ערן זהבי יכול לנשום לרווחה. נכון, גם הוא, אחרי שיצא מישראל בשיאו, לא ציפה לחזור לליגת העל אחרי עונה וחצי בלבד באיטליה, אבל דבר אחד אפשר לומר בוודאות: טוב לזהבי לא להיות בפאלרמו, הקבוצה הכי מוטרפת ולא יציבה בכדורגל האיטלקי. במובן מסוים, במצבו הנוכחי, אחרי שעבר מספר פציעות וכמעט לא שיחק בשנה האחרונה, הדרך חזרה לנבחרת ואפילו לאירופה קצרה יותר דרך קבוצת צמרת ליגת העל.
הקשר החליט כבר לפני תקופה ארוכה שהכרטיס שלו לא יישאר בפאלרמו, ויהי מה. זו הייתה החלטה מושכלת ומדויקת. שימו לב לנתון המדהים הבא: בסגל הנוכחי של הקבוצה יש שני שחקנים בכירים בלבד שהגיעו למועדון לפני ערן זהבי - הקפטן פבירציו מיקולי ואבל הרננדס האורוגוואי. למעשה, פאלרמו היא תחנת רכבת ולא קבוצת כדורגל. בקיץ היא רכשה/צירפה 17 שחקנים, ושחררה מספר דומה בעסקאות מכירה או השאלה. עד כה בינואר הוחתמו שלושה שחקנים ושוחררו שישה.
האצבע של מאוריציו זמפאריני קלה על ההדק לא רק בנושא מאמנים, אלא גם בכל הקשור לשחקנים. התופעה בולטת מיוחד בשנתיים האחרונות, כשהקבוצה שלו מוצאת עצמה נאבקת נגד הירידה. זמפאריני חובב גדול של השאלות ועסקאות בעלות משותפת (המקובלות מאוד בכדורגל האיטלקי) ולכן הסגל שלו מתחלף ללא הפסקה. קחו לדוגמה את איגור בודאן. כרטיסו של החלוץ הקרואטי בן ה-32 שייך לפאלרמו לסירוגין מאז 2002, אלא שהוא שיחק בקבוצה שלוש עונות מלאות בלבד. בנוסף, עבר שבע קבוצות בהשאלה ושתי עסקאות בעלות משותפת.
עבור זהבי, משמעות הכניסה ללופ כזה היא מכת מוות לקריירה. הוא הבין שהוא לא יכול להרשות לעצמו לא לשחק ולתת לזמפאיריני להזיז אותו ממקום למקום כמו בלוח שחמט. גם עסקת בעלות משותפת, שמשעבדת את השחקן בין שני מועדונים, היא גזירה בלתי נסבלת. זהבי רצה לברוח ולשחרר את הכרטיס ועשה בשכל. גם החזרה לישראל נכונה. כמה משחקים טובים בהרכב יחזירו אותו לסגל של אלי גוטמן. כמה חודשים טובים והופעות במפעל אירופי יכולים לסדר לו תוך שנה חוזה טוב מעבר לים. בחישוב פשוט, הדרך הזו עדיפה מלהתחיל להתגלגל בין קבוצות ביבשת ולהילחם על כל דקת משחק.
זהבי אולי לא האמין שיחזור לליגת העל כל כך מהר, אבל הוא בטח לא נכשל בפאלרמו. העונה הראשונה שלו הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות. היו לו 10 הופעות ב-13 המחזורים הראשונים, כשהמאמן דביס מאנג'ה מסיט אותו שוב ושוב מעמדת הקשר ההתקפי לאגף, ואף לתפקיד החלוץ השני. אחרי זה באה פציעה שהשביתה אותו לחודשיים, אחר כך חילופי מאמנים, ומעמדו נפגע. פציעה קשה נוספת הוא עבר גם בפגרה ולא יכול היה לפתוח את העונה, כך שבסך הכל היו לו שלוש הופעות ליגה כמחליף עד ההחלטה לעזוב. בשורה התחתונה: 23 הופעות ליגה, שני שערים ושלושה בישולים. מאזן בהחלט סביר.
הבעיה היא שזהבי מגיע למכבי תל אביב על תקן מושיע. הוא כמובן לא זקוק לזמן התאקלמות, אבל דוגמאות העבר כבר הוכיחו ששגריר שחוזר לא בהכרח מראה מיד את היכולת המוכרת שהובילה אותו מלכתחילה לאירופה. אוסקר גרסיה וג'רודי קרויף ודאי מכירים את העובדות: זהבי לא פתח בהרכב במשחק ליגה מאז חודש מאי ולא השלים 90 דקות במשחק ליגה מאז אוקטובר 2011. כלומר, על כושר משחק הוא בהחלט צריך לעבוד.
בכלל, השאלה האם מכבי תל אביב צריכה את זהבי היא מורכבת. לצהובים יש סגל עמוק מאוד, וההחתמה של זהבי תערער מחדש את הרוטציה. בעוד גל אלברמן ומהראן ראדי נראים כבטוחים בהרכב, זהבי אמור לחזור לתפקיד שהקפיץ אותו תחת אלי גוטמן - קשר 50-50 שמשחק אמצע-שמאל. כלומר, לצד ראדי ולפני אלברמן. המשמעות היא שדקות המשחק של משה לוגסי אמורות לרדת משמעותית, ואילו חסן אבו זייד וגונסאלו גרסיה נדחקים לסוף הרוטציה. גם ההשפעה על ראדי תהווה סימן שאלה. הקשר שהגיע מסכנין רשם את משחקיו הטובים בקבוצה כשהוא שיחק כקשר ההתקפי היחיד. זהבי עשוי לפגוע לו בדומיננטיות.
