במדינות אליהן טרם הגיעה ההלכה היהודית, יום ראשון הוא היום הכי מהנה בשבוע. בחודשים המעטים שיש פוטבול הוא מוקדש לצפייה במשחקים לכל אורך היום, וכשמסיימים לזרוק דברים כדורים אליפסיים משדרים NBA בטלוויזיה הארצית, כך שאף אוהד לא יישאר בלי ספורט מקצועני ברמה הגבוהה ביותר אף לא לשנייה אחת. אין, אין כמו יום ראשון.
רחוב 33 פינת השדרה השביעית, מדיסון סקוור גארדן. שעה וחצי לפני ההמנון, האוויר בחוץ מקפיא את האווירה. סופת השלגים שהכתה בחוף המזרחי במהלך סוף השבוע לא דילגה על העיר שעדיין מתאוששת מהסופה הקודמת, ברחובות נאספות ערימות שלג עצומות, מה שלא נערם הופך לקרח על המדרכות, וההליכה סביב הגארדן נהפכת למאתגרת במיוחד. מחוץ לאולם עומדת להקת המתופפים החדשה ומנסה לא לקפוא למוות באמצעות תיפוף בווליום קורע אוזניים, התיירים עוברים לאוזניות וממשיכים לצלם כאילו כלום. כל הסצנה בחוץ ביזארית לגמרי אבל אף אחד לא חושב לבקש מהם להפסיק. באופן מפתיע, בחוץ יש המון חולצות קליפרס. בעיר שקנאית לקבוצות הספורט שלה בצורה קיצונית, מראה כזה (ושלא במשחק נגד בוסטון, שרבים מתושביה גרים או עובדים בעיר) הוא נדיר ביותר, אבל עוד נחזור לזה. הספסרים המעטים שהעזו לצאת מהבית דורשים 150 דולר לכרטיס במקום שדורש מסיכת חמצן חרף הגובה.
שתי הקבוצות רואות במפגש הזה משחק שכולו הצהרה. לשתי הקבוצות שאיפות אליפות שמדוברות כבר מסוף העונה שעברה. פחות משבוע לפגרת האולסטאר שתיתן מנוחה לשחקנים הכואבים של שתי הקבוצות, אף אחד לא בא לנוח עכשיו.
הקליפרס הגיעו לגארדן לאחר סדרת משחקים ממנה נעדר כריס פול - שאמנם שיחק שלשום במפלה מול ההיט אבל לא היווה פקטור - שדרדרה אותם למקום השלישי במערב, רחוק מאוד משתי המובילות, ולפוזיציה ממנה מרגישים את הרוח של הנאגטס הלוהטים מדגדגת בעורף. הניקס התייצבו למשחק בצל השמועות על טרייד שישלח את אימן שאמפרט לפיניקס תמורת ג'ארד דאדלי בואו נשקיע שלושה חודשים בלהחזיר שחקן לכושר משחק כדי להעביר אותו אחרי שבועיים. גאוני. בינתיים חוסר היכולת האמיתי שלהם לתפוס את המקום הראשון במזרח מציק ברקע.
במשך כל סוף השבוע כל מה שהוקרן בחדשות המקומיות היו תמונות של שלג כבד שנופל על העיר, וקצת משחק מטורף בין לואיויל ונוטרדאם שהסתיים בחמש הארכות ורק עוד סל משוגע אחד. הגארדן מלא כמעט עד אפס מקום. פה ושם רואים מושבים פנויים מבצבצים בתוך ים הכתום והכחול אבל מרגישים כבר את הפלייאוף. אולי בגלל השעה המוקדמת והקור המקפיא בחוץ, האוהדים מתקשים לצאת מההלם בפתיחת המשחק. רק טום הנקס קשישא מצליח לחלץ כמה קריאות עידוד. עד הדאנק המהדהד של גריפין לקראת סוף הרבע הראשון שמצית את הגארדן ואת מייק וודסון שיוצא מדעתו. עד כדי כך רתח שנצפה חשש אמיתי לחייו של פבלו פריג'יוני (מישהו אמר רוקיז וול? הוא בן 35 פור גאד סייק).
בהפסקה בין הרבעים מגיע אחד מאנשי יחסי הציבור של הניקס ומתיישב לידי עם הבן שלו, כשהוא לבוש בגופייה של כריס פול. אני מסתכל עליו בזעזוע, ושואל אותו איך הוא נתן לזה לקרות. The kid love Lob city (תרגום טוב בעברית אין. עיר ההאלי-הופ בתרגום סלנג חופשי). הגופיות מבחוץ על דור העתיד של אוהדי הניקס? ברור שהקליפרס היא לא עוד קבוצה ב-NBA. כמה דקות אחר כך, צ'נדלר מסיים מסירת הלי-אופ ושולח את האבא לשאול את הבן מי פה ה-לוב סיטי האמיתיים.
בסיום הקליפרס אוספים עוד ניצחון משכנע ומשאירים לניקס עוד קצת חומר למחשבה. במסיבת העיתונאים אחרי המשחק רוב השאלות למייק וודסון מתייחסות לחולשתו של ספסל הניקס. הנה משהו שהניקס הצליחו להחביא די יפה לאורך העונה ועכשיו הזרקור על זה - כשג'מאל קרופורד קולע 27 ומנגד אמארה וג'יי.אר.סמית קולעים יחד 15 וזה כל הספסל של וודסון, אז קשה להתעלם. וודסון נשמע כועס ואומר: "ההגנה של ה-Second Unit חייבת להשתפר. אני יודע שהם יודעים לשים את הכדור בסל, ולא פחות טוב מהספסל של הקליפרס, אבל הם חייבים להשקיע יותר בהגנה ולהיות מרוכזים הרבה יותר".
האמריקאים אומרים שהדבר הכי קרוב לניו יורק בארה"ב זו לוס אנג'לס. בהקבלה לעולם הכדורסל זה קצת כמו ההבדל בין ה-NBA וכדורסל מכללות, בניו יורק קורה משהו כל 24 שניות, ובל.א קורה משהו כל 35 שניות, הגאווה של חובבי הספורט בעיר תמיד תישאר מנותקת מהמציאות, לא משנה כמה עונות מאכזבות יעברו. מבחינתם כל שנה נפתחת כשהם מועמדים לאליפות.
יקיר העולם בכלל והמדור בפרט, מייקל ג'ורדן, חוגג השבוע 50. כמיטב המסורת, מנסים פרשני הכדורסל לברר האם גם בגילו המופלג יש לו מקום ב-NBA הנוכחית. איך שהניקס נראו היום, עוד זקן אחד בטח לא יכול להזיק.
הקליפרס התעללו בניקס במדיסון סקוור גארדן
קובי בריאנט לא נרגע מההצגה של לברון ג'יימס
איזור ה-NBA בוואלה! ספורט