ביום ראשון הקרוב, החל מהשעה 22:00 - דיווח חי באתר ממשחקי הגמר בשתי החטיבות
פששש. זה היה אחד מסופי השבוע הכי טובים בפלייאוף NFL אי פעם. הרגשתי ביומיים האלה כאילו העברתי ערב משותף עם ג'סיקה בייל וסקרלט ג'והנסן. יש סיכוי טוב שזה קרה, אני לא סגור על זה עדיין.
בסופו של הוויקאנד, המהמר שבי יכול לסמן ניצחון עם שלוש פגיעות מוצלחות ופספוס אחד כואב (גרין ביי שלא היתה בכיוון) ובסך הכול 37 הימורים מוצלחים ו-19 שליליים מאז שהטור 'בליין קבוע' החל להתפרסם פה בוואלה. כמו שלארי דיוויד אומר, אני מרגיש פריטי פריטי פריטי גוד.
לפני שנעבר לבחירות הקלות יחסית לסוף השבוע הזה (על הנייר כמובן ואולי זה יהיה השבוע שאני סוף סוף נופל בו) כמה מסקנות מהוויקאנד החולף:
- קפרניק, ווילסון ופלאקו הולכים לעשות לנו שמח בלב הרבה שנים קדימה.
- עכשיו זה סופי: פייטון מאנינג של הפלייאוף זה לא מאנינג של העונה הרגילה. כמה עצוב שהוא ואדריאן פטרסון, המועמדים הברורים ל-MVP העונה, כבר יושבים בבית ומחכים לעונה הבאה. עם מאזן של תשעה נצחונות ו-11 הפסדים ושמונה פעמים בהם הוא היה ONE AND DONE, מאנינג כבר לא יוכל למחוק את חרפת הפלייאוף שלו. שני סופרבולים, טבעת אחת וזהו. נכון שרבים היו מתחלפים איתו אבל משחקן כל כך גדול כמו מאנינג, הציפיות שלנו גבוהות הרבה יותר.
- ג'ון פוקס ופיט קרול חירבשו במו ידיהם את סיכויי הקבוצות שלהם לעלות שלב בניהול משחק כושל ומרגיז ברגעי ההכרעה. נכון שראסל האסל כמעט הציל את קרול בקאמבק הירואי, אבל שני מהלכי הרדזון ללא הנקודות ברבע הראשון היו פשוט קטסטרופליים ובמשחקי האילו והאולי, כנראה שחרצו את גורל הסיהוקס למיתה. פוקס? ניהול משחק פחדני ותבוסתני, ששיאו בכריעת הברך של מאנינג, שעוררה דיונים אין ספור מכל הראשים המדברים והבלוגרים בארה"ב. באותו רגע היה ברור לי שהרייבנס מנצחים את המשחק. ועוד נקודה לגבי קרול: אולי מספיק כבר עם מהלכי ה-ICING של הבועטים. זה כל כך פתטי ואני חושב שהסטטיסטיקה אומרת ש-99% מהבעיטות נכנסות אחרי פסקי הזמן המיותרים האלה. שמישהו יתקשר לאליאס ספורטס בורו בבקשה בשביל לוודא את זה, תודה.
- מאט ריאן סוף סוף הוכיח בזמן אמת כי הכינוי 'מאטי אייס' מתאים לו. למרות מספר טעויות במהלך המשחק (שני אינטרספשנס לא במקום) הביא ריאן אצטדיון שלם ממצב של הלם טוטאלי לאופוריה היסטרית. כל הכבוד לו ואני באמת אוהב אותו רק חבל שדרכו בפלייאוף תסתיים השבוע.
- ריי לואיס יזכה להופעה אחת נוספת לפחות ואין יריב יותר ראוי למעמד מאשר טום בריידי, מגדולי ה-NFL של כל הזמנים.
- ג'ים הארבו יצא גדול (המעבר לקפרניק, שתי הופעות גמר NFC בשנתיים שלו בקבוצה וסיכוי גדול לסופרבול השנה), ג'ון הארבו לא פחות מוצלח ממנו וקיים סיכוי טוב שאנו עומדים לפני רגע היסטורי בו שני אחים מאמנים את הקבוצות היריבות בסופרבול. מי לא רוצה 'הארבול' בניו אורלינס?
ואחרי מה שראינו בשבוע שעבר אני מתקשה להאמין שביום ראשון נגיע לשיאים הללו. אבל לי יש עבודה לעשות: לייצר כסף מהליינים שלאס וגאס מנפקת לנו, אז הנה הדרך לעשות את זה:
אטלנטה (פלוס 4) סן פרנסיסקו
אחרי עוד דיבקל בהתהוות, הפאלקונס הצליחו לנפק את הנס שהעניק להם ניצחון ראשון בפלייאוף בעידן מייק סמית-מאט ריאן. למרות זאת, ההתמוטטות המפוארת מול ראסל ווילסון והסיהוקס השאפתניים הביאה את לאס וגאס להעניק את היתרון במשחק לפורטי ניינרס. מדובר בפעם הראשונה מאז 1998 שבה מדורגת ראשונה ב-NFC איננה פיברוטית במשחק בית בפלייאוף. נדיר.
