עמנואל שפר הוא מורי ורבי והמאמן הכי גדול שהיה בכדורגל הישראלי. עצם העובדה שאין אף אחד ששיחזר את ההישג הנדיר שלו, רק מראה כמה גדול הוא היה. ידענו בזמן האחרון שהוא חולה מאוד ואין לו עוד הרבה זמן, אבל כאשר שמעתי את החדשות הרעות, הייתה לי דקירה בלב.
הוא היה המאמן הראשון שלי בכפר סבא והמאמן הראשון שלי בנבחרת ישראל. מרבית הדברים שאני יודע, הן מבחינה מקצועית, הן כשחקן והן כמאמן, באו ממנו. עמנואל ליווה אותי בכל הקריירה שלי והיה כמו אבא בשבילי. היינו מאוד מחוברים, בלב ובנפש, יחד עם המשפחות שלנו. עד היום אני והילדים שלו, ובראשם אבי, נשארנו בקשרים מצוינים.
אני שמח שהיה לי את הכבוד לעשות את האקדמיה בזמן שהוא עוד היה חי, כי מבחינתי הוא האיש שתרם הכי הרבה לכדורגל הישראלי, אגדה עוד בחייו. הוא האיש הראשון שהכניס מקצועונות ועשה מהפך אמיתי בכדורגל שלנו.
יש לי המון זיכרונות ממנו ועכשיו הם עוברים לי בראש. הזיכרון הכי גדול עבור כולם הוא ההעפלה למונדיאל במקסיקו 1970, אבל כבר כשהוא התמנה, התחלנו איתו מסע מופלא. קודם כל, הוא המאמן הראשון שדרש מאיתנו להתאמן שלוש פעמים ביום ולא שלוש פעמים בשבוע.
הוא לא היה איש קל, הוא היה איש של עבודה קשה ודרש מאיתנו המון, אבל גם קיבל המון. אני זוכר שלפעמים כעסנו עליו בשל עומס האימונים, אבל לא היה אחד שלא האמין בדרך שלו. ממש סגדנו לו בנבחרת, הוא היה איש סוחף ואת הכבוד שנתנו לו פשוט אי אפשר להבין.
היו לו תמיד שני משפטים שהוא היה אומר אם מישהו היה מתלונן על האימונים: "כשתמות, יהיה לך הרבה זמן לנוח" או "נכון שהגעתם לנבחרת, אבל להישאר פה יהיה הרבה יותר".
צריך להבין שהגענו לאולימפיאדה ב-1968, שזה כבר היה דבר גדול ולא עברנו שלב רק בגלל הטלת מטבע. אחר כך היו עוד שנתיים נפלאות. ההעפלה למונדיאל בעצם הייתה המשך ישיר של 68' וכבר אז הבנו כמה אנחנו רחוק מהטופ העולמי. כשהגענו למונדיאל, זו הייתה הפעם ראשונה בה הרגשנו כמה אנחנו חשובים לכל המדינה, זו הייתה תחושה מופלאה. בעצם, הבנו שאנחנו חייבים להיות נבחרת מקצוענית ברמות הכי גבוהות, אם נרצה עוד פעם להגיע לכזה הישג.
זה לא כמו היום, כאשר כל שחקן נותן שני משחקים טובים ומקבל את חולצת הנבחרת. אם מישהו רצה לשחק בנבחרת של עמנואל, הוא היה צריך להוכיח את עצמו לאורך זמן וגם זה לא היה מספיק. אחר כך, בנבחרת, היינו צריכים לירוק דם בכדי להישאר בה. זה אולי ההבדל הכי גדול בין מה שקורה היום למה שהיה אז.
הוא היה מקצוען ברמה הכי גבוהה וזה משהו שכולנו ספגנו ממנו. מבחינתי הוא יישאר אגדת כדורגל לעולם ואני מאחל לעם ישראל שיהיו לו עוד מאמנים כאלה ואולי מתישהו נשחזר את ההישג המדהים שלו.
סייע בהכנת הכתבה: עמית גולדשטיין
עמנואל שפר הלך לעולמו - סיקור מיוחד