מאיפה באתם לנו?
הטרייד בקיץ האחרון עבור אנדרה איגודלה, הפך את דנבר לקבוצה עם הרבה הייפ וציפיות סביבה, אבל רק בשנת 2013 הן החלו להתממש - ועדיין לא במלוא הפוטנציאל, כפי שתראו בהמשך. לאחר חודשיים של דשדוש סביב מאזן של 50% מפתיחת העונה, בינואר הנאגטס העבירו הילוך תרתי משמע ושטפו את הליגה בקצב המסחרר שלהם, בדרך למאזן 3:12 והובלת הליגה בנקודות, אסיסטים, הליכות לעונשין, וחטיפות למשחק; זאת בנוסף להתמקמות בטופ 5 לכמות ריבאונד כללית למשחק. הם פתחו את החודש בהבסת הקליפרס ושבירת רצף ה-17 ניצחונות שלהם, המשיכו בניצחונות צמודים מול אוקלהומה, פורטלנד, ואינדיאנה, ונכון לעכשיו יושבים במקום השישי במערב, 2 משחקים מהגריזליס ויתרון ביתיות פוטנציאלי בפלייאוף.
את הריצה של דנבר הובילו שני כוכביה הראשיים בהתקפה, שכמוה גם הם דשדשו ואכזבו לא מעט עד החודש. טיי לוסון נכנס סופסוף לכושר קליעה, עם שיאים עונתיים של 17.9 נקודות למשחק, 47.9% מהשדה, ו-1.4 שלשות ב- 47.6%. כך גם דנילו גלינארי, עם 19.3 נקודות (46.9%), 2.5 שלשות (43.2%), ו-5.8 גיחות לעונשין (78.2%). לגבי איגודלה שעדיין רחוק מאיפוס הידית, הוא חיפה על כך בשמירה האישית הידועה לשמצה שלו: קובי בריאנט (11 מ-26), קווין דוראנט (7 מ-20), וקליי תומפסון (6 מ-16 ואפס זריקות עונשין), נמנים על רשימת קורבנותיו של איגי החודש. המומנטום החיובי בדנבר, לצד לוח משחקים נוח יותר מזה שחוו בפתיחת העונה, טומן בחובו אפשרות למימוש הפוטנציאל המבטיח של מהלכי הקיץ. זאת במיוחד אם שני המחליפים הבולטים, וילסון צ'נדלר וג'בייל מגי, יתאוששו מפציעותיהם ויתחילו להצדיק את החוזים הגדולים שלהם. הנאגטס זקוקים לשני האתלטים המוכשרים על הספסל הדליל ולא בחליפות, כך שלצד אנדרה מילר וקורי ברואר, תהיה לג'ורג' קארל רוטציית תשעה שחקנים מגוונת ואיכותית, שתאפשר לדנבר להסתער על החצי השני של העונה במטרה לזכות ביתרון ביתיות לפלייאוף ולהצדיק במהלכו את תווית הסוס השחור, סופסוף.
מכם ציפינו ליותר
אחרי שפתחו את העונה בפול גז, והורידו הילוך בדצמבר, הניקס עברו החודש לניוטרל על סף הרוורס, עם מאזן 6:7. בזמן שכרמלו אנתוני לוהט מתמיד מחוץ לקשת השלוש, עם שיא קריירה טרי מתחילת השבוע של 9 שלשות במשחק, חבריו לקבוצה יותר מתים מאשר חיים משם. אחוזי השלוש של ג'ייסון קיד צנחו ל-32.7% בינואר, ושל ג'יי אר סמית ל-25.4% מחפירים כנגד 5.5 ניסיונות (כמעט פי שניים ממה שזרק בנובמבר). הסוף לחגיגת השלשות תרם לכך שניו יורק הידרדרה לקצה השליש השני מקרב קבוצות הליגה בממוצע נקודות למשחק, עם דיפרנציאל שלילי למרות שההגנה עדיין מתפקדת, בערך: מקבוצה שלפני חודשיים דורגה שנייה בחטיפות למשחק, הניקס נפלו למקום בינוני באמצע, הרבה בגלל פציעתו של ריימונד פלטון ודחיקתו של רוני ברואר לקצה הרוטציה. גם מרכוס קמבי ממשיך להיפצע ולא לספק תרומה כלשהי העונה, תרומה שהיתה נחוצה מתמיד החודש לאור פציעתו של ראשיד וואלאס באמצע דצמבר - מאז הקבוצה במאזן 10:11.
בגזרת החדשות הטובות, שיד עשוי לחזור בקרוב, פלטון חזר ממש לאחרונה, ולפניו גם הסופמור המבטיח אימאן שאמפרט שכבר מציג שיפור מבורך בקליעה משלוש (1.2 למשחק, 41.2%). למרות חסרונו של הרכז הפותח, קיד ופריג'יוני שמרו על משחק מבוקר וכך הניקס המשיכו להוביל בדיפרנציאל איבודים גם החודש; והודות לנוכחותו המתמדת של טייסון צ'נדלר בצבע, עליה קיבל הכרה מצד מאמני הליגה עם זימון ראשון בקריירה למשחק האולסטאר, ניו יורק עדיין מובילה את הליגה גם בצמצום ריבאונד התקפה של יריבותיה. אפילו אמארה סטודמאייר שחזר מפציעה, נראה יעיל בצד ההתקפי עם 12.7 נקודות, 55.3% מהשדה, ו-5 גיחות לעונשין (78.5%), ב-22.3 דקות בלבד לאור מגבלותיו הרפואיות. הניקס אוחזים כרגע במקום השני במזרח, במרחק של משחק וחצי ממיאמי האדישה שמדורגת ראשונה, אך במרחק דומה גם משיקגו, ברוקלין, ואינדיאנה - שלוש קבוצות עם שאיפות שבניגוד לניו יורק, העלו הילוך ככל שהתקדמה מחצית העונה. עכשיו הזמן לאיתות כוונות מצד הגארדן.
תתחיל לעבוד
בדרך כלל בפינה הזאת מתארחים שחקנים שתצוגות הנפל שלהם נובעות לא רק מנפילה רגעית בכושר משחק, אלא גם מחוסר מאמץ - ומכאן שמה. אבל במקרה של ג'ראלד וואלאס, המאמץ לא חסר. הוא עדיין עושה את שלו בהגנה ובהקרבת גופו למען כל מאבק על הכדור. למרות זאת ולמרות הפציעה הקשה שספג החודש, אי אפשר להתעלם מיכולתו המאכזבת של קראש העונה, שהגיעה לשיאה בינואר עם 6.4 נקודות למשחק, 42.6% מהשדה, ו-2.9 ריבאונדים. זה בולט במיוחד לאור חוזה ה-40 מיליון לארבע שנים שקיבל בקיץ האחרון, בזמן שטריו המקסימים (דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, וברוק לופז, שחתומים כולם על חוזים מקסימליים), תפקדו נהדר החודש והובילו את ברוקלין למאזן 4:11 . וואלאס בן השלושים חייב להמציא את עצמו מחדש כדי שיתחיל לתרום בהתקפה, כי מספיק שיש בחמישיית הנטס רג'י אוונס אחד בתור נון-פקטור בהתקפה.
תנו לו בכפיים
שוב הספרס בראש המערב, עם תשעה ניצחונות רצופים, ולאור השנתיים הקודמות ניתן לשאול בצדק מה נשתנה בעונה הזאת? אז חוץ מזה שטים דאנקן נראה על הפרקט צעיר בחמש שנים, הפעם יש לצדו ביגמן צעיר אך מנוסה, שהתבשל במשך שתי עונות בעיקר על הספסל, עד שלפני חודש וחצי קיבל את הצ'אנס בחמישייה ופרץ איתו בגדול. טיאגו ספליטר מעמיד החודש ממוצעים של 12.6 נקודות, 60.8% מהשדה, 7.6 ריבאונדים, 3.6 גיחות לעונשין (79.6%), 0.8 חסימות, חטיפות, ואיבודים למשחק. היעילות הגבוהה שלו באה לידי ביטוי גם בפיק נ' רול, עם 1.38 נקודות פר מהלך שכזה, אותן הוא קולע ב- 73% (מדורג שני בליגה). הברזילאי נותן לספרס תוספת גודל משמעותית, אלמנט שחסר להם עם גבוהים כמו מקדייס, בונר, בלייר, ודיאו לצד דאנקן. השמירה שלו בפוסט (מדורג 25 בליגה) היא זו שבמידה רבה מאפשרת לדאנקן להתנייד יותר ברחבי הצבע, לבוא דרך הוויק סייד, ולחסום זריקות. ניתן היה להיווכח בחשיבותו של ספליטר החודש עם המאצ'-אפ הכפול מול גבוהי הגריזליס, שבפלייאוף 2011 חגגו מול הספרס בצבע. סן אנטוניו הפסידה את המפגש הראשון בנקודות וניצחה את השני בגדול, אבל בשניהם יחדיו הצמד רנדולף-גאסול שאב 6 ריבאונדים התקפיים בלבד (ממוצע של 6.8 למשחק). נראה שהודות לספליטר, הפעם תהיה לספרס תשובה לצמד הנ"ל, או לגריפין והקליפרס; וגם אופציה לנקודות בצבע מול אוקלהומה סיטי ושחזור תחרות הקליעה מגמר המערב 2012.
פינת הקומישינר
סופ"ש האולסטאר מגיע בעוד כשבועיים, ועד לתחילת השואו זה הזמן לעסוק שוב בהליך הבלתי אחיד של בחירת השחקנים למשחק המרכזי. זה מתחיל בהצבעת פופולריות, שהכניסה הפעם ארבעה שחקנים משתי קבוצות במאזנים הנמוכים מ- 50% (הלייקרס ובוסטון), מתוכם אחד על משבצת "שחקן חמישיית אולסטאר שבחלק מהעונה היה פצוע ובשאר הזמן פשוט גרוע" על שם טרייסי מגריידי (דווייט הווארד כמובן). אח"כ מגיע תורם של המאמנים, שבוחרים במשותף את המחליפים באופן לא עקבי במיוחד: השנה לואל דנג, ג'ואקים נואה, וטייסון צ'נדלר זכו להכרה בתרומתם ההגנתית להצלחה הקבוצתית. מנגד, ג'רו הולידיי תוגמל בעבור עונת פריצה מרשימה, למרות שקבוצתו מאכזבת במאזן שלילי; כנ"ל לגבי קיירי אירווינג.
מי שנפלו בין הכיסאות מכל הסיפור הם כוכבי ברוקלין, שהיתה ראויה לנציג אחד על חשבון השניים משיקגו, או אחד הרכזים המפסידנים. היעדרותו של רייג'ון רונדו אפשרה לדייויד סטרן, החוליה האחרונה בשרשרת קבלת ההחלטות במידה ומתרחשות פציעות, לתקן את המצב עם הצנחתו של ברוק לופז כסנטר שלישי על ספסל נבחרת המזרח (להזכירכם, השנה בוטלה עמדת הסנטר בטפסי ההצבעה). בינתיים לא נראה שסטפן קרי יזכה ליהנות מתיקון עוול דומה בנבחרת המערב, בעיקר מכיוון שהוא בעצמו הספיק להיפצע לאחרונה. כאן קשה יותר להעביר ביקורת על הבחירות, אולי למעט למרכוס אולדריג' שקצת מיותר בין גריפין, לי, ורנדולף בסגל, ונוכחותו של קרי במקומו לא רק מוצדקת יותר, אלא גם היתה מאפשרת סמול בול מהנה שמלווה בכוח אש מרשים מחוץ לקשת.
כל הדיון הזה לא חשוב במיוחד עבור מי שלא מתעניין במשחק, רק שתווית "האולסטאר" עדיין מחזיקה במשמעות בלתי מבוטלת כשבאים לדבר על שווי של שחקן נתון, לדוגמה ג'וש סמית "שמעולם לא היה אולסטאר" (העונה בצדק). בהינתן העובדה שקיימים חוזים עם תמריצים בדמות מענקי בונוס עבור השתתפות באולסטאר, מעניין שמנגנון הבחירה המורכב טרם עלה לדיון של ממש בקרב השחקנים עצמם (או בקרב הסוכנים שלהם), למשל במהלך המו"מ על הסכם קיבוצי חדש. מעבר לעניין הכספי, גם הרצון להיבחר מטעמים של כבוד והנאה מביאים שחקנים להרצת קמפיינים דרך הרשתות החברתיות בשנים האחרונות, כך שלא ניתן לפטור זאת כעניין שולי, במיוחד לאור מחויבות איגוד השחקנים להשתתפות באירועי סופ"ש האולסטאר. עד שהוא יגיע, נחזיק אצבעות לגרג פופוביץ' שיצליח להישאר עם הספרס בראשות המערב עד לראשון הקרוב, וכך ייבחר לאמן שוב את נבחרת המערב. נראה את סטרן קונס אותו הפעם על הענקת מנוחה יתרה לפארקר ודאנקן...
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט
