וין בייקר, דף ירוק חדש

בשנתו העשירית בליגה, מצטרף הפורוורד וין בייקר לקבוצה השלישית בקריירת ה-NBA שלו: בוסטון סלטיקס. "אני נלהב לשחק כאן", אמר בייקר השבוע במסיבת העיתונאים בה הוצג כשחקן הסלטיקס, "חלק גדול מכך נובע מהעובדה שגדלתי כאן בניו אינגלנד, בקונטיקט, שעה ו-45 דקות נסיעה מפה וכך תהיה לי הזדמנות לשחק בפני משפחתי. בנוסף, אזכה לשחק עבור קבוצה בעלת מסורת כל כך גדולה. מתוך כך שגדלתי פה, הסלטיקס היא הקבוצה שהערצתי בנעוריי".

בייקר הוא הפיגורה המרכזית באחד הטריידים המשמעותיים שבוצעו עד כה הקיץ, במסגרתו הועברו לסיאטל הגארדים קני אנדרסון וג'וזף פורטה והסנטר-פורוורד ויטאלי פוטאפנקו ("הרכבת האוקראינית"), תמורת בייקר והגארד שאמונד וויליאמס, שנחתו בבוסטון.

את ארבע עונותיו הראשונות בילה בייקר במילווקי ושם הפך מהר מאוד לכוכב גדול. בייקר נבחר על ידי הבאקס במקום ה-8 בדראפט של 93', אליו הגיע כבוגר מכללת הארטפורד (השני בלבד בתולדות המכללה שנבחר בדראפט ה-NBA). כבר בעונה הראשונה בליגה של הגדולים הוכיח את עצמו כפורוורד ורסטילי ויעיל, שמסוגל לשחק גם כסנטר, כשהוא משיג 13.5 נקודות ו-7.6 ריבאונדים ב-31 דקות למשחק, שזיכו אותו בבחירה לחמישיית הרוקי'ס של העונה. החל מעונתו השניה במילווקי נבחר כאול-סטאר מחליף שלוש פעמים ברציפות, כשהוא הופך לשחקן של מעל 20 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק במשך העונה הסדירה, אך לא זוכה להגיע עם הבאקס לפלייאוף.

בתחילת עונת 98'/97' הועבר לסיאטל בטרייד משולש, שהעביר את שון קמפ לקליבלנד וטרל ברנדון עם טיירון היל למילווקי. בייקר החליף בחמישייה של הסופרסוניקס את שון קמפ, פאואר פורוורד מצויין ויציב בשנותיו בסיאטל, וצריך היה להיכנס לנעליים גדולות בקבוצה שהיתה אז מהטובות בליגה ובעלת יומרות רבות. לצד גרי פייטון בשיאו ודטלף שרמפף שכבר החל לרדת בתפוקתו, דיברו בסיאטל על השלבים הגבוהים ואף על אליפות.

ההתחלה היתה טובה. בייקר נתן עונה של 19.2 נקודות (הקלע המוביל בקבוצה לצד פייטון), קלע ב-54.2 אחוזים מהשדה (חמישי בליגה) והוריד 8 ריבאונדים למשחק. רק אחוזי העונשין נשארו זוועתיים למדי, אבל זה לא היה חדש. בייקר נבחר כאול-סטאר מחליף בפעם הרביעית ברציפות (והאחרונה, אגב) וגם לחמישייה השניה של העונה, הקהל אהב אותו, והקבוצה הגיעה לפלייאוף עם מאזן עונה סדירה מצויין של 61-21. בפלייאוף הוכיחו שוב הסוניקס שבירות מנטלית והפסידו בחצי גמר המערב ללייקרס של שאקיל בחמישה משחקים.

העונה השניה של בייקר בסיאטל היתה טובה הרבה פחות. פציעה ברצועת בוהן ימין הגבילה אותו והורידה את המספרים. בייקר נשאר שחקן טוב, אבל גם שלוש העונות הנותרות בסיאטל (בסך הכל חמש) היו מתחת לציפיות ותרמו לדעיכתה של סיאטל כגורם משמעותי.

בסך הכל, השיג בייקר בן ה-30 בקריירה כולה ממוצעים של 16.9 נקודות ו-8.2 ריבאונדים למשחק. בעונה האחרונה קלע 14.1 נקודות והוריד 6.4 ריבאונדים, כשהוא משחק 55 משחקים ופותח ב-41 מתוכם, כפאואר פורוורד של סיאטל.

בתקופתו בסיאטל, החלו להישמע טענות כלפי בייקר, כי הוא איבד את חדוות המשחק, את התשוקה - וגם את הביטחון והאמונה בעצמו. הירידה בתפוקה הניעה את הנהלת הסוניקס לשלוח את הפורוורד, כאמור, לבוסטון. גם בייקר עצמו רצה מזה זמן לעבור לקבוצה אחרת. הוא אף כינה את הטרייד "היום הטוב ביותר בקריירה שלי", כך שכרגע נראה שכולם מרוצים. אבל הוא יצטרך להוכיח את עצמו על המגרש כדי שגם קבוצתו החדשה תצא נשכרת.

בייקר מקווה לפתוח דף חדש בקבוצה צעירה, שמסתכלת קדימה אחרי שהגיעה בעונה האחרונה לגמר המזרח, והוא בהחלט יכול לתרום לה רבות. אבל הטענות על חוסר חשק וביטחון עצמי עדיין רודפות אותו: "אני בפירוש לא חושב שיש לי בעיית ביטחון. הביטחון שלי גבוה כתמיד", אמר במסיבת העיתונאים, "לפני הבעיות בבוהן בעונה האחרונה, שיחקתי את הכדורסל הטוב ביותר שלי מזה שלוש שנים. אין כרגע אף שחקן בליגה שנלהב יותר ממני לעזוב סיטואציה אחת ולעבור לאחרת".

אבל כעת הוא מגיע לקבוצה עמוסת כישרון בעמדות הפורוורד ובכלל, לסיטואציה שלא הכיר בעבר. פול פירס ואנטואן ווקר הם ההווה והעתיד של הסלטיקס ונותני הטון על המגרש ומחוצה לו. ווקר משחק בעמדות 3 ו-4, פירס הוא גארד שמסוגל לכסות גם את עמדת הסמול-פורוורד. ביחד עם רודני רוג'רס (עמדה מספר 4 - סיים את חוזהו ועשוי לעזוב), אריק וויליאמס (4) וטוני באטי (5-4), התחרות על חלוקת הדקות לא תהיה קלה. מצד שני, הגעתו של בייקר משמעותית והופכת את בוסטון לאחת מקבוצות הפורוורד הטובות בליגה. השאלה היא כיצד יסתגל בייקר למצב שבו ייאלץ לנגן כינור משני, ביחס למה שהכיר בעבר, לצד ווקר ופירס. אבל גם לזה הוא מוכן: "אני יודע שאנטואן ופול הם שחקנים מאוד מגוונים, שאוהבים את הכדור אצלם. אצטרך לגלות למי להתחנף בחדר ההלבשה, כדי לקבל קצת את הכדור", אמר בייקר, שכנראה כבר מתכונן לשינוי הצפוי במעמדו.