התשובה הציונית של שמעון מזרחי

שמעון מזרחי הוא אשף שיווק. הוא שהפך את משה דיין ל"ידיד המחלקה". הוא זה שטיפח את הקשר עם הטלוויזיה הישראלית. הוא זה שמחל על כבודו והנחית את פיני גרשון ביד אליהו כדי להחזיר את הצופים להיכל. הוא זה שלא ייתן לנדב הנפלד לקלקל לו את המערכה לשימור המורשת הצהובה. ובוודאי שלא לאריאל מקדונלד.

הוא זה ששלף, השבוע, תשובה ציונית גאה למדינה לאומנית מבוהלת במצב מלחמה: תמיר גודמן, כדורסלן אמריקאי בן 20, חובש כיפה, שהוצנח בכינוי המפוצץ "ג'ורדן היהודי". ממשלת האחדות של מזרחי זוכה אפוא לתגבור הולם. אבל קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב ממשיכה לאבד גובה.

בשיווק, כפי שאתם יודעים, האמת היא רק חלק מהעניין. לאו דווקא החלק המשמעותי. גודמן מכונה אמנם ג'ורדן היהודי, אבל הקריירה שלו במכללות היתה קצרה ודעכה עד מהרה. אוהדי מכבי שהשתכנעו לקנות מנויים, אולי לא מודעים לכך שגודמן עשוי למצוא את עצמו בעונה הקרובה בגליל עליון, שאליה יושאל בכדי לצבור עוד נסיון. אבל מה זה משנה, העיקר שמתעסקים בנייס-ג'ואיש-בוי, כפי שפעם כתב אריאל, ולא בקפטן המריר, הפגוע, הפורש.

הביצה שמרח הנפלד על פני הפוקר של היושב ראש במסיבת העיתונאים העצובה, במקביל למו"מ-לא-מו"מ התמוה עם מקדונלד, חשפו משהו מהצד היותר מכוער של מונופול נוקשה וחסר חוש הומור. ארגון טכנוקרטי שמתקשה להיפרד בצורה הולמת מהאנשים שנתנו לו את הגוף ואת הנשמה והשנים היפות ביותר, ששכבו על הגדר והתרסקו על הפרקט, שאפם זועזע ועצמותיהם נשברו, כדי שמכבי תל אביב תהפוך לאימפריה. לקבוצה של המדינה.

אלא שהמציאות אפרורית מכל בלון צבעוני שמופרח לעבר כלי התקשורת. בלי הלב (מקדונלד), המוח (הנפלד), הכוח (האפמן) והברק (פארקר), נראה שלא יהיה למכבי הרבה מה למכור בעונה הבאה. את הליגה היא כרגיל תיקח בהליכה. את הגביע בזחילה. ובאירופה, עם מאמן בינוני למדי וקבוצה לא בדיוק מגובשת, תתקשה לייצר משהו.

דייויד בלאט בונה על מחליפו של פארקר (?), על בורשטיין (שאולי ייטול את המושכות ואולי לא), ליובין (שאכזב מאוד בשלבי הסיום המלחיצים של העונה שעברה) ושלף (לך תדע איזה יום הוא יתפוס היום). כי גם בלאט יודע שגודמן אינו ג'ורדן, ואפילו לא ג'ון סטארקס. הוא כותרת בעיתון, לא הרבה יותר.