לפני כשלושה חודשים נערך משחק הדרבי התל אביבי לנוער בכדורגל, בו הושמעו קריאות בנושא שואה. שלושה חודשים תמימים עברו מאז המקרה החמור, אך הדיון המשמעתי בנושא עדיין לא הסתיים.
ב-6 באוקטובר 2012 התקיים המשחק המדובר, וב-17 באותו חודש זוכתה הפועל תל אביב מאשמה בבית הדין. לדיין ישראל שמעוני היה הסבר הגיוני להחלטה שלו בהיעדר פסיקה או החלטה תקדימית בנושא שתקבע את הסטנדרט מכאן והלאה, הוא נאלץ ללכת בהתאם לשיטתו. הוא מצא שאין סיבה להעניש את הפועל תל אביב.
ב-31 באוקטובר נערך הערעור על כך מצד תובע ההתאחדות שלום אבן עזרא, בבית הדין העליון. אלא שזה האחרון לא הגיע לידי תמימות דעים בנושא הנפיץ. לאור זאת, בחר אב בית הדין באותו דיון, עורך הדין אסף הדסי, לכנס דיון בהרכב של חמישה דיינים, כדי לקבל החלטה סופית.
למעלה מחודשיים עברו, אבל מצד הגורמים המוסמכים על כך שום מהלך ממשי לביצוע ההחלטה של שמעוני לא התקיים. נכון, מדובר בנושא מאוד רגיש ציבורית ותקשורתית, אבל הוא גם קריטי ועקרוני לגבי החלטות עתידיות בהתאחדות לכדורגל בנושאים דומים. להתאחדות לא חסרים כלים כדי להגיע כבר להחלטה. לא מזמן התקבל השופט בדימוס אורי גורן לתפקיד נשיא בית הדין העליון בשכר של עשרות אלפי שקלים בחודש. אף פעם, אגב, מאז כינון ההתאחדות ב-1928, לא שולם שכר לבעל תפקיד כזה. בעבר שימשו שופטים בכירים יותר בתפקיד, מבלי לקבל כסף. אלא שבמקרה הזה אנו למדים שהשינוי לא הועיל, ודיון משמעתי חשוב נמשך יותר מדי מזמן מבלי להגיע להכרעה. אלא אם כן הוא לא חשוב מספיק להתאחדות לכדורגל?
***
השבוע עזב את הזירה הספורטיבית העסקן המבוגר ביותר, צבי ורשביאק בן ה-74. זה זמן טוב לשאול מדוע מוסדות הספורט לא עושים כבר סדר על מנת להתקדם.
לא מובן, למשל, למה זקוק הספורט הישראלי למרכזים גם היום. עיקר התעסוקה שלהם הוא לקבל כסף מהטוטו כדי לחלק אותו לקבוצות, ועוד מעט כסף כדי לממן את קיומם העצמי, כלומר משכורות לפקידים.
רק שלמרכזים אין כיום שום השפעה על הקבוצות הבכירות בכדורגל או בכדורסל. כוחם בא לידי ביטוי רק כאשר צריך למנות עסקנים לתפקיד. או אז אפילו עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, שלא נצפה כנראה מעולם באצטדיון כדורגל או תחרות ספורט, מוצא צורך להתערב. לפחות על פי מה שנכתב בעיתונים.
עיני הוא גם הבוס של מרכז הפועל, שהוא גם המרכז הגדול בארץ. אלא שלמרבה ההפתעה, מרכז זה מינה יריבים לתפקידים החשובים על חשבון הפועל. כך זכה אבי לוזון בתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל במקום איש הפועל, וכך למשל הוזז איש הפועל מאיגוד הכדורסל לטובת איש בית"ר, אבנר קופל, שעד היום צובט את עצמו כלא מאמין שאכן זכה בתפקיד.
מעבר לכך, איבד מרכז הפועל את הבכורה בענפי כדור נוספים, כמו למשל הכדורעף והכדוריד. במצב נורמלי היו צריכים למנות שם ועדת חקירה אם לא נעשתה כאן קנוניה למכירת נכסי הפועל ליריבים, אבל אנחנו לא חיים במצב נורמלי. כל מי שעיניו בראשו ורואה את המהלכים המוזרים האלה, רק מבין יותר עד כמה אין הצדקה לקיום המרכזים. אם פעם הם נלחמו על תפקידים, היום הם סתם מנסים להשפיע וממליכים מישהו ממרכז אחר.
הסיסמה מאלפים לאלופים כבר לא מוכיחה את עצמה. כמו שהקומוניזם נעלם, לא יקרה כלום אם המרכזים ייעלמו ואולי אז ניתן יהיה לעשות כאן ספורט טוב יותר. אגב, גם מועצות הפועלים קבעו בזמנו כי הספורט הוא נטל ולא נכס, והפסיקו לתמוך במסגרות שלהם. מאז הכדורגל חי טוב יותר.
