מלאך המוות: סיפורו של לוצ'יאנו רה צ'קוני

הטרגדיה המיותרת הזו התרחשה לפני 36 שנים, ביום קר במיוחד ב-17 בינואר 1977. סוחר רומאי בשם ג'ורג'ו פראטיצ'ולי היה צריך להביא שני בקבוקי בושם לחנות התכשיטים של ברונו טאבוקיני. הוא עשה סידורים ברחבי רומא עם שני ידידיו, לוצ'אנו רה-צ'קוני ופייטרו גדין, כוכבי לאציו. הכדורגלנים התלוו אליו בדרכו לחנות. עם כניסתם, החליט רה-צ'קוני להשתובב. כשפניו מכוסים בצווארון מעילו, הוא השאיר את ידיו בכיסים, דימה תנועת אקדח וצעק: "זה שוד! תן לי את כל כספך!".

יום קודם לכן הוא עשה אותו דבר בדיוק בביתו של מנהל לאציו מאוריציו מאנציני. הוא לא ידע שטאבוקיני לא מתעניין בכדורגל, ולא מסוגל לזהות שחקנים, במיוחד כאשר פניהם מוסתרים. הוא לא ידע שהחנות עברה שני אירועי שוד אמיתי, וטאבוקיני מוכן היטב לתסריט מסוג זה. האקדח האמיתי כבר המתין מתחת לקופה. תוך שבריר שניה שלף בעל החנות את הנשק וירה כדור הישר בליבו של רה-צ'קוני. "אבל זו היתה בדיחה", מלמל הקשר. אלה היו מילותיו האחרונות.

המוות המזעזע והביזארי בגיל 28 שם קץ לקריירה אדירה של שחקן שכונה בפי אוהדי לאציו "המלאך הבלונדיני" ועלה לגדולה כנגד כל הסיכויים בקבוצה המטורפת ביותר שידע הכדורגל. רה-צ'קוני בדיוק אמור היה לחזור להרכב אחרי פציעה ארוכה, שנגרמה בתחילת העונה מתיקול פראי של בלם בולוניה טאציו רוברסי. חברו הקרוב ביותר, ג'יג'י מרטיני, התייפח: "לוצ'אנו היה כל כך מדוכא כאשר נמנע ממנו לשחק. אחרי שהחלים, שמחת החיים שבה אליו והוא סיפר לכולם על ההתרגשות המחודשת. אבל זה כבר לא יקרה".

זה היה גם אקורד הסיום של לאציו כולה. חודש וחצי קודם לכן הלך לעולמו המאמן שבנה אותה מאפס והצעיד חבורה של פרחחים לזכיה בסקודטו היסטורי ב-1974. טומאסו מאסטרלי היה מאמן יוצא דופן, שדגל במערך התקפי והרפקתני בעידן קטנאצ'ו. הוא ידע לזהות פוטנציאל אצל שחקנים אלמוניים, ורה-צ'קוני היה אחד מבני טיפוחיו. ביחד הם הגיעו לפסגה, וגם עזבו את העולם כמעט ביחד.

סיפורו של המלאך הבלונדיני התחיל בעיירה נרביאנו, פרבר צפוני של מילאנו. מספרים שבמאה ה-19 התארח בה המלך ויטוריו עמנואלה השני, האיש שאיחד את איטליה ומכונה בארץ המגף "אב האומה". הוא כה התרשם מאופיים הנדיב של תושבי הכפר, עד שהעניק לחלקם הגדול את התוספת "רה" לשם המשפחה, אשר פירושה באיטלקית "מלכותי". רה-צ'קוני נולד ב-1948 למשפחה ותיקה בנרביאנו, בנו של פועל בניין פשוט. בגיל הנעורים עבר לוצ'אנו במוסך כדי לעזור בפרנסת משפחתו, והכדורגל היה תחביב שולי למדי. הוא התבלט בכושרו, וחבריו ייעצו לו לנסות את מזלו במבחנים בקבוצת פרו פאטריה – מועדון צנוע מצפון איטליה שהיה ידוע בקשרים לא רעים עם קבוצות מהליגה הבכירה. בגיל 19, יצא רה-צ'קוני למסע ששינה את חייו.

