וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הרעל במיעוטו: הביקורת על אוסקר גרסיה

11.12.2012 / 11:04

מבקרי אוסקר גרסיה, בטענותיהם המגוחכות, מאיימים על סיכויי האליפות של מכבי תל אביב. חמי אוזן סוגר מחזור וסיבוב עם השחקן הכי טוב בליגה אחרי עטר, המסר החשוב שבהצלחת אלישע לוי בבאר שבע, אבל גם עם הצמרת המוזרה שכוללת שתי קבוצות בלבד

one

Like

אלירן עטר הוא שחקן הסיבוב. על כך אין חולק. אבל מתחת לו, דריו פרננדס מבית"ר ירושלים מגיש מועמדות חזקה לשחקן הכי טוב בליגת העל 2012/13. ספק רב אם יש שחקן שמשפיע כל כך על קבוצה, למעט כמובן אותו עטר הנפלא. שחקנים כמו אבי ריקן או אופיר קריאף גונבים לו אולי מעט מהתהילה בזכות הסיפור הפיקנטי שמאחוריהם, אבל פרננדס הוא הציר האמיתי שסביבו נעה הפתעת הסיבוב הראשון. הוא מסתיר לעתים הגנה נוראית, הוא מחפה לא אחת על קישור לא טוב מספיק. הוא צמצום הפערים במערך, הוא מוסר העבודה המרענן שחדר לקבוצה, הוא הביטחון החדש שנכנס למערכת. בלעדיו, זו בית"ר ירושלים של תחילת העונה שעברה. איתו, זו קבוצה שחושבת הרבה מעבר למה שהיא מסוגלת.

יש משהו מאוד מטעה במשחק של פרננדס. הוא נראה לעתים כמו סוס פרא לא מאולף, אבל למעט מאזן השערים הנמוך שלו – זו תדמית שקרית. מדובר בקשר שקשה מאוד להוציא לו כדור מהרגל. הוא מוסר נפלא גם בטווחים קצרים וגם בטווחים ארוכים, משחק היטב בשתי רגליים, רץ בכמויות שרואים רק באירופה, תמיד קרוב לשחקן עם הכדור. תמיד יוצר לו אופציית מסירה, תמיד חושב על המסירה שתצא ממנו כשהכדור יגיע אליו. הוא לא רק חזק, הוא גם חכם. הוא לא רק לב, הוא גם נשמה. הנשמה של בית"ר ירושלים החדשה.

יותר מכל, פרננדס הוא משל מצוין לסוד ההצלחה של הזרים שפעם היו בליגת העל. זרים שקודם כל התחברו למערכת ולסביבה. רוסו, אובארוב, פישונט, אניימה – כולם לא רק היו כאן, הם גם היו חלק מאיתנו. בשנים האחרונות התפשטה יותר ויותר תופעת היחס הציני לזרים. לא הסתכלנו להם בעיניים. מי שלא הביא תוצרת ומהר, היה צריך ללכת הביתה. זרים מוזרים, קראנו להם. גנבי דקות של ישראלים, זו היתה התייחסות. פרננדס, בעצם ההשפעה האדירה שלו על בית"ר, לא רק מראה שזר יכול להיות מנהיג עצום בקבוצה מאוד ישראלית. הוא מוכיח שאם נדע לחבק אותם בחזרה אלינו, גם שחקנים שנראים לעתים קצת גמלוניים יכולים להיות הכי טובים בליגה. טוב, חוץ מאלירן עטר כמובן.

