עונת הטריידים נפתחה רשמית לפני שבועיים, עם הבלוקבאסטר שהנחית את רודי גיי בטורונטו, ותיסגר בחמישי הבא (21.2) עם תום מועד הטרייד דד ליין. בין השמועות הרוחשות, להלן כמה הצעות לעסקאות שמסוגלות לייצר עניין ואולי אף לשנות סדרי עולם בהמשך העונה.
וושינגטון יוצרת התקפה, טורונטו מעבה את הצבע
"אתם מציעים לנו ביגמן מוכשר על חוזה יקר שנפצע שוב ושוב? קטע, בדיוק עמדנו להרים טלפון באותו עניין..." (שיחה שגם המנג'רים של שיקגו, גולדן סטייט, הלייקרס, הניקס, ופילדלפיה יכולים לנהל אחד עם השני; במקרה זה היא בין המנג'רים של וושינגטון וטורונטו).
טרייד אפשרי: אנדראה ברניאני (32.3 מיליון לשלוש שנים) תמורת ננה הילאריו (52 מיליון לארבע שנים)
הרווח של וושינגטון: אשתקד הם לקחו הימור על ננה המוכח בתמורה לפוטנציאל המתעתע של ג'בייל מגי, הימור שבינתיים לא תורגם לעלייה בטור הניצחונות, ומאז גם אמקה אוקאפור צורף לקו הקדמי. השילוב בין השניים אינו אידיאלי בהתקפה, במיוחד בכל הנוגע לריווח סביב ג'ון וול - וכאן ברניאני נכנס לתמונה. הקליעה שלו משלוש תהיה חיונית עבור הקבוצה, שבה אולי סופסוף ימצא את מקומו בתור אופציה 2-3 בהתקפה, לצד וול וביל, בעוד שאוקאפור יחפה עליו בהגנה. ברניאני גם צעיר מננה בשלוש שנים והחוזה שלו קצר בשנה, עם משכורת שנתית נמוכה יותר. אם וושינגטון תרצה לפנות משכורות לקראת קיץ 2015 כדי לצרף אל וול וביל סופרסטאר נוסף (קווין לאב?), זה הטרייד שמאפשר זאת.
הרווח של טורונטו: קולאנג'לו מחפש להיפטר מברניאני סופסוף, במיוחד לאור הגעתו של גיי, שהיה אמור להיבחר ראשון בדראפט 2006 במקומו. במקום להמר על קרלוס בוזר (כך אומרות השמועות), שמוגבל לעמדה אחת בלבד וינגוס מנתח מהלכי הפיק נ' רול שמיועדים לרוקי ולנצ'יונאס, ננה ישלים היטב את רוטציית הגבוהים בטורונטו עם יכולתו לשחק גם כפאוור פורוורד לצד הליטאי הצעיר, וגם כסנטר לצד אמיר ג'ונסון האתלטי. בניגוד לשניהם, אפשר לבודד אותו בפוסט ולקבל תפוקה התקפית יעילה, שלא מצריכה ממנו כמות זריקות גבוהה למשחק - כך שגם מבחינה זו ננה יתאים יותר מבוזר לצד גיי, דרוזן, ולאורי.
פילדלפיה בונה תשתית, יוטה מתגברת את הקו האחורי
טרייד אפשרי: פול מילסאפ (מסיים חוזה) ואלק ברקס (חוזה רוקי, 2.2 מיליון בעונה הבאה) תמורת אוון טרנר (6.6 מיליון בעונה הבאה, לקראת סיום חוזה רוקי) ולאבוי אלן (3 מיליון בעונה הבאה)
הרווח של פילדלפיה: טרנר לא עמד בציפיות שנתלו בו כבחירה מס' 2 בדראפט 2010, והעונה ג'רו הולידיי פרץ במקומו על תקן כוכב הסיקסרס בקו האחורי. ברקס הצעיר יכול להשלים אותו בדומה לטרנר, על תקן הסקנד גארד שמסייע בהובלת כדור ומצטיין בחדירה לסל, אבל כמובן שהגעתו של מילסאפ היא מטרת העסקה. אומנם כמו במקרה של ביינום, פילדלפיה מסתכנת בכך שיעזוב בקיץ, אבל היא תחזיק בזכויות בירד של שניהם וכך תוכל להשאירם על חוזים משודרגים, בדרך להרכבת צמד גבוהים סופר דומיננטי בצבע.
הרווח של יוטה: הגיע הזמן להכריע בנוגע לעומס מקדימה, כי ג'פרסון ו/או מילסאפ עשויים לעזוב בקיץ ללא פיצוי כלשהו עבור הג'אז. לאחרונה מסתמן שדווקא האחרון מועמד לטרייד, כנראה לאור סיכויים עדיפים להשאיר את ביג אל, שהוא הסקורר המוביל ביוטה והשילוב שלו עם דרק פייבורס יעבוד טוב יותר, מה גם שמשכורתו הנמוכה יחסית של מילסאפ מקלה על העברתו בטרייד. טרנר יכול לסייע לג'אז באופן מיידי, עם יכולתו לרכז את המשחק בזמן שמו וויליאמס פצוע, בעוד ווטסון וטינסלי הקשישים אוטוטו קורסים. עם חזרתו של מו (בהנחה שתגיע לפני סוף העונה), הציוות עם טרנר יאפשר לו להתמקד בקליעה, כנ"ל לגבי רנדי פוי וכל קומבו גארד סקורר נוסף שיוטה תשקול לצרף בעתיד. אלן נכלל בטרייד לאיזון המשכורות ומכיוון שהגעתו של מילסאפ לפילדלפיה תהפוך אותו למיותר שם, אבל ביוטה הוא ישמור על מצבת גבוהים עמוקה, לצד אנס קנטר על הספסל.
פניקס נבנית מחדש, מילווקי מתאזנת, אוקלהומה סיטי מתחזקת
טרייד אפשרי: פניקס מקבלת את ברנדון ג'נינגס (פרי אייג'נט מוגבל בקיץ), לארי סנדרס (3 מיליון בעונה הבאה, לקראת סיום חוזה רוקי), וסמואל דלמברט (חוזה מסתיים); מילווקי מקבלת את גוראן דראגיץ' (22.5 מיליון בשלוש השנים הבאות), קנדריק פרקינס (18.6 מיליון בשנתיים הבאות), אריק מיינור (פרי אייג'נט מוגבל בקיץ), ובחירת הדראפט של טורונטו (שייכת לאוקלהומה סיטי דרך יוסטון); אוקלהומה סיטי מקבלת את מרצ'ין גורטאט (7.7 מיליון בעונה הבאה), ולוק מבה א-מוטה (8.9 מיליון בשנתיים הבאות).
הרווח של פניקס: דראגיץ' וגורטאט לקחו צעד לאחור העונה, ואיתם גם פניקס שעם סטיב נאש לפחות התמודדה על כרטיס לפלייאוף. כעת בחירת לוטרי גבוהה נראית באופק, והסאנס ירצו לאתחל את מאמצי הבנייה שלהם עם שחקן פרנצ'ייז חדש - בקיץ הם ניסו להשיג את אריק גורדון לתפקיד, אבל גם ברנדון ג'נינגס בן ה-23 יכול להתאים בתור פליימייקר וסקורר יחדיו. סנדרס (24), החוסם המוביל בליגה, ישמש כתחליף זול לגורטאט בעמדת הסנטר, ואת שאר העמדות פניקס תמלא דרך הדראפט (יקבלו גם את הבחירה של הלייקרס, בעבור נאש) והחתמות בקיץ (הטרייד הזה יפנה להם כסף נוסף מתחת לתקרה, עם אפשרות לקאפ ספייס של 20 מיליון).
הרווח של מילווקי: ג'נינגס לא הסתיר את רצונו לשחק בשוק גדול מאז שנבחר ע"י הבאקס, ולמרות שתהיה להם האפשרות להשוות כל הצעה עליו, זה עשוי לעלות ביוקר שאינו משתלם, מאחר שהוא ומונטה אליס מרכיבים קו אחורי הרחוק מאידיאלי. דראגיץ' לעומת זאת, הוא רכז גבוה וארוך שמסוגל לשמור על שוטינג גארדים בהצלחה מרובה יותר מאליס, וגם השילוב בין השניים בהתקפה צפוי להיות עדיף. פרקינס הפיזי והקשוח לא חוסם בכמויות כמו סאנדרס, אבל הוא יכתיב מחדש את הטון של הגנת הבאקס ויחסום בהתקפה עבור דראגיץ', אליס, ואיליאסובה, כמו שרק הוא יודע. תוסיפו לרביעייה הזאת סמול פורוורד צעיר, אולי טוביאס האריס שכבר שם ואולי דרך הדראפט (כנראה בחירת לוטרי מאוחרת של טורונטו, שלא תצליח להשתחל לפלייאוף), ותקבלו יופי של חמישייה. את הספסל יחזק אריק מיינור, רכז מחליף מהטובים בליגה.
