'המצב' מכה גם באתרי הספורט? תמונת מצב

עזרו בהכנה: ליאור וייץ ועוזי דן

חולי ספורט צריכים את זה עכשיו, לוריד. מהחולים האמיתיים, שנושמים ספורט, ועד אלה שמתעניינים בעיקר בגלל הכסף שהם שמו על המשחק, מי שנדבק בנגיף צריך את המידע שלו מדויק, זמין בכל עת - לשולחן העבודה ולנייד, לא רק לטלוויזיה ולרדיו - ואם אפשר, אז מעוצב בדיוק איך שנוח לו בעין.

חיפוש מהיר ברשת (באדיבות החבר גוגל) מעלה 848,000 אתרים שמגיבים למלות החיפוש "ספורט" ו"פורטל", וקרוב לחמישה מיליון שמגיבים ל"ספורט" ו"אתר" או "ספורט" ו"חדשות". המלה"football" העלתה למעלה מ-16 מיליון תוצאות (ואין לדעת את החלוקה בין הכדורגל למשחק האמריקאי הידוע כפוטבול). המלה "soccer" העלתה עוד 10.5 מיליון תוצאות.חיפוש על המלה "חדשות" בצירוף שם של ענף ספורט מוביל (כדורגל, פוטבול, כדורסל, טניס, גולף, בייסבול, הוקי) העלתה מעט פחות משלושה מיליון תוצאות בממוצע.

מתוך המספרים האלה, הרבה מאד הם של ארגונים, התאחדויות, ליגות, קבוצות, וכיו"ב, ועוד הרבה עמודים שרק במקרה מופיעות בהם המלים הללו. אבל גם אחרי שמסננים את אלה נותרים מאות אלפי אתרים לפחות שמספקים מידע ברמה זו או אחרת – מהאתר של איתי שפשוט חולה על מכבי חיפה ועד אתר ה-ESPN - אימפריית מידע שמהווה בית שני לכל עיתונאי שמכבד את עצמו.

תחום הספורט לא משתווה לפורנו, או אפילו למוסיקה ולהשקעות, בנתח השוק שלו באינטרנט, אבל הוא בהחלט תחום שבו הושקעה כמות נכבדה מהכסף הקל שרץ עד לפני שנתיים על כל מה שרק הריח מהייטק. כל זוג ילדים שקם בבוקר עם רעיון על אתר טיפה שונה, בטעם שוקו או בצבע טורקיז, יכול היה למצוא מישהו שייקח על זה צ'אנס. הרבה מהאנשים שהשקיעו אולי לא ידעו את ההבדל בין פורטל לפורטובלו, אבל הם ידעו שהסטארט-אפים האלה, כ-ו-ל-ם עושים שם בוכטות.

מאז, כידוע, השתנו הרבה מאד דברים. זה לא שאף משקיע לא מוכן יותר לספוג הפסדים התחלתיים, אבל הסבלנות קצרה בהרבה. כתוצאה נסגרו לא מעט מהאתרים הרבים שקמו בשנות הבום, וביניהם דווקא כמה מהאתרים המושקעים והמקצועיים יותר (כלומר אתרים שדורשים השקעה כלכלית גבוהה לצורך תפעול שוטף).

גם בארץ צצו לפני כמה שנים אתרי ספורט כמו פטריות אחרי הגשם. אם אתם קוראים את הכתבה הזו, ייתכן מאד שאתם זוכרים את ספורטלו ואת ג'וקר. ספורטלו עורר רושם רציני וזכה לפופולריות רבה. שירות התוצאות החיות שלו נחשב גם חודשים לא מעטים אחרי סגירתו למשובח. זה לא מנע גם ממנו להיסגר, בדיוק כמו ג'וקר לפניו.

