"במשחק מספר 1 בסדרת הגמר של 1993, לא הצלחנו לקלוע והפסדנו. הלכתי הביתה באותו לילה והבת שלי שאלה: 'אבא, אתם תנצחו?', ועניתי: 'בטוח'. במשחק 2 קלעתי 42 נקודות ומייקל קלע איזה 48 (הוא גם קלע 42) וכשחזרתי הביתה הבת שלי בכתה. אז אמרתי לה, 'בייבי, הוא פשוט יותר טוב ממני, אני לא בטוח שנוכל לנצח'. לא הייתי תבוסתן, הייתי אמיתי. הבן זונה הזה, מייקל? הוא תמיד קלע כשהוא היה צריך לקלוע. אבל אחרי סדרת הגמר (שיקגו ניצחה את פיניקס בשישה משחקים), לא היה לי ספק בכלל - אני השחקן השני הכי טוב בעולם" (צ'ארלס בארקלי בראיון לספורטס אילוסטרייטד)
צ'ארלס בארקלי נבחר שני מקומות אחרי מייקל ג'ורדן בדראפט 1984.
בארקלי זכה ב-MVP בעונת 1992/93, אבל הפסיד לג'ורדן בסדרת הגמר של אותה עונה ("אלוהים רצה שאזכה באליפות, אבל לא ידעתי שהוא משחק בבולס ולובש גופיה 23").
ג'ורדן לקח שש אליפויות, צ'ארלס בארקלי מעולם לא ענד טבעת סביב האצבע.
צ'ארלס בארקלי איבד את הכישרון והפסיד לילדות בספייס ג'אם (וגם שיחק גרוע). ג'ורדן, כמובן, היה גיבור הסרט והציל את כולם.
רק לפני ארבעה ימים, כל העולם חגג השתתף בפסטיבל יום ההולדת ה-50 של שחקן הכדורסל הטוב בתבל. בארקלי חגג 50 אתמול. תודו שלא ידעתם.
כך היתה הקריירה של בארקלי. תמיד בצל של הגדול מכולם. מה שאתם קוראים עכשיו, גם אם מעט מדי, מאוחר מדי וישראל מדי, הוא התיקון שלו.
צ'ארלס בארקלי מעניין לא פחות מג'ורדן. בעוד MJ היה מושלם ומלוקק מהרגע הראשון, עם כישרון ותכונות מנטליות שאפילו לרובוטים אין, בארקלי תמיד היה אחד מהחבר'ה, בחור דפוק ולא ממש מוכשר שנותן את ההרגשה שגם אתה יכול להיות ב-NBA. כן, אתה. בארקלי סוחב 1.98 מטר לפי הנתונים הרשמיים (הוא כנראה רק 1.94 מ'). פחות ממוטי דניאל, כנראה שגם פחות מדורון שפר. הוא לא יכול להחזיק כדור ביד אחת, השפם הזה לא משהו והפה היה הכי גדול בתעשייה.
לבארקלי אין אליפויות. ג'ורדן תמיד היה בסביבה. אפילו כשנדד לקבוצה שהרגע זכתה בשתיים כאלו, יוסטון רוקטס, והתחבר להאקים אולאג'ואן וקלייד דרקסלר, זה לא צלח. לכל אחד יש גורל, וכנראה הגורל של צ'ארלס לא רצה טבעת.
כאחד שתמיד היה מאחורי ג'ורדן, לאורך כל ימיו, גם כעת, לפי הרזומה, הדברים נראים כך. צ'ארלס פרשן ברשת TNT. מייקל בעלים של הבובקטס. אבל כל חובב אמיתי של הענף יגיד בפה מלא - בארקלי, כיום, הרבה יותר טוב לכדורסל מאשר ג'ורדן. סר צ'ארלס מפרשן ב-TNT, ולא רק בגלל שזכה באמי והנחה שלוש פעמים את "סאטרדיי נייט לייב", הוא שווה צפייה. בכל רגע. בארקלי, עוד כשחקן ובטח כיום, הוא אחד הספורטאים הכי מבדרים בתעשייה. אפילו יותר משאק, בטח שיותר ממייקל.
