד.
לכולם ברור שמבחינת תהליך השיקום הכי טוב יהיה שרוז יעבור הכנה מלאה לעונה לפני שהוא חוזר לשחק. האם שווה לסכן את רוז בהחזרה שלו כמעט מיד לאינטנסיביות של פלייאוף בשביל הסיכוי הדי נמוך שהוא יעזור לשיקגו לעבור שני סיבובים? גם אם זה יקרה, קשה לדמיין את שיקגו הנוכחית מתמודדת עם מיאמי בסדרה, כך שגמר המזרח הוא הגג של הקבוצה. עבור לא מעט קבוצות זה גג מרשים, אבל הבולס כבר היו שם לפני שנתיים וחושבים יותר בגדול.
ואולי זה הפיצול האמיתי של שיקגו - היא לא החליטה אם היא קבוצה גדולה אמיתית או לא. מקונטנדרית שמגיעה משוק גדול אפשר לקבל את הטענה שכדאי לוותר על הסיכוי להתקדם בפלייאוף השנה, כדי לא לפגוע בכוכב שיכול להוביל את הקבוצה לאליפויות בעתיד. אבל הנהלת הבולס תצטרך להוכיח שהיא חושבת בגדול ומוכנה לקחת סיכונים כדי לבנות קונטנדרית כבר מהקיץ הקרוב. עד אז, אל תופתעו אם רוז ואנשי הבולס ישתמשו בכל תירוץ אפשרי כדי לדחות את החזרה שלו ולבסוף לוותר עליה השנה, מבחינתי זו גם האופציה הנכונה יותר עבורם. אבל באותה מידה רוז יכול לעלות בחמישייה כבר ביום שני הקרוב. קשה לדעת לאיזה כיוון יוכרע הפיצול הזה.
שיקגו הסתדרה בגולדן סטייט בלי רוז, מיאמי המשיכה לדרוס
שאקיל אוניל בחיתול ומוצץ: צפו ב"הארלם שאק"
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט