בדרך למונדיאל הבא

טוף, נגמר המונדיאל, חזרנו לעונת המלפוף וכלום – עם יובש כזה גם במדבר סהרה מכריזים על בצורת. בדרך כלל, עונת המלפפונים שלאחר מונדיאל סוערת במיוחד, אבל השנה הכריזה יבשת שלמה על עונה פינאנסית. נכון שפרגוסון שפך בלב רחב על ריו וקבוצת שוליים אחת מהליגה הספרדית מצאה כמה מיליונים לשים על איזה שחיף מחונן, ואפילו כמה פזטות נוספות כדי להביא לו אומנת בצורת מגן ימני, אבל ככלל, אם אחד כמו ריבאלדו שוחרר ללא תמורה ואפילו מילאן לא עושה לו שטיח ירוק כל הדרך לסן סירו, אז משהו בוודאי רקוב. נכון?

אז זהו שלא. באירופה, כשהם מזהים בעיה, הם פותרים אותה. ענק התקשורת קירש נפל ולהמון קבוצות יהיה הרבה פחות כסף ממה שהיה בתכנון? לא נעים, אבל לא נפלו השמים. הרבה מאד קבוצות יוציאו העונה פחות כסף ממה שהן תכננו, ואם איזו קבוצה לא תעשה את זה ותמצא את עצמה מתמוטטת כלכלית וכתוצאה ונושרת מדרג העילית? אז מגיע לה. גם זה כבר קרה, והכדורגל האירופי המשיך לצמוח.

עוד דבר שאופייני למונדיאלים, הוא שהם נוטים לחשוף לאור השמש בעיות באופן שבו הכדורגל משוחק ו\או מנוהל. מונדיאל 90' היה סירחון כזה מבחינת התצוגה על המגרש, שאפילו האדונים העתיקים בפיפ"א נכנעו ושינו קצת את הכללים כדי להחזיר למשחק מרכיב קטן ולא חשוב שנקרא גולים, מרכיב שהוקרב על מזבח הטקטיקה ההגנתית של שנות ה-80'. (בקרוב נצטרך לעשות את זה שוב, אגב, אבל על זה בפעם אחרת).

במונדיאל האחרון הועלו בעיות שהיו ידועות גם קודם, אבל רק הגדולה בבמות הביאה אותן סופסוף למרכז הדיון. בעיה אחת היא השיפוט, ובעניין זה מסרבים סתומי העורקים שבצמרת הכדורגל העולמי לראות את האור עד הסוף, אם כי לפחות יגדילו את צוותי השיפוט ויציבו שופט מאחורי השער (כפי שהצעתי כאן שבוע או שבועיים לפני שהדבר פורסם). שימוש בטלוויזיה? כנראה שעד שבלאטר לא ימצא דרך להכניס מזה משהו לכיס שלו, זה לא יקרה.

הבעיה השנייה הייתה אורכה המופרע של העונה בליגות הבכירות, הן באירופה והן בדרום אמריקה. נכון, זה היה ממש מחמם לב לראות את הקוריאנים שורפים את הדשא בזמן שהכוכבים המפונקים מהליגות הבכירות בקושי הזיזו את התחת. אבל האמת המרה הייתה שהכוכבים המפונקים שיחקו 50, 60, ואפילו שבעים ומשהו משחקים בעונה הסדירה, לא כולל מוקדמות מונדיאל, ואילו הכוכבים הקוריאנים הכי גדולים שיחקו אולי 40, 45 גג פרוע, ליגה וגביע ומשחקי נבחרת ביחד, במהלך השנה שקדמה לטורניר. מכיוון שאת הליגות הלאומיות השונות לא מעשי לקצר, הבינו מנכ"ל ומזכ"ל פיפ"א, לנארט יוהנסון וגרהארד אייגנר, שעם כל כאב הלב, הם יצטרכו לוותר על ימבה כסף בטווח הקרוב למען בריאותו הכוללת של הענף בטווח הרחוק. כי, כמו שציינתי פה פעם, ממש לא רחוק היום שבו הכוכבים הגדולים של הליגות האירופיות, החבוטים והצולעים אחרי עונה מתישה, יגידו לפיפ"א שעם הפקה כזאת, שמקבעת להם את תפקיד הפייבוריט שנדפק, הם לא רוצים להשתתף בהצגה.

אופ"א, כאמור, הפנימה מייד והחליטה, בצדק רב מאין כמוהו (ולמרות הצרחות והזעקות של חברי ה-14G, הגרסה האירופית לשחר-לוני-תאומים, שכנראה משוכנעים שהתפקיד שלהם בהצגה הוא לשחק את החמדנים קצרי הראות בכל מחיר), לקצר החל מהעונה הבאה את ליגת האלופות ולוותר על אחד משני שלבי הבתים. פירוש הדבר קיצוץ של שישה מהמשחקים היותר קשים מלוח המשחקים של בכירי שחקני אירופה. זה בטח לא יזיק לבריאות של ראול ולבריאות של מיליוני אוהדיו במונדיאל הבא.

הכדורגל זקוק למונדיאל. עולם הכדורגל חי, כמו בעידן האולימפי העתיק, במחזורים של ארבע שנים, שבסיומם מוכתרים אלילים חדשים ונטווים חלומות לפרק הזמן הבא. תהילת מונדיאל של מספר קטן יחסית של שחקנים, יכולה לספק לליגת האלופות דלק שמיתרגם למיליונים רבים. תראו מה קורה בליגה הקוריאנית (כמות הצופים כמעט שולשה לאחר המונדיאל, במקרה שלא יצא לכם לקרוא).

ככל שלשחקנים של ליגת האלופות יהיה מונדיאל מוצלח יותר, האגדה סביבם תהפוך למוכרת יותר ומי שתרוויח היא אופ"א (וכן, גם החברים מה-G14). אפילו פיפ"א הבינה קצת. ביחד זה יהיה לא מעט, ולמונדיאל הבא יגיעו יותר מהכוכבים האהובים על כולנו בכושר הרבה יותר טוב. כל זה רק מוכיח שאפילו שחיתות קשה לא חייבת להוות מחסום בלתי עביר בפני קדמה והתפתחות. יהיה מעניין לראות אם השכל יגבר על הריח המפתה של המזומנים ביד ועכשיו אצל מושחתי ההתאחדויות בדרום אמריקה.

ובינתיים, אצלנו, בין צחנת הימורים לקרחות ביציעים, יש גם ידיעות משמחות: מומחים מעריכים שמתי שהוא בעתיד הנראה לעין יש סיכוי שיו"ר ההתאחדות לכדורגל בישראל יצליח אולי לדאוג לכך שבכל האצטדיונים של ליגת העל יהיו תנאים אנושיים להשתנה. גם התקדמות, לא?