"איפה שלא מצאתי גב וסבלנות, הלכתי הביתה. אני לא רעב ללחם ואם אני לא מרגיש טוב במקום מסוים, אין לי מה לחפש שם. אם אני לא נהנה מהדרך ומהכדורגל, אני הולך בלי לחשוב פעמיים. כשזה נהיה מגעיל, כשבעלי הבית מנסים לנהל את המאמן, המאמנים בורחים מהמקצוע. אני אאמן איפה שיהיה לי טוב, ואם בעתיד לא יהיה טוב, אין לי בעיה להיות שלוש שנים בבית. שוב".
זו התשובה הכנה והטרייה של מאמן בית"ר ירושלים, אלי כהן.
השאלה: לאן הוא נעלם בעשור האחרון?
***
לפני שיוסי בניון סירב להתחלף בדרבי הגביע של חיפה במארס 2000, הקריירה של אלי כהן היתה בנסיקה חדה. אליפות ב-1997 עם בית"ר ושפם, אליפות שרוכים וגביע עם הפועל תל אביב, ומאבק אליפות ירוק בעונה האחרונה של המילניום. התקרית עם בניון השליכה לפיטוריו של השריף וליצירת כדור שלג שנמס רק בפברואר 2012, עם המינוי המחודש לקבוצה מהבירה. "בכל פעם שלא הלך לי טוב", אומר כהן, "התקשורת השתמשה בקטע של בניון". מצטערים, אלי, אבל המספרים מסכימים עם התקשורת.
כל העולם וסגנו מחמיאים לאלי כהן. על מוסר העבודה, על המקצועיות, על ההוגנות. אבל העובדות מדברות בעד עצמן: במשך כמעט עשור, אף אחד בכדורגל לא סמך על אלי כהן שיוביל את הקבוצה שלו. אחרי טראומת בניון, השריף ברח עד הפועל פתח תקוה, והשלים שם עונה. אבל בעשר השנים הבאות השריף יבלה רק עונה אחת שלמה באותו מקום עבודה. הוא יצטרף לשש קבוצות באמצע העונה, ייפרד משש באמצע העונה שלוש מתוכן יירדו ליגה לאחר הטראומה. בין 2001 ל-2005 יהיו לו רק 13 ניצחונות ליגה. בין קיץ 2007 לחורף 2012, אלי כהן ינצח רק בשני משחקי ליגה. בין 2001 ל-2011, רק שתי קבוצות יקראו לו בפתיחת עונה.
ברוכים הבאים לחור השחור.
"הוא אף פעם לא ישב על הווריד, לא התעלק על כסף ולא על משך חוזה"
לפני יותר מ-10 שנים, באמצע עונת 2001/02, וכהן חוזר לבית"ר לראשונה מאז עונת האליפות. השריף השאיר את הירושלמים בליגה, ובקיץ רצה לבנות קבוצה משלו. בין היתר הוא רצה לצרף את ברונו רייס ובלסינג קאקו, שיהפכו את הקישור שלו לאבן. לטענתו, מאיר פניג'ל, הבוס אז, הפיל את העסקאות המדוברות. כהן המשיך לדרוש רכש, ולא נענה. כשראה שהמצב לא משתנה, הרים ידיים והלך באמצע העונה. בית"ר של ז'אן טלסניקוב וחנן אזולאי סיימה את הדרך במקום התשיעי, על הגחון.
2003/04. מכבי נתניה של גילי לנדאו עשתה 0:0 באשדוד והפור נפל: המאמן הולך הביתה. השריף הגיע לקופסה ,והמשחק הראשון שלו, ב-24 בינואר בוסרמיל, נגמר בהפסד להפועל באר שבע. זה היה באמצע חלון ההעברות, כהן רצה לעשות שינויים, אבל לא היה לו זמן ולא כסף. על הבאזר הוא חטף שלושה זרים, מלאדן קובאצ'יץ', ולדימיר קוז'ול וכריסטיאן באררה. לפי הדיווחים, השריף בקושי הספיק לראות את האחרון, אם רק היה יודע שהרזומה של באררה כולל את הליגה החמישית בארגנטינה. אנשים מספרים שהוא בקושי היה כדורגלן.
