העונה שעברה סימלה מהפכה ב-NL מזרח. פילדלפיה הייתה חלשה ואיבדה את אליפות הבית לראשונה אחרי חמש זכיות רצופות ומי שתפסה את מקומה בצמרת הייתה וושינגטון הנהדרת, שהביאה פלייאוף ראשון לבירה מזה כמעט שמונה עשורים. אטלנטה השתלטה בלי קושי על כרטיס הווילד קארד הראשון, אבל שתיהן הפסידו לסנט לואיס, כל אחת בצורה טראומטית משלה. המטס המשיכו בדשדוש הבלתי נגמר שלהם ומיאמי, שבנתה פרויקט ענק, התרסקה בגדול.
אטלנטה ברייבס:
מאזן ב-2012: 68:94 (מקום שני בבית). הודחה במשחק הווילד קארד
לראשונה מאז 1995 הברייבס התכנסו לאימוני האביב ללא צ'יפר ג'ונס. שחקן הבסיס השלישי פרש בעונה שעברה והמשחק האחרון שלו היה הווילד קארד מול סנט לואיס, בו החלטת שופט גבולית העניקה לקרדינלס את המומנטום לניצחון, שגמר את הקריירה בת 19 השנים של צ'יפר במועדון מג'ורג'יה. הפרישה שלו לא אמורה למנוע מהברייבס להפסיק לנצח, בדיוק כמו שעזיבות קודמות של סמלים כמו טום גלאווין, גרג מדוקס וג'ון סמולץ לא גרמו לכך. להיפך, זה נותן הזדמנות לשחקן אחר לתפוס את הבמה ולהיות הסמל של המועדון. הפעם, ההזדמנות הזו שייכת לג'ייסון הייוורד.
אחרי עונת בכורה מרשימה, בה הפסיד רק לבאסטר פוזי במירוץ לתואר רוקי השנה, נתקל הייוורד בפציעות בעונתו השנייה ונזקק להתערבות מצד מאמן החבטות של הקבוצה גרג וולקר, שהחזיר אותו לתמונה. מדי יום במהלך הפגרה השניים ישבו על קלטות הוידיאו ומשם עברו לכלוב החבטות כדי להתאמן ולהשתפר. את התוצאות ראינו בעונת 2012, אותה סיים השחקן עם 27 הומראנים ו-82 הכנסות רצים. השנה, הייוורד יסתכל ימינה באאוטפילד וימצא שם חברים חדשים, אחים.
בי ג'יי וג'סטין אפטון הגיעו לאטלנטה מטמפה ביי ואריזונה לאחר שהקבוצה ויתרה על מייקל בורן. יחד עם הייוורד, השלישייה הזו יוצרת שילוב של שחקני אולסטאר, שילוב דינמי ומלהיב, שאמור לתת לאטלנטה סיכוי להתחרות מדי יום. בנוסף, בקבוצה מצפים מפרדי פרימן שמשחק בעמדת הבסיס הראשון, להמשיך את קו השיפור שלו מהשנתיים הראשונות בליגה. אחרונים באינפילד יהיו דן אגלה, שלרוב המצב אצלו זה הומראן או פספוס והשורטסטופ הצעיר והייחודי אנדרלטון סימונס, שיש האומרים שכבר בגיל 23 הוא השחקן ההגנתי הטוב ביותר במייג'ורס בתפקיד שלו.
חוליית ההגשה, שהייתה פקטור חשוב ביותר בהשגת כרטיס הווילד קארד בשנה שעברה, השתנתה מעט עם העזיבה של טומי הנסון בטרייד. טים הדסון יהיה המגיש מספר 1 של הקבוצה, אבל דווקא קריס מדלן יכול להיות האס בסופו של דבר. למי ששכח, הקבוצה ניצחה 23 משחקים ברציפות בהם פתח מאז 2010. ביולי האחרון קיבל את המקום הקבוע ברוטציה והציג מאזן מושלם של 0:9 ו-ERA פנטסטי של 0.97. עוד ברוטציה, מייק מיינור, שכמו מדלן נהנה מחצי עונה טובה בשנה שעברה, פול מאהום וברנדון ביצ'י, שחוזר מניתוח טומי ג'ון, לפניו הוביל את הליגה ב-ERA. בבולפן, שסיים שני ב-NL בעונה החולפת, נמשיך לראות את הרוצחים: קרייג קימברל, ג'וני וונטרס ואריק אופלהריטי, שקיבלו חיזוק מצד ג'ורדן וולדן, שיזכה להזדמנות נוספת להוכיח ש-2011, בה רשם 32 שמירות, לא הייתה טעות סטטיסטית.
