זה יכול היה להיות סופרבול מהאגדות, או יותר נכון, סופרבול של אגדות. אם רק היינו מקבלים את טוני גונזאלס מול ריי לואיס בסופרבול 47, במשחק האחרון בקריירה של שני הענקים הללו. אלא ש-78 יארד בשש תפיסות וטאצ'דאון בודד של הטייט אנד הטוב ביותר אי פעם, לא הספיקו כדי להביא את גונזו ואטלנטה אל המקום היחיד בו הוא לא ביקר ב-16 העונות שלו ב-NFL, הריקוד הגדול.
"זו כנראה הייתה הפעם האחרונה בה אני לובש מדי משחק", אמר גונזאלס הנרגש לאחר ההפסד 28:24 לסן פרנסיסקו בגמר ה-NFC, "אם לומר את האמת, לא רציתי להוריד את החולצה. כל הדברים הטובים מגיעים לסיום וכמו שאמרתי כל העונה, זו כנראה העונה האחרונה שלי. איזו נסיעה מדהימה זו הייתה".
ואכן, "מדהימה" היא הגדרה טובה לתקופה של טוני גונזאלס ב-NFL . הטייט אנד החל את הקריירה בקנזס סיטי, אחרי שהקבוצה ביצעה טרייד בדראפט 1997 כדי להביא את השחקן מאוניברסיטת קליפורניה (גונזו הוא השחקן היחיד מאותו דראפט שעדיין היה פעיל העונה). במכללה הוא שיחק גם כדורסל ואפילו עזר לדובים הזהובים להופיע בסוויט 16, אך כאשר הבין שמקומו על הפרקט יהיה השביעי או השמיני ברוטציה, הוא החליט להקדיש את מלוא תשומת הלב לפוטבול, שם הפוטנציאל שלו להיות טייט אנד פותח ב-NFL היה הרבה יותר גדול. הבחירה, מיותר לציין, התגלתה כנכונה והוא מסיים את קריירת ה-NFL שלו במקום הראשון עבור הטייט אנדים בכמות התפיסות (שני בתולדות הליגה כולה), היארדים בתפיסה (שביעי בליגה) והטאצ'דאונים בתפיסה (שישי בליגה).
ב-12 עונות בקנזס סיטי, גונזאלס סיים שבע פעמים כתופס המוביל של הקבוצה, אולם אחרי שלושה ניסיונות כושלים בפלייאוף הצדדים נפרדו כידידים והוא עבר בטרייד לאטלנטה. הצ'יפס ניסו לבנות את הסגל מחדש, בעוד גונזו רצה להופיע בסופרבול ואטלנטה נראתה כאופציה מושלמת לעשות זאת. תחת כיפת הג'ורג'יה דום, המשיך להראות גונזאלס את כישורי התפיסה ואת המנהיגות, שאפיינו אותו גם בקנזס סיטי והחיבור עם מאט ריאן עבד כבר בשנתו השנייה של הקוורטרבק הצעיר. עם הפאלקונס, הצליח גונזאלס להופיע פעמיים נוספות בפלייאוף, אך את חלום הסופרבול הוא מעולם לא הגשים ורק העונה הצליח להוריד את הקוף מהגב ולרשום ניצחון פלייאוף ראשון בקריירה וכנראה שגם אחרון.
במשחק הזה, בו ניצחה אטלנטה את סיאטל 28:30 בחצי גמר ה-NFC, מסירה של ריאן לגונזו עם 19 שניות על השעון סידרה למאט בריאנט את בעיטת הניצחון. גונזאלס ירד מהמגרש עם דמעות בעיניו ואמר: "חשבתי על זה הרבה וב-16 שנות קריירה, לא לנצח משחק פלייאוף...", הוא התקשה להשלים את המשפט ותוך כדי בכי מילמל, "מעולם לא חשבתי שאבכה בגלל ניצחון. אני כל כך גאה בבחורים שלנו". אגב, בשני משחקי הפלייאוף העונה רשם גונזאלס טאצ'דאון, לא רע לטייט אנד בן 36.
אחת הסיבות להצלחה ולעיקביות שלו לאורך השנים היא הדיאטה המיוחדת, שהפכה לסימן ההכרה שלו בחדר ההלבשה. הכל החל לפני מספר שנים, בבדיקות דם שגרתיות בבית החולים באטלנטה, שגילו אצלו את מחלת הלוקמיה, סרטן הדם. חצי שעה של חרדה עברה על השחקן והוא לא ידע איך לספר למשפחתו את החדשות הנוראיות. לכן, נכנס לרכב ופשוט נסע בסיבובים. טלפון מבית החולים בישר לו כי חל בלבול בין תוצאות הבדיקה שלו לאלה של חולה אחר ושאצלו הכל בסדר.
בהמשך אותו יום מוזר, הוא היה בטיסה ללוס אנג'לס. ל'ספורטס אילוסטרייטד' הוא סיפר שבמהלך הטיסה, הוא הסתכל החוצה דרך החלון וחשב על הדברים החשובים בחייו. לצידו ישב במקרה נוסע טבעוני, שנתן לגונזו ספר בשם "המחקר הסיני", שמקשר בין אכילת בשר למחלות כרוניות כמו סרטן. אחרי אותה טיסה ויום עמוס רגשית, גונזאלס נדבק בחיידק הטבעונות.
הוא החליף את התפריט שלו לתרד, בננות, אוכמניות, גזרים, מיץ תפוחים ומים כל יום: "חלק מהאוכל שמסעדות האוכל המהיר מגישות לנו הוא רעל. ככל שקראתי על זה יותר, רציתי לשתף את העולם בבעיה שלנו, אז כתבתי ספר". בשיתוף פעולה עם התזונאי של קנזס סיטי, הוציא גונזאלס את הספר "הדיאטה המקצוענית", שמתאר כיצד ספורטאי מקצועני צריך לאכול ולשמור על אורך חיים בריא.
כשהוא לא כותב ספרים, הוא בעיקר קורא אחרים. גונזאלס ידוע בתור חובב ביוגרפיות של אישים דגולים: "מה שהופך את וורן באפט לטוב בכל דבר זו ההכנה שלו לכל סיטואציה", הוא הסביר, "אני קורא על טייגר וודס ומייקל ג'ורדן ולמה הם היו גדולים. הם התכוננו לכל משחק בקפדנות. כמות ההכנות שאני עושה לכל משחק היא מאוד מעייפת, אבל אני לא יכול לכבות את זה. אני נוהג בבוקר ומריץ את המשחק בראש שלי, מצבע החולצות שאנחנו לובשים, לצבע שהיריב ילבש. אני חושב על הכל".
הדיאטה הנוקשה וההכנות הקפדניות הן אלו שעזרו לו להישאר ברמה הכי גבוהה של המשחק גם בגיל 36 וכמו שהוא נראה בעונה החולפת, הוא בהחלט יכול היה לתת עוד שנתיים טובות, אבל הראש כבר חושב הלאה. "אני לא רוצה שיחשבו עלי כשחקן ממוצע", הבהיר הפרפקציוניסט והסביר שהוא גם רוצה להיות יותר זמן עם משפחתו, שמחלקת את זמנה בין אטלנטה ללוס אנג'לס. בנוסף, אופציית הפרשן בטלוויזיה מאוד קורצת, בעיקר אחרי שהוא כיכב באולפן של פוקס לפני כשבועיים.
בתור אמריקאי-מקסיקני, גונזאלס לקח חלק בניסיונות של הליגה להגדיל את השוק ולהגיע לקהילות ההיספניות, בכך שאימץ את תפקיד המודל לחיקוי. "כשגדלתי, היה לנו רק את אנתוני מונוז להסתכל עליו. אפשר לראות את ההתקדמות של ה-NFL בקהילות ההיספניות והליגה מרוויחה מזה המון. אני שמח לראות יותר ויותר שחקנים נכנסים לליגה מאותן קהילות". אחד מאותם שחקנים מוכשרים עליהם דיבר גונזאלס ומי שנחשב גם לאחד היורשים שלו בעמדת הטייט אנד, הוא כוכב ניו אינגלנד פטריוטס ארון הרננדז.
מלבד הרננדז, בין ממשיכי דרכו של גונזו ניתן למצוא גם את אנטוניו גייטס וג'ימי גראהם, שהיו בסיטואציה זהה לשלו במכללות, שחקני כדורסל מוכשרים, שוויתרו על קצה הספסל והפכו לכוכבי פוטבול ולטייט אנדים מצטיינים בליגה. המורשת של גונזאלס וההשפעה ההיסטורית שלו על עמדת הטייט אנד, הובילה לכך שיותר ויותר שחקנים בעמדה זו משחקים עם תנועות של פאוור פורוורד ואפילו חוגגים טאצ'דאונים כמוהו, עם ההטבעה המפורסמת אל תוך השער.
כאמור, משחקו האחרון של גונזאלס היה כואב ומר, אך גם לאחר ההפסד הוא שמר על האישיות הקלאסית שלו, שכולם מכירים כבר למעלה מעשור וחצי. "אני מאוכזב, אבל לא תמצאו אותי מתלונן", הוא סיכם את ההפסד לניינרס, "זה יהיה חצוף מדי מצדי. אני חייב למשחק הזה כל כך הרבה והוא נתן לי כל כך הרבה. הייתה לי קריירה מדהימה, עוד מהימים בקנזס סיטי. זה היה בלתי ייאמן. אולי זה לא נגמר בסופרבול, אבל אני לא אתלונן". ואם גונזאלס לא מתלונן, מי אנחנו? רק ניפרד ממנו ונגיד תודה על 16 שנות קריירה אדירה וניפגש בהיכל התהילה.