הרווח של אוקלהומה סיטי: נתחיל בוויתורים - מיינור הולך ומאבד דקות לטובת הסופמור רג'י ג'קסון, והבחירה של טורונטו אינה צפויה להיות אטרקטיבית במיוחד, לאור מיקומה המשוער והערכות לדראפט חלש. בכל מקרה, הת'אנדר לא מוצאים כרגע דקות בשביל הרוקיס ג'רמי לאמב ופרי ג'ונס, כך שלא ברור עד כמה נחוצים להם צעירים נוספים. ולגבי האיש המרכזי שמועזב - גם בכשירות פיזית עדיפה בהשוואה לשלהי הפלייאוף הקודם, פרקינס לא היה פקטור בהתמודדות היחידה בינתיים בין אוקלהומה למיאמי העונה, כפי שקרה בגמר וכנראה כפי שיקרה גם מחר בלילה. עם כל הכבוד לשיפור הטבעי של דוראנט, ווסטברוק, ואיבקה - התאנדר חייבים להגיע ערוכים יותר לשחזור המשוער של המאבק על התואר, כי בינתיים מיאמי רק התחזקה עם ריי אלן, כריס אנדרסן, וכמובן לברון שמגיע לשיאים חדשים, בעוד שאוקלהומה סיטי נחלשה מהחלפת ג'יימס הארדן בקווין מרטין. המפתח להיערכות מחדש טמון קודם כל בעמדת הסנטר. אין לגורטאט מוניטין כמו של פרקינס בשמירה אישית וקבוצתית, אבל הוא עוגן הגנתי ראוי בהחלט, עם יתרון בגובה, אורך, וניידות. כמובן שמבחינה התקפית, הפולני מספק את הערך המוסף של יכולת לרוץ במגרש הפתוח, לקלוע מחצי מרחק, ולחתוך לכיוון הטבעת. במילים אחרות, אותו היריבה חייבת לספור בהגנה.
מה שמביא אותנו לנסיך לוק. נכון שהוא אינו מסוגל לקלוע, לא מחוץ לקשת (13 מ- 53 לאורך ארבע וחצי עונות), ולא מהעונשין (58.4%, אם כי היו לו עונות של 70% ומעלה). עם זאת, הוא מוצא דרכים לצבור נקודות (7.7 העונה) בתנועה ללא כדור על הבייס ליין, מה שיוכל לעשות הרבה בהרכבים שכוללים את מרטין ואיבקה כסנטר. ואצלו הערך המוסף הוא בהגנה כמובן, שם מבה א-מוטה מסוגל לשמור על עמדות 1 עד 4, ובמיוחד להיות האיש של התאנדר מול לברון, על מנת שדוראנט יימנע מפאולים וישמור כוחות להתקפה. יספיק או לא, קשה לחשוב על אופציות זמינות וריאליות יותר.
אטלנטה משיגה שחקן פרנצ'ייז, בוסטון לא מוותרת על מאבק האליפות
טרייד אפשרי: רייג'ון רונדו (24.8 מיליון בשנתיים הבאות), ג'ף גרין (27.8 מיליון בשלוש שנים הבאות), וקורטני לי (16.3 מיליון בשלוש שנים הבאות) תמורת ג'ף טיג (פרי אייג'נט מוגבל בקיץ), ג'וש סמית, קייל קורבר, זאזא פאצ'וליה (מסיימים חוזה), ובחירת הדראפט של יוסטון (הגנת לוטרי)
הרווח של אטלנטה: סמית בדרך החוצה, אם לא עד הדד ליין אז בקיץ, ובמהלך הזה אטלנטה משתמשת בו ובחוזים מסתיימים אחרים בשביל לשדרג את עמדת הרכז מטיג החביב לרונדו הספקטקולרי. החוזים של לי וגרין אומנם מצמצמים את מרחב התמרון מתחת לתקרת השכר בקיץ, אבל מדובר בשני שחקני כנף מוכשרים ואתלטיים שממילא נחוצים בקבוצה, ועדיין יהיו להוקס בסביבות ה-10 מיליון ומעלה בשביל להתחזק בקליעה מבחוץ (מאיו, רדיק?). הבונוס הלא-כל-כך-סמוי טמון בהיעדרותו של רונדו עד לסוף העונה, כך שאטלנטה אמורה בעקבות הטרייד הזה לצאת מתמונת הפלייאוף ולהתמודד על מיקום טוב בלוטרי, לקראת דראפט שמסתמן כשופע בסנטרים. סה"כ יש כאן הימור מסוים על הבריאות של רונדו בשנתיים הקרובות, אבל כזה שעדיף על רוב האלטרנטיבות להחתמת שחקני פרנצ'ייז פוטנציאליים בקיץ (אנדרו ביינום, טייריק אוונס).