תחזית: אם וושינגטון לא הייתה נראית טוב כל כך, אפשר היה להמר בקלות על אטלנטה כאלופת הבית. בגלל הנשיונאלס, אפילו 90 פלוס הניצחונות שהברייבס ישיגו לא יספיקו למקום הראשון, אלא רק לווילד קארד, ממש כמו בעונה שעברה.
מיאמי מארלינס:
מאזן ב-2012: 93:69 (מקום חמישי בבית)
אם יש לפלורידה (סליחה, למיאמי, קשה להתרגל...) אוהדים בארץ, מעניין יהיה לשמוע מה דעתם לגבי ההחלטות של המועדון בפגרה האחרונה. את 2012 פתחו המארלינס עם אצטדיון חדש ומזרקה מטופשת וקיטשית, כמו שרק במיאמי יודעים לעשות ועם סגל נוצץ. השנה, נשארנו עם המזרקה ועם ג'יאנקרלו סטנטון. ברשימת העוזבים אפשר למצוא את ג'וש ג'ונסון, אמיליו בונאפסיו, חוזה רייס ומארק בהרלי, שעברו לטורונטו, הית' בל, שנשלח לאריזונה, ג'ון בק עבר למטס, אניבל סאנצ'ז ועומאר אינפנטה לדטרויט, הנלי רמירז לדודג'רס והמאמן אוזי ג'יין, שפשוט פוטר.
מה שמרגיז במיוחד את האוהדים בכל הסיפור הזה הוא העובדה שמיאמי לא באמת קיבלה פרוספקטים ששווים כזה ניקוי בית, אלא הוא נעשה מתוך רצון של הבעלים לחתוך בעלויות. הליינאפ של המארלינס לקראת פתיחת העונה נראה פחות טוב מזה של נבחרת ישראל במוקדמות הוורלד בייסבול קלאסיק. נכון, יש שם את סטנטון, שחבט ל-37 הומראנים למרות שהחסיר 38 משחקים בעונה שעברה ונכון, יש את לוגאן מוריסון, שחוזר לבסיס הראשון אחרי ניסיון כושל באאוטפילד, אבל חוץ מזה, כלום. חואן פייר ופלאסידו פאלנקו כבר מזמן מעבר לשיא והשאר הם שחקני מיינור ליג לכל דבר. מי שכן יכול להצליח (אולי) יהיה האאוטפילד המרכזי, ג'סטין רוגיאנו, שהראה ניצוצות בטריפל A.
ברוטציה אנחנו מוצאים את ג'ייקוב טרנר, שאמור היה להיות פרוייקט עתידי בדטרויט, אך שם החליטו לא לחכות לעתיד במטרה לזכות בהווה. המגיש הימני הראה יכולת טובה בשבעת המשחקים בהם פתח ב-2012 ויהיה מעניין לראות לאיזה כיוון הוא לוקח את המארלינס השנה. חוץ ממנו, אפשר למצוא עוד סימני שאלה כמו הנדרסון אלברז, שהגיע בטרייד עם טורונטו ונחשב לבעל פוטנציאל. כנ"ל גם לגבי ניית'ן אהוולדי, שסיפק מספר משחקים לא רעים באימוני האביב. ג'ון ראוץ יהיה הקלוזר ותהיה לו משימה די קלה - לא להיות יותר גרוע מהית' בל, ששבר שמונה שמירות בעונה שעברה.
תחזית: מקום אחרון ואת האצבע המאשימה יש להפנות לבעלים, ג'פרי לוריה, שהביא את זה על עצמו.
ניו יורק מטס:
מאזן ב-2012: 88:74 (מקום רביעי בבית)
המטס גירסת 2012 ייזכרו כקבוצה היסטורית, למרות שסיימו במקום הרביעי ועם מאזן שלילי, 88:74. בפעם הראשונה בתולדות המועדון מגיש זרק לנו היטר, כאשר יוהאן סנטנה היה חתום על ההישג ביוני האחרון. בנוסף, אר איי דיקי זכה בסיי יאנג והיה המט הראשון לעשות זאת מאז 1985. אלא שבעוד סנטנה נשאר, דיקי הלך. הנאקלבולר עבר בטרייד לטורונטו, כחלק ממטרת ההנהלה, הנמצאת בקשיים כלכליים, לא לשלם סכומים גדולים לשחקנים, אלא לנסות לבנות על פרוספקטים לעתיד.
