עשרים הזרים הטובים ששיחקו בכדורגל הישראלי

בתקציר: ההצגה של גלבאן ב-3:5 של בני יהודה על מכבי נתניה במחזור שעבר

64 שערי ליגה יש לפדרו גלבאן. הארגנטינאי הנפלא של בני יהודה רחוק רק שבעה כיבושים מלהפוך למלך השערים הזר בכל הזמנים. גם בלי קשר לרקורד, מה שגלבאן עושה כאן לא נראה מזמן. הוא זר איכותי בעשור שכמעט אין כאלה. בגלל זה, כשבוחרים את 20 הזרים הכי טובים ששיחקו כאן, צריך לחזור בעיקר אחורה. האמת, היה כיף לחזור.

הבחירה נעשתה לאחר התייעצות עם מספר רב של מאמנים, שחקנים, פרשנים ועיתונאים. בשקלול הסופי נכללו היכולת, הרקורד, השם, ארון התארים והסטטיסטיקה. לא מסכימים עם הבחירה? מצוין. זה המקום להציע את הרשימה שלכם. בהצלחה.

גוראן מילנקו, מילאן אוסטרץ, תמאש שאנדור, דגלאס דה סילבה, דריו פרננדס, מוראד מגמאדוב, אלכסנדר פולוקארוב, פיטר מאסיללה, ולדימיר גרשנייב, ויקטור פאצ'ה, אמיל ולב, גיורגי דרסיליה, גאבור מרטון, סרגיי קלשצ'נקו, אנדריי באל, דניס אונישנקו, דויד סולארי, רוברטו קולאוטי, אישטוון האמר, לואיס מרין, רומן פץ, יז'י בז'צ'ק, רודריגו גולדברג, איוון ירמצ'וק, סבסטיאן אבראו.

מקום רביעי ברשימת הכובשים, לא הולך ברגל. חלוץ פולני שהגיע לישראל מבלגיה ולא להפך. שיחק פה חמש עונות - באשדוד, בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב. מלך השערים של עונת 1998/99.

הדינמו של האליפות המדהימה בהפועל חיפה. בעונת הקסם – 24 משחקים, רק באחד לא סיים 90 דקות. שני שערים בלבד, אבל לא בשביל זה הביאו אותו.

1,279 דקות בלבד, 15 משחקים בלבד, שני גולים בלבד (אחד מהם, מול מכבי פתח תקוה, אתם ממש רוצים לראות). ז'רום לרואה מדורג במקום הזה רק בגלל שהוא בקושי הספיק לדרוך כאן. אבל מבחינת כישרון ויכולת – הצרפתי של בית"ר ירושלים הוא הזר הכי טוב שפלט נתב"ג.

בין הזרים המעולים שהביא לכאן אלי גוטמן, אחד הבכירים הוא הבוסני הקטן והממזרי, שהיה המוח מאחורי הגביע הנהדר של הפועל באר שבע ב-1997. הפך את בירת הנגב ממועמדת טבעית לירידה לקבוצה משובחת, ונתן את הבוסט הראשוני לקריירה של מאמן הנבחרת.

פעם הוא היה ברזילאי, כיום כחול לבן. בישראל כבר 12 שנים, ארבע אליפויות, פינת בישול פנטסטית ברדיו והיטמעות כמעט מוחלטת בחברה. לפני שבועיים חגג 250 הופעות ליגה. תוסיפו 33 שערים והמון לב. אשרנו.

הסיבה שלשמה התכנסתו לארגן רשימה זו. 64 כיבושים, עוד שבעה גולים והוא מלך הזרים בארץ ישראל. כמו הבחור שבקדמת הרשימה, גם הוא סוחב את הזהובים. לבד.

זה ניתן לוויכוח, אבל כנראה שההונגרי הוא שחקן השדה הטוב ביותר ששיחק בהפועל תל אביב. שלוש עונות, 89 משחקי ליגה, 10 שערים ומסע מופלא בגביע אופ"א. גמר את הדרך בהפועל ב-2003 ועם תביעת בוררות, אבל ב-2005 כבר שותף בדרבי הוותיקים.

כדברי אברם גרנט, "הזר הכי פחות מוערך שהיה פה". ואחד המוכשרים שבהם. לא ידע לכבוש גולים פשוטים. כל שער, טיל. שליטה אדירה בשתי הרגליים, שהביאה שתי אליפויות – ב-2000/01 ו-2001/2. 81 הופעות ליגה, 21 שערים.

ברגע האחרון יצא מהטופ 10, בגלל שמקום אחד שם שוריין לבלם שהיה אגדי ממנו, בגלל שאם תשאלו את אוהדי בית"ר, שאלוי היה משמעותי יותר, ובגלל שאם תשאלו עוד כמה אוהדי בית"ר, בואטנג ניצל פה רק אחוזים בודדים מהפוטנציאל שלו. בכל מקרה, הגנאי היה מדהים. גרזן שהתחבר למנורה וקיצץ כל דבר אחר שניסה להיכנס לטריטוריה. שתי אליפויות אדירות, שהעיפו אותו להמשך קריירה בקלן ובחטאפה.

מספר 6 בירוק הגיע לפה ממטאליסט חארקוב, ובארבע עונות הקסים את הכרמל עם סגנון משחק קשוח ומזג קשוח עוד יותר. 118 הופעות ליגה, 40 שערים ושותפות כבוד באליפות הקסומה של 1993/94.

"מדהים", מחמיא העיתונאי רון עמיקם, שסיקר את בית"ר ירושלים במשך 14 עונות. "כנראה שחקן ההגנה הטוב שהיה פה. דוד פרימו הוא שחקן ההגנה הכי טוב מאז קום המדינה, וטרטיאק היה העתק שלו. לא נזקק לעבירות, עשה הכל בעבודת רגליים מדהימה ובקור רוח יוצא דופן". הבלם האוקראיני, "טיק טאק", שיחק בטדי שמונה עונות, קטף שלוש אליפויות והמשיך לתפקידים מקצועיים במועדון. התחבר לרוח הבית"רית, אהב את האוהדים והם אהבו אותו.

נראה שהעונה הזו לא עושה חסד עם "המכשף הניגרי". ההגנה של מכבי תל אביב יציבה מדי, והאירוע היחיד שבאמת זוכרים לאניימה בינתיים זו ההשמטה בגרונדמן. הצלה מוכרת הוא עדיין לא סיפק, ובהתחשב בהופעות המרשימות של ברק לוי בשבועות האחרונים, המיתוס מתגמד עוד יותר. אבל בלי ספק, יש פה מיתוס. אליפות ושני גביעים, מעבר בשלוש התל אביביות ויכולת מופלאה בין הקורות. את הדאבל האדום מייחסים יותר מדי לקיזוז ופחות מדי לווינסנט אניימה, שהיה שווה באותה עונה לפחות שמונה נקודות. בעונה לאחר מכן, ב-0:2 האדום בקרית אליעזר, סיפק את הופעת השוער הטובה ביותר שנראתה כאן. זה מספיק למקום 9, וכנראה שבעוד כמה עונות, אלוף אפריקה ידורג גבוה אפילו יותר.

כמה ימים אחרי שהגיע לירושלים, הבין שבבית"ר לא הסתדרו עם השם הפרטי ונתן את הקיצור, סטפן, ונכנס לספרים. מקום שני זמני ברשימת הכובשים, עם 68 שערי ליגה. ויותר מזה, ממוצע כיבושים של 0.46 – מרשים ומדהים. שובץ בחלק התקפי ירושלמים שכלל את אלי אוחנה, פישונט, המאר, רונן חרזי. סיים במכבי הרצליה, אבל תמיד יהיה בית"ר. שתי האליפויות שהביא לבירת ישראל לא יישכחו.

המפלצת הראשונה שנחתה כאן. שוער ברזומה שלא הכרנו. מספרים שכששלמה שרף שמע מיעקב שחר ששוער ברית המועצות הוחתם, ב-1990, הוא הבטיח: "תרשום אליפות". לשוער עד אז, גיורא אנטמן, היתה עדיפות פוליטית, אבל אחרי הריסוק שעברו הירוקים בנתניה (חמישייה אדירה, ותודה ליגאל מנחם שהספיק לתפילה בבית כנסת), הקונצנזוס נחת ואיתו הנשר. צ'אנוב היה מדהים. 3 שערים ב-13 המשחקנים הראשונים, ציון 10 בעיתון, חוסר אמונה ביכולת להכניע את האיש. "לא זוכר שחקנים עם השפעה כזו על הקבוצה שלהם", החמיא אברם גרנט, שצ'אנוב הרס לו עונה בהפועל פתח תקוה. "היינו הרבה יותר טובים ממכבי חיפה, אבל בכל משחק צ'אנוב עשה דברים בלתי רגילים". שלמה הבטיח אליפות וקיים דאבל. והדאבל הושג בעיקר בזכות הנפיל הסובייטי.

פישונט של בית"ר ירושלים שווה טופ 5. פישונט של הפועל תל אביב לא נכנס לרשימה הזו. ולכן, כמו פוליטיקאי טוב, ההונגרי נדחף לפה. במדים האדומים הוא היה בינוני, אבל בבירה הוא היה ענק. שתי אליפויות בבית"ר, דאבל בהפועל והרבה לב. אייל לחמן, שהספיק לאכול מרורים מההונגרי – כולל פצצה שנתקעה בחיבור ונשארה שם – מגדיר אותו בקלות: "פצצת אנרגיה. על המגרש ומחוץ לו. כשחקן על הדשא וכמאמן נבחרת הונגריה הצעירה, כשאנחנו נפגשים במחנות האימונים בקיץ. הוא לא השתנה לשנייה. איש אדיר". איש שאחראי גם לאחד השערים החשובים בהיסטוריה של בית"ר. ה-2:3 בבית שאן, משחק השרוכים, רשום על שמו. כשר או לא כשר, זה שער אליפות.

אוקטובר 2002, ניקוסיה, ואריק בנאדו תופס את הראש. הבלם כרגע השתחרר מדבוקה ירוקה מחובקת, וכשעוד ועוד ירוקים התקלפו מהערמה, נשאר שם רק ז'וטא. איזה טיל לחיבור של מנצ'סטר יונייטד, איזה טיל שמאלי מ-30 מטרים. לא בטוח שזה מה שיזכרו מהפלא הליטאי, ששלט במרכז המגרש הירוק בין 1999 ל-2003. מה שיזכרו זה את העוצמה, התיקולים וההנהגה. ז'וטא שייך לתור הזהב של מכבי חיפה, והוא אחד היהלומים הכי בכירים באותו כתר. 88 הופעות ליגה, 4 שערים, שתי אליפויות. אגדה ירוקה.

"אוי, גאון כדורגל ניקולאי. הצאר ניקולאי!". בפברואר 1993 הכיוון היה מאוד ברור, ואבי רצון, במשפט מתלהב, מדויק ואמיתי, הגדיר את הדבר הכי טוב שהיה לבני יהודה מעולם. ביום השמשי ההוא, מול רמת גן מפוצץ בהצגה כפולה, שבר קודריצקי את בית"ר ירושלים עם תצוגה שהיום רואים בדרך כלל באזור ספרד. שער ראשון של נחישות, שער שני של מיקום ומהירות ושער שלישי של... של... פשוט תראו. היחיד בצמרת בלי תואר, אבל יש דברים חשובים יותר מתואר.

יש אנשים שהפכו למיתוס רק בגלל מוות טרגי. קודריצקי והמוות הטרגי שלו אולי תרמו קצת, אבל המיתוס היה עוד כשהאוקראיני היה בחיים. בעונה שבה נהרג בתאונת דרכים הוא כבר ספר 20 שערי ליגה עד מארס. הוא כבש 51 שערים ב-85 משחקי ליגה. הוא החזיק מועדון על הכתפיים בעונות שזרים לא היו מחזיקים מועדונים על כתפיים. והוא התחבר למקום. האיש הגיע בנובמבר 1991 ובאותו חודש כבר אכל שווארמה עם עמבה. הוא למד עברית כמו שד, הוא עשה את אלון מזרחי ואת חיים רביבו.

"הזרים של פעם היו טובים יותר בליגה טובה יותר", אומר רביבו, "וקודריצקי פשוט סחף אחריו קבוצה שלמה. שחקן זר שהגיע ובאמת עשה שינוי. אני שואל – איזה שחקן עשה זאת? בחיפה היו זרים גדולים אבל היו גם ברקוביץ', בנין ועטר. במכבי היו זרים ענקיים אבל היו נמני, זוהר ודריקס. בכל קבוצה ישראלית זה היה כך. ניקולאי סחב אחריו את כל בני יהודה, ולדעתי – הוא הזר הכי טוב ששיחק כאן".

הוא הוציא תשעה כדורים מהרשת בשלושת משחקיו הראשונים, 12 שערים בחמשת הראשונים, והרוב באשמתו. כל אוהד ובעל תפקיד במכבי וכל עיתונאי ישראלי ישב לגרנט על הווריד – תעיף אותו כבר מהשער. אבל אז הגיע משחק גביע הטוטו מול מכבי חיפה, וויקטור צ'אנוב – עליו כבר קראתם – ניגש לגרנט ואמר לו "שמור עליו. הוא שוער מצוין". הקולגה מברית המועצות עשה את שלו, גרנט התעקש ושמר על אובארוב בין הקורות. ושורה נתן הרחיב לו ולמכבי את ארון התארים. "בקבוצה צעירה", נזכר גרנט, "הוא נתן את האופי. איזה שוער זר סופג 12 שערים בחמשת המשחקים הראשונים שלו ומתמודד עם זה? נפש בלתי רגילה".

אובארוב קטף שלוש אליפויות ושני גביעים – שני בצמרת התארים רק למקום הראשון ברשימה זו – ויותר מכך, השתלב בישראל טוב מכולם. "הוא רמה מעל השאר", אומר אלון חזן. "אחד הספורטאים הכי טובים שנחתו כאן. מעבר לשוער ענק וכמות תארים מרשימה, הוא היה גם אישיות מדהימה. לא כל זר משאיר חותם גם כבן אדם. גם שנים לאחר הפרישה הוא משמעותי לכדורגל שלנו. מבחינתי – הגדול מכולם".

כשאברם גרנט הוזמן למסיבת יום ההולדת ה-18 של הפלא הניגרי, הוא אמר לו: "מזל טוב, אבל גם בשנה שעברה הזמנת אותי ליום ההולדת ה-18 שלך". אתמול נזכר המאמן: "ארבע שנים רצוף הוא היה בן 18".

יעקובו רק שני ברשימה זו, אבל הוא השחקן הכי מרשים שיצא מישראל. פורטסמות, מידלסברו, אברטון. וגם בכל אלו החלוץ חורר רשתות. "הוא היה בלתי ניתן לעצירה", אומר גרנט, שאימן אותו במכבי חיפה. "אף בלם נבחרת לא יכול היה להתמודד איתו".

גרנט זוכר שער אחד יותר מכל. משחק העונה נגד הפועל תל אביב, ינואר 2002. יעקובו איחר לחזור מניגריה ("אומרים על הניגרים שהם תמיד מתבלבלים בתאריך. אני תמיד שאלתי, אז למה הם לא יכולים להקדים ביום במקום לאחר ביום?"), וכולם חשבו שהמאמן הולך להעניש את החלוץ ולהשעות אותו מהמשחק מול האדומים. יעקובו נכנס לחדר ההלבשה, כולו מפוחד, וגרנט פשוט חייך ואמר: "הפתעת אותי. ציפיתי שתגיע רק מחר". החלוץ התלבש ונכנס כמחליף, בפיגור של 1:0. את הגול המשווה, בסיבוב, גרנט לא שוכח. אחריו בא ה-1:2 של בניון, והדרך לאליפות נסללה.

בעיני גרנט, יעקובו הוא לקח. "כך קבוצות בישראל צריכות לעבוד, בעידן הכלכלי הנוכחי. לבנות על שחקנים צעירים שיקדמו את הקבוצות פה ויתקדמו על הדרך". היו כבר מקרים דומים, כמו מאויקה למשל. אבל יעקובו לא היה, וכנראה גם הרבה זמן לא יהיה.

ברשימה הלא סודית שמונחת בכיס של אלי גוטמן, רשומים ארבעה שמות נפלאים. חלילוביץ', אוליאנוב, מילנקו וג'ובאני רוסו. האחרון, אם תשאלו את המאמן הלאומי, בטופ, ומארקר עבה מדגיש את השם. הכי משפיע, בלי צל של ספק. שחקן פנטסטי וג'וקר שאין אפילו בקלפים. מקום ראשון, מכל סיבה אפשרית. בעיקר, בגלל מבחן התוצאה. זכה בתארים עם שלוש קבוצות שונות, ששתיים מהן – הפועל באר שבע (גביע 1997) והפועל חיפה (אליפות 1999) – לא יכולות לעשות זאת בלעדיו.

הוא עשה את הקבוצות שלו והקבוצות שלו עשו אותו, הוא מלך השערים הזר בכל הזמנים. רוסו זומן לנבחרת קרואטיה הגדולה, של בובאן וסוקר, ששיחקה גם ביורו, דרך מה שעשה בישראל. אחרי טורניר גדול, כשחזר ארצה, הקשר נפגש עם גוטמן, ושלף מהתיק את חולצת הנבחרת הקרואטית. "זה בשבילך, אלי. בהוקרה, על כל מה שעשית לקריירה שלי", ריגש הקשר את המאמן שעבר איתו כמעט הכל.

"רוסו הפתיע גם אותי", אומר גוטמן. "ההתקדמות שלו בכדורגל הישראלי היתה מדהימה. הוא הפך למנהיג בכל מועדון בו דרך. הוא עזר להביא תארים בכל מקום, והשיא אכן היה שזומן לנבחרת קרואטיה. כשלוקחים את מכלול התכונות והנתונים, הוא הטוב מכולם. הוא ללא ספק הזר הכי טוב שנחת כאן".

גוטמן אומר, גוטמן צודק. מספר 1, ג'ובאני רוסו. אין ספק בכלל.

אז מי הזר הכי טוב בעיניכם? הצביעו בסקר

לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

מייל: orenjos@walla.co.il

תודה לכל מי שעזר בבחירה ותודה עצומה לאתר דריבליסט