מצד שני, קשה שלא להסכים שמכבי תל אביב צריכה עוד מוביל כדור ובעיקר ווינר, שחקן קר רוח שיודע להכניס כדור לחלוצים וגם לכבוש בעצמו מחוץ לרחבה או בהצטרפות פנימה מהגל השני. היא בעיקר זקוקה לעוד שחקן אופי שיידע לקחת על עצמו משחקים בהם הקבוצה מתקשה. הבעיה באה לידי ביטוי בצורה מופגנת במשחקי החוץ. הנה כמה מספרים: מכבי תל אביב מדורגת רביעית בליגה במשחקי החוץ עם 14 נקודות (ארבעה הפסדים ו-46 אחוזי הצלחה בלבד) והפרש שערים 11:12. זאת לעומת 89 אחוזי הצלחה בבית (מקום ראשון בליגה) והפרש שערים 7:28. השוואה ליריבות הצמרת מגלה נתון לא מפתיע: מכבי חיפה ובית"ר ירושלים השיגו יותר נקודות חוץ, הפועל תל אביב השיגה נקודה אחת פחות, אבל במשחק אחד פחות.
העונה הנוכחית היא המרתקת, הצמודה והמסקרנת ביותר בליגת העל מאז 2002/3. באותה עונה שתי התל אביביות ומכבי חיפה נאבקו על האליפות עד המחזור האחרון. באותה עונה הצהובים זכו באליפות האחרונה שלהם עם פחות מ-70 אחוזי הצלחה. גם העונה מכבי תל אביב עומדת עד כה על 66 אחוזי הצלחה בסך הכל. ההבדל היחיד בין העונות הוא קיומו של הפלייאוף העליון. כל אחת מקבוצות הצמרת, כולל בית"ר ירושלים שעוד עשויה למצוא עצמה במאבק, תיפגשנה עוד פעמיים מעבר לעונה הסדירה. תוסיפו לזה משחקי חוץ קשים בקרית שמונה וקיבלתם טירוף מוחלט.
מה יכריע את האליפות העונה? עצבים, עצבים ועוד קצת עצבים. כל הגדולות עוד יאבדו נקודות ואחוזי ההצלחה לא אמורים לעלות בצורה משמעותית. מי שתעמוד על הרגליים בצורה יציבה יותר במפגשים הפנימיים היא זו שתחגוג בסיום. אז כשמדברים על חוסן מנטאלי ושחקני הכרעה, אפשר להבין למה קרויף לחוץ על זהבי, מי שנחשב לווינר הכי גדול בכדורגל הישראלי.
ובכל זאת, אי אפשר בלי מילה על קרויף לסיום. זהבי הוא שחקן הרכש ה-11 שמגיע העונה לקרית שלום והיד של ההולנדי עוד נטויה אם לשפוט לפי הדיווחים שהבלם איגנסיו פידלף נמצא בדרך לישראל, כאשר גם אלעד גבאי אמור להצטרף. מה היה לנו בינתיים? רוברט ארנשו שיחק תקופה קצרה ועזב, סטיב גורי לא רצה להמשיך, קרלוס גרסיה מפלרטט במחשבות לחזור לספרד, גונסאלו הפך לא רלוונטי ואבו זייד לא משחק. האם מגע הקסם שעבד בא.א.ק לרנקה מצליח פחות בישראל?
קטנות
הזיית היום: עסקת השאלתו של קאקה למילאן נפלה בגלל בעיות מס. דברים כאלה יכולים לקרות רק במילאן. ובמכבי תל אביב בכדורסל.
גניבת היום: יובנטוס הודיעה כי פרננדו יורטה יצטרף אליה בקיץ ללא תמורה. עסקה נפלאה, אבל לשלם עכשיו ארבעה מיליון יורו ולצרף אותו בינואר יכול להתברר כיותר משתלם.
לא חבל על הכסף? ניוקאסל, אחת הקבוצות הכי פעילות בינואר, יורה לכל הכיוונים במטרה למצוא חלוץ שיחליף את דמבה בה. השם החם התורן שעל הפרק: דארן בנט. צריך להוסיף?
מלפפון רקוב: ההודעה של ויקטור ואלדס לפיה לא יאריך את חוזהו בברצלונה מעבר לקיץ 2014 דנה אותנו לשמועות בלתי פוסקות לגבי המעבר. זה כבר מתחיל להימאס.
הנפילה הגדולה: עמרי קנדה שוחרר מאסטרה פלוישטי אחרי שלושה חודשים וחצי וארבע דקות ליגה בלבד. קבוצות ליגת העל נכנסות לכוננות שיא.
הצעת ייעול: קרויף מצא פתרון לצעירי מכבי תל אביב - לשלוח אותם להשאלה בבני יהודה. אחרי שרוסלן ברסקי היה חלק מעסקת אבו זייד, כעת גם רפי דהן מצטרף לזהובים. אולי עדיף למשה דמאיו לשנות את שם הקבוצה למכבי תל אביב ב'?