צפו בתקציר המשחק מול אסטון וילה, בו פנו האוהדים נגד ונגר
יממה לפני הפסד הבית המביך 2:0 לסוונסי, נאלץ מנג'ר ארסנל ארסן ונגר להיעדר מהאימון המסכם של קבוצתו. מי שהעביר במקום הצרפתי את האימון היה דווקא מאמן הכושר טוני קולברט ולא עוזר המנג'ר סטיב בולד, כפי שהיה צפוי והגיוני.
הסיפור הדי מוזר אולי לא היה יוצא החוצה, אלמלא אותו הפסד מביך בגביע הליגה לברדפורד מהליגה השנייה (הרביעית מבחינת ההיררכייה) לאחר דו קרב פנדלים. זה סיפור שממחיש מאוד את חוסר האמון של ונגר בעוזרו ושחקן העבר, שירש את התפקיד מפט רייס לאחר שזה פרש בתום העונה שעברה. הסיפור הזה היה גם חלק מדיווחים כוללים על משבר ביחסים בין השניים, שכללו גם ביטול של אימוני הגנה מיוחדים שאמור היה להעביר בולד וחוסר אמון מצידו של ונגר.
בסך הכל מדובר באחד ממנופי לחץ רבים שמופעלים לאחרונה על ארסן ונגר, שלראשונה אחרי 16 שנה, שלוש אליפויות, ארבעה גביעים, השתתפות בליגת האלופות 15 עונות ברציפות ושני גמרים אירופים, לומד להכיר את הצד הפחות יפה של המקצוע שלו. הקהל מפנה עורף, התקשורת יושבת על הווריד כמו שרק היא יודעת ושחקנים מביעים חוסר שביעות רצון. לא פלא שכבר היום מדברים גם הסנגורים הגדולים ביותר של המנג'ר הצרפתי על כך שככל הנראה הוא יסיים את תפקידו בקיץ וייגמר עידן בצפון לונדון ובכדורגל העולמי כולו. לא פלא גם שוונגר מנצל כל מסיבת עיתונאים כדי להזכיר לכולם את ההישגים הגדולים בתקופתו ולציין שעדיין בוערת בו תשוקה לעבודה ואהבה לארסנל.
הכרישים שוחים במעגלים
מסיבת העיתונאים הרשמית של ארסן ונגר לקראת משחק הליגה מול רדינג (2:5 לארסנל), נפתחה במחזה די מוזר. חדר התקשורת היה עמוס לעייפה, כראוי למסיבת עיתונאים עם מנג'ר של קבוצה במשבר. הצרפתי בן ה-63 נכנס לחדר, התבונן מסביב, התקרב אל המיקרופון ואמר: "כל הכרישים שוחים פה במעגלים". זו הייתה הערה די מוזרה מצידו של ונגר, בהתחשב ביחסים הטובים שהיו לג'נטלמן הצרפתי עם התקשורת האנגלית במהלך כהונתו כמנג'ר ארסנל.
עוד לפני כן, התייחס ונגר לסיפורים על היחסים העכורים בצוות המקצועי שלו ואמר: "אני לא יכול לשלוט בכל השקרים שאתם כותבים בעיתונים. אנחנו סופגים ביקורת כשהתוצאות לא טובות וחייבים לדעת לקבל את זה. פחות מתקבל על הדעת, שנצטרך להתמודד עם השקרים שלכם כל הזמן. אני יכול להבין אנשים שמעבירים ביקורת כשהתוצאות הן לא כמצופה, אבל זה נראה כאילו זו הפכה לדרך מודרנית לחשיבה. אתם אומרים ש-16 שנה בתפקיד יכולות להיות נכונות, אבל הן גם יכולות להיות יתרון בגלל הניסיון והאהבה למועדון. אם אני יושב כאן, זה רק כיוון שהראיתי כמה אני אוהב את המועדון הזה".
תקרית נוספת בין ונגר לעיתונאים האנגלים התרחשה לאחר המשחק מול אסטון וילה ב-24 בנובמבר, כשלאחר המשחק החלש שהסתיים ב-0:0 נכנס הצרפתי למסיבת עיתונאים וירה לכל הכיוונים. ונגר, שביצע חילוף בדקות הסיום כשהוציא חלוץ (אוליבייה ז'ירו) והכניס קשר (פרנסיס קוקלין), ספג מאוהדי ארסנל קריאות "אין לך מושג מה אתה עושה". כשנשאל על כך במסיבת העיתונאים, הוא הגיב בזעם ובציניות: "אימנתי רק 1,600 משחקים, 200 משחקי ליגת האלופות, אז אני קצת בר מזל. אני מאמן בטופ כבר 30 שנה ואם אני צריך להוכיח לכם שאני יכול לנהל קבוצה זה יהיה עלבון לכם".
בהמשך, פנה לאחד הכתבים ואמר לו: "כמה זמן אתה כבר מאמן? כמה משחקים ניהלת?" והציע לכתבים לא להספיד את הקבוצה שלו מהר לאחר שגם את 2011/12 פתחה רע ובסופו של דבר סיימה במקום השלישי: "אתם שוכחים מה כתבתם בספטמבר, אוקטובר, נובמבר. כנראה שיש לכם אלצהיימר". כשיצא מחדר התקשורת, סינן בעצבים: "זה היה פשוט מגוחך".
אפילו איאן רייט נגדו
ההדחה מגביע הליגה, שהגיעה מעט לאחר ההפסד הביתי 2:0 לסוונסי, היוותה את קו פרשת המים מבחינת ונגר, שהפך יחד עם קבוצתו לנושא המרכזי בתקשורת הבריטית וספג ביקורות מכל כיוון. היחידים שיצאו להגנת הצרפתי היו שניים משחקני העבר של הקבוצה, מרטין קיאון וריי פארלור.
את המתקפה החריפה ביותר נגד ונגר בעקבות ההדחה המבישה מגביע הליגה מול ברדפורד, משחק אליו עלתה ארסנל בהרכב חזק מאוד אך נראתה רע, סיפק קשר העבר של התותחנים סטיוארט רובסון. "זו הייתה הופעה מבישה, אבל אני לא מופתע", אמר ל'סקי' הקשר ששיחק בשנות ה-80 בקבוצה, "פעם אחר פעם ארסנל לא מרוויחה את הזכות לשלוט במשחק, ומבחינה טקטית מנג'ר ברדפורד פיל פרקינסון הראה שהוא מאמן טוב יותר מארסן ונגר. אני נבוך מהדרך בה ארסן ונגר מנהל את המועדון בימים האלו. הוא לא מתעסק בטקטיקה בצד המגרש, מספרים לי שהוא לא עושה עבודה הגנתית באימונים ובכל זאת הוא בא בטענות לכל העולם.
"יש לו צוות מקצועי שיאתגר את כל ההחלטות שלו - סטיב בולד, ניל בנפילד, טרי בארטון - אבל הם לא יכולים לאתגר אותו כי הוא דיקטטור בהרבה מובנים. למה סטיב בולד לא מתעסק יותר באימון? כיוון ששוב אני לא חושב שוונגר רואה את הסכנה. הוא לא מצליח להבין מה הטעויות שהקבוצה שלו עושה בהגנה. לדעתי, זמנו ללכת הגיע כבר לפני ארבע שנים. האוהדים מאסו בו ובכל זאת הם ממשיכים לומר "in arsene we trust" (בארסן אנחנו בוטחים - ר.פ.). זה לא יכול להמשיך להיות המצב".
גם אחד מגדולי שחקני ארסנל בכל הזמנים, איאן רייט, תקף את ונגר כשטען: "אני לא אומר שוונגר חייב ללכת, אבל הוא במצב מיוחד, מפני שאני חושב שכל מאמן בכל העולם עם מאזן כמו שלו ובלי שום אור בקצה המנהרה, היה הולך הביתה. אנשים נצמדים לעובדה שארסן עשה ככה ועשה אחרת, ואנשים אומרים שהוא יכתים את מה שהוא עשה, אבל אני לא חושב שזה יקרה מתישהו. בכל אופן, זה היה מזמן. אני מרגיש שיש הרבה אוהדי ארסנל מרומים, שעדיין אומרים שהם סומכים על ונגר. אתה שומע אותו אומר בראיונות אחרי משחקים: 'יש לי קבוצה נהדרת עם רוח חזקה', אבל אנחנו לא רואים את זה. הוא לא אומר את האמת בשבילי, הוא לא אומר מה באמת קורה. מה קורה? יש לך כסף להוציא או לא? האם זה נכון שההנהלה נותנת לך כסף ואתה לא רוצה להוציא? האם זו שאלה שקשה מדי לענות עליה בארסנל?".
גם ניל אשטון מדיילי מייל ביכה את המצב של ונגר וארסנל כשכתב: "בשביל הרבה אוהדים של ארסנל המשחק בברדפורד היה נקודת האל חזור. הדיבורים של ונגר על 'גאווה' ו'אמונה עצמית' בוואלי פארייד (אצטדיונה של ברדפורד - ר.פ.) היו מסך עשן של מנג'ר ששולח אותות מצוקה כבר מ-2007. זה הזמן של ארסנל לנוע קדימה, לעשות את מה שלא עולה על הדעת ולהודות לו על 16 שנה של שירות נאמן ולהסתכל אל העתיד עם מאמן אחר שחושב לטווח ארוך. כמה שהוא מקסים, ונגר בדרך החוצה מעמדת המנג'ר. זה כבר נגמר והרבה אנשים מתוך המשחק מתחילים לזהות את זה. ארסנל הפכה לטרגדיה של הכדורגל המודרני".
שינוי חשיבתי
מעשית, יהיה מטופש בכלל לערער על יכולותיו המקצועיות של ארסן ונגר. אין ספק שמדובר באחד המנג'רים הגדולים שידעה הפרמיירליג מאז הקמתה ובכלל ידע הכדורגל האנגלי אי פעם. מעבר להישגים והתארים, מדובר באיש שהקדים את זמנו מבחינת הקניית סגנון משחק, שיטות אימון, טקטיקה ועוד. גם על טביעת העין המקצועית של האיש שהפך את פטריק ויירה ותיירי הנרי משחקני ספסל או שחקנים משלימים במילאן ויובנטוס לשניים מהשחקנים הטובים בעולם, ממש אין צורך להרחיב. על אף שבשנים האחרונות ונגר זייף לא פעם בבחירת השחקנים, קשה לקחת ממנו את מה ששלו.
מעבר לכל דבר אחר, היכולת של ונגר לקחת שחקנים בוסריים ולהביא אותם מ-15 ל-100 בזמן קצר ולגבש את כל זה לכדי קבוצה תחרותית ומצליחה הייתה המרשימה מכולן. שחקנים כמו ססק פברגאס, סמיר נאסרי, רובין ואן פרסי ואלכס סונג עזבו את ארסנל כשחקנים הרבה יותר טובים מאלו שהגיעו לצפון לונדון, ואין ספק שרוב הקרדיט הולך לוונגר. יחד עם זאת, יש לזכור שבכל 16 שנותיו בארסנל הפכו רק שני שחקנים מהנוער של התותחנים לשחקני הרכב בקבוצה הבוגרת: אשלי קול וג'ק ווילשר. הרבה מזה מיוחס בתקשורת האנגלית ליחסים העכורים בין ונגר למנהל מחלקת הנוער של המועדון.
בתקופה האחרונה יש הטוענים כי ונגר איבד אפילו את היכולות שלו לשפר שחקנים, כשהדוגמה הבולטת מכולן היא של בקארי סאניה. על פי מקורביו, המגן הצרפתי לא מוכן עדיין להאריך את חוזהו בצפון לונדון בשל העובדה שהוא מרגיש שהוא דורך במקום בארסנל ולא מתקדם מבחינה מקצועית. אם בשנים האחרונות איבד ונגר שחקנים בשביל כסף, הרי שסאניה עשוי להפוך להיות הראשון שעוזב את ארסנל כדי להשתפר כמגן. דבר בהחלט חריג ב-16 שנותיו של ונגר.
הוכחה נוספת לשינוי שעבר ונגר מודל 2012/13 היא החתמתם לטווח ארוך של ג'ק ווילשר, אלכס אוקסלייד צ'מברליין, ארון ראמזי, קרל ג'נקינסון וקיירן גיבס. כל החמישה אנגלים, פרט לראמזי הוולשי, כולם צעירים ועל כולם אמר ונגר "שהוא בונה את העתיד של המועדון". כן, זה בדיוק אותו ונגר שבימי השיא שלו בחר להביע חוסר אמון מוחלט בשחקן האנגלי ובצעיר האנגלי במיוחד. אותו ונגר שאחרי עידן הנפילים של טוני אדאמס, מרטין דיאון, דייויד סימן, לי דיקסון ואחרים, בחר הרכבים מלאים נטולי אנגלים, כשפה ושם אשלי קול וסול קמפבל משמשים סוג של עלה תאנה. סביר להניח שאחרי האכזבות מפברגאס, נאסרי, קלישי, ואן פרסי, אלכס סונג ועוד, ונגר הגיע למסקנה שהשחקן האנגלי יישאר הכי נאמן למועדון. אחרת באמת שקשה להבין את שינוי האסטרטגיה שלו.
תודה על כל מה שנתת
אחרי הניצחון 2:5 ברדינג, דווקא אחריו, הניפו מספר אוהדי ארסנל שלט גדול עליו נכתב: "arsene, thanks for the memories, but it's time to say goodbye". נדמה שבכך שיקפו האוהדים את התחושות של רבים מיושבי היציעים באמירויות. אוהדי ארסנל לא יפנו את גבם לוונגר. הם לעולם לא יקללו את האיש שעשה רק טוב למועדון וגם אם נכשל, והוא נכשל לא פעם, עשה את זה מתוך אהבה ותשוקה אמיתית למועדון הכדורגל ארסנל.
יחד עם זאת, גם האוהדים מאבדים סבלנות כשהם רואים את הקבוצה שלהם פותחת שנה שמינית ללא תואר ושומעים את המנג'ר שלהם מצהיר ש"סיום בין ארבע הראשונות שווה ערך לזכייה בתואר". לאחרונה, נערכה פגישת הרמת כוסית בין נציגי האוהדים לאחד האנשים השנואים ביותר בקרבם והאיש החזק בארסנל היו"ר איבן גזידיס. האוהדים דרשו לשמוע האם יש סיכוי שוונגר יוחלף בקרוב ונתקלו בסירוב גורף ומיידי. ונגר למעשה מקבל גיבוי מלא מבעל המניות הרבות ביותר, סטן קרונקי, וגם מהמיליארדר הקזחי, אלישר אוסמנוב.
למרות זאת, הקריאות "אין לך מושג מה אתה עושה" ו"אנחנו רוצים את ארסנל שלנו בחזרה", הפכו לאחרונה לשגרה. אוהדי התותחנים הקימו תנועת מחאה שנקראת 'תנועת הצעיפים השחורים', שדורשת שקיפות גדולה יותר ומנסה לגרום לבעלים להסביר מה קורה מאחורי הקלעים במועדון ולמה הוא הפך ללא הישגי. 'תנועת הצעיפים השחורים' משתפת פעולה עם קרן הנאמנות של אוהדי ארסנל וביחד הם קיימו מספר צעדות מחאה וכיוונו את קריאותים בעיקר נגד גזידיס, ההנהלה, המיליונרים בתאים ונגד כל העולם. יחד עם זאת, הם דרשו להבהיר בכל פעם שאינם מוחים נגד ארסן ונגר.
חשוב לזכור שוונגר הוא המנג'ר בעל השכר הגבוה ביותר בפרמיירליג, 7.5 מיליון ליש"ט לעונה, וגם מחירי הכרטיסים באצטדיון האמירויות הם היקרים ביותר בליגה. בנוסף, שחקנים לא רלוונטיים בקבוצה כמו אנדריי ארשבין מרוויחים סכומי עתק של 110 אלף ליש"ט לשבוע, בעוד במו"מ מול תיאו וולקוט ארסנל לא מוכנה לזוז מ-75 אלף. הדיסוננס בין הכיס הפתוח של המועדון במקרים מסויימים לבין חוסר היכולת של הקבוצה לזכות בתארים או לצרף שחקנים בסכומים גדולים הופכת את האוהדים לממורמרים וזועפים במיוחד. במועדון מתגאים בהסכם חסות שמן שנחתם לאחרונה עם חברת התעופה "fly emirates", במאזנים פיננסיים מרשימים ובהרחבת קהל האוהדים ברחבי אסיה, אך את האוהדים הרבה יותר מעניין לראות את הקבוצה שלהם מתחרה במגרש של צ'לסי ושתי הקבוצות של מנצ'סטר. מה שגורר מחאה ובאופן טבעי גם קריאות נגד ונגר.
ארסן ונגר יישאר מאמן ארסנל לפחות עד סוף העונה הנוכחית, גם אם יפסיד בכל המשחקים, מהקרוב מול וויגאן בשבת ועד האחרון. הוא עבד מספיק קשה כדי להרוויח את מעמדו במועדון וקיימת מעין אמונה שברגע שהוא ירגיש שאין לו מה לתרום, יחליט להרים ידיים בעצמו. כרגע, איפוא, נראה שארסנל תחת ונגר בדרך לעוד עונה של מאבקים על אחד מארבעת המקומות הראשונים בפרמיירליג והדחה בשמינית/רבע גמר ליגת האלופות. כך זה היה בכל השנים האחרונות וכך זה יהיה בכל שנה מעכשיו עד שמשהו דרמטי ישתנה בצורת החשיבה המערכתית של המועדון. יכול להיות שארסן ונגר כבר לא יהיה זה שמוציא לפועל יישום של חשיבה מערכתית אחרת. היום בו יוחלט על כך יהיה מהעצובים בתולדות הימים של המועדון, אבל כנראה שגם בלתי נמנע.
