בתקציר: ההפסד הכואב של מכבי תל אביב לאולימפיאקוס בשבוע שעבר
שלשום השיב דיוויד בלאט לשאלות הגולשים באתר היורוליג. חובב כדורסל מיוון הרים לו להנחתה: הוא שאל את המאמן האם הוא מפנטז על יצירת מורשת דומה לזו של ז'ליקו אובראדוביץ' בפנאתינייקוס, או האם הדבר בכלל אפשרי.
"כדי אפילו לחשוב על לעשות משהו דומה למה שז'ליקו עשה, אתה צריך לעבוד במערכת שמחויבת לך לטווח הרחוק, שיוצרת המשכיות של שחקנים, ושלמועדון יהיה חזון שיוכל לאפשר הצלחה גדולה - אבל גם ידע להתמודד עם סערות וקשיים שבאופן בלתי-נמנע מגיעים במהלך שלבים מסוימים בתהליך", השיב בלאט. "בתור מאמן שעבד בהרבה תכניות ברמה גבוהה ועבר הרבה מצבים, אני יכול להגיד לך שזה לא רק תלוי במאמן. זה התהליך של המערכת עצמה, כמכלול. הנהלה, שחקנים, מאמנים, מסורת, ערכים קבוצתיים, חזון: כל הדברים הללו הכרחיים כדי ליצור הצלחה לטווח-רחוק".
***
עוד לא יצא חודש ינואר, וכבר נודדות מחשבות הבחשנים אל עבר הקיץ. באופן רשמי, לפני ומאחורי הקלעים איש במכבי תל אביב אינו מדבר על העונה הבאה - כולם עסוקים במאבקי ההישרדות ובמחשבות כיצד, אם בכלל, ניתן להציל את העונה הנוכחית - אלא שמסביב למועדון כוורת השמועות רוחשת: דיוויד בלאט - יישאר או יעזוב? ואם ילך - מי יגיע במקומו? העוזר הנאמן שהמתין בסבלנות לתורו, או שם גדול יותר - ותיק יותר, אירופאי - אולי אפילו ישראלי?
רבים משוכנעים שהסיפור גמור. שגם אם יתרחש הנס ומכבי תצלח את בית הטופ-16 - הגירושין מבלאט בלתי-נמנעים; יש יותר מדי משקעים, וכעסים, ועלבונות ישנים, ואליהם הצטרפו ויכוחי הקיץ והעונה האירופאית המסויטת (עד כה), כך שהתבשיל הזה כבר הקדיח.
ישנם שחושבים להפך. בלאט מחזיק בחוזה לשנתיים נוספות - כחלק מההסכם המשודרג עליו חתם בקיץ האחרון - וסביר שירצה למצות אותו; הכסף גדול ומשולם בזמן, המשפחה כאן איתו, ועל אי-הנעימויות פוליטיקאי מצטיין שכמותו מסוגל להתגבר.
ומכבי - הרי אין לה אלטרנטיבות טובות יותר; אלא אם כן היא מתכננת להנחית כאן את ז'ליקו אובראדוביץ' בכמה מיליונים, ולהעמיד לרשותו תקציב רכש אסטרונומי.
***
אבל הסטטיסטיקה נגד בלאט. הסטטיסטיקה של מאמני מכבי במילניום השלישי קובעת שאורך קדנציית אימון ממוצעת במועדון (בהתחשב בכך שבלאט יסיים את העונה בתפקיד ולא יפוטר) עומדת על עונה וחצי בלבד. שישה מאמנים עברו במכבי מאז שנת 2000 - בלאט, פיני גרשון, נוון ספאחיה, עודד קטש, אפי בירנבוים וצביקה שרף - אבל החלפת מאמן התבצעה לא פחות משמונה פעמים: בקיץ 2001 הוחלף גרשון בבלאט, בקיץ 2003 הוחלף בלאט בגרשון, בקיץ 2006 הוחלף גרשון בספאחיה, בקיץ 2007 הוחלף ספאחיה בקטש, בינואר 2008 הוחלף קטש בשרף, בקיץ 2008 הוחלף שרף בבירנבוים, בנובמבר 2008 הוחלף בירנבוים בגרשון ובקיץ 2010 שוב הוחלף גרשון בבלאט.
בכלל, הסטטיסטיקה משלושים השנים האחרונות במכבי מספרת שמאז קדנציית האימון הראשונה של שרף, שארכה מעונת 83/84 ועד לסיום 86/87, לא פתח מאמן כלשהו שנת אימון רביעית רצופה במועדון. למעשה, בשלושים השנים האחרונות רשמו רק גרשון (בין 04' ל-06') ובלאט (בקדנציה הנוכחית, בין 10/11 ועד היום) קדנציות של שלוש עונות רצופות. חוץ מהסטייה הזו, אף מאמן לא הצליח להחזיק מעמד על השור של מכבי יותר משתי עונות עוקבות מלאות.
***
מדוע זה קורה? בכירים בעבר ובהווה מונים סיבות אפשריות רבות. ישנם, כמובן, ההסברים המוכרים על הלחץ הבלתי-אפשרי - שכפי שהעידו מאמנים רבים במכבי, מאיצה שחיקה ומביאה להזדקנות המאמנים בשנות כלב; ישנם הסברים על חוסר הסבלנות הכללי בענף; וישנם את אלו שמדברים על ה-DNA הייחודי של מכבי, שמורכב מהנהלה סופר-דומיננטית, מה שמראש לא מאפשר יצירת קשר ארוך-טווח עם מאמן.
באשר לשני ההסברים הראשונים רצוי לציין שהעובדות באירופה מספרות אחרת: מועדונים לא פחות גדולים ממכבי, כמו ברצלונה, צסק"א או פנאתינייקוס, וקבוצות-על נוספות כמו סיינה וקאחה לבוראל, החזיקו כולן בשנים האחרונות מאמנים שהפכו לפנים של המועדון. אוברדוביץ', כמובן, אימן 12 שנים ברציפות בפאו; אטורה מסינה רשם קדנציה של ארבע עונות נהדרות בצסק"א, בין 2006 ל-2009; צ'אבי פסקוואל עומד על הקווים בפלאו בלאוגראנה מאז החליף את דושקו איבאנוביץ' בינואר 2008 - כבר חמש שנים ברציפות; איבאנוביץ' אימן בלבוראל חמש שנים, בין 2001 ל-2005, וחזר ב-2009 (עד שפוטר לפני כחודשיים); סימונה פיאניג'אני השלים שש שנים מלאות בסיינה, מקיץ 2006 ועד קיץ 2012.
"אתה רואה יצור כמו אוברדוביץ' גדל במכבי?", תוהה-צוחק חבר הנהלה לשעבר. "באיזו עוד קבוצה אתה רואה את כל חברי ההנהלה על הספסל? איפה באירופה המנהלים מסתובבים בחדר ההלבשה כאילו הם השחקנים? תגיד, מישהו כמו אוברדוביץ' ירשה שיסתובבו לו בין הרגליים? אני בכלל לא מדבר על לבנות לו קבוצה, כמו שלפעמים קורה במכבי".
עד לקדנציה השנייה של פיני גרשון, מאמן מכבי תמיד נחשב לשכיר ברמת שכר בינונית-נמוכה; באופן מסורתי השתכר כמו השחקן השמיני-תשיעי בסגל. אתה שווה כמה שמשלמים לך, נוהגים לומר, ומשלמים לך בהתאם למה שחושבים עליך; בקדנציה השלישית חזר גרשון למכבי בשכר פנטסטי של כ-750,000 דולר נטו לעונה - ובלאט מרוויח סכומים שנושקים לחצי-מיליון דולר - אבל אלו מקרים יוצאי דופן. ובכל מקרה, הם לא לוכדים באופן מדויק את מעמדו של מאמן מכבי כלפי-פנים.
"אני לא אשכח את המשחק ההוא מול ז'לגיריס, כשפיני הושיב את שאראס על הספסל לעיני ההורים שלו ביציע", מספר צביקה קציר, לשעבר נציגו של רענן כץ בהנהלת מכבי. "ערכנו ישיבת הנהלה. אחד מחברי ההנהלה (דיוויד פדרמן, א.ג.) אמר: 'לפרוטוקול אני רוצה שיירשם שלדעתי צריך לפטר את פיני'. אני לא נכנס לשאלה האם אותו חבר הנהלה צדק, אבל זה מראה עד כמה ההנהלה במכבי מעורבת. זה לא בהכרח שלילי; אכפת לה. היא מחבקת את הקבוצה. אבל אולי זה על-סף חיבוק דב".
***
תפסתי את רודי דאמיקו באיטליה. הוא גר בפירנצה מאז עזב את ישראל בקיץ 1981. באוגוסט 80' חתם במכבי וסחף את המועדון לעונה המוצלחת בתולדותיו: אליפות וגביע בישראל, גביע אירופה, זכייה בגביע הבין-יבשתי. בסיומה עזב.
"מראש ידעתי שאני בא לשנה אחת", מספר דאמיקו לוואלה! ספורט. "רלף קליין ביקש שנת חופש והודיע שיחזור אחרי שנה. זה בהחלט משהו שהכינו אותי אליו. אבל אני חייב להודות שאחרי כל התארים וההישגים, חשבתי שאקבל את הקרדיט להמשיך. לצערי זה לא קרה".
מהו הזיכרון החזק ביותר שלו מישראל? "התמונה הזו, שעל הספסל יושבים יותר חברי הנהלה משחקנים", צוחק המאמן בן ה-72. "בהתחלה לא הבנתי מי כל האנשים הללו. לא הייתי יכול להעביר תדרוך לשחקנים בטיים-אאוט, כי חברי ההנהלה היו נעמדים ומתחילים לדבר ולהתווכח מאחורי הספסל. יום אחד אמרתי לשמעון: 'די, זה לא יכול להימשך, אני לא יכול לנהל ככה את העסק'. אז זה קצת נרגע. אבל לכל אורך העונה הרגשתי את המעורבות והנוכחות של ההנהלה. אני גם יודע שלא כולם היו מרוצים ממני, אולי כי ניצחנו רק בהפרשים קטנים. זה נשמע מצחיק, אבל היה שלב שבו הייתי בטוח שהולכים לפטר אותי".
***
יורם חרוש, שאימן את מכבי בראשית עונת 98/99, חווה גם הוא את הלחץ על בשרו. אולי מבנה ההנהלה הנוכחי, הוא תוהה, לא מאפשר בניית מערכת מקצועית יציבה. זהו הדיסוננס המפורסם של מכבי: כלפי חוץ זו אולי הקבוצה היציבה ביבשת, אבל כלפי פנים היא חווה זעזועים ומשברים בלתי-נגמרים, שמביאים, בין היתר, לתחלופת מאמנים גבוהה.
"ובתקופה שלי זה עוד היה פחות דרמטי ביחס לשנים האחרונות", מחדד חרוש. "אחרי שעזבתי המבנה הניהולי של מכבי השתנה. פעם זה היה בעיקר שמעון, היום יש שם שלושה בעלים. וזה אומר, לפעמים, שלוש דעות שונות. חלק מחברי ההנהלה רואים עצמם מקורבים למאמן ולצוות וחלק לא. זה יוצא מבנה פוליטי מורכב, ויכול להיות שזה גם חלק מהסיפור הנוכחי של בלאט. אני יודע שיודעי-דבר כבר מספרים שזו העונה האחרונה שלו".
אבל גם אם העונה תסתיים בכישלון - חרוש מייעץ לראשי מכבי שלא למהר להתיז את ראשו של המאמן. "לדעתי דיוויד הוא המאמן האופטימאלי בשביל מכבי, ואני אומר את זה דווקא עכשיו, כשהמניות שלו בירידה. תראה את ההתנהלות, הדרך-ארץ, ההכנה שלו למשחקים - גם אחרי ההפסד הכי מרגיז באירופה, הקבוצה תגיע מוכנה באופן מושלם למשחק הליגה ביום ראשון - ובכלל, כל הפאסון הזה של בלאט, הופכים אותו לאיש מקצוע לא-ישראלי במובן הטוב של המילה. אני לא רוצה להשיא עצות, אבל אני חושב שמכבי לא תמצא חבילה טובה יותר מדיוויד. טוב יעשו אם יודיעו כבר עכשיו, כשמתחילות השמועות, שהם נותנים בו אמון ורוצים לראות אותו ממשיך איתם לפחות עד סיום החוזה שלו בעוד שנתיים. מועדון זה מכלול של דברים, לא רק גביע או תואר. מאמן כמו בלאט נותן שפיות ואיזון. הם יעשו טעות אם יוותרו עליו".
***
ואולי חוסר-היציבות בעמדת המאמן נגזר משילוב של כמה גורמים: הפילוסופיה הכלכלית השקולה (חסכנית?) מקשה על יצירת המשכיות מקצועית ומאלצת בנייה מחודשת כמעט מידי קיץ; בשילוב של הלחץ הפנימי, האינהרנטי, של מכבי, ובתוספת הלחץ החיצוני שמפעילים הקהל והתקשורת לכדורסל מזהיר ולניצחונות משכנעים, נוצר רף ציפיות בלתי-אפשרי, בלתי-ריאלי, ממנו נגזרת סביבת עבודה הישרדותית, בה פרק זמן של שנתיים או שלוש שקול לחיים שלמים במקום אחר.
"המותג 'מכבי' יוצר בכל שנה ציפיות, אבל אם תסתכל על ההשקעה הכספית של מכבי ביחס לקבוצות אחרות באירופה, אז הציפיות מוגזמות", אומר גורם לשעבר בצוות המקצועי של המועדון. "במצב הכלכלי הנוכחי מכבי לא אמורה לעשות פיינל פור בכל עונה כמו שכולם חושבים. במקומות אחרים נותנים לעבוד: ברצלונה הפסידה שמונה פעמים העונה בליגה, סיינה לא במקום הראשון באיטליה, ורק מכבי מפסידה משחק אחד בליגה או מתקשקשת עם חיפה ומתחיל העליהום. אנשים עדיין חיים בימי פארקר העליזים, וזה כבר לא המצב.
"נגמרו הזמנים של 90 אחוז הצלחה בכל מפעל", ממשיך הגורם המקצועי לשעבר ואומר. "לפעמים מה שקורה הוא בכלל לא כישלון גם באופן אובייקטיבי, אבל כאן הופכים את זה לשוק טוטאלי. גם אם יש שנה פחות טובה, צריכים סבלנות ואורך רוח, ולאף אחד אין את זה - לא לקהל, לא לתקשורת ולא למנהלים של מכבי. מבחינת האופי של המנהלים, הם לא בנויים לתת למישהו את המפתחות ולהגיד לו 'קח, תקבל אתה את ההחלטות'. אני רואה את הבנייה של מחלקת הסקאוטינג והמחשבה לטווח רחוק וזה מבורך, צעד מאוד חשוב של ההנהלה, אבל אני לא בטוח אם ביחס למעמד המאמן החשיבה הבסיסית השתנתה. אוהבים להזכיר את מכבי וה-NBA, אבל אל תשכח ששם לכל קבוצה יש ג'נרל מנג'ר אחד שקובע, ולמכבי יש כמה ראשים. זה מאוד מסרבל את העסק".
גורם מקצועי בכיר אחד שעבד במכבי בשנים האחרונות מעלה תיאוריה אחרת. "בכל מועדון, את היציבות המקצועית יוצרים השחקנים המקומיים", אומר הגורם. "לאובראדוביץ' היה בפאו את דיאמנטידיס וצרצאריס ואחרים. לפסקוואל בברצלונה יש את נבארו ועוד חבורה מקומית מוכשרת. מה יש כאן? פעם היו במכבי ישראלים כמו הנפלד או ג'מצ'י או בורשטיין, שיכלו לשחק ברמות הכי גבוהות. היום, כמה שחקנים ישראלים יכולים לשחק ביורוליג? ליאור אליהו, אולי. כל היתר הם לא שחקנים לרמה הזו. זה מחייב את מכבי לבנות על זרים. ועם הזרים זה עניין של מזל. לפעמים בא בינגו כמו פארגו או פרקינס, ולפעמים יש נפילות. הנה, בעונה אחת קורה ששחקן כמו קיינר-מדלי לא מסתדר, שרמדיני לא בעניינים, תומאס הוא נפילה - והכל קורס. ואז, עם חוסר הסבלנות הישראלי והדרישה למצוינות במכבי, המאמן סופג את האש. עונה אחת לא טובה, והוא הולך הביתה".
***
ואולי בכלל אין בכך פסול: תחלופת עובדים היא חלק מהעולם המודרני. בספורט, כמו בכל מקום אחר.
"גם ראש ממשלה מכהן בין שלוש לארבע שנים", אומר מוישל'ה ויינקרנץ, יו"ר הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל ובעבר עוזר מאמן במכבי. "צריך להבחין בין הכדורסל המקצועני לבין מקומות כמו קולג'ים, ששם מאמנים הם למעשה מורים, מחנכים, ויכולים לאמן גם ארבעים שנה באותה קבוצה.
"קבוצת כדורסל היא עסק לכל דבר ועניין", מוסיף ויינקרנץ. "יש תקציבים, צריכה להיות שליטה של ההנהלה. ולכן הכל צריך להיעשות בשיתוף פעולה. מאמן לא חי בוואקום. לא צריך להתבייש בזה שהנהלה רוצה לדעת מה קורה ולשלוט בנעשה. זו זכותה. היא משקיעה את הכסף. מנהל לא יכול לקבוע למאמן מי יעלה בחמישייה או מי יהיה חילוף ראשון, אבל בעיניי זו חובתה של כל הנהלה להיות מעורבת".
אבל כמו כל דבר בחיים, גם מעורבות ושליטה הם עניין של מינון.
הפסד לבשיקטאש הערב, ועונת היורוליג אבודה באופן סופי; באופן בלתי-נמנע, אז גם יחלו קרבות השליטה על עמדת המאמן לקראת עונת המשחקים הבאה.
ohad@walla.net.il