דפקו הופעה: על הניצחון של מכבי חיפה בגביע

גישות וחניות: דרבי חיפאי ב-19:00 זה עסק די מסובך באזור במדינה שגם כך, מבחינת תנועה, הוא די מסובך. התוצאה: פקקים ומעט מקומות לזרוק את הרכב. להבא, עלו על רכבת. פשוט, מהיר ותחנת בת גלים קרובה קרובה לרחבת החמש.
קופות: 65 לשערים 2 ו-4, 45 לשאר השערים.

כמה המשחק היה צריך לעלות: זה רק נראה היה מותח. זה רק נראה היה סוער. 40 שקל.

קהל מכבי חיפה: הירוקים נהנו, שרו בגנות קאלה דרשלר וסימנו עוד וי על עוד דרבי. אבל הכמות, ג-9,000 איש בלבד, ראויה לשיפור. התירוץ מספר על שלושה משחקי בית בשבוע, וכובד על הכיס. אבל לקהל ענף כל כך כמו זה של הירוקים, לא צריכים להיות תירוצים. דרבי זה איצטדיון מפוצץ. ביום שני, מקצה שיפורים. ציון: 7

קהל הפועל חיפה: יוסי דורה ריחם עליהם בסיום, על שישבו רחוק כל כך ועוד ראו הפסד, והבטיח לפצות בדרבי הליגה. אכן ישבו דרומית לאום רשרש, בקושי נשמעו, אבל נראו מעודדים גם כשהיה קשה. בשבועות האחרונים מוכיחים שגם בצד האדום של חיפה יש על מה לבנות. ציון: 7

הרגע של המשחק: דקה 81, ושכנר האב, הכרוז הכי טוב בליגת העל, מכריז על חילוף בשתי הקבוצות. במכבי חיפה נכנס שלומי אזולאי, ואז, הוא מגחך ומוסיף שבהפועל חיפה גם נכנס שלומי אזולאי. אותה דקה, אותו שם. תודו שלא ראיתם דבר כזה קורה.

המספר הנוסף: 14. אבישי ז'אנו עוד העלה את הירוקים ליתרון, ברבע גמר הגביע של 1999, מול בית"ר ירושלים. אבל ניר סביליה שלח את המשחק להארכה, שם הבית"רים התעללו בחיפה עם רביעייה (אילן בכר, עופר שטרית, אישטוואן המאר ואלעד יעקבי). 1:5 בסיום, ומאז, 14 שנים, מכבי חיפה לא הפסידה במשחק גביע ביתי. נתון מרשים בהתחשב שמאז 1998 היא לא הניפה גביע.

מדינת תל אביב, קוראים לתופעה. בועה, קוראים לעיר. בדבר אחד אין עוררין – דרבי זה של תל אביב. החיקוי החיפאי הוא נחמד, אבל כל כך הרבה שנים של שליטה ירוקה כנראה עשו את שלהן, וגרמו דווקא לדרבי גביע עם פוטנציאל נפיץ להיות עדין ונטול אווירה. "אני דווקא הרגשתי את הדרבי כמו כל דרבי", אמר בסיום יוסי דורה. "לא ישנתי בלילה שלפני". אבל נראה היה ששאר השחקנים, ובטח שהאוהדים והמעטפת, ישנו בלילה שלפני וחלקם המשיכו לחרופ גם במהלך המשחק. ככה זה שביום שני יש עוד דרבי.

קלינגר דווקא היה ער. ער מאוד. מאמן הפועל חיפה ראה את מילאן וריאל מדריד וראה כי טוב. בונקר כאילו ליאונל לובש ירוק. קישור מעובה, בלי יומרות, כולם אחורה, בפקודה. כשעושים בונקר כזה כל מה שצריך זה לא לספוג בשום אופן. להעביר את ההכרעה לסיום, כשהחמצן עוזב את המוח. הסיום של קאלה דרשלר הגיע מוקדם מאוד. דקה 42, מהבעיטות החלשות שבעט חן עזרא. אבל החמצן עזב את המוח והכדור את הידיים. אלון תורג'מן לא יפספס הזדמנות כזו, 0:1 שגמר את הסיפור. ההתרגשות בסיום היתה אחיזת עיניים, מנת יתר של משה לוגסי. קלינגר העדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה. דרשלר גרם לו למות מכוער.

"קאלה בוא לפה", שרו כל הירוקים. בצדק. בדרבי הקודם זה נגמר 0:3 מכבי. שלושת השערים היו על חשבונו של דרשלר. את השני, של ויאם עמאשה, הוא לעולם לא ישכח. גם את הראשון אתמול. לא ברור מה קורה לשוער כשהוא רואה ירוק. הוא עובר עונה טובה, אבל יש טעויות שלא עושים. לקאלה, ואנחנו רק בפברואר, כבר יש שתיים כאלו. כמו אחרי העמאשה, כך אחרי התורג'מן. השוער הוציא עצבים על הדבר הראשון שראה. אז זה היה אגרוף על הדשא, אתמול זו היתה בעיטה לקורה. הוא היה עצבני. אבל לא כמו קלינגר.

המאמן התפרע. בשער האומלל הזה ולאורך כל המשחק ולאחריו. הוא חצה את קו האורך, זרק בקבוק, בעט באימונית וצרח על כל מי שלא רצה לשמוע. הוא שאג על אנשים בצוות שלו, הוא הכניס את אזולאי רק בגלל אי הבנה בחילוף. הוא בער כששחקניו לא הפנימו את המסר, ובמקום כדורים ארוכים לעבר גלושצ'ביץ' מסרו על הקרקע וכך חטפו את השני. גם בעמדת הראיונות הוא הסביר, בכנות, שהמשחק גמר אותו. קרע לו את הלב, הוא אמר. לא פחות.

ההתנהגות הכועסת מדי אולי קצת מיותרת, אבל קלינגר הראה אתמול דבר שהרבה זמן לא ראינו בהפועל חיפה. הוא הראה שלאדומים יש דופק. לפני חודשיים, הפועל חיפה היתה קבוצה מתה. ואז היא גססה. בשבועות האחרונים היא שוב בועטת, ולכו תדעו, עוד קצת והיא גם תחזור לחיים. לא כולם יסכימו עם התזה, אבל הקלינגר של אתמול עדיף פי אלף מהקלינגר האפטי של 2012.

דקה 89. ישראלי ברזילאי בלי גיל רץ לקהל, מניף ידיים, צווח, מוריד ידיים ומניף שוב. החבר'ה באים ומחבקים. הקהל שואג את שמו. והוא בכלל רק בישל. אבל אין דבר כזה "רק", כשמדובר בגוסטבו בוקולי. אחרי יותר מדי החמצות ירוקות, בא אנדלובו, ניצל את הפס מגוסטבו ושלח בעזרת דורה את ה-0:2. בסיום המשחק הצטלמו אוהדים עם החלוץ, צעקו לעברו שהוא מזכיר להם מתאבק. אנדלובו בכלל הופרד בלידתו מהמתאגרף ג'ק ג'ונסון, שב-1908 זכה באליפות העולם במשקל כבד. דומה שתי טיפות מים, תבדקו. באופן אירוני, ג'ק ג'ונסון של מכבי חיפה באמת סיפק אתמול את הנוקאאוט.

מכבי חיפה היתה חזקה מדי עבור הפועל וניצחה אתמול בלי להתאמץ, והראש כבר בדרבי הליגה. כשעה לאחר סיום המשחק, כמה אוהדים ירוקים חיכו מחוץ לחדר ההלבשה. תמונות, חתימות, שראנוב כיכב. אלון תורג'מן ואמיר אדרי מיהרו להיכנס לאוטו של טאלב טואטחה. המגן השמאלי שם מפתח בסוויץ'. "בחייאת, טואטחה, עיוני, עצור רגע!", צעקו האוהדים והחלו לרוץ אחר האוטו. אבל טואטחה לחץ חזק על הגז, ולאחר חמש שניות של ריצת אמוק, האוהדים התייאשו.

