אבירם ברוכיאן נכנס למתקן של הקבוצה החדשה, ותוך שנייה זיהה שהוא כבר לא בטדי. העיניים עפו לרצפה, ביישן, מופנם בדיוק לפי תעודת הזהות הוא גרר רגל רגל לתוך חדר ההלבשה. הוא מצא דירה בעיר, שם את הילד הקטן בגן. שיחה ראשונה, אימון ראשון, טלפון ראשון לאבא יהודה. "המקום נחמד", סיפר הג'וניור. "הכל ברמה גבוהה. המאמן בסדר איתי, המנכ"ל אחלה, הצרכים של השחקנים, הכל מתוקתק ומאורגן. האיצטדיון קצת רעוע אבל יבנו אחר בקרוב. הכל טוב".
עבור אבירם ברוכיאן, המרחק מכל מקום בעולם לירושלים הוא אותו מרחק. יש בירושלים ויש מחוץ לה. עבור אבירם ברוכיאן, אין הבדל בין אוסטרליה לארגנטינה, ואין הבדל בין ורשה לווסרמיל.
אוטוטו סוף דצמבר, והקשר מסכם בדיוק שלושה חודשים בהפועל באר שבע. ואין כמו לסכם רבעון עם מפגש טעון מול האמא, בית"ר ירושלים.
לא תאמינו שהוא בן 27. המבט, הגוף, הרזומה. מ-2002 הוא מגביה כדורים לרחבות היריב. ימי הזוהר של האליפויות, הגביעים והשכר המפוצץ כבר מזמן נשטפו עם הזרם. התואר החדש שהוא קיבל אז, קפטן, גרם לטביעה. גם השכר קוצץ ונדחה, עד שכמעט לא היה. הוא היה בעמדה הכי קשה, בין הפטיש לכולם, והיכולת אפילו לא הזכירה את אבירם ברוכיאן. עוד בתקופה של ארקדי גאידמק, אלי אוחנה המליץ לקשר להתנתק מהתקשורת, לא להתראיין ולא לקרוא. כשהפך לקפטן, הוא זנח את העצה ודיבר, והרבה. הקהל הבית"רי קרא קפטן לוחמני וראה שחקן שבקושי יורד לגליץ'. ואיכשהו, כשאפילו האנטיגוניזם מהקהל שהוא הכי אוהב הרקיע שחקים אבי נמני קיבל טלפון מפולניה.
איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. וכנראה שידעו מלכתחילה. הרי הקריסה בירושלים התרחשה בעיקר בגלל סרט הקפטן וציפיות מוגזמות, בגלל אי ההבנה שברוכיאן הוא שחקן משלים נהדר ושחקן מוביל מוגבל. זה לא הפריע לבוס המשוגע של פולוניה ורשה, יוזף וויצ'כובסקי, להצהיר שהוא הביא את "השחקן הכי טוב בפולין". שוב ציפיות מוגזמות, שהצטרפו גם למוסר תשלומים לא קיים, ומהר מאוד התברר שכולם צדקו ברוכיאן לא יצליח בפולין.
הוא לא יבוא לשלושה ימי אימונים רצופים בספטמבר, ויגיד שהיו בעיות משפחתיות. הוא ייענש ויישלח לקבוצת הנוער, וגם לא יופיע לאימונים שם. הוא ייחתך מפולוניה, ויהיה תלוי בחסדיו של אלישע לוי, שיביא אותו עם הבאזר של חלון ההעברות. "באר שבע פשוט הושיטה לו יד", אומר מקורב לקשר. אבל עד הרגע האחרון ברוכיאן עוד פנטז על קאמבק לבית"ר. גם כשהעט כבר עמדה לפגוש בנייר, הוא עדיין קיווה שיגויס הסכום להביאו לבירה. אבל זה לא היה קרוב, וברוכיאן נדד דרומה.
אלישע ידע שמדובר בהימור. הוא ראה בחור חסר חדוות חיים, בקושי מחייך, בחור שכמה חודשים בנכר ריסקו אותו. "הוא היה חלוד פיזית ומנטאלית", מספר המאמן. "היה נראה שהוא איבד את ההנאה מהמשחק. אבל חיפשנו פליימייקר, אדם שיודע למסור". בבאר שבע אולי יידעו לתת מה שלברוכיאן לא היה מזמן שקט אמיתי. "יש פה קרקע נוחה", מאשר אלישע. "פחות לחץ. הוא מתאקלם פה לאט לאט. צריך לזכור איזו שנה היתה לו. ככל שיתחזק יותר, הוא ירגיש יותר טוב. הוא כבר עזר לנו עם שער וכמה בישולים, עזר לנו להתרומם קצת".
האימונים הראשונים לא היו קלים. "ראו שהקושי המנטאלי השפיע עליו פיזית", אומר לוי. "לקח זמן עד שהתחיל לחזור לכושר שלו ולחוסן שלו. עכשיו, במבט לאחור, רואים כמה הוא התקדם. את התנאים יש לו, עכשיו זה תלוי בו". חוסן, כפי שהבינו עוד מימיו בבית"ר, זו לא תכונה חזקה אצל ברוכיאן. רגישויות ופציעות פסיכולוגיות, לטענת אנשים שליוו את המערכת, שלטו באותה תקופה. בעונה האחרונה בירושלים הוא נעדר משני אימונים בשבוע, בממוצע. מספרים שכשאלי כהן הגיע לבירה ופתח את המחברות, הוא נדהם מכמות ההיעדרויות של מספר 8. לפי הספרים, ברוכיאן, עד ינואר, ערך כמות אימונים ששווה לכמות שעוברים בפגרת הקיץ.
את פגרת הקיץ העונה הוא לא עשה בכלל עם באר שבע, ונזרק יש לליגה. "לקח לו זמן להתחבר", מעיד שחקן בקבוצה. "הוא תמיד היה מופנם, וכך גם עכשיו. בחדר ההלבשה הוא ישב בצד שלו, באוטובוס ישב בשקט, לא נפתח יותר מדי לעיתונאים ולמאמן, שמר הכל בשקט". שחקן אחר מוסיף: "אני בטוח שכיף לו עכשיו בבאר שבע, רואים את זה. הוא לאט לאט מסתדר. הוא לא מספר הרבה על פולין, רק שהיה קר שם".
בשביל זה יש לנו את יארק קולינסקי, שמסקר את פולוניה לעיתון "פז'גלאד ספורטובי". "ברוכיאן היה בודד מאוד", הוא מספר. "לא נראה שהיה לו חבר אחד בפולוניה. הוא לא דיבר כמעט עם אף אחד. היה קשה לעשות איתו ראיונות כי הוא לא רצה לדבר עם עיתונאים, ושחקנים אחרים אף פעם לא הזכירו אותו. זה היה נראה כאילו יש את פולוניה, ויש את ברוכיאן".
לפחות בתחום הזה, משיחות עם אנשי באר שבע, הפעם מדובר בסיפור שונה. ברוכיאן מתחיל להשתלב חברתית, ובקבוצה כבר מספרים על חיוכים בחדר ההלבשה ואימונים בעצימות גבוהה יותר. "הוא נכנס לקצב", מעיד המנכ"ל אסי רחמים. "אנחנו מרוצים ומאמינים בו. תמיד במקום חדש יש חששות, אבל אתה מרגיש מתי בנאדם נקלט, ואבירם נקלט פה. בהתנהלות היומיומית, בקלילות, בפתיחות, בשמחת החיים. רואים שהוא מחייך ורואים שהוא מאוד אהוד כאן". שחקן בקבוצה מוסיף: "הוא מקבל קרדיט עצום מאלישע, והוא גם מחזיר. הוא משקיע בכל אימון".
כל כך אהוד וכל כך משקיע, שמספרים שכשוויליאם סוארס שוב ברח מהטילים, אלישע לוי הציע לברוכיאן להיות הקפטן. אבל סרט הקפטן עבור ברוכיאן הוא כמו הטבעת עבור פרודו יש לברוח כמו מאש. אבירם, כך אומרים, סירב בנימוס להצעת המאמן. לפי התקדימים, הוא עשה נכון. "קל לו יותר להתבלט בקבוצה גדולה", אומר שחקן ששיתף פעולה עם ברוכיאן בבית"ר ירושלים הגדולה. "כשכולם עזבו וכל הקבוצה היתה עליו, הוא התרסק. מבחינת כדורגל יש לו דברים שאין לאף אחד, זה כאילו הוא משחק עם הידיים. אבל אולי זה מה שהוא צריך קבוצה קטנה ותפקיד שקט".
איזה ברוכיאן חזר מפולין כבר הבנו, עכשיו השאלה היא איזה אבירם יופיע בהמשך העונה בבאר שבע. "הוא היה חייב להגיע הרבה יותר רחוק עם הכישורים שלו", מנתח יצחק שום, שבתקופתו בבית"ר ברוכיאן היה בשיא הקריירה. "הוא לא סיפק את הסחורה בשלוש השנים האחרונות. הוא היה חייב להיות שחקן הרבה יותר משמעותי בכדורגל הישראלי". שום מוצא גם סיבה לאופטימיות: "הוא עוד לא זקן, רק בן 27. אותי גמרו בגיל 33 ושנה אחר כך לקחתי אליפות עם הפועל כפר סבא והייתי שחקן העונה. תמיד יש אפשרות לחזור. בכדורגל שלנו מספיק לתת שני משחקים טובים ואתה הכי טוב בארץ".
אבי נמני, שמייצג את ברוכיאן, ממליץ לחשוב הדרגתי. "שחקן שהיה רגיל לשחק רק בבית"ר עובר למקום אחר בישראל זה לא קל. לכל דבר לוקח זמן. חברתית הוא נהנה בבאר שבע, יש אווירה טובה והכל מסודר. אבל אתה יכול לתת לבן אדם את כל התנאים וזה עדיין לא יצליח. מקווה שבחצי העונה הקרובה ברוכיאן יחזור לעצמו ויצדיק את הכישרון שלו". "יש לו עדיין הרבה מה לתרום", מוסיף שחקן בקבוצה. "הוא כוכב כדורגל. הוא רוצה לנצח בכל דבר, ב-4 על 2, בכדורגל-טניס, במה שלא יהיה".
יהודה ברוכיאן מפנטז על חזרה ליכולת של פעם. "אין בעולם יותר אדם ריאלי ממני, אפילו שזה הבן שלי", הוא אומר. "אנחנו מקווים שהוא יחזור לעצמו אבל אי אפשר להבטיח. זה כישרון שלא נולדו הרבה כמוהו בארץ. היו כל מני סיבות ושטויות, ועכשיו מקווים שהכל יהיה טוב".
מקצועית, זה אכן התחיל טוב עם בישול וניצחון מול מכבי תל אביב. מאז בא גם שער ראשון באדום, מול הפועל רמת גן. אבל זה בערך זה. "מאז מכבי, הוא מדשדש", אומר שחקן בבאר שבע. "יכול להיות שהמרחק מירושלים עדיין עושה את שלו. אולי מצפים ממנו שיסחוב את הקבוצה לתארים כמו שהשיג בבית"ר, אבל מבחינת שערים ובישולים עד כה זה לא קורה וזה קצת מאכזב".
אולי זה הרגע לנפץ אולי עוד מיתוס סביב הטאלנט מירושלים. באף עונה, גם בטובות ביותר שלו, ברוכיאן לא הגיע למספר דו ספרתי של שערים או בישולים. באף עונה הוא לא כבש יותר משמונה שערים, באף עונה הוא לא בישל יותר מחמישה. הכי רחוק מסופרסטאר.
ובכל זאת, גם אם לא סופרסטאר, לברוכיאן יש לאן לשאוף, יש מה להוכיח. וזה מתחיל מול האקסית. "זה לא משחק פשוט עבורו", אומר לוי. "הוא יצטרך לקחת את הרגשות שלו למקום אחר, לשחק הכי טוב שהוא יכול. הערב הוא צריך לעשות הכל למען הקבוצה שלו כיום, הפועל באר שבע".
בכתבה שפורסמה בסוף השבוע במקומון של ידיעות אחרונות בבאר שבע, נכתב שהראש שלו לא בדיוק שם. שהרצון לחזור לטדי קיים, בוער מתמיד. זה אולי נכון, אבל בכלל לא בטוח שיש לו מקום בבית"ר, בטח בסכומים שהוא מרוויח. את אבא יהודה כתבות כאלו מרגיזות. "זה שקר וכזב", הוא מגיב לפרסומים. "נכון - אבירם אוהב את בית"ר, הוא בית"רי בן בית"ר ולא יעזור כלום, אימא חורגת אף פעם באמת לא תהיה כמו אימא אמיתית. אבל הוא מקצוען. מה זה השטויות האלו?".
לפחות לפי ההתנהגות, ברוכיאן מבין שמקומו כעת בבאר שבע. הוא מתרכז בעכשיו, מתרכז במשפחה, ואפילו הבן הקטן עמית כבר התרוצץ בדשא של וסרמיל. לפי מקורביו, כל מה שברוכיאן רוצה העונה זה שקט, שיתייחסו אליו כמו עוד אל עוד שחקן בעוד קבוצה. בלי לחץ, בלי הסחות, בלי אחריות.
כל מה שהוא רוצה זה שנפסיק לצפות ממנו.
אז הפסקנו.