מספרים שלפני הדראפט של 1984, פילדלפיה ביקשה ממנו להוריד שומן. הוא שקל 301 פאונד (136 קילוגרם), ופילי ביקשו ממנו לחתוך 10 פאונד. תוך חודש הוא ירד ל-285, ואז, יום לפני הדראפט, הסוכן הודיע שפילי מסכימה על חוזה של שנה בלבד. בארקלי המאוכזב אכל כמו משוגע והעלה תוך יום ל-302. לימים יקרא לזה "אכלתי את דרכי מחוץ לפילי". לימים הוא יהיה הכוכב של הסיקסרס.
בזמן שכל העולם חגג יום הולדת לג'ורדן, קארל מלון חשף בשידור של TNT עוד פרט חדש ומביך על בארקלי. כאילו שהיו חסרים כאלה. "בזמן משחקים", אמר הדוור, "בארקלי היה מחזיק ואזלין בפופיק". צוות השידור השתגע, בארקלי לא הכחיש. "אין דבר יותר מגעיל", אמר, "מבחור שחור עם שפתיים סדוקות". על מלון אמר בזמנו: "אני יותר טוב ממנו. הוא היה נהדר. אני הייתי טוב יותר. פשוט היה לו את ג'ון סטוקטון". על MJ ברבר: "הוא כל כך שחור, והוא לא הבחור שנראה הכי טוב בעולם. אם ג'ורדן היה אינסטלטור, הוא לא היה מצליח להשיג דייט".
זה בארקלי. באמריקה מחמיאים על הפרשנות שלו, על איך שהכל נראה שבא מהבטן. תנסו להיזכר בציטוטים מפורסמים של הבחור, ולא תצליחו להפסיק. אבל היה לו גם המון כדורסל. 11 הופעות באולסטאר, חמש כניסות לחמישיית העונה ומקום בהיכל התהילה. פילדלפיה, פיניקס, יוסטון. סר צ'ארלס היה כוכב בכל מקום בו דרך, העליב והצחיק. הוא בעיקר היה ויהיה דוגמה לכך שהכל אפשרי. 15 עונות עם יותר מ-10 ריבאונדים למשחק, לבחור נמוך עם כפות ידיים קטנות. בלתי נתפס. נתפס.
בארקלי הוא סמל לרדיפה, לתשוקה, למאמץ. השראה לכל אלה שלא קיבלו דבר על מגש של כסף, אבל השיגו את כל מה שרצו. הוא הלוזר הכי ווינר שיש. האצבעות ריקות מטבעות, אבל בארקלי הוא הדמות הספורטיבית הכי מלאה שיש. לפעמים, במובן מסוים, אפילו יותר ממייקל ג'ורדן.
מזל טוב, סר צ'ארלס. יום הולדת שמח.
***
הפוך, גוטה, הפוך
"מאמן הנבחרת, אלי גוטמן, ימריא ביום חמישי הקרוב ללונדון על מנת לצפות ביוסי בניון במשחק בין צ'לסי לספרטה פראג... ביום שבת יצפה המאמן במשחק של ק.פ.ר של טל בן חיים נגד מנצ'סטר יונייטד וביום ראשון יצפה בגמר גביע הליגה האנגלית בין סוונסי של איתי שכטר לבין ברדפורד. במהלך שהותו שם יבקר גוטמן במחתם האימונים של צ'לסי וייפגש עם המאמן רפא בניטס. כמו כן, יקיים שיחות אישיות עם שלושת השחקנים" (הודעה לעיתונות, יום שלישי בצהריים)
ישראל, מדינה צינית, אתם יודעים איך זה. כולם התחילו לצחוק. גוטמן אולי יוכל לעשות סיבוב בלונדון, ליהנות מהאווירה, להיזכר בליגה האירופית, להריח את מנצ'סטר יונייטד, לתפוס את ברדפורד עושה היסטוריה. כולם ידעו שהסבירות ששלושת הישראלים לא ישחקו גבוהה מאוד.
טל בן חיים פתח העונה שלוש פעמים בהרכב, ושיחק 286 דקות בסך הכל.
יוסי בניון פתח ארבע פעמים בהרכב, כל ההופעות במדי ווסטהאם, ושיחק במצטבר 365 דקות בכל המסגרות.
איתי שכטר, שיאן הדקות בחבורה, העמיד את הרף על 549 כאלו בשבע הופעות ב-11.
שלושתם יחד 14 הופעות בהרכב. אם הייתם צריכים לשים כסף, הייתם שמים אותו על קטגוריית הספסל. תהיו בטוחים שגם אלי גוטמן שם את הכסף על אותה בלטה. אבל הוא, ובצדק, רוצה לקלוט כל דקה מהסגל הפוטנציאלי שלו לקראת פורטוגל. זכותו, חובתו, עבודתו. הבעיה המרכזית היא בקטע התקשורתי של הנבחרת. למה? ככה:
"מאמן הנבחרת, אלי גוטמן, החליט לבטל את נסיעתו שתוכננה לסוף השבוע הקרוב לאנגליה. ההחלטה על ביטול הנסיעה התקבלה לאחר שיחות שקיים מנהל הנבחרת עם השחקנים, במהלכן נודע כי שלושתם (בניון, בן חיים ושכטר) לא צפויים לפתוח במדי קבוצותיהם" (הודעה לעיתונות, יום שלישי בערב)
איזה שוק.
הרי הבעיה המרכזית של הנבחרת היא בשיווק. הכחול לבן כבר לא מצרך מבוקש כמו פעם. העם, מדינה צינית, אתם יודעים איך זה, לא בדיוק תופס את הנבחרת שלו ברצינות. זה בעיקר בגלל יום שמנוהל רע מבחינה תקשורתית, כמו יום שלישי. איך ייתכן שיוצאת הודעה לעיתונות בדבר נסיעת מבחן לפני שמנהל הנבחרת בודק מול הטאלנטים מה הסיכוי שישחקו? לא עדיף לעשות את ההפך?
באחד מכלי התקשורת אפילו התגאו ב"פרסום ראשון" עובדת הנסיעה הצפויה. מנהל הנבחרת, ישראל שצ'וצ'ינסקי, אפילו צוטט בגאון: "אלי גוטמן יחליט היום על מועדי הטיסה". ואז, כאמור, באו הפרסומים הרשמיים, ואיתם הצחוקים, ואיתם האמת המרה הבדיחה התגשמה.
נראה שאותו מנהל יכול היה לתכנן את העסק טוב יותר. קודם לברר, ואחר כך לרוץ לספר לחבר'ה. נקווה שמול פורטוגל יהיה קצת פחות מצחיק.
תגובת דוברת ההתאחדות, מיכל גרונלנד: ?המאמן הלאומי קובע את לו?ז נסיעותיו לפי הצרכים המקצועיים. מכיוון שמדובר בתיאומים לוגיסטיים הדורשים טיפול מראש (מול המועדונים בחו?ל, פגישות עם מאמנים, תיאומי טיסות וכו?), ברור כי תכנון הנסיעה אורך זמן. לקראת מועד הנסיעה שוחח מנהל הנבחרת עם השחקנים ומשנודע כי אינם צפויים לפתוח במשחקי קבוצותיהם, החליט המאמן כי נכון לו יותר להישאר בארץ ולצפות בשחקנים שמשחקים כאן בליגת Winner?.