איתן טיבי שחקן מכבי תל אביב (מימין) לפני דריו פרננדס שחקן בית"ר ירושלים. ברני ארדוב
זר מהזן הישן, ההוכחה שזר יכול להיות מנהיג עצום גם בקבוצה מאוד ישראלית. פרננדס/ברני ארדוב

Share

1. אומרים שאבירם ברוכיאן פורח בבאר שבע, אבל זו קצת הגזמה. ברוכיאן משחק לא רע בבאר שבע, לעתים רחוקות טוב כמו שאומרים, לא פעם נעלם כמו שחלק חוששים, אבל זה לא הסיפור במקרה שלו. מה שחשוב במקרה של אבירם ברוכיאן הנוכחי הוא שבהפועל באר שבע הדיונים האלה לא כאלה סוערים. יש לו את הזמן להיות רק טוב, או לרוב סתם בינוני. הוא יכול, כמו שנאמר, להיעלם. הוא מסוגל לא אחת להחטיא מצבים בטוחים לשער. זה בסדר. בבאר שבע מותר לו. בבאר שבע יש לו את האוויר הנדרש כדי לצבור ביטחון כשחקן, מה שכנראה לא היה קורה לו בבית"ר ירושלים. בבית"ר הוא תמיד בן הדוד של מלמיליאן, ובכל משחק הוא חייב להיות מושלם. אחרת זה אסון, זו קריסה. בבית"ר, לברוכיאן לא היתה את הסבלנות הנדרשת והשקט המתאים כדי להוריד מעצמו עוד ועוד חלודה ולצמוח מחדש בקצב הנכון כשחקן. בבאר שבע יש לו את זה בשפע.

2. היה משהו מאוד מרגש בריצה של אלישע לוי לעבר יציע אוהדי הפועל באר שבע בסיום משחק הניצחון בחוץ ברמת השרון. זה רק סמלי שהשחקן שמצליח תחתיו יותר מכל בבירת הנגב הוא תומר סויסה. שניהם מצאו בבאר שבע את מה שהיו צריכים – מקום גדול שיעריך אותם, שיאדיר אותם, שיעריץ אותם. שניהם היו צריכים קבוצה גדולה עם קהל ללא סטיגמות, עם אפשרות לצמוח ולהפוך לאלילים. לא כל אחד שהגיע לבאר שבע הצליח לעשות זאת, גם בגלל שמי שעשה זאת סבל גם הוא מסטיגמות כלפי המקום. לא כולם עמדו במעמסה. אלישע לוי ותומר סויסה הראו שיש גם צד שני למטבע, צד יפה מאוד. הצד בו באר שבע יכולה להתגלות כמנוע לקריירה שלך, כקבוצה הגדולה החמישית בישראל שקולטת אליה את אלו שלא קפצו עליהם בארבע הקבוצות הגדולות הקודמות. שניהם לא רק היו נחוצים לבאר שבע, הם גם היו זקוקים לה. משוואה שהלוואי שינחילו הלאה, לדורות הבאים שירצו לשחק בקבוצה החשובה הזו.

3. אראל סגל בחר בעודד גביש לשחקן המשתלם של השבוע, במסגרת התכנית "שער השבת". אפשר להבין אותו. קל להתחבר לגביש: בחור נאה, חסון, כזה שמשדר משהו אחר, ועוד אחרי שער ניצחון. אלא ששערים לא צריכים להיות מדד ההצלחה של גביש. לבלם הפועל באר שבע יש עוד כברת דרך לעבור כדי להפוך לבלם מוביל בליגת העל. חלוצים לא גדולים במיוחד כבר הביכו אותו העונה. הוא לא מספיק מהיר, הוא לא מספיק חד, ולמרות כמות הספיגות הסבירה של הפועל באר שבע העונה, 14 בלבד, הוא זקוק לקפיצה נוספת ביכולת ההגנתית שלו. בענף שחסר כל כך בלמים טובים, גביש חייב כבר לעשות את הצעד הזה, ולא דרך שערים. למזלו של גביש, יש לידו את אלישע לוי, שיודע להעביר מאישיותו החזקה לא רק לקבוצה אלא גם לשחקן היחיד.

sheen-shitof

עם הנחה בלעדית

החברה הישראלית שהמציאה את מסירי השיער עושה זאת שוב

בשיתוף Epilady
סיראז' נאסר שחקן הפועל באר שבע עם המאמן אלישע לוי. קובי אליהו
כבר הוכיח שהוא יכול להצמיח כוכבים חדשים. אלישע לוי חוגג עוד ניצחון/קובי אליהו

Comment

1. ניצחונה של הפועל באר שבע גרם לכמה פרשנים להכריז שהנה היא מצטרפת לצמרת. אותו דבר קרה כאשר עירוני קרית שמונה חזרה מסכנין עם ניצחון יפה ומשמעותי. קדמה להן בית"ר ירושלים, שכבר מספר שבועות מכונה קבוצת צמרת, ויש השואלים את נציגיה בראיונות האם אפשר לקחת כבר העונה אליפות.