אבל, אפשר להבין את קובעי הליינים בעיר המדבר. אחרי תצוגת המופת של קולין קפרניק וסן פרנסיסקו אי אפשר שלא לראות בהם פייבוריטים מול אטלנטה. בניגוד לפיט קרול שבזבז את המחצית הראשונה בניסיונות חדירה על הקרקע עד שהבין שלפאלקונס אין שום מענה להתקפה אוירית, אין שום כוונה או יכולת להפעיל לחץ על הקוורטרבק ולמעשה אין שום יכולת לנפק הגנה מול מסירות לטייט אנד זאק מילר, ג'ים הארבו יתקוף מהר מאוד את נקודות התורפה של הגנת אטלנטה.
מה שאהבתי יותר מהכול אצל קפרניק היא היכולת המנטלית. להתחיל משחק פלייאוף עם אינטרספשן לטאצ'דאון היה שובר הרבה שחקנים. לא רק שקפרניק לא נשבר, הוא ריסק לרסיסים את הגנת הפאקרס העלובה בשילוב מושלם של מסירות מזהירות ויכולת ריצה נדירה. כשראסל ווילסון יצא מהפוקט לריצות יעודיות או סקרמבלינג שאפשר לו לפתוח קווי מסירה מול הפאלקונס, הסיהוקס חזרו למשחק וכמעט יצאו מהג'ורג'יה דום עם נצחון. כמעט.
בווגאס מצפים שכולם יהמרו על הניינרס ואיך שהמשחק הזה נקבע הליין קפץ מ-3 נקודות ל-3.5 נקודות יתרון לסן פרנסיסקו בתוך חמש דקות. ביום שני הליין כבר קפץ ל-4 נקודות. בהנחה שקפרניק יעשה דברים שרק הוא יכול לעשות, ההגנה של הניינרס תשתק את ריאן כמו ששיתקה את רוג'רס בחצי השני בסן פרנסיסקו וניהול המשחק של הרבו יתעלה על זה של סמית, סן פרנסיסקו תעלה לסופרבול ראשון מאז 1995. אני הולך עם התסריט הזה ושם את הכסף על קפרניק.
ניו אינגלנד (מינוס 9) בולטימור
המפגשים בין הפטריוטס לרייבנס תמיד מבטיחים הנאה לצופה. בשנה שעברה היו הרייבנס רחוקים השמטה אחת של לי אוונס ושער שדה מוחמץ בצורה בלתי הגיונית של בילי קנדיף מלהדהים את הפטריוטס ב'פוקסבורו' בגמר ה-AFC של 2012.,
מבחינת הליין, בלאס וגאס מעניקים לנו פה מתנה בלתי צפויה. למרות הדומיננטיות ההתקפית של ניו אינגלנד וההגנה הפחות דומיננטית של הרייבנס מבשנים עברו, הייתי מצפה פה לליין של טאצ'דאון, לא יותר. למרות זאת, בווגאס מניחים כי כולם חושבים כמוני ויילכו עם הרייבנס ואז טום בריידי יעניש את כולנו. צפוי.
בולטימור היא היריבה הכי פחות נוחה שהפטריוטס מקבלים בפלייאוף וזאת על רקע העובדה שלניו אינגלנד יש בעיה קשה לכסות את עומק המגרש מול קוורטרבקים שיכולים להפציץ ברמות של 40-70 יארד. אחרי מה שראינו מג'ו פלאקו בשני המשחקים הראשונים בפלייאוף (המרגמות לאנקואן בולדין נגד הקולטס ולטורי סמית וג'קובי ג'ונס נגד הברונקוס) וגם במשחק הראשון בין הקבוצות בבולטימור (המסירות המדהימות לסמית), לניו אינגלנד מצפה משימה לא קלה. תוסיפו את העובדה שריי רייס חזר לעצמו נגד הברונקוס וגם פה לפטריוטס יהיה לא קל. אם נתייחס להיבט האמוציונאלי הקשור לריי לואיס וסיבוב הפרידה, אני חושב שבווגאס מזלזלים מאוד ברייבנס.
לזכות הבוקיז יאמר שלצדם נמצאת המערכת המשומנת היטב של בליצ'יק ובריידי. וודהאד נפצע במהלך הראשון נגד יוסטון? אין בעיה, נשתמש בשיין ורין (3 טאצ'ים במשחק חייו). גרונקובסקי גמר את העונה? אה, לא ביג דיל... נמסור להרננדז ונשבור את ההגנה ה"קשוחה" של הטקסאנס. התוצאה הסופית? 41 נקודות קלילות ועוד משחק לפנתיאון של טום בריידי, כך שבווגאס יודעים שהם יכולים לסמוך על העובדה שניו איגנלנד תשים נקודות על הלוח.
למרות זאת, אני לא משתכנע שיהיה כאן בלואאוט, וכמו שלקחתי את בולטימור בשבוע שעבר ולא התאכזבתי, אני ממשיך ללכת עם לואיס ופלאקו גם נגד ניו אינגלנד. לא רק שאני חושב שבולטימור תסגור את הליין, יש לי הרגשה חזקה שהם יוצאים מהקור הגדול עם ניצחון צמוד. גם אם זה לא יקרה, אני לוקח את הנקודות.