מכבי חיפה לא מתייאשת. הירוקים ממשיכים בריצה המטורפת, ונכון להיום, אין תואר שמחוץ לרדאר.

כמו בכל העונה, גם שלב שמינית גמר הגביע קיים ובגדול. הפתעות, דרמות, סנסציות, פנדלים, הארכות, סינדרלות. אז הנה, רגע לפני שמגרילים את רבע הגמר, לפניכם עשרת הגיבורים של השמינית.

10. ג'יבראיל קאדייב. אחרי שהיה לצ'צ'ני המוסלמי הראשון ששיחק בבית"ר ירושלים, הפך אתמול לצ'צ'ני המוסלמי הראשון של בית"ר שהורחק מבלי ששיחק. אוהדי מכבי תל אביב, כך נטען, ירקו וזרקו בקבוק. הוא זרק בחזרה. את כל מה שעבר עליו מאז שהגיע, כל השטנה והגועל שקיבל מאוהדיו, הוציא בסוף על אוהדים של קבוצה אחרת. ילד בן 19. האמת, רחמים.

9. ירו בלו. את הראשון מול לוד הוא בישל בערך. גם את השני. סכנין חווה עונה קשה, ואם היא רוצה סיכוי להדהים בגביע וצ'אנס להישאר בליגה, היא חייבת את התותחים הכבדים שלה בכושר. ירו בלו בכושר של אתמול זו בשורה מעודדת עבור שלומי דורה.

8. ליאור אסולין. בישל את ה-1:2 של לחמן בדקה ה-94, וכבש את הפנדל המנצח בדו קרב מהנקודה. לא מזמן, כשנעצר על עיכוב בתשלום מזונות, גם הבוס רביב ספיר וגם המאמן התייחסו אליו כמנהיג הקבוצה. אתמול, ולא בפעם הראשונה העונה, אסולין החזיר טובה.

7. סולטן וספואן זועבי. אחייניו התאומים (20) של הישאם האגדי עלו לכותרות ביומיים האחרונים. ספואן כבש לזכות הפועל ראשון לציון, שחלפה על פני רעננה בפנדלים; סולטן כבש את שער היתרון הזמני והדרמטי של הסינדרלה אסי גלבוע, שהתגברה על הפועל אשקלון. אז אחרי המאנינגס, הוויליאמסיות והפרדיננדים – קבלו את הזועביס.

6. גוסטבו בוקולי. נייד, שאפתן, שמח. עוד יום במשרד של הקטן הירוק. כשמכבי חיפה התקשתה לתת את הדקירה עם הפגיון, החייכן הפך לרוצח. היה מרגש לראות אותו חוגג את ה-0:2. נראה היה שהוא ממש רוצה. וכשהוא ממש רוצה, התוצאה בדרך כלל זהה. מדהים ששחקן כזה לא מצא מקום בסגל של ראובן עטר.

5. לירן ליאני. בגלל שנגד טעויות כמו של לירן וקסברגר שלשום - טעויות ראייה - אין מה לעשות פרט לשימוש במצלמות, על שופטי ישראל להתמקד בדברים שאפשר לשפר. והדבר החשוב מכל הוא לתת למשחק לזרום. את זה איתן תבריזי לא ממש עשה אתמול, ואת זה לירן ליאני עשה אתמול מצוין (הבהרה: כותב שורות אלו ראה את כל 90 הדקות). לדוגמה, במחצית השנייה דריו פרננדס פשוט העיף את מהראן ראדי עם הגוף. בישראל זה תמיד פאול, באנגליה זה אף פעם לא. ליאני לא שרק על זה, ולא שרק על מקרים דומים. הוא פשוט נתן למשחק לזרום, והקרב בין מכבי תל אביב לבית"ר ירושלים היה טוב בעיקר בזכותו. בהתחשב בכך שאתמול הוא גם פגע בול בכל ההחלטות הגדולות – השופט סיכם ערב משובח. כשמגיע, מגיע.