בשבועיים האחרונים נסגרו שני אתרים נכבדים מחוץ לתחומי ארצנו - sports.com ו-onefootball. הראשון סיפק מידע רב, מפורט ואמין על מרבית הליגות האירופיות, כולל תוצאות בזמן אמת והיה גם מקור אמין ומהיר גם לענפים כמו ראגבי, קריקט, פורמולה 1 ומרוצי סוסים. האחרונים אולי מעניינים פחות בישראל, אבל הכללתם באתר סיפקה את צרכיהם של המון מהמרים ומשוגעים לדברים השונים האלה ברחבי העולם. לפני כשבוע נסגר האתר בחטף (עם הודעת פרידה כמעט סוחטת דמעות מהצוות הפורש) ובמקומו מופיע עכשיו עמוד בודד המודיע שהאתר החליף בעלות ויעלה בכל רגע מחדש – בצורה משופרת, כמובן.

סגירתו של האתר השני, onefootball, שקנה לעצמו שם כאחד מאתרי הכדורגל המובילים באה כהפתעה גדולה אפילו יותר. היו שם תוצאות חיות ממגוון עצום של מדינות באירופה, שחלקן גורמות לישראל להיראות כמו אחת מאריות הכדורגל העולמי, ומהליגות המרכזיות בשאר העולם. הגולש המשקיע היה יכול למצוא באתר גם מאמרים לא רעים, וכן מאפיינים נחמדים נוספים כמו פורום תוסס למדי, פינת "שאל את השופט", "היום הזה בכדורגל", חידונים, שירות הודעות SMS לתוצאות וכיו"ב ועוד.

האם היעלמם של שני האתרים הללו מבשר על טרנד מדאיג? על הצטמקות ההיצע? לא בדיוק. המשבר הכלכלי העובר על אירופה בכלל ועל הכדורגל בפרט, משתקף בהכרח גם בתקשורת המסקרת את הענף, וזה גורם לגופי מימון מסוימים לאבד את אורך הרוח ובעיקר – האשראי שלהם, בלי קשר לאמון שלהם באינטרנט כמדיום.

בנוסף, לצד האתרים הנעלמים יש גם אתרים חדשים, ויש כל הזמן תהליך שבו אתרים, שלפני שלושה חודשים היו באמת ברמה של פרויקט נוער בינוני, נראים פתאום כמו משהו ששווה לסמן במועדפים. פשוט, יש כבר הרבה ממי וממה ללמוד. בארץ. ניתן להזכיר את ספורטליין, שאמנם ממחזר באופן בלעדי תכנים של גופים אחרים, אבל שיפר מאד את העיצוב והיעילות בחודשים האחרונים והצליח למשוך כמה מפרסמים נכבדים.

בעולם דוגמא לתהליך כזה הוא האתר דיילי סוקר. לפני שנה זה היה אתר מנומנם, שהידיעות המהירות בו לא היו אמינות והידיעות האמינות הגיעו רק אחרי שהופיעו כבר בכל שאר הרשת. היום דיילי סוקר הוא אחד האתרים הראשונים אליהם פונים עיתונאים כדי לבדוק אם יש ידיעות טריות, וגם אוהדים מוצאים בו כלי שימושי לתוצאות חיות ומידע על העברות חמות וכיו"ב בזמן אמת.

עוד תהליך הוא שגם האתרים שנסגרים מתמזגים בדרך כלשהי באתרים קיימים, ואם לא, אז האתרים השורדים מתרחבים על חשבון נתח השוק שהתפנה. ניתן להרגיש את התופעה באתר soccerage, ההולך ומתרחב בהיקף סיקורו את ליגות הכדורגל ברחבי העולם, ונותר רק לחכות לפתיחת העונה באירופה כדי לראות אם אתר ותיק זה ו\או הדיילי סוקר יספגו כמה מהאנשים המוכשרים שנפלטו מ-onefootball המנוח.

הרושם כרגע הוא שאין להסיק מסגירתם של שני אתרים – טובים ואהובים ככל שיהיו – על תפנית דרמטית בשוק אתרי הספורט. עסקים נפתחים ונסגרים, משתפרים ונסוגים. ככה הדברים עובדים והאמת היא שעדיין יש ים עצום של אתרים, מתוכם הזכרנו חלק מהבולטים בלבד. אבל כן אפשר ללמוד כמה דברים מן האופן שבו הגיב שוק אתרי הספורט למשבר ההייטק הכללי.

הפעלת אתר ספורט טוב, כזה שמתעדכן במהירות ובאמינות, דורשת הרבה כסף. בנוסף, מתברר שאחרי שאופציית הפראיירים בהנפקה הבורסאית ירדה מהפרק, לא נמצאה הדרך להרוויח מאתר אינטרנט כשלעצמו, למרות פרסומות, אם עצם השימוש בו הוא חינם. בטח לא שלא לוקחים בחשבון את שיעור ההוצאות עבור השכר והציוד הדרושים לשמירה על הרמה – שמטבע הדברים חייבת לעלות כל הזמן. התוצאה - הגדולים והחזקים שורדים, הקטנים נעלמים. מי שניבא קול תקשורתי מרכזי חדש - נטול אינטרסיים של אילי הון מאחרויו - כבר מזמן אכל את הכובע.

וכך, בדיוק כמו בכל ענף המדיה, בארץ ובעולם, רוב אתרי הספורט שעודם משגשגים הם חלק ממערך תקשורת שכולל מדיה נוספת, או לפחות בעלי גב כלכלי חזק, בדרך כלל כזה שקשור לתחום תקשורת אחר. דוגמאות לכך בארץ הם אתר ערוץ הספורט, שנשען על המדיה הטלוויזיונית המבוססת (יחסית) והאתר ONE, שנמצא בבעלות טלעד ערוצי שידור. בעולם ניתן לציין את ESPN (ואתר הכדורגל שלו, סוקרנט) שהצירוף שלו עם ערוצי הטלוויזיה יוצר מעצמה מפלצתית של תקשורת ספורט, שידה כמעט בכל אתר ספורט חשוב בארה"ב, כולל האתר הרשמי והמאוד פופולרי של ה-NBA. נכון, יש אתרים כמו ה'טיםטוק' ו'סוקראייג'', שמפגינים רמה גבוהה בלי גב תקשורתי או כלכלי ידוע, אבל המגמה בשוק היא הפוכה. אפילו מגזין הספורט המוביל בארה"ב, ספורטס אילוסטרייטד, מצא לנכון להתאחד עם CNN בכל הנוגע לאתר האינטרנט שלו, הנקרא כיום CNNSI. ניצני מגמה חדשה, של פורטלי אינטרנט שמתרחבים לתחומי מדיה אחרים, החלו לפרוח בתקופת השיא של ה'בועה', אבל היו הראשונים לכמול עם הווצרות משבר ההיי-טק.

גם אתרים עם גב כלכלי לא מקרינים שאננות אלא מחפשים באופן פעיל דרכים להפיק הכנסה מהאתר עצמו. על פופאפס שמפריעים לקרוא ועושים רעשים מגונים אין צורך לספר לכם, ובוודאי גם נתקלתם, בכל מיני אתרים, בקישורים לכתבות שנראו מענייינות במיוחד, רק כדי לגלות שהחלק הזה של האתר הוא בתשלום בלבד. אלה לא תופעות שמיוחדות לאתרי ספורט.

אבל גופי תקשורת גדולים יכולים להרשות לעצמם להחזיק אתר גם אם הוא עולה להם כסף משתי סיבות:
1. בכל זאת הגענו לעידן שבו אם אין לך אתר אתה לא רציני.
2. זהו אמצעי מדיה מוצלח מדי מכדי שלא תימצא דרך להרוויח ממנו בגדול בעתיד.

ולכן ,לי אישית, נראה שאין מה לדאוג. אולי נמשיך לסגור חלונות פופאפ מעצבנים, ולשלוח יד מבועתת לווליום של הרמקולים, אבל את הידיעות המרעישות והטריות על העניין הער שמגלה אלופת טג'יקיסטן בילד הפלא המקומי נמשיך לקבל, ישר לווריד.