קרלו רגאליה, המאמן הצעיר של פרו פאטריה, התרשם מיידית: "נדהמתי מהעוצמה הפיזית של רה-צ'קוני ומהאגרסיביות שלו. היכולת הטכנית שלו היתה לקויה, אבל החלטתי שאפשר לעבוד על זה, והמלצתי להנהלה להחתימו". בשנתיים בליגה השלישית, המשיך רה-צ'קוני להשקיע גם במוסך. לעתים הוא לא הספיק לסיים את עבודתו בגלל אימונים ומשחקים, והשלים שעות בלילות על חשבון שינה. עם הזמן, הוא הצליח להתברג בהרכב הראשון, ושרף שטחים ללא הפסקה. "יש לו סיבולת נדירה, כאילו נולד עם ארבע ריאות", כתבו המקומונים. האוהדים הדביקו את הכינוי "צ'קונצר", בגלל דמיונו החיצוני לאחד הכוכבים הגדולים בכדורגל העולמי גינטר נצר, גם אם סגנון המשחק שלהם היה שונה לחלוטין.

עם שישה כרטיסים אדומים בעונתו הראשונה, ההגינות לא אפיינה את רה-צ'קוני יתר על המידה, אך מבחינת ההשקעה איש לא יכול היה לבוא אליו בטענות. במשחק ידידות בין נבחרות המצטיינים של הצפון והדרום בליגה השלישית, הוא צד את עינו של מאסטרלי שאימן אז את פוג'ה. בגיל 21 עשה הקשר את דרכו לדרום איטליה, והחל להוכיח את עצמו. בתחילת עונת 1970/71 כבש את שערו הראשון בליגה האיטלקית הבכירה, במשחק מול לאציו. בסיומה ירדו שתי הקבוצות בצוותא לליגה השניה, ומאסטרלי הצטרף לביאנקוצ'לסטי במטרה להחזירם למקומם הטבעי. המשימה הושלמה תוך שנה, ובקיץ 1972 ביקש המאמן לחזק את הקבוצה ברה-צ'קוני. "אני לא מוכן לשלם 300 מיליון לירטות על שחקן אלמוני", התעקש הנשיא אומברטו לנציני. "אם לא תהיה מרוצה, אחזיר לך אישית את כל הכסף עד הגרוש האחרון", השיב לו מאסטרלי.

הנשיא ממש לא הצטער. כבר בעונת החזרה לליגה הבכירה הדהימה לאציו את המדינה כולה, ובמקום לשקוע במעמקי התחתית היא נאבקה על האליפות. רה-צ'קוני, קשר אחורי קשוח ובלתי עביר, היה אחד השחקנים החשובים ביותר במערך, והקבוצה ספגה 16 שערים בלבד. אחד מהם, לרוע מזלה, היה במחזור האחרון בנאפולי, וההפסד 1:0 דחק אותה למקום השלישי בטבלה.

על לאציו של מאסטרלי אפשר לכתוב ספרים ארוכים. לא היתה ולא תהיה קבוצה הזויה כזו אי פעם. הסגל התחלק לשני מחנות ששנאו זה את זה שנאה תהומית. מצד אחד התייצב ג'ורג'ו קינאליה, סקורר נהדר ואדם קשה באופן יוצא דופן. מהעבר השני היה זה ג'יג'י מרטיני, ולמחנהו השתייך רה-צ'קוני. משחקי האימון באמצע השבוע היו אלימים הרבה יותר ממשחקי הליגה האמיתיים, והכדורגלנים נהגו למגן את רגליהם במספר שכבות. על מנת למנוע עימותים פיזיים תכופים מדי, נבנו שני חדרי הלבשה נפרדים עבור כל מחנה. מאסטרלי, באופן מדהים, הצליח לשמור על יחסים תקינים עם כולם. קינאליה היה בן בית שלן לא פעם בביתו של הבוס אחרי שיחות ארוכות על חיים וכדורגל אל תוך הלילה. במקביל, גם רה-צ'קוני ומרטיני היו קרובים מאוד למאמן.