אפשר לשחק עם ההקדמה הזו גם דרך בני יהודה ובטח עם אשדוד, אבל זה מיותר: אף אחת מכל אלה שצוינו לא ראויה להיכלל במה שנהוג לכנות – חבורת הצמרת. סיבוב שלם עבר בליגת העל, סיבוב עם שיפור יחסי לעומת העונה הזוועתית אשתקד, אבל גם סיבוב שהביא איתו תמונת מצב די מוזרה יחסית לשלב כזה - צמרת של שתי קבוצות בלבד: מכבי תל אביב והפועל תל אביב. כל השאר, כולל אלו שצוינו קודם, זה מרכז טבלה ותחתית.

אפשר, אגב, להיות מאוד שליליים ולבדוק האם גם הפועל תל אביב, ביכולתה המבישה העונה, היא בכלל קבוצת צמרת. אבל במצבה של ליגת העל העונה, זה כבר יהיה צעד התאבדותי.

שחקני בני יהודה, פדרו גלבאן, כפיר אדרי. ברני ארדוב
מגיע לקשטן קרדיט על זה שהוא החזיר לו את הרעב. גלבאן/ברני ארדוב

2. משחק התחתית החשוב בין הפועל רמת גן להפועל חיפה (1:1) ששוחק באצטדיון הלאומי הריק, יכול לספק טיעון טוב למי שמאמין שאסור לקבוצה ללא אצטדיון לשחק בליגת העל. קבוצה ללא אצטדיון זה כמו קבוצה בלי מאמן או בלי בלמים – היא לא יכולה להתקיים ללא תנאי ההכרחי הזה.

אבל הסיפור הזה עצוב יותר בהקשר הספציפי של העיר רמת גן. מטרופולין כל כך גדול, וכל כך מעט מתקני ספורט ראויים. רמת גן הרי מאופיינת בתור העיר שליד תל אביב. יחד עם גבעתיים, יש שם יותר מ-200 אלף תושבים, אבל עבור רבים היא העיר שלצד תל אביב. חלק מתושביה גם נפלטים מאותה תל אביב.העובדה שבעיר כזו אין אצטדיון שייתן בית אמיתי לקבוצה כמו הפועל רמת גן, היא פשוט מקוממת.

גישה כזו אמורה להכניס זהות קהילתית חשובה. לעיר שרק נמצאת על יד תל אביב אבל היא הרבה יותר מכך, קבוצות ספורט שמזוהות עם המקום זה הבסיס לקשר ולמהות ברורה ונבדלת. זו ההתחלה וגם הסוף. במקום לקחת קבוצה כזו, עם קהל שהוא הכי רמת גני במהותו, ולבנות לה בית ראוי, שולחים אותה לשחק בבית הקברות של אצטדיון רמת גן. ההפסד הוא לא רק של הליגה, אלא גם של העיר רמת גן עצמה.

3. אם פדרו גלבאן ייתן עוד עונה טובה בבני יהודה, זה לא יהיה למרות דרור קשטן, אלא בזכותו. מאוד קל לרדת על קשטן אחרי הצמד האחרון של גלבאן מול אשדוד ולטעון שסדרת החינוך שהעביר את הארגנטיני היתה קטנונית ומיותרת. יותר נכון לראות בכך קריאת השכמה של מאמן אחראי שבחר ללכת נגד הזרם וניסה להעיר מחדש את בלוטות הרעב אצל שחקן שהרגיש שאין לו כבר יותר מה להוכיח בליגה הזו.

אוסקר גרסיה מאמן מכבי תל אביב. ברני ארדוב
המבקרים שלו הם הרעל שמאיים לחדור למכונה שעובדת בצורה נכונה ולהרוס הכל. אוסקר/ברני ארדוב

המחזור הבא: מכבי חיפה – מכבי תל אביב

מכבי תל אביב מסיימת סיבוב ראשון של משחקים במקום הראשון. אפילו בעונת הדאבל של דרור קשטן, שהיתה הגדולה ביותר של מכבי תל אביב ב-25 השנים האחרונות, זה לא קרה. הפעם הקודמת שמכבי תל אביב סגרה סיבוב במקום הראשון היתה בעונת 1994/5 בכלל, כמעט 20 שנה מהיום. למי שלא מבין, נבהיר שוב שזה לא מקום ראשון במחזור הראשון. זה גם לא מקום ראשון במחזור החמישי. זה מקום ראשון בתום סיבוב שלם של משחקים שבו מזדקרות להן כמה אמיתית ברורות. והברורה שבהן היא שמכבי תל אביב היא הקבוצה הכי טובה בליגה, היא גם אלופת החורף. ב-99 אחוז מהמקרים, אלופות החורף גם זוכות באליפות בקיץ.

אלא שדווקא בתום משחק שהבליט את הנתון החריג הזה, התגלתה גם הסיבה שבגינה כל זה עוד יכול להיהרס. כמו שלסוד ההצלחה של מכבי קוראים אוסקר גרסיה, לסכנה שמרחפת מעליה קוראים מבקרי אוסקר גרסיה. גם אחרי שמכבי תל אביב סגרה סיבוב כמעט היסטורי, הם צועקים יותר ויותר חזק את הטענות המגוחכות שלהם: מדובר בבונקריסט (3 חלוצים מול בית"ר לא מספיק להם), שעולה לשחק במשחקים גדולים עם מערך מעובה מדי בקישור האחורי (כאילו שגרנט היה נוהג אחרת במשחקי עונה, או שמא הם שכחו איך אותו קשטן הגדול תמיד היה מוותר על חלוץ לטובת קשר במשחקים חשובים). הם רוצים ברק (הם הרי רגילים לזה מהשנים האחרונות), הם דורשים הצגות (אחרי הכל, הם שבעו מאליפויות בעונות האחרונות), אבל האמת היא שהם הרעל שמאיים לחדור למכונה שעובדת בצורה נכונה ולהרוס הכל.

מכבי תל אביב חייבת לזכור דבר אחד, מעבר לעובדה שהיא במקום הראשון בתום הסיבוב הראשון. קבוצה שרוצה לזכות באליפות אחרי כל כך הרבה שנים קשות, לא צריכה להתעסק ביכולת. היא צריכה לחשוב רק על ניצחונות. קודם נשים את הטראומה מאחור, בעונה שלאחר מכן יהיה לנו הרבה יותר ביטחון לחשוב על איכות וניצוצות. אברהם גרנט הבין זאת כאשר החזיר את האליפות למכבי חיפה בתחילת העשור הקודם, לא מעט בזכות יכולתו לשלוט באותו רעל חיצוני מלחדור לאמונה במערכת. יוסי מזרחי קיבל קבוצת חלומות מארקדי גאידמק ושיחק כדורגל משמים, כי הוא ידע שבעונת קאמבק אחרי שנים קשות מתעסקים רק בהשבת התואר. זה בדיוק מנגנון ההגנה שמכבי תל אביב צריכה כדי לעזור לאוסקר גרסיה להשלים את ההיסטוריה הקטנה שהוא עשה בתום הסיבוב הראשון. ככל שיותר אנשים ידקלמו את השטויות נגדו, הסיכויים לכך רק יפתחו והרגע שבו שריקות הבוז יפוררו את הביטחון הקבוצתי בעקבות איזשהו מהלך במשחק, רק מתקרב.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully