פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מי יודע איך השנה המטורפת הזו תיגמר?

        זה התחיל באסון בפורט סעיד, נמשך באימונים במגרש חניה בזמן מהפכה לקול יריות, ובכל זאת, בסוף קבוצה בלי ליגה ובלי הכוכב הגדול שלה הצליחה לזכות בליגת האלופות. מטורף? עכשיו אל אהלי מסתערת גם על אליפות העולם לקבוצות

        "כל החיים רציתי לפגוש אותך. עכשיו, כשאני לצדך, זה הזמן למות". כך אמר אוהד צעיר של אל אהלי, כששכב פצוע אנושות בזרועותיו של האליל הגדול של הקבוצה, מוחמד אבוטריקה. אלה היו מילותיו האחרונות של אחד מ-74 קורבנות הטבח בפורט סעיד ב-1 בפברואר, בתחילתה של השנה הטרגית והמוזרה ביותר שאפשר לדמיין עבור מועדון הפאר המצרי.

        במחשבה שנייה, זו תהיה טעות להגדיר זאת כך. אי אפשר לדמיין שנה שכזו. המציאות של אל אהלי ב-2012 עולה על כל דמיון. איפה עוד ראיתם כוכב שמושעה על ידי המועדון מהמשחקים החשובים ביותר, רק בשל הבעת תמיכה באוהדים? איפה שמעתם על קבוצה שזכתה בליגת האלופות כאשר הליגה המקומית שלה מושבתת? האם קראתם פעם על אימונים במגרש חניה של מלון בזמן הפיכה צבאית? האם חזיתם בהפגנת כדורגלנים שזורקים אבנים ומנסים למנוע משחק של קבוצה יריבה? טוב, זו רק רשימה חלקית.

        שחקני אל אהלי המצריים בורחים מאוהדי אל מסרי במהלך ההתפרעויות במשחק כדורגל (רויטרס)
        ככה התחילה השנה. המהומות בפורט סעיד (צילום: רויטרס)

        סכינים ואלות

        הטרגדיה המזעזעת באיצטדיון פורט סעיד תוכננה היטב. בקרב אוהדי אל אהלי היו חששות לא מבוטלים לקראת הנסיעה למפגש הטעון נגד אל מסרי, והאולטראס אף פרסמו המלצה מפורשת לא לקחת למשחק ילדים. אלא שאיש מהם לא חזה את אשר התרחש אחרי שריקת הסיום לניצחון 1:3 על הנשרים הירוקים על השדים האדומים. רבבות בריונים – חלקם אוהדי אל-מסרי וחלקם הגדול שכירי חרב, תקפו את אנשי אל אהלי בתוך האיצטדיון. הם הבריחו את השחקנים המבועתים לחדרי ההלבשה, והמשיכו לעבר יציע האוהדים, שם השתמשו בסכינים, אלות ואקדחים אלקטרוניים כדי לבצע טבח המוני. לפי עדויות אוהדי אל אהלי , איש מהשוטרים לא נקף אצבע כדי לעצור את הזוועה. נהפוך הוא – האורות באיצטדיון כבו, נתיבי הבריחה נחסמו, והמקומיים שהכירו את הסביבה היטב המשיכו במסע הרצח.

        על אף יריבות ספורטיבית עזה בין אל אהלי לאל מסרי, הסיבה לתקיפה הייתה כמעט בוודאות פוליטית. בעוד האולטראס של אל אהלי מזוהים ביותר עם ההפגנות בכיכר תחריר נגד הממשל ב-2011, האוהדים של אל מסרי השתייכו לתומכי מובארק. למעשה, מאמן אל מסרי חוסם חסן, מגדולי הכוכבים המצרים בכל הזמנים שכיכב בעבר גם באל אהלי, פעל באופן נחרץ למען הנשיא המודח. אולם על הסיבות שקדמו לטבח נכתב רבות בעבר. אותנו מעניינים האירועים שאחרי הזוועה.

        אוהדי קבוצת "אל-אהלי" שבים לבירת מצרים קהיר אחרי האסון באצטדיון הכדורגל בעיר פורט סעיד, 2 בפברואר 2012 (רויטרס)
        מחפשים צדק, ולא מוכנים להתפשר. אוהדי אל אהלי שבים לאיצטדיון הכדורגל בפורט סעיד (צילום: רויטרס)

        מאז ה-1 בפברואר ועד היום מחפשים האולטראס של אל אהלי צדק עבור הקורבנות. ההתאחדות המצרית הפסיקה את התחרויות המקומיות, ומבחינת אוהדי השדים האדומים אסור לחדשן עד אשר אחרון האחראים לפשע יובא לדין. הפרקליטות פעלה בזמנו בנושא, ונעצרו 75 מעורבים, בהם תשעה שוטרים, אולם במציאות הפוליטית הנוכחית במצרים קשה לצפות למשפט מהיר. היעדר היציבות, שביתת הפרקליטים, ומה לא – אתם מוזמנים לעבור לדפי החדשות כדי להתעדכן במצב הסבוך ביותר אצל שכנינו מדרום. כל עוד זה המצב, מבחינת אוהדי אל אהלי אסור לליגה להתקיים. כמעט שנה עברה, והפתרון לא נראה באופק. מספר פעמים פרסמה ההתאחדות מועד לחידוש, אולם הדבר לא בוצע עד כה. כך, למשל, התאריך האחרון לחידוש נקבע ל-15 בדצמבר, אך כעת מתברר שביום זה ייערך משאל עם על החוקה החדשה, ואי אפשר לשחק כדורגל.

        חילוץ במטוס צבאי

        כך או כך, מאז פברואר לא התקיים במצרים אפילו משחק ליגה אחד. בשבועות הראשונים אחרי האסון, מובן שלאף אחד לא היה ראש לזה. אחרי שראה את האוהדים נטבחים אל מול עיניו, הודיע אבוטריקה בן ה-34 על פרישה, וכמוהו גם עמד מתעב ומוחמד ברקת. אחרי פרק זמן להתאוששות, השלושה חזרו בהם והתייצבו לאימונים לקראת פתיחת ליגת האלופות של אפריקה בסוף מרץ. זהו המפעל היחיד בו השתתפה אל אהלי השנה, ובמצב כזה קשה היה לצפות לזכייה, במיוחד לאור גישת האולטראס. חלקם אמנם נתנו את הסכמתם לקיום המשחקים, אולם החשש הביטחוני הכבד גרם לשלטונות לוותר על הקהל, וכל המפגשים עם היריבות בקהיר התקיימו אל מול יציעים ריקים. האם יש סיכוי להצליח ללא תמיכת הקהל?

        אוהדי קבוצת אל אהלי המצרית מתפרעים (AP)
        מילא שהליגה בוטלה, אבל מה עושים עם ליגת האלופות? החשש הביטחוני הכבד גרם לשלטונות לוותר על הקהל, וכל המפגשים עם היריבות בקהיר התקיימו אל מול יציעים ריקים. זה נגמר בזכייה (צילום: רויטרס)

        אחרי ניצחון קל יחסית על קבוצת קפה אתיופי (כן, זו לא בדיחה) בסיבוב הראשון, הגיע הקרב מול סטאד מאליין, אלופת מאלי. את הנסיעה הזו לא ישכחו שחקני אל אהלי לעולם. אחרי הפסד 1:0, נדחתה הטיסה לקהיר בגלל תנאי מזג האוויר, ואז התברר שלא ניתן לעזוב את המדינה בגלל הפיכה צבאית. המצרים נאלצו לשהות מספר ימים במלון, קיימו אימוני ריצה במגרש חניה, ושמעו יריות מכל עבר, עד אשר חולצו במטוס צבאי. אלה לא ההכנות האידיאליות לגומלין, וכאשר סטאד מאליין הובילה 0:1 במחצית העסק נראה גמור. אבוטריקה, שהבטיח להקדיש את המשחקים לזכר הקורבנות, השיב עם שלושער דרמטי, כולל כיבוש אמנותי בדקה ה-88, ואל אהלי העפילה לשלב הבתים בזכות ניצחון 1:3. בשלב זה, נמאס למאמן הפורטוגלי הוותיק מנואל ז'וזה מהמצב הסבוך במצרים, והוא העדיף לנטוש. חוסם אל באדרי המקומי, שספג בעבר ביקורת נוקבת על היעדר יכולת להתמודד עם הכוכבים, תפס את מקומו.

        קפטן נבחרת מצרים מוחמד אבו טריקה חוגג שער (רויטרס)
        לא שוכח לרגע את הקורבנות. אבוטריקה (צילום: רויטרס)

        "דמעות תנין על השהידים"

        ההגרלה לא הייתה קלה – מאזמבה הקונגולזית נחשבה לפייבוריטית, ברקום צ'לסי הגאנאית (כן, גם זו לא בדיחה) נתפסה כיריבה אימתנית, וגם המפגשים מול היריבה העירונית המושבעת זמאלק לא היו אמורים להיות פיקניק. אלא שחניכיו של אל באדרי התגברו על היעדר משחקים רשמיים, ודילגו בקיץ על פני כל המשוכות. גדו, מלך השערים באליפות אפריקה ב-2010, כבש את שער הניצחון מול מאזמבה בדקה ה-90. אבוטריקה ניצח את זמאלק בדרבי עצוב, והגנאים הובסו 4:1 זכות צמד של "מסי המצרי", וואליד סולימן.

        אלא שכל זה התקיים בשולי החדשות. הנושא שהעסיק יותר מכל את האולטראס של אל אהלי היה ההחלטה לקיים, בניגוד חריף לדרישתם, את משחק הסופר קאפ ב-9 בספטמבר ולחדש את הליגה ב-17 בספטמבר. לכך הם לא היו מוכנים בשום אופן. משרדי ההתאחדות הותקפו על בסיס קבוע, ולא פחות חשוב – גם מתקני אל אהלי עצמה. המועדון, שתמך בחידוש הליגה והביע הסכמה נחרצת להשתתף בסופר קאפ, משך זעם רב מצד האוהדים וניצב בקו האש. קריאות להתפטרותו של הנשיא הוותיק חסן חמדי נשמעו בכל ההפגנות, והשחקנים הואשמו בכך שהם "מזילים דמעות תנין על השהידים".

        שחקן אל אהלי גידו (GettyImages)
        הדרך לאליפות העולם לקבוצות עברה דרך הדברים הכי קיצוניים שיכולים לקרות ביבשת האפריקנית. או שאולי זה סטנדרטי? גידו (צילום: רויטרס)

        אבוטריקה, כדורגלן בעל מעורבות פוליטית עמוקה ובעל תואר בפילוסופיה, החליט לעשות מעשה. הוא ניצב לצד האולטראס, תמך בהחרמת הסופר קאפ והודיע שלא ישתתף בו. המועדון לא נשבר, עמד על שלו גם כאשר אוהדים פוצצו אימון, והמפגש מול ENPPI נערך כמתוכנן באיצטדיון באלכסנדריה ללא קהל. אל אהלי ניצחה 1:2 משער של גדו בדקה ה-90, ואבוטריקה הוענש באופן חמור ביותר. הכוכב הבלתי מעורער לא רק נקנס בכ-80 אלף דולר, אלא גם הושעה מכל פעילות למשך חודשיים. הוא אולץ להתנצל בפני חבריו, אשר רבים מהם הרגישו נבגדים מהתנהלותו. אלא שבמובן מסוים אל אהלי הענישה גם את עצמה. כתוצאה מההשעיה החמיץ אבוטריקה את משחקי חצי הגמר מול סנשיין סטארס הניגרית באוקטובר.

        הניגרים ננעלו במלון

        את הביקור בקהיר לא ישכחו דווקא שחקני סנשיין עוד זמן רב. המשחק הראשון בניגריה הסתיים בתיקו 3:3, אבל הגומלין היה קרוב מאוד לביטול. מחלונות חדריהם במלון בקהיר, צפו הניגרים הנדהמים בהפגנה אלימה של כדורגלנים ואוהדים גם יחד, אשר מחו על אי חידוש הליגה. "מצב רוב הקבוצות במצרים בכי רע מבחינה כלכלית. הם נמצאים על סף פשיטת רגל ללא פעילות, וראו כיצד אל אהלי מרוויחה מהשתתפותה בליגת האלופות", מספר העיתונאי המצרי קארים פתחי לוואלה! ספורט. מטרת ההתקוממות הייתה ברורה – לא לאפשר לשחקני סנשיין סטארס לעזוב את המלון. כאן התגייסו דווקא האולטראס של אל אהלי לטובת מועדונם, ובעימות האלים נזרקו לא מעט אבנים והוחלפו מהלומות. בסופו של דבר, הצליח האוטובוס הניגרי להגיע לאיצטדיון. קשה לומר שהאורחים היו מוכנים נפשית להתמודדות, ואל אהלי ניצחה 0:1 משער של גדו.

        אלסאייד חמדי, וואליד סולימן, מוחמד נאגיב שחקני אל אהלי (GettyImages)
        בעקבוצ הנסיבות, אף אחד לא נתן להם סיכוי, אבל הנחישות שלהם מתעלה מעל הכל. אל אהלי האליפות העולם לקבוצות (צילום: רויטרס)

        לקראת הגמר הכפול מול אספראנס הטוניסטאית, מחזיקת הגביע בשנת 2011, אבוטריקה כבר חזר, אבל אל אהלי הייתה האנדרדוג המוחלט. לפי תקנון ההתאחדות האפריקנית, אסור היה לקיים את המשחק במצרים ללא קהל, ולכן לקחו המצרים סיכון לא מבוטל ואירחו אותו באלכסנדריה לעיני 25 אלף צופים. האולטראס, באופן לא מפתיע, החרימו את האירוע, אבל דאגו לחדור לאצטדיון לפני פתיחת השערים ותלו כרזות לזכר "74 השהידים בגן עדן".

        אספראנס כבשה בתחילת המחצית השנייה, וגם שער השוויון של אל סעיד חמדי בדקה ה-88 לא החדיר אופטימיות לקראת הגומלין. "זה יהיה נס אם נזכה בגביע למרות כל הקשיים שעברנו. קבוצה זקוקה למשחקים סדירים כדי להיות מוכנה, וזה ממש לא המצב. ללא אוהדים וללא ליגה, לא האמנו שנגיע לכאן", אמר הבלם הוותיק וואל גומעה. אבל הם עשו את זה. בניגוד לציפיות, שלטה אל אהלי בטוניסיה, וניצחה 1:2. גדו שוב היה בין הכובשים, אבוטריקה נכנס רק לקראת הסיום.

        שחקני אל אהלי מתפללים אחרי כיבוש שער (GettyImages , Kaz Photography)
        נחושים להמשיך לנצח בשנה השחורה ביותר של המועדון, שהפכה באופן מדהים גם לאחת המוצלחות בתולדותיו. אל אהלי (צילום: רויטרס)

        קורינתיאנס וצ'לסי מחכות

        היה זה גביע האלופות השביעי של אל אהלי, המועדון המעוטר ביותר באפריקה, לזכותו רשומות 36 אליפויות ו-35 גביעים במצרים, אבל אל באדרי לא היסס להכריז: "זה התואר החשוב ביותר ב-105 שנות קיומנו". הכדורגלנים הקדישו את הזכייה לנרצחי פורט סעיד, וזו המטרה שלהם גם בגביע העולם לקבוצות. מובן שזה ממש לא פשוט. ההפגנות בכיכר תחריר והמהומות מושכות את תשומת הלב, ואל באדרי מספר: "השחקנים נמצאים בקשר בלתי פוסק עם קרוביהם במולדת, וקשה להם לשמור על ריכוז". גם הדחייה החדשה בפתיחת הליגה גורמת לרבים מהשחקנים להרהר על עזיבה אפשרית. "גדו כבר הודיע שלא יישאר אם לא יהיו משחקים", מספר פתחי.

        אבל מי יכול לעצור אותם? אבוטריקה כבש את שער הניצחון ב-1:2 על הירושימה ברבע הגמר ביום ראשון, ומחר יתייצבו השדים האדומים מול קורינתיאנס, נחושים להמשיך לנצח בשנה השחורה ביותר של המועדון, שהפכה באופן מדהים גם לאחת המוצלחות בתולדותיו. לא כדאי למהר להספיד אותם, ואחרי הניצחון על ברקום צ'לסי הם עוד עשויים לפגוש את צ'לסי האמיתית בגמר. מצד שני, גם אם הגיבורים יביאו את הגביע לקהיר, האולטראס לא ישנו את עמדתם. מבחינתם, הכדורגל נגמר ב-1 בפברואר, כשהנער בחולצת קבוצתו האהובה נפח את נשמתו אל מול עיניו של אבוטריקה.

        כדורגל עולמי בוואלה! ספורט