בכל פרמטר היתה זו חבורה יוצאת דופן. שחקנים רבים הסתובבו עם אקדחים ונהנו לירות בפנסים וברמזורים לשם שעשוע. לפי הדיווחים, רה-צ'קוני היה אחד הבודדים שלא נשאו נשק, והוא נחשב דווקא לאינטליגנט שבחבורה. זה לא הפריע לו לפתח תחביבים משונים עבור כדורגלנים, כמו קורס בצניחה חופשית. יום אחד רה-צ'קוני ומרטיני לא הגיעו לאימון, ולפתע נחתו על הדשא מהשמיים, לתדהמתו של מאסטרלי שרק מלמל: "הם לגמרי יצאו מדעתם". עבור מי שמכיר את הלך הרוח של שחקני לאציו, התעלול בחנות התכשיטים נראה טבעי הרבה יותר.

התקשורת התקשתה לעכל את ההצלחה המטאורית של הקבוצה המטורללת והמפולגת. לקראת עונת 73/74 שוב תויגה לאציו כקבוצה שלא אמורה להיות בחלק העליון של הטבלה, אך היא הלכה הפעם עד הסוף ולקחה את הסקודטו. באחד המשחקים החשובים של העונה, שנכנס לספרי הזהב של המועדון, כבש רה-צ'קוני בדקה ה-90 מול מילאן בגיחה לא צפויה לרחבה והעניק לה ניצחון 0:1 יקר. אפילו קינאליה רץ להניף את המלאך הבלונדיני על הכתפיים, אם כי אחרי המשחק הוא כבר דאג להכריז: "חבל שלא הבקעתי את השער הזה בעצמי".

המתח בין המחנות, אגב, רק הלך והתעצם. אחרי ההפסד לאינטר, למשל, דרש קינאליה ממאסטרלי לספסל את רה-צ'קוני שלא סיפק לטעמו את הסחורה. המאמן הגיב בפשטות: "בסדר, אבל אז אתה משחק במקומו כקשר אחורי". החלוץ סתם מיד את הפה. אלימותם של שחקני לאציו באה לידי ביטוי גם בקטטה המונית בסיום משחק גביע אופ"א מול איפסוויץ', בעקבותיה הושעתה הקבוצה על ידי אופ"א ופספסה השתתפות היסטורית בגביע האלופות בעונה שלאחר מכן.

1974 היתה שנה מדהימה עבור לוצ'אנו מכל הבחינות. הוא לא רק זכה באליפות, אלא גם זומן לסגל איטליה למונדיאל, וזו היתה חוויה אדירה, גם אם פאביו קאפלו הועדף על פניו בהרכב, והוא בילה את כל המשחקים על הספסל ולא דרך על הדשא, בעוד סקוואדרה אזורה מודחת בשלב הבתים. שנתיים בלבד לקח לו להפוך מדמות אלמונית בליגה השניה לאלוף איטליה ושחקן בינלאומי. מילאן הפעילה לחץ עצום על לאציו והגישה הצעות מפתות עבור הקשר הנהדר, אבל מאסטרלי, שבעצמו דחה על הסף הצעה לאמן את יובנטוס, סירב בתוקף. הוא רצה לשמור על הסגל ההזוי שלו ולטפח אותו.

אלא שהגורל רצה אחרת. באפריל 1975 אובחן מאסטרלי סרטן, ולאציו התרסקה. את העונה היא עוד הצליחה איכשהו לסיים במקום הרביעי, אבל ב-1975/76 היא כבר היתה על סף ירידה, לפני שהמאמן שב לספסל בכוחותיו האחרונים. במחזור הנעילה, היה רה-צ'קוני השחקן הבולט שהוביל לקאמבק קריטי בקומו, כשלאציו חזרה מפיגור 2:0 לתיקו 2:2 ושרדה בזכות כך בליגה. היה זה משחקו האחרון של מאסטרלי, וגם אחד האחרונים של רה-צ'קוני.

היום מציינים האוהדים 36 שנה בלעדיו. לאורך השנים, הוא היה ונשאר אחד האלילים הגדולים בצד התכלת של עיר הנצח, בנשימה אחת עם קינאליה עצמו, ג'וזפה סיניורי, אלסנדרו נסטה ופאולו די-קאניו, ואולי אף לפניהם. בכל משחק ביתי מתנוסס ב"קורבה נורד", היציע הצפוני של האולטראס, דגל ענק עם תמונתו. המלאך הבלונדיני מלווה את המועדון שזכה באליפות רק פעם אחת מאז מותו. מי יודע, אולי גם העונה כנגד כל הסיכויים זה עוד יקרה.