ינואר 2011. דני אלבס נכנס למשרדי הנהלת ברצלונה, מלווה בסוכנו החדש והנלהב, עם הצעה רשמית ממנצ'סטר סיטי של משכורת עתק על סך שישה מיליון יורו לעונה. רצון אמיתי לעזוב? מהלך לגיטימי בעיצומו של משא ומתן? הפעולה בכל מקרה עשתה את שלה. הלחץ עבד, וכחודשיים לאחר מכן סנדרו רוסל החתים את המגן הברזילאי על חוזה חדש עד יוני 2015, כולל סעיף שחרור של 150 מיליון יורו. כך ייעשה לאחד משחקני המפתח של הקבוצה הטובה בעולם.
יוני 2012. שוב זו מנצ'סטר סיטי על הקו. הפעם האלופה האנגלית לא פנתה ישירות אל השחקן אלא עברה דרך כל הצינורות המקובלים, עד למשרדו של רוסל. יש אומרים שאותה החלטה נמהרת לשדרג את חוזהו של אלבס לפני כשנתיים, הייתה אחת היחידות עליהן התחרט נשיא ברצלונה. אז במקרה הזה הוא בחר שלא להגיב. סיטי מאסה בהמתנה, וברגע האחרון החתימה את מייקון כתחליף.
אלבס קיבל בברצלונה את ההזדמנות השנייה תחת הדרכתו של טיטו וילאנובה, אבל הנסיגה שהחלה עם החתימה על החוזה החדש, לא נבלמה. אלבס איבד את החשק, סובל מפציעות חוזרות ונשנות ומקיים אורח חיים ראוותני (למורת רוחם של ראשי המועדון) מאז הפרידה מאשתו. שלושת האלמנטים הללו מקרבים את המגן לפרידה בלתי נמנעת נוספת. הפעם מברצלונה.
פפ גווארדיולה היה אמון על תכנית האב לעונה הנוכחית. עוד לפני שהחליט לסיים את הפרק המפואר שלו על ספסל ברצלונה, תכנן פפ יחד עם עוזרו וילאנובה את עתיד הקבוצה. דני אלבס לא היה חלק ממנו. בסופו של דבר, החליט המאמן לצאת לשנת שבתון אחרי 14 תארים בארבע שנים. אלבס ניצל. וילאנובה החליט להעניק כמעט לכל שחקני הסגל הזדמנות שווה. מבחינת המגן הברזילאי, זו הייתה הזדמנות שנייה.
אולם היחסים בין המאמן החדש למגן הברזילאי נדרשו לעמוד במבחן מוקדם. כבר ביוני פורסם בספרד כי וילאנובה נקב בשמותיהם של 15 שחקנים אותם הוא לא מוכן לשחרר בשום מחיר. אלבס לא היה ביניהם. למורת רוחו, שמו דווקא הופיע ברשימת המועמדים למכירה, יחד עם אדריאנו, סיידו קייטה ואיברהים אפלאי. "כאב לי שהמועדון לא יצא להגן עליי", התרעם אלבס במהלך הקיץ. "היו המון שמועות שגרסו שלא אמשיך בקבוצה, ואחרות שטענו שאשאר. בשלב כלשהו, חשבתי שמעצם זה שלא מכחישים את הידיעות, הפסיקו להאמין בי. למרות זאת, בהמשך הבנתי שבסופו של דבר המועדון מסתכל קודם כל על האינטרסים שלו ורק אחר כך על האינטרסים של השחקן".
התלונה הפומבית הזו הייתה אמורה להציב את אלבס על מסלול התנגשות ישיר עם וילאנובה, במיוחד לאחר שהצליח להרגיז את אנשי המועדון כאשר השתתף במשחק צדקה בזמן שהשתקם מפציעה. אלא שהמאמן שגישש עוד את דרכו בניסיון לצאת מהצל של גווארדיולה, בחר לשדר מסר מפויס ולקרב את השחקן אליו. הוא ערך עם אלבס שיחה אישית, הרגיע אותו ולאחר מכן ביקש מההנהלה שלא להענישו. "מעולם לא היה ויכוח לגבי היכולת של דני", הצהיר וילאנובה בסוף חודש יולי, יממה לאחר הטרוניות שהשמיע אלבס. "אם שואלים אותי, הוא המגן הימני הטוב בעולם בשנים האחרונות. וזה נכון גם להיום". מאז, המציאות השתנתה.
אלבס החל את עונתו הרביעי בבלאוגרנה כשחקן הרכב דומיננטי, אבל ידע שמרטין מונטויה נושף בעורפו חזק מבעבר. כדי לשמר את מעמדו, אלבס היה צריך להוכיח שהפציעה ממנה סבל בסיום העונה שעברה כבר מאחוריו. זה לא קרה. המגן הברזילאי היה רשום בהרכב לגומלין הסופרקופה מול ריאל מדריד, אך כשעה לפני המשחק חש כאבים ברגלו ובברצלונה הוחלט שלא לסכנו. ג'ורדי אלבה הוקפץ להרכב, אדריאנו הוסט לעמדת המגן הימני ומונטויה הצעיר הוזעק מהיציע לספסל (ואף נכנס בדקה ה-32, בעקבות הרחקתו של אדריאנו). הרוטציה החלה להשתנות.
"אולי זה הזמן לבצע עוד חילופי משמרות", תהה ג'וספ מריה קסנובאס בטורו ב'ספורט'. וכאשר מדברים בברצלונה על חילופי משמרות, מתכוונים להכנסת שחקן בית נוסף להרכב. עכשיו תורו של מונטויה. צ'אבי השתחל בהדרגה לנעליו של גווארדיולה, סרחיו בוסקטס דחק אט אט את יאיא טורה לספסל, ליאונל מסי גדל ליד רונאלדיניו עד שהצליח להתעלות עליו, וכן הלאה. הצעירים לומדים מהכוכבים, משחקים לצידם ובסופו של דבר אף הופכים לטובים או מתאימים מהם. ברצלונה תמיד ידעה לבצע את התהליך, על אחת כמה וכמה בשנים האחרונות. זה חלק מהאבולוציה של המועדון.
לצערו של אלבס, בזמן שהוא מתגבר על פציעה אחת ונכנע לאחרת, הוא ראה מתחרה נוסף מגיח כמעט משום מקום וטוען לבעלות על העמדה שהייתה שייכת לו באופן בלעדי. זה היה דווקא החבר אדריאנו, שמשתף איתו פעולה עוד מימי גביע העולם לנבחרת צעירות ב-2003. השניים שהשלימו זה את זה באגפים בסביליה, מצאו עצמם באותה רשימת מועמדים למכירה בקיץ. על כל אחד מהם זה השפיע באופן שונה. אדריאנו הוכיח עצמו כשחקן הכלבו המושלם. הוא פתח העונה כמגן שמאלי, מגן ימני, בלם וקשר, ואף חתום על חמישה שערי ליגה (ועוד אחד בגביע). עונת שיא בקריירה, שרק מחזקת את דרישתו לזכות בשדרוג חוזה. אלבס, לעומת זאת, איבד את הקסם.
"אדריאנו מספק לנו תרומה התקפית מהקו האחורי", הסביר וילאנובה מדוע העדיף אותו על פני אלבס במשחק החוץ מול בטיס. תרומה התקפית? הלא זו המומחיות של אלבס, אמורים היו לקפוץ העיתונאים. אף אחד לא אמר מילה. עם המספרים קשה להתווכח. בעוד אדריאנו תרם כאמור שישה שערים בכל המסגרות ובישול אחד בליגת האלופות ואפילו מונטויה בישל פעמיים, אלבס מציג תפוקה זעומה. שער אחד בחצי עונה (מול צסק"א מוסקבה בליגת האלופות) ובישול בודד בגביע. זה הכל.
הרי אלבס מעולם לא היה המגן האולטימטיבי. הפן ההתקפי במשחק שלו הסתיר את החולשות במשחק ההגנה. היכולת לתפקד כמעין פליימייקר באגף, יחד עם הטכניקה הגבוהה והתרומה הסטטיסטית הן שהפכו את אלבס למי שראוי לטעון לתואר המגן הימני הטוב בעולם. הוא תמיד היה קודם כל נשק התקפי שמסוגל לשנות את יחסי הכוחות. הוא שיתף פעולה בצורה עיוורת עם מסי וסיפק ארבע עונות רצופות אותן סיים עם 15 אסיסטים ומעלה. ממוצע הקריירה שלו מצביע על 16.9 בישולים לעונה. אלא שב-2012/13 הוא משחק פחות ותורם פחות. הרבה פחות.
אלבס חסר את האקס פקטור שלו. וככזה, אין לו ברירה אלא להיאבק על מקומו מנקודת פתיחה אחרת לגמרי. הוא כבר לא מניה בטוחה. "דווקא התחלתי טוב, ואז הפציעה עיכבה אותי", הבהיר אלבס בראיון ל'סמבהפוט', בו הפגין מודעות באשר ליכולתו העונה. "כשאתה רגיל לשחק באופן קבוע ולא משחק הרבה, זה משפיע עלייך. אני לא מרוצה מההופעות שלי עד כה. אני עובד כדי להשיב לעצמי את כושר המשחק. כשזה יקרה, כל השאר יגיע. אין לי בעיה להילחם על מקומי".
בברצלונה לא בטוחים שלאלבס באמת יש את הכוח או הרצון להתחרות עם שני שחקנים נוספים על עמדת המגן הימני. מבחינת רבים במועדון, מדובר בשחקן שבע שאיבד את החשק מאז החתימה על החוזה החדש. בקיץ הוא יהיה בן 30, וזה זמן אידיאלי למכור אותו למרבה במחיר ולפנות את הדרך לטובת מונטויה. לאחרונה דובר על מעבר אפשרי לארסנל, כשגם קבוצות אחרות באנגליה, פריס סן ז'רמן והמועדונים העשירים ברוסיה לוטשים עיניים. אלבס הגיב בהומור לשמועות החדשות ("מאיפה העיתון שפרסם את המידע הזה? אה, ממדריד!!! אוקיי, אוקיי, תודה", צייץ בחשבון הטוויטר הפעיל שלו"). אלא שהפעם, אף אחד בברצלונה לא מיהר להכחיש. סוף עידן?