כהן ניצח את מכבי פתח תקוה 0:3, ואז הפסיד בשלושה משחקים רצופים. "היו מלחמות בתוך ההנהלה", הוא מספר. "היה לי שם חודש נוראי, זה נהיה גועל נפש. המועדון קרס מבחינה ניהולית ולא היה עם מי לדבר במצב הזה". אחרי ההפסד לאחי נצרת, הוא והבוס אשר אלון נכנסו לרכב של קובי בלדב והשלושה נסעו דרומה. תוך כדי שיחה, כהן השליך את הפצצה. אלון ובלדב לא עמדו בדרכו. "הוא עשה כל מה שאפשר", מפרגן אלון. "הוא הביא זרים ולא פגע איתם, זה לא עבד והוא לקח אחריות. אלי כהן תמיד היה בסדר עם הקבוצות שהוא עבד בהן. תמיד. גם עם הבעלים. הוא אף פעם לא ישב על הווריד, אף פעם לא התעלק על כסף או על משך חוזה. כשראה שלא הולך הוא אמר 'בוא ניתן צ'אנס למישהו אחר שיכניס רוח אחרת'. הוא אחלה גבר, ואני מבסוט בשבילו על איך שהולך לו בבית"ר. בכדורגל צריך מזל וסבלנות, ועכשיו הוא מצא את שני הדברים".
ראובן עטר החליף את כהן בנתניה, שירדה ללאומית בתום אותה עונה.
"כנראה שהיה רשום למעלה שנרד ליגה"
כהן ישב בבית, הרי בקיץ לא קוראים לו, והטלפון צלצל רק באמצע העונה הבאה, כשאלי גוטמן סיים את תפקידו בבירת הנגב. השריף הגיע לבאר שבע אומללה, ובמהרה רשם ניצחון יוקרתי על הפועל תל אביב. ואז הכל הפסיק לעבוד. השוער הראשון ניר רחמין קרע את הרצועה, מאור אלבז נזרק לבין הקורות, והתוצאות היו בהתאם. "בשלב מסוים היה נראה שכהן לא מצליח לייצר אנרגיות חדשות", אמרו בבאר שבע, "והיה לחץ גדול להחזיר את לופא קדוש". באר שבע גם כך היתה בצרות. היו בעיות ניהוליות, והאוהדים התרכזו בעיקר בלמחות נגד שלטונו של אלי זינו. אותו זינו פיטר את כהן לאחר 17 משחקי ליגה בתפקיד.
"אני זוכר את כהן לטובה", אומר זינו, "למרות הירידה. הוא בא והשקיע שעות בטקטיקה. הוא היה מקצוען, חיובי, מתודי. אין מילת גנאי עליו. אבל לפעמים הדברים לא נדבקים והחלטנו ביחד על פרידה. הוא היה ממש הוגן ורצה שהקבוצה תישאר בליגה. הוא ויתר על כסף בשביל הקבוצה".
גם זינו מפרגן, ולא מופתע מההצלחה העכשווית של כהן. "כשהוא בונה קבוצה", הוא אומר, "הכל הרבה יותר טוב. אצלנו הוא קיבל מוצר מוגמר וזה לא עבד. כנראה שהיה רשום למעלה שנרד ליגה". באר שבע אכן ירדה, למרות לופא קדוש. כהן ישב בבית כמעט שנתיים, עד שהגיעה ההצעה ממכבי תל אביב. אז, 2006/07, הוא העביר את העונה המלאה היחידה בתקופת החושך, והוא העביר אותה טוב. מקום שלישי, 11 נקודות מהאלופה בית"ר ירושלים. כהן המשיך לעוד עונה בצהוב.
הוא בחיים לא ציפה שהבום יבוא מהר כל כך.
