מי יגנוב את ההצגה במשחק האולסטאר - לברון, דוראנט, כרמלו, קובי, הארדן, אולי הפתעה מכיוון קיירי אירווינג? האם ג'רמי אוונס ישמור על התואר שלו כאלוף ההטבעות? האם יוסאין בולט יודע לשחק כדורסל? איך ייראה שיתוף הפעולה בין אירווינג ודמיאן לילארד במשחק הרוקיס ושחקני השנה השנייה? האם סטפן קרי קולע כדורים צבעוניים טוב יותר מראיין אנדרסון? אם מישהו מצליח להתעניין בשאלות האלה הוא מוזמן לספר לי איך (אוקיי, קצת מעניין לראות את בולט משחק כדורסל, אבל חוץ מזה...).
כן, הבנתם נכון, הגענו למסורת השנתית - הכתבה בה אני מתלונן שסופ"ש האולסטאר הוא התקופה המשעממת ביותר בעונת ה-NBA. זוכרים שפעם היינו קמים באמצע הלילה בשביל התחרויות האלה? האם יש אנשים שעדיין עושים את זה? בימים ההם זו הייתה ההזדמנות היחידה לראות את כל הכוכבים הגדולים בליגה, אז גם היו אירועים אטרקטיביים כמו תחרות ההטבעות בין מייקל ג'ורדן לדומיניק ווילקינס.
כיום המצב שונה. משחקי הצהריים של ראשון האחרון, שעות ערב נוחות אצלנו, הפגישו את הניקס עם הקליפרס ואת מיאמי עם הלייקרס. כך ניתן היה לראות שבעה מעשרת שחקני החמישייה של האולסטאר בשני משחקים בהם הם גם דאגו להתאמץ. לברון היה באחד מהימים האלה, כרמלו נתן הצגה, כריס פול היה גדול מהחיים, וויד היה בשיאו, קובי היה קובי. רובם שיחקו גם במשחקים של יום חמישי, יחד עם החבר'ה של אוקלהומה סיטי. מה הטעם לראות אותם שוב בראשון הקרוב במשחק בו הם לא מתאמצים? השאלה היחידה שיכולה לעניין לגביהם היא זו - אם לברון קולע באחוזים כאלה בשבועיים האחרונים כשמנסים לשמור עליו, איך זה ייראה כשלא מנסים? סיכוי לא רע שהוא יקלע ביותר מ-100 אחוז מהשדה.
החלק החשוב בכל הסיפור הוא עצם ההשתתפות, פריט חשוב ברזומה של שחקן. עד לפני שבוע נדמה היה שכמות משמעותית של פציעות תגרום לשינויים ולכניסות של שחקנים שיכלו להרגיש מקופחים, בסופו של דבר הפצוע היחיד הוא רייג'ון רונדו (אלא אם כן גם כרמלו יבריז ברגע האחרון) שהוחלף ע"י ברוק לופז, שלכן ייאלץ להיות הפוינט גארד הפותח של המזרח (זה נכתב בצחוק, אני מקווה). עניין הפציעות מעלה תהייה שאני לא בטוח לגבי התשובה שלה - האם הבחירה של רונדו לאולסטאר נכנסת לרזומה שלו למרות שהוא לא ישתתף במשחק? נדמה לי שכן, וכך צריך להיות. במקרה של רונדו זה פחות משמעותי כי הוא כבר שותף שלוש פעמים וסיכוי סביר שיהיו עוד, אבל מה לגבי שחקן שנפצע שלושה ימים לפני מה שהייתה אמורה להיות ההופעה היחידה שלו באולסטאר בקריירה? האם לאחר שיפרוש הוא ייקרא אולסטאר לשעבר למרות שמעולם לא שותף במשחק עצמו?
חשיבות עצם ההשתתפות גרמה לכך שהשנה בוטלה עמדת הסנטר שבשנים קודמות הובילה למצב בו שחקן כמו ג'מאל מגלור נכנס לאולסטאר על חשבון שחקנים הרבה יותר טובים שאינם סנטרים. בטור המקביל בשנה שעברה הלכתי צעד נוסף ובחרתי את השחקנים שהכי ראויים להשתתף גם בלי להתחשב בקונפרנס - אם ראויים 14 מהמערב ו-10 מהמזרח אין סיבה ששני האחרונים במערב יסבלו מהמיקום הגיאוגרפי של הקבוצה שלהם. השנה אמשיך במסורת הזו. הנה השחקנים שלדעתי צריכים להיות באולסטאר ולא נמצאים בו והשחקנים שהייתי מוציא כדי להכניס אותם, בלי להתחשב בקונפרנס, בעמדות או בבחירות הקהל:
סטפן קרי במקום דוויט הווארד: זאת הפעולה האוטומטית. הווארד נבחר על ידי הקהל ובחיים לא היה נכנס אם זה היה תלוי במאמנים, אין צורך לחזור על כל מה שכבר נכתב עליו. קרי, עם כל הכבוד שיש לדיוויד לי, הוא הכוכב הגדול של גולדן סטייט, לכן זה תמוה במיוחד שהוא לא בפנים. אם כבר, יש מקום לדיון בשאלה אם לי צריך להיות בפנים יחד איתו, שאלה שעולה רק בגלל הירידה של הווריירס בשבועות האחרונים. אחרי הדיון הפנימי, אין לי בעיה עם שני לוחמים באולסטאר, הירידה נבעה בעיקר מלוח קשה מאוד ותתאזן בסוף השנה כש-16 מ-22 המשחקים האחרונים של גולדן סטייט יהיו בבית.
מארק גאסול במקום זאק רנדולף: מאוד לא מתחשק לי להגיד מילים רעות על רנדולף, הוא נותן יופי של עונה כמכונת דאבל-דאבל בקבוצה מצליחה והכי כיף להיות בעדו (מי היה מאמין לפני חמש שנים שמשפט כזה ייכתב). אבל חייבים להודות שאם ממפיס שולחת נציג אחד, זה חייב להיות גאסול הצעיר. הגריזליז זו קודם כל קבוצה הגנה גדולה וגאסול הוא הסיבה המרכזית לכך, הוא לחלוטין אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה ואם השנה נכנסו כמה שחקנים נטו בזכות ההגנה שלהם אז גם לו מגיע. בהתקפה גאסול לא מספיק דומיננטי (מה שמתחיל להשתנות מאז הטרייד של רודי גיי), אבל עדיין שחקן יעיל ומגוון וגם אחד המוסרים הטובים בליגה מבין הסנטרים. הוא חייב היה להיות בפנים.
דיוויד ווסט במקום כריס בוש: נדמה שהשלישייה של מיאמי נכנסת אוטומטית. בוש נותן עונה יפה מאוד בכל מה שקשור לאחוזי קליעה (17.7 נקודות ב-55.1 אחוזים), בעיקר כי הוא מתרגל להצלחה למעמדו כמספר 3 של שני שחקנים דומיננטיים ולא עושה דברים שהוא לא צריך, אבל הוא לא מספיק חשוב ויעיל במקומות אחרים, בולטת במיוחד החולשה שלו בריבאונד שעולה למיאמי במשחקים. ווסט, בעונת קאם-באק נהדרת, הוא אחד משני הכוכבים של הקבוצה המפתיעה מאינדיאנה. במשחקים רבים הוא העוגן ההתקפי שלה, יש לו חלק חשוב בכך שההיעדרות של דני גריינג'ר לא מורגשת והוא מספק את החבילה השלמה שניתן לצפות מפאוור פורוורד.
אל ג'פרסון במקום למרקוס אולדרידג': הבחירות למשחק נערכות כמה שבועות לפני האולסטאר עצמו ודברים משתנים, המאזן של פורטלנד הוא אחד מהדברים האלה. הבלייזרס הפסידו 13 מה-18 האחרונים שלהם בדרך למאזן שלילי והחוצה מהפלייאוף. למרקוס הוא רק אחד משלושת השחקנים המובילים בקבוצה שלא פשוט להכריע מי הבכיר ביניהם, זה לא אמור להספיק כדי להיכנס לאולסטאר מקבוצת מקום 9-10 בקונפרנס שלה. יוטה, לעומת זאת, רק משתפרת ותוקעת יתד בפלייאוף. ג'פרסון הוא הכוכב הבלתי מעורער שלה ונדמה שקצת לא מעריכים את התרומה העקבית שלו שהשנה באה לידי ביטוי גם במאזן. המספרים האישיים שלהם די דומים, אבל ג'פרסון יותר דומיננטי בקבוצה יותר טובה.
דנילו גלינארי במקום טייסון צ'נדלר: הפער בין המערב למזרח מצטמצם, אבל עדיין למערב יש יותר קבוצות טובות שצריך להתייחס אליהן, מה שבא לידי ביטוי בשחקן עודף ברשימה שלי. דנבר היא עוד אחת מהפורצות המאוחרות שאם היו בוחרים את ההרכבים היום כנראה היו מכניסים שחקן שלה. היחיד שיכול להיכנס הוא גלינארי, שמאז תחילת 2013 נראה כמו סופרסטאר לכל דבר ואם היינו מתבססים רק על הנתונים האלה הוא היה נכנס בלי לחשוב פעמיים. לגבי צ'אנדלר - אני האחרון שיזלזל בחשיבות שלו, הוא היה צריך להיות אולסטאר ברוב השנים האחרונות, אבל הוא נכנס בגלל ההגנה של הניקס וצריך להפריך את המיתוס הזה - היא לא באמת טובה, היא מדורגת במקום ה-15 בליגה. בהתקפה הוא לא תורם הרבה מעבר לריבאונד והאלי הופים, תרומה שנחלשת ככל שאמארה נכנס לעניינים, לכן קשה לי לראות למה הוא הרוויח מקום דווקא השנה.
ואחד אחרון ואופציונאלי - ג'וש סמית' במקום קיירי אירווינג: אישית, לא הייתי מבצע את השינוי הזה כי קיירי הוא תופעה חד פעמית, אבל אפשר להבין את הטיעון שצורם לראות שחקן מהקבוצה עם המאזן הרביעי הכי גרוע בליגה באולסטאר. ג'וש רחוק מיכולת השיא שלו, אטלנטה נחלשה אחרי פתיחה חזקה (אבל עדיין עם מאזן טוב) ואולי בכלל מגיע לאל הורפורד, האזכור שלו כאן הוא לא מעט בגלל כל השנים שהתעלמו ממנו כשכן הגיע לו באופן ברור.
אגדה בת 50: וואלה! ספורט חוגג יום הולדת למייקל ג'ורדן
לאזור ה-NBA בוואלה! ספורט