4. שחר סימנטוב. ב-3:5 המרתק בין הפועל רמת גן להפועל עפולה היה הכל. את הריב המכוער בין אלי כהן לירון הוכנבוים נשאיר בצד. המפסידה הפועל עפולה, ליגה א', להזכירם, ראויה למחמאות רבות על כמעט. והראוי מכולם למחמאות הוא המנהיג הלא נגמר שחר סימנטוב. אוטוטו בן 34, הלידר בישל שער אחד, קרע את הרשת בשני ודפק את השלישי.

3. דריו פרננדס. את התאקל המדהים על ראדי בטח ראיתם, אבל הוא רק מדגם מייצג. הארגנטינאי המדהים של בית"ר ירושלים הוא ללא תחרות השחקן הטוב בקבוצה העונה, ועם תחרות, הזר הכי טוב בישראל העונה. אתמול הוא דהר על כל בלטה וחילץ כמעט כל כדור. בית"ר שיחקה מצוין, קריאף סחרר את זהבי וקובי מויאל היא יוצא מן הכלל, אבל מעל כולם, כרגיל, סופר דריו.

2. רן יצחק. 37 דקות היו לו בהפועל רמת גן לפני משחק הגביע מול עפולה. כעבור שעתיים הוא כבר היה עם שלושער. אם זה מה שיופיע מעתה לצד דויד מנגה, ההתקפה המרשימה של הפועל רמת גן תהפוך למאיימת. הארסנל משלשום כולל בעיטה חופשית מ-20 מטרים, דחיקה משני מטרים ואת ה-3:4 הדרמטי בדקה ה-121. ברמת גן מפנטזים על הנפה נוספת?

1. אלי כהן. אחרי שהוביל את בית"ר ירושלים לחצי עונה מופלאה עם סגל דל, באה הנפילה בגלל פרשת סדאייב-קאדייב. המאמן ספג הרבה אש מהקהל, ובלא מעט מקרים היה נראה מתבקש שירחם על עצמו ויסתלק מהגיהנום. בחמשת המחזורים האחרונים הוא אסף רק נקודה אחת ובכל זאת המשיך לשמור על הראש מעל המים. כהן לא היסס להשעות את הכוכב ערן לוי דווקא לפני משחק מפחיד, מול מכבי תל אביב, בבלומפילד. השריף הגיע גם בלי שני המגנים הקבועים שלו, חדד ומגרלשוילי, וכשהצהובים כובשים 20 שערים בחמשת משחקי הבית האחרונים, כולם חשבו – זה לא כוחות.

ובלי לוי ובלי חדד ובלי מגרלשוילי ובלי חלק נכבד מהקהל, אלי כהן בא וניצח. כרגיל, עם המון רוח לחימה ואלתורים – הפעם, למשל, קריאף כמגן שמאלי. אלו היו עוד 90 דקות נהדרות לרזומה של כהן, שהמשיך בהופעה המשובחת גם בראיון לאחר המשחק. מבחינת מקצוענות, אורך רוח, אופי ופאסון – כהן צדק – הוא וערן לוי לא צריכים להיות באותו קו. הם אפילו לא באותה סקאלה.

כפי הנראה, תואר מאמן העונה כבר ארוז ומוכן להישלח לקרית אליעזר. אבל במרוץ לתפקיד הסגן, יהיה קשה מאוד להשיג את השריף של בית"ר.


לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il

כל השערים: צפו בכל תקצירי שמינית גמר גביע המדינה

בהפועל חיפה טוענים: דקל קינן עשה לעברנו תנועה מגונה