***
הספירה לאחור - משחקי הכדורגל הכי גדולים בעשור האחרון
לא מעט אירועי ספורט גורמים לצופה להתרגש. לא הרבה אירועי ספורט מרגשים את הצופה עד כדי איבוד עשתונות. המשחק בין מכבי תל אביב לבני יהודה, בשני האחרון, היה בדיוק מהסוג הזה שמונע ממך את היכולת לזוז. מקפיא אותך, מאבן אותך. זה היה משחק שכל מי שאוהב כדורגל יזכור לתמיד. חלק לטוב, חלק לרע, אבל כולם יזכרו. הגולאסו של לוגסי, ובכלל, 99 הדקות המטריפות ששיגעו את בלומפילד, ממוקמות גבוה בדברי הימים של הכדורגל הישראלי. אז הנה, כמחווה למשחק המדהים, מובאים חמשת המשחקים הכי דרמטיים, הכי מרגשים, הכי מרתקים בעשור האחרון.
מדובר במשחקי ליגת העל בלבד. כדי לא לפספס שום משחק, כל המשחקים מעונת 2002/03 ועד המחזור האחרון של העונה הנוכחית, נבדקו. לרשימה הסופית הגיעו 35 משחקים. בכולם היו הרבה גולים, מהפכים ורגעים דרמטיים. חלקם השפיעו על האליפות או על הירידה ופשוט היו טובים מכדי לשכוח. הנה החמישייה שלי (מקום שישי: ה-3:4 של מכבי תל אביב ברמת השרון). זה המקום, כמובן, להציע את האלטרנטיבות שלכם.
5. הפועל עכו מכבי נתניה 4:4, ינואר 2013. משחק תחתית בין שתי קבוצות לא איכותיות, אבל הטירוף התחיל מהר באותה שבת, ונגמר מאוחר. שמונה שערים עם שלושה שינויי הובלה זה לא משהו שרואים בכל יום, לא בכל עונה ולא בכל ליגה. דרגאן צ'ראן פתח את החגיגה בדקה השמינית, אוהד קדוסי (18) ותמיר כחלון (20) הפכו לטובת הביתיים. יוסי שבחון השווה (24), אבל קדוסי המשיך בשלו (46), 2:3 לעכו. ואז אחמד סבע הפך לבדו, עם פנדל (60) ושער (87) לפני הסיום. לא, זה לא נגמר ככה. פנדל בדקות הסיום (90) הוחמץ על ידי קדוסי, אבל עומר זידאן לא התבלבל ושלח את הקבוצות עם 4:4 משוגע.
4. בית"ר ירושלים מכבי חיפה 4:3, מאי 2003. איציק זוהר, דקה 8, כבש מהקרן. בדקה ה-45 דוד אמסלם חיסל, לכאורה, את שאיפות האליפות הירוקות. אבל לחיפה, עד המחזור האחרון, היה הרבה מזל ואופי. בדקה ה-62 החל הטירוף. ג'ובאני רוסו שיגר לרשת מתוך הרחבה, ונתן את האות למופע של רפי כהן. שלושער תוצרת החלוץ (74, 79 ו-90) הביאו לניצחון מרשים ודרמטי, שבתווך שלומי ארבייטמן (כן, הוא שיחק בליגת העל כבר לפני עשור) משווה ל-3:3 מדהים. דודו אוואט היה בשער, בנאדו בהגנה, ערן לוי בחוד ויניב קטן בכל המגרש.
3. הפועל תל אביב מכבי נתניה 3:3, ינואר 2010. דקה 70, עדיין 0:0 במשחק בינוני בבלומפילד. עמרי בן הרוש מפתיע את המכונה של אלי גוטמן, ואחמד סבע (77 ו-81) עושה 0:3 מדהים שמפנצ'ר את שאיפות האליפות של האדומים. ואז הגיעו שבע דקות בגן עדן. גילי ורמוט התחיל (83) ועוד הספיק להחמיץ פנדל (88). מהקרן וואליד באדיר (89) עשה 3:2, וורמוט עם כל הלב תקע את המסמר המשווה. 3:3 מדהים, שישה שערים ב-19 דקות. השער של ערן זהבי בטדי הביא את האליפות, אבל המשחק הזה גרם לבחורים באדום להבין מה הם שווים.
2 בני יהודה מכבי תל אביב 3:2, פברואר 2013. אף אוהד צהוב לא היה מאמין שיש שמחה שיכולה להתעלות על ה-0:4 הרצחני בדרבי. אף אוהד צהוב לא היה מאמין שבני יהודה תהפוך את התוצאה. שהשער של ראדה פריצה יימחק על ידי נגיחה של שלו מנשה, שהיה שתי דקות על המגרש, ועוז ראלי, שסובב שמאלית גבוהה לרשת. אף אוהד צהוב לא האמין שטיבי ישלח כדור על 100 דונם, ושהעורף של דאבור יידע לנגוח, ושפריצה יפגיז שמאלית בוולה. ושקרלוס גרסיה ירצה עוד. ושהשעון יתקתק 98:07. ושמושיקו לוגסי, מחליף אפור, ישמיד את החיבור של דלה איינוגבה. שלושה שערים מהדקה ה-90 וצפונה, באחד מאירועי הספורט המסעירים שהיו בישראל.
1. בית"ר ירושלים הפועל תל אביב 2:1, מאי 2010. כמעט שלוש שנים עברו מאם כל הדרמות של הכדורגל הישראלי. זוכרים את המשחק בגלל ההשלכות שלו, האליפות המדהימה בתוספת הזמן. אבל היום הזה, 15 במאי בטדי, היה מדהים בפני עצמו. השער המוקדם של גילי ורמוט, ההרחקה של עמרי קנדה, הטיל של ברק יצחקי שעבר את הקו רק בעזרת מצלמות. ואז הפנדל והאדום לבן יוסף. ווינסנט אניימה שולח את הכדור לעבר אוהדיו ההמומים. קצת יותר מחצי שעה לאחר מכן, ערן זהבי ישלח לעברם צלחת אליפות. במהלך שהסתיים בדקה ה-92 וארך 100 שניות בדיוק, הכדור פשוט סירב לצאת מהרחבה הבית"רית. הרוש הודף...
***
וכמה לשנה הבאה: צ'ארלס בארקלי - ציטוטים נבחרים
"אני מאמין שאני הבחור שנראה הכי טוב בעולם, ויש מצב שאני צודק"
"שיקגו האלה, חבורה של תיכוניסטים עם חוזים של 70 מיליון דולר. אני שונא את אמא שלי על כך שילדה אותי מוקדם מדי"
לפני משחק של הדרים טים נגד אנגולה: "הם בצרות צרורות"
"הקבוצה שמנצחת את המשחק החמישי תנצח את הסדרה. אלא אם אנחנו מפסידים את המשחק החמישי"
על האנו מוטולה: "ברור שהוא שחקן ה-NBA הראשון מפינלנד. הוא האיש היחיד בפינלנד"
לאוליבר מילר: "אתה לא יכול להגיע לטבעת, אלא אם יש שם ביג מק"
"כל מה שידעתי זה שכל עוד אני מוביל את המחוז הדרומי בנקודות, הציונים שלי יהיו בסדר גמור"
"תמיד צחקתי שאנשים שאלו אותי על הטכניקה שלי לריבאונדים. יש לי טכניקה. היא נקראת 'לך תיקח את הכדור המזדיין הזה'"
כשחשב לפרוש: "אני זוכר שישבתי עם הרוקטס ואמרתי 'כן, אני פורש'. הם אמרו, 'רצינו לתת לך 9 מיליון דולר'. ואני אמרתי, 'יש עליכם עט?'".
אחרי שפרש: "אני בדיוק מה שאמריקה צריכה - עוד שחור מובטל"
במשחק אולסטאר: "יש 15 מיליונרים שחורים במדינה וחצי מהם נמצאים בחדר הזה"
על ג'רי קראוס, ה-GM של הבולס: "בטוח שיש לו תמונות של אשתו של הבוס עושה סקס עם קוף"
אחרי שזרק בחור דרך חלון מקומה ראשונה. השופט: "גזר הדין הוא עבודות שירות וקנס. יש לך חרטות?". בארקלי: "כן. אני מתחרט שלא זרקתי אותו מקומה גבוהה יותר".