תמורת דיקי, ניו יורק קיבלה שניים מתוך שלושת הפרוספקטים הבכירים של הבלו ג'ייז. הראשון הוא טרוויס דארנוד, שעוד לפני ששיחק משחק אחד בתפוח הגדול כבר קיבל את תג התופס הטוב ביותר של הקבוצה מאז מייק פיאצה. דארנוד בן ה-24 הוא העתיד של המטס ולכן הם לא רוצים להעמיס עליו כבר השנה, כך שהוא יחלוק את העמדה עם ג'ון בק. השני שהגיע באותו טרייד הוא נואה סינדרגארד, אבל אצלו מדובר בפרויקט קצת יותר ארוך והוא יתחיל את הדרך במיינור ליג. מי ש"עלה לבוגרים" הוא מאט הארווי, אותו כבר ראינו ב-2012, אז רשם עשר הופעות עם ERA של 2.73 וסיים עם 70 סטרייקאאוטים ב-59 אינינגים. מדובר בפוטנציאל ענק והוא שווה את הסבל של אוהדי המטס, שרואים את הליינאפ הבינוני שלהם. עוד ברוטציה הלא רעה בכלל אפשר למצוא את ג'ון נייסה, דילון גיי ושון מרקום, שלושה אנדרייטדים מבחינה סטטיסטית, שכדאי לשים לב אליהם.
כאמור, הליינאפ יתקשה לרתק אתכם למסך. הקבוצה עדיין מחכה לעונת פריצה של החבר היהודי אייק דיוויס ובצד השני של האינפילד נמצא דייויד רייט בן ה-30, שחתם בפגרה על הארכת חוזה לשמונה שנים תמורת 138 מיליון. ההחלטה של המטס להשאיר את הסמל עד לסוף הקריירה היא מצוינת. רייט הציג בעונה שעברה WAR גבוה, 6.7 והוא בהחלט בלתי ניתן להחלפה כרגע. האאוטפילד של הקבוצה בינוני מאוד והחלטה לא להחתים את ניק סווישר או מייקל בורן הייתה מוזרה מאוד, אם מתעלמים מההשלכות הכספיות. מייק בקסטר, לוקאס דודה וקירק ניוונהאוס ינסו להרשים.
תחזית: במידה שההגשה תישאר בריאה כמה שיותר (כן, אנחנו מדברים אליך מר סנטנה), יש סיכוי לא רע לכך שהקבוצה תגיע למאזן חצוי או קרוב לכך. בכל מקרה, המטס יסיימו במקום הרביעי.
פילדלפיה פיליז:
מאזן ב-2012: 81:81 (מקום שלישי בבית)
העונה שעברה הייתה כישלון ענק בעיר האחווה והקבוצה סיימה עם מאזן 81:81 בלבד ואיבדה את הבית, לראשונה אחרי חמש זכיות רצופות. הפיליז נחושים להוכיח שהשליטה שלהם במזרח לא הסתיימה אלא רק נעצרה קלות והקלוזר ג'ונתן פפלבון אמר עם תחילת אימוני האביב שהקבוצה סבלה מבעיות מנהיגות ולכן, ההגעה של מייקל יאנג מטקסס בדיוק במקום. לא רק שיאנג ממלא את החלל בבסיס השלישי, הוא גם מביא עימו 13 עונות של ניסיון בליגה. יחד עם ריאן הווארד בבסיס הראשון, צ'ייס אטלי בשני וג'יימי רולינס כשורטסטופ, מדובר באינפילד המנוסה בליגה, עם 45 עונות משותפות מאחוריו.
אלא שכידוע, עם הניסיון מגיעות גם הפציעות וזו תהיה המשימה העיקרית של הפיליז השנה. ב-2012 אטלי החמיץ 99 משחקים, הווארד 111, ורולינס "רק" 26. כאשר כולם כשירים, האינפילד הזה יכול לייצר ריצות כפי שעשה לפני שנתיים, אז הפיליז ניצחו 102 משחקים. באאוטפילד, לעומת זאת, ממוצע הגילאים צלל עם הגעתו של בן ריבר, אשר ברזומה שלו אפשר למצוא כבר שלוש עונות במייג'ורס, למרות שהוא רק בן 24. ההחתמה של ריבר נועדה למלא את החוסר שנוצר עם עזיבתו של שיין ויקטורינו והוא אמור להיות העוגן באאוטפילד לשנים הבאות, יחד עם דומוניק בראון, שכבר שנתיים שומעים עליו כפרוספקט יוצא מן הכלל, אך פציעות מנעו ממנו את ההזדמנות. התופס קרלוס רואיז יישב בחוץ במשך 25 המשחקים הראשונים של העונה עקב שימוש בחומרים אסורים.
ברוטציה אפשר למצוא שוב את כל השמות המוכרים. קול המלס זכה לחוזה משופץ ויצטרך להוכיח אותו מדי חמישה ימים. רוי האלאדיי וקליף לי כבר לא זקוקים להקדמה ומדובר בשניים מהמגישים הבכירים בשנים האחרונות, אשר סבלו מעונה רעה ב-2012 ויכולים לסחוב את הקבוצה על גבם לפלייאוף אם יהיו כשירים. לי רשם רק שישה ניצחונות בעונה החולפת ואפשר להמר בקלות על כך שהמספר השנה יהיה גבוה הרבה יותר. קייל קנדריק, שהיה סביר פלוס בחצי השני של העונה וג'ון לאנן, שמגיע אחרי שלא מצא את מקומו ברוטציה המפוצצת כישרון של ווישנגטון, ישלימו את ההגשה. פפלבון ימשיך להיות הקלוזר ויקבל חיזוק בעמדת הסט אפ עם הגעתו של מייק אדאמס מטקסס.
תחזית: רבים לא מאמינים שלפיליז מצפה עונה גדולה והאמת, עם כמות הכישרון שיש בבית הזה, פילדלפיה יכולה לתת עונה טובה ועדיין לפספס את הפלייאוף. תרשמו 85 ניצחונות ומקום שלישי.
וושינגטון נשיונאלס:
מאזן ב-2012: 64:98 (מקום ראשון בבית ובחטיבה). הודחו בסיבוב הראשון מול סנט לואיס
הקבוצה מהבירה בבעיה, אבל היא שונה מזו של כל קבוצה אחרת בליגה. כולם מדברים על הנשיונאלס, כולם מהמרים עליהם וכולם חושבים שהם יהיו אחת הקבוצות הגדולות של השנים האחרונות. יחס ההימורים לאנדר/אובר ניצחונות של וושינגטון עומד בתחילת העונה רק על 92.5, אבל כולם מסתכלים על המספר 105. רק שבעה ניצחונות יותר מהמאזן של הקבוצה בעונה שעברהה והישג שלא נרשם מאז עשתה זאת סנט לואיס ב-2004.
איך הם יעשו זאת? דבר ראשון בזכות הרוטציה המדהימה, המציגה את סטיבן שטרסבורג שמגיע העונה ללא שום הגבלות למספר האינינגים, ג'יו גונזאלס, שניצח 21 משחקים בשנה שעברה וסיים שלישי במירוץ הסיי יאנג, ג'ורדן צימרמן, שבכל קבוצה אחרת היה מגיש 1 או 2, עם ERA של 2.94 ב-2012, רוס דיטווילר, ששיחק עם נבחרת ארצות הברית בוורלד בייסבול קלאסיק ודן הארן, שהובא במטרה להיות האקס פקטור, כאילו שהיה חסר כישרון. גם הבולפן נחשב לאחד הטובים בליגה ומכיל שמות כמו רפאל סוריאנו, דרו סטורן, טיילר קליפארד, קרייג סטמן וריאן מת'יוס, כל אחד מהם מחזיק ביכולת להיות קלוזר לגיטימי.
בליינאפ, אין ספק שהשם הבולט ביותר הוא הילד בן ה-20, ברייס הארפר. בעונת הבכורה שלו, הארפר חבט ל-22 הומראנים וכעת הציפייה היא שיחצה את רף ה-30. מעבר לכוח החבטה, הארפר עושה הכול ומספק הגנה טובה, מהירות ואפילו חוצפה לגנוב את בסיס הבית במשחק הראשון שלו המשודר מחוף לחוף, כפי שעשה בעונה שעברה. הנשיונאלס הביאו את דנארד ספאן, שישחק באמצע האאוטפילד ויחד עם ג'ייסון וורת' הם מציגים את אחד האאוטפילדים האיכותיים בליגה. בבסיס השלישי, ריאן צימרמן ינסה להתאושש מפציעה, אחרי שחבט רק ל-28.2 אחוזים בעונה שעברה. האולסטאר איאן דזמונד חוזר מעונת קריירה ויהיה לו קשה לחבוט שוב ל-25 הומראנים. למרות זאת, עדיין מדובר בשורטסטופ איכותי ביותר. ווילסון ראמוס וקורט סוזוקי יחלקו את תפקיד התופס, אדם לרוש יהיה בבסיס הראשון אחרי שהקבוצה הבינה שאין לה שום אופציה אחרת ודני אספינוזה ימשיך בבסיס השני.
תחזית: יהיה כיף להיות בנשיונאלס פארק השנה. אחרי הופעת פלייאוף מאכזבת, הגיע זמנה של הקבוצה להצדיק את רמת הציפיות ממנה. 100 ניצחונות והופעה היסטורית בוורלד סירייס.