אולף טון עלה לקבוצת הבוגרים של שאלקה בעונת 1983/4 ועד מהרה הפך לאחד מהשחקנים הבולטים בחוליית הקישור של הרויאל בלוז, שבתום אותה עונה השלימו עלייה לבונסדליגה. הקשר בן ה-18 חיכה בהתרגשות להופעת הבכורה שלו בליגה הבכירה. היה זה במחזור הראשון של עונת 1984/5, בו שאלקה התארחה אצל בורוסיה מנשנגלדבאך.
לכל אורך דקות החימום לפני המשחק, טון בן העשרה קיבל מבטים זועמים מכיוונו של שחקן היריבה, אולריך ("אולי") בורובקה. אחרי שהקבוצות ירדו לחדרי ההלבשה ורגע לפני שהן עלו יחדיו לכר הדשא לפני שריקת הפתיחה, בורובקה ניגש לטון במנהרת השחקנים ולחש לו באוזן: "אם תעבור את החצי, אני אשבור לך את שתי הרגליים".
כזה היה אולי בורובקה. הוא זכה עם ורדר ברמן בשתי אליפויות גרמניה, שני גביעים, וגביע אירופה למחזיקות גביע, הוא לבש את מדי נבחרת גרמניה שש פעמים, אבל את שמו לא עשה בתארים והופעות בינלאומיות. לאורך שנות ה-80 וה-90, כששיחק במנשנגלדבאך ואחר כך בברמן, בורובקה נודע בעיקר כמגן ימני קשוח שלא בוחל באמצעים כדי לעצור את השחקנים שמולו פיזיים ובעיקר פסיכולוגיים.
יורגן קלינסמן רעד ממנו, אנדי מולר פחד ממנו, אולף קירסטן היה מתכונן למשחקים נגדו כמו למלחמה. לא פעם נבחר על ידי שחקני הליגה "לכדורגלן הכי פחות אהוב בבונדסליגה". האוהדים של ורדר ברמן לעומת זאת, העריצו אותו. הם השמיעו את הכינוי שלו, "הגרזן", בגאווה וחלק מהם אף הוציאו חולצות עליהן נכתב "אלוהים סולח - או?לי לעולם לא". ובורובקה אהב את התדמית הזו. "שום דבר לא עניין אותי, לא היו לי רגשות", סיפר.
***
לפני כחצי שנה האוטוביוגרפיה של אולי בורובקה יצאה לאור, "הוטלה על הכדורגל הגרמני כמו פצצה", כפי שנכתב באחד מכלי התקשורת. היו שידעו על בעיות האלכוהול של כדורגלן העבר עוד בימים בהם שיחק, אבל נדמה שהקריאה של "החיים שלי ככדורגלן וכאלכוהליסט" זעזעה לא מעט אנשים בגרמניה. את הצד השני של של "הגרזן" לא כולם הכירו. "הייתי אחד מהשחקנים הכי קשוחים בליגה. זה נבע גם בגלל שלא ידעתי לדבר על הרגשות שלו", הסביר.
ביום האימונים הראשון לקראת עונת 1994/5, אולי בורובקה בן ה-32 התעורר במכוניתו ולא ידע היכן הוא נמצא. הראש שלו כאב, מיכל הדלק היה ריק לחלוטין ובמקום להתייצב במגרש האימונים של ורדר ברמן, הוא דחף את רכבו לתחנת דלק סמוכה. אחר כך התקשר למאמן אוטו רהאגל כדי לספר לו בצורה גלויה מדוע הוא לא יגיע לאימון. רהאגל אמר לו שלא ידאג ושיגיע בהקדם למתחם האימונים.
אחרי שבורובקה סופסוף הצליח להתאפס, הוא הגיע למתקן האימונים של קבוצתו ומיד הוכנס למשרדו של המאמן. המגן הוותיק חשב שהוא יינזף, אולי גם ייענש, אבל רהאגל הפתיע וסיפר לו שהוא כבר הודיע לכלי התקשורת ולאנשי המועדון שהוא לא הופיע לאימון הפתיחה בגלל מחלה. ביקש ממנו להגיע מחר בזמן. זו לא הייתה הפעם האחרונה בה המאמן טאטא את הבעיות עם אחד מהשחקנים האהובים עליו אל מתחת לשטיח.
"כשאשתו של בורובקה, כרמן, חשה מאוימת על ידיו פעם אחת, היא התקשרה למשטרה וזו הלינה אותו בתא מעצר למשך הלילה", סיפרו ב"ברלין צייטונג", "למחרת כל גרמניה כבר שמעה על הסיפור, אבל במשחק הבא רהאגל פתח איתו בהרכב כאילו כלום לא קרה. בנוסף, האוהדים עודדו אותו יותר מתמיד".
חלק מהשחקנים בוורדר ברמן ניסו לשכנע אותו לקבל עזרה, אבל הוא סירב והמשיך לקבל את הגב מרהאגל שכל כך אהב אותו. "לאורך השנים הרגלתי את הגוף שלי לחיות עם אלכוהול", סיפר, "נהניתי להיות השחקן הכי קשוח על המגרש והמשכתי להתנהג ככה גם מחוץ למגרש. הרחקתי אנשים שניסו לעזור לי, צעקתי עליהם שיעזבו אותי במנוחה". כולם בברמן ידעו שבורובקה שותה, אבל מעטים הבינו שמדובר כאן באלכוהליזם של ממש. רהאגל המשיך לספק לו חומת מגן ולסלוח לו כל עוד הוא עשה את העבודה על המגרש והמגן הימני מצידו, המשיך לשתות ללא הפסקה.