הרווח של בוסטון: נראה שלמרות דיבורים על בנייה מחדש באמצעות טריידים על פירס וגארנט, הסלטיקס עדיין מחויבים לשניים ולהתמודדות על התואר. על כך ילמדו שבעת הניצחונות הרצופים מאז שרונדו נפצע. פתאום בוסטון במרחק של 3 משחקים ממקום רביעי במזרח, והטרייד הזה ללא ספק יאפשר לה לשפר עמדות, אם לא למעלה מכך. טיג אינו פליימייקר כמו רונדו, אבל מדובר בקומבו גארד מוכשר ואקספלוסיבי, שהצטיין בפלייאוף אשתקד מול הסלטיקס, ומסוגל להשתלב היטב בהתקפה שלהם שמתפקדת יופי כרגע. כמו כן, הוא עדיף על רונדו משתי בחינות - קליעה מבחוץ (1.1 שלשות, 39.3% העונה) ושמירה אישית - ובכך ישלים עם אייברי בראדלי קו אחורי פותח ורצחני בהגנה.
ואפרופו הגנה, האס של הטרייד הוא ג'וש סמית כמובן, כל מה שבוסטון קיוותה לקבל מגרין לפני שנתיים ומעבר - קומבו פורוורד אתלטי שמסוגל להתמודד עם לברון בהגנה (ודוראנט בהמשך?), ובאופן כללי לסייע לשמירה הקבוצתית של הסלטיקס. גם בהתקפה, למרות שהוא מושמץ כשחקן לא חכם או יעיל, מדובר בכישרון מגוון שלא זקוק לתרגילים המיועדים עבורו כדי לספק נקודות, ויכולת המסירה שלו תתרום לשטף בהתקפת הקבוצה פוסט-רונדו.
ואפרופו התקפה, קורבר יפצה על חסרונו של ריי אלן כצלף שלשות שכל הזמן נמצא בתנועה, בזמן שג'ייסון טרי עולה בתפקיד הרכז המחליף, ובמיוחד לאור פציעתו של ליאנדרו בארבוסה שגמר גם הוא את העונה. לצדם יעלו מהספסל ברנדון באס וזאזא פאצ'וליה, שני גבוהים פיזיים ואנרגטיים. הגרוזיני הוא סנטר לגיטימי שמסוגל לרוץ במגרש הפתוח ולתרום בהתקפה, מה שהופך אותו יעיל אפילו נגד הסמול בול של מיאמי, ולכל הפחות מהווה שדרוג מהותי על פני וילקוקס וקולינס.
אומנם בוסטון לוקחת פה הימור לטווח קצר מאוד - ייתכן שבקיץ סמית יחתום בקבוצה אחרת על חוזה מקסימלי, אם לא יקבל אחד כזה מצד הסלטיקס; ועל טיג הם יוכלו להשוות הצעות, אך מסתכנים גם כאן בניפוח מחירו ע"י קבוצות נואשות בשוק תחרותי. בחירת הדראפט הפוטנציאלית של יוסטון במקום 15-18 תורמת פקטור של חשיבה לטווח הרחוק, אבל בשורה התחתונה נשמר כאן אותו הלך רוח מאז עונת 2008, הראשונה של גארנט בבוסטון והיחידה שהניבה תואר אליפות בינתיים - זה עכשיו או לעולם לא.
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט