לא קלים חייו של אוהד הספורט בניו יורק. המטרופולין הענק ובירת ארה"ב הבלתי רשמית תמיד קיבץ אליו את מיטב קבוצות הספורט באמריקה כמו גם את מיטב השחקנים (והמשכורות, מר אדי קארי). בימים כתיקונם, לניו יורק תמיד יש קבוצת ספורט שרצה חזק בשלבים המכריעים של העונה - היאנקיז והמטס בספטמבר-אוקטובר, הג'טס והג'איינטס בינואר-פברואר והריינג'רס בהוקי קרח לקראת אפריל. השנה, אחרי הרבה זמן, נראה שגם הניקס (טפו טפו טפו) יהיו חזק בעניינים במאי-יוני.
כן, לאחר המון שנים של הליכה במדבר עם הבעלים המושמץ ביותר בספורט האמריקאי (אולי שני רק לסטרלינג מהקליפרס), בצירוף צוות ג'נרל מנג'ר'ס מהגרועים שידעה הליגה, לניו יורק סוף סוף יש משהו שנראה כמו קבוצה. אתם יודעים מה, שתי קבוצות.
בקיץ זה לא נראה מבטיח. בגזרת הניקס ג'יימס דולאן החליט לעשות שרירים מול אמריקני-טייוואני ששיגע 7 מיליון איש, אמארה סטודמאייר נכנס לרשימת הפצועים עוד לפני הטיפ-אוף הראשון, והרכש המשמעותי ביותר היה גארד קשיש בדמדומי ימיו (קיד) ועוד גארד שכבר הועבר בטרייד רק כדי להגיע במחיר גבוה יותר (פלטון). אה, וראשיד וואלאס בקאמבק מפואר. בגזרת הנטס המצב היה מעט טוב יותר. בכל זאת, לעבור מניו ג'רזי לברוקלין זה צעד חשוב לכל אחד, בטח לקבוצת ספורט. אולם חדש ומפואר נבנה בהשקעה כספית אדירה, מיתוג ושיווק אגרסיביים התחילו כבר בסוף העונה שעברה, ופעילויות בתוך ולמען הקהילה זכו לתהודה רבה וחיובית. דוויט הווארד אמנם לא הגיע (מי בכלל חשב שהוא יבוא? בסך הכל ניצול ציני של הנטס כדי להשיג יתרון במשא ומתן עם הלייקרס) אבל במקומו בא ג'ו ג'ונסון וביחד עם דרון וויליאמס הם יוצרים קו אחורי מהמסוכנים בליגה. אבל כל זה שייך להיסטוריה, אנחנו באנו לדבר היסטריה.
חודש וחצי לתוך העונה, הניקס במקום הראשון במזרח. עצם המשפט הזה מעביר צמרמורת בכל ניו יורקר ממוצע. לא רחוק משם הקבוצה שמעבר לאיסט ריבר. העוצמות בהן העיר חווה את קבוצות הספורט שלה תמיד היו משהו מיוחד. מעוז התקשורת של ארה"ב נמצא בניו יורק, וזה גורם לכך שהסיקור של הקבוצות בעיר הוא אינטנסיבי ביותר בואכה אישית לוחצת. בעונה בה היאנקיז מטואטאים על ידי הטייגרס בפלייאוף וקבוצות הפוטבול של ניו יורק מתאמצות לא להשיג את הכרטיס לפלייאוף, כל אפצ'י של כרמלו זוכה לניתוח של שישה מומחי אף-אוזן-גרון ומייק וודסון מתראיין בין פעמיים לשלוש ביום. בארץ שבה המדד הכי חשוב הוא כסף, מחירי הכרטיסים הם כלי חשוב להערכת קבוצה. עלייה של 40 אחוז במחיר מתחילת העונה אומרת הכל.
ברוקלין, על אולמה החדש (והמדהים, ועוד שאר סופרלטיבים), מפתיעה עד כה לטובה. כולם ציפו לעונת בנייה והסתגלות למצב החדש, בטח כשהסגל כולל בעיקר שואבי מים מלבד ג'ו-ג'ו ודרון. אבל מה אנחנו יודעים, משהו בתלכיד הקבוצתי עובד. דרון ממשיך לשחק אפילו כשהוא פצוע, ג'ונסון מצדיק את חוזה המקסימום שלו (שיצמח בעונת 2015-16 ל-24 מיליון דולר בשנה) וכל השאר עובדים קשה כדי להביא אותם למקום החמישי במזרח, אבל בעיקר לתת הרבה תקווה לקבוצה שעד שלא תוכיח אחרת, תישאר מספר 2 בעיר.
הלילה (בין רביעי לחמישי) יתקיים הדרבי השלישי והלפני אחרון בעונה הסדירה. לאחר שני משחקים חמים מאוד וניצחון אחד לכל קבוצה, שתי הקבוצות באות במטרה להראות מי הכי יפה בעיר. הניקס מגיעים אחרי הפסד ראשון בבית העונה, ודווקא ליוסטון, בחזרה של ג'רמי לין לגארדן, שהתקבל בתשואות שהתחלפו בבוז ככל המשחק התקדם, וחטף שני פאולים בלתי ספורטיביים ולא אופייניים מטייסון צ'נדלר. הניקס חסרים את כרמלו אנתוני, וההתקפה פתאום חורקת.
הנטס מגיעים לאחר שבועיים הפכפכים מבחינת מאזן הניצחונות וההפסדים. לפני המשחק מול הג'אז הלילה, התחושה בברקליס סנטר הייתה של ציפייה. 10 דקות לפני הטיפ-אוף עוד אפשר להשיג כרטיס ב-10 דולרים מאיזה ספסר מזדמן, האוהדים חצי-מתעניינים במשחק ובעיקר מדברים על הדרבי. השחקנים עלו בטירוף, ובמהלך המשחק הכרוז הפציר באוהדים להגיע לגארדן בפעם הראשונה שהנטס מתארחים בעיר ולעודד את הקבוצה. המשחק עצמו נשאר צמוד עד לשניות האחרונות ואכזב את שתי הקבוצות, שרצו לשמור כוחות למשחק הקשה בבק טו בק. בסיום הנטס הצליחו להפסיד אחרי שבזבזו הזדמנות אחת לנצח ועוד אחת להשוות, והאוהדים יצאו לא מרוצים בעליל. ניצחון מול הניקס ישפר את מצב הרוח ויוריד הרבה לחץ מהקבוצה.
התקשורת כבר מחממת את הגזרה בין שתי הקבוצות, ולאחר ההופעה של לין מתחילים הדיבורים על כך שלניו יורק אין פוינט גארד שניתן לסמוך עליו להמשך העונה (מישהו ברמה של דרון למשל), שאין מי שיעשה סל כשכרמלו יושב בחוץ, ופתאום כולם כבר מחכים לחזרה של סטודמאייר. ככה זה בניו יורק, הפסד אחד ומפלס הלחץ מזנק. בשבועיים הקרובים מצפים לניקס הלייקרס (בחג המולד, בתקווה להופעה הראשונה של אמארה העונה), סלטיקס, ספרס ופעמיים שיקגו. אחרי הסטרץ' הזה, נוכל להעריך טוב יותר לאן הניקס הולכים השנה.
כשהג'איינטס זכו בשנה שעברה בסופרבול, הם הוציאו לרחובות מאות אלפי אנשים באמצע יום עבודה קפוא בפברואר, השנה יש לכולם רק משאלה אחת: תנו לנו מצעד. ולא בקור של פברואר. כולם מעדיפים את השמש של יוני.
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט
פורום NBA בוואלה!