בסוף עונת 1994/5 אוטו רהאגל עזב את ורדר ברמן אחרי 14 שנה ועבר לאמן את באיירן מינכן. ברגע אחד חומות ההגנה של אולי בורובקה הוסרו והוא נותר חשוף בצריח. פתאום דיברו על אדם בעייתי, על שתיין שלא מנהל חיים ספורטיביים. המאמן החדש אד דה מוס לא בנה עליו יותר והנהלת המועדון ניסתה להיפטר ממנו, עד שהצליחה לעשות זאת בינואר 1996. בורובקה והאיש הכל יכול בוורדר ברמן ב-30 השנה האחרונות, ווילי למקה, מסוכסכים עד היום בעקבות הפרידה הקשה, בין היתר משום שלטענתו של המגן לשעבר, למקה טרפד לו מעבר ללידס האנגלית.
אחרי השחרור מברמן, וכשבקורות החיים שלו שתיית אלכוהול בכמות הולכת וגודלת לאורך למעלה 10 שנים, בורובקה עשה את דרכו הבטוחה לתחתית הבאר. הוא חתם בקבוצת החובבים טזמניה ברלין וניצל את הזמן הפנוי הרב בשביל לאסוף בדיעבד סיפורים לאוטוביוגרפיה שיכתוב 15 שנה מאוחר יותר.
בחודשים הראשונים של 1996 הוא הספיק להתנגש עם רכב הפורשה שלו בעץ, להיגרר על ידי שוטרים מבית גרושתו כרמן אחרי שתקף אותה, לבלוע לילה אחד כמות גדולה של כדורים רק כדי להתעורר למחרת ולגלות שמה שהוא הגדיר כ"ניסיון התאבדות" לא עלה יפה. "הייתי מתעורר בבקרים כשאני שוכב בתוך הקיא של עצמי, לוקח את הבקבוק ושותה את מה שנשאר מהלילה לפני כן", סיפר.
בהמשך ניסה לחזור למסלול. במשך כמה חודשים היה חבר בסגל של האנובר אז בליגה השלישית ובגיל 35 הפך לשחקן הגרמני הראשון בליגה הפולנית אחרי שחתם בוידז'ב לודז'. בספר שלו כתב: "בלודז' סבלתי מבדידות ושעמום ונהגתי ללכת כמעט מדי ערב לפאב אירי בעיר. לא דיברתי אנגלית או פולנית ותמיד הזמנתי את אותו הדבר: dwanascie - שתיים עשרה. בירות. עשיתי הרבה סקס עם בחורות מזדמנות וזה רק גרם לי להרגיש בודד יותר. רק האלכוהול הפסיק את המחשבות הקודרות שהיו לי".
אחרי כמה חודשים בפולין, חזרה לכדורגל החובבים בגרמניה ופרישה, המצב הלך והחמיר. בורובקה השיכור איבד שליטה על חשבון הבנק שלו ועד מהרה נותר ללא פרוטה. "היה לי ריח של ברז בירה באותה תקופה", העיד על עצמו.
פעם אפילו התקשר לחברו לשעבר לורדר ברמן, מריו באזלר, והשאיר לו הודעה בה ביקש הלוואה של 10,000 יורו. באזלר מעולם לא חזר אליו. כמה שבועות לאחר מכן התעורר באמצע הלילה כשפניו מגואלות בדם והוא לא יודע היכן הוא נמצא. אחרי שעיניו התרגלו לחושך, הוא הבחין שהוא שוכב על קרקע מלאת אבנים, כחמישה מטרים מתחת לגשר. איך הגיע לשם? האם נפל? אולי קפץ? הוא לא זכר.
הסקנדלים המשיכו להגיע בזה אחר זה. בספטמבר 1999 הוא לא הוזמן למסיבת יום ההולדת של בנו בן התשע והחליט להתפרץ אליה. הוא בעט בדלת הבית של גרושתו, לפני ששני גברים שנכחו במקום ניסו להרחיק אותו מהמקום. בורובקה נאבק בהם, הכה באגרופו בחלון ושבר אותו. "לרגע קט ראיתי דרך החלון השבור את הבן שלי. הוא בכה ונראה מפוחד, בגלל אבא שלו", כתב באוטוביוגרפיה.
העזרה הגיעה זמן קצר אחרי אותה מסיבת יום הולדת אומללה. בורובקה היה נואש לגלגל הצלה וקיבל אותו מחבריו משכבר הימים, כריסטיאן הוכשטטר, ששיחק איתו במנשנגדלבאך ובהמשך שימש כמנהל הספורטיבי של המועדון, ו-וילפריד יאקובס, שהיה נשיא גלדבאך. האחרון התקשר לידידו הוותיק, ד"ר דיטר גייר שניהל מכון גמילה ידוע ובורובקה נכנס אליו לארבעה חודשים ויצא נקי.
***
בעוד כחודש יחגוג אולי בורובקה 13 שנה ללא אלכוהול. הוא לא אוכל שוקולד ממולא ברום, הוא לא רשאי לאכול עוגות שנאפו מבלילה שכללה משקאות משכרים, הוא צריך לוודא שהמנות שהוא מזמין במסעדות לא בושלו עם יין. המאמץ שווה מבחינתו. בראיון לאחד מכלי התקשורת בגרמניה אמר לא מזמן: "אם הייתי ממשיך לשתות, כנראה שהיום כבר הייתי קבור באדמה".