"אלי כהן מאמן העונה. אקח אותו לאמן באנגליה"
חרפת סנטה קולומה היתה גדולה מנשוא, ובושת ארצ'יאספור (1:1 ביתי מול קבוצה מהליגה השנייה בטורקיה) עצבנה את ההנהגה הצהובה עוד יותר. כששני מחזורי הליגה הראשונים הניבו תיקו ביתי מול אשדוד והפסד למכבי פתח תקוה, כהן פוטר.
"בזמנו הייתי מנהל די טרי וכנראה שהייתי צריך לתת יותר גב בנושא המקצועי", מודה רוני מאנה, שקיבל אז את ההחלטות במכבי תל אביב. "אבל אני לא פיטרתי את אלי כהן. אני לוקח עליי חלק מהאשמה, אבל לא אני האיש שלחץ על ההדק". אז מי לחץ? "זה היה בהסכמתו המלאה של לוני הרציקוביץ', ובשותפות עם אבי נמני. כהן לא פוטר על רקע מקצועי. הוא פוטר על מנת ליצור זעזוע".
המהלך אכן זעזע. את כהן יותר מכולם. מאז הפיטורים ועד המינוי בבית"ר, השריף ינצח בשני משחקי ליגה בלבד במשך חמש שנים. כיום, מאנה היה פועל אחרת. "במבט לאחור", הוא אומר, "יכול להיות שטעיתי. שיהיה ברור אלי כהן הוא מאמן העונה שלי. מה שהוא עושה בבית"ר, בסגל הזה, איך שהוא בנה שם הכל, זה פשוט מדהים. כל ההצלחה של בית"ר העונה זה הוא. בעזרת הקשרים שלי אני גם יכול לסדר לו בקלות קבוצה באנגליה. אם אני הייתי קונה את בית"ר, והייתי קרוב לכך, הייתי מחתים אותו לשלוש שנים כבר היום. הוא יהיה המום, אבל זה נכון. אני יודע שהוא לא אוהב אותי".
השריף אכן כעס על מאנה, אבל הטינה הופנתה בעיקרה כלפי נמני. המתיחות, אם לפרש את העקיצות בתקשורת, נשארה עד לעת הזו.
"הוא לא מתפרנס רק מכדורגל. הוא לא אוהב לבוא לקבוצות שלא הוא בנה"
בהמשך אותה עונה נקרא השריף לדגל בני יהודה. אבל גם שם זה היה קצר. 12 משחקים, ניצחון אחד, ונטישת הקבוצה כשהיא במקום האחרון. כהן מספר שמה שהדאיג אותו יותר מהיכולת של שחקניו היה חוסר האמון של ההנהלה. לא בו, אלא בקבוצה. "היה נראה שהם מיואשים", אמר. "נראה שהחליטו שם שכבר ירדנו ליגה, שכבר מתכננים את העונה הבאה. הייאוש הזה גרם לי ללכת".
"אלי כהן הוא לא מאמן טוב", אומר הבוס הכתום משה דמאיו, "הוא מאמן מצוין. הייתי בטוח שהוא יחזור להצליח ואני שמח בהצלחתו. אצלנו הוא ניסה, לא הצליח ולקח אחריות. הוא אחד המאמנים הטובים בארץ, ולפעמים אתה נקלע לתקופות לא טובות. אין חרטה, הוא רצה לעזוב. הוא בחור שלא מתפרנס רק מכדורגל וחשב שאם יילך זה יעזור".
הנקודה של "לא מתפרנס רק מכדורגל" חזרה כמעט מול כל אדם שדיבר לכתבה זו. כהן, בניגוד לרבים בביזנס, לא מחכה בלחץ למשכורות מהקבוצה. ברשותו נכסים רבים, הוא משקיע בנדל"ן ובבעלות המשפחה חברות שונות. וכנראה שכשאתה לא מפחד לגורלך, קל הרבה יותר לקום וללכת. ואת זה כהן עשה לא מעט.
עוד עונה עברה, והפעם מי שקרה לו באמצע הדרך היה חברו הקרוב איזי שירצקי. רב"ש עזב לקרית שלום, ומישל דיין לא סיפק את הסחורה. כהן הוזעק צפונה, כייף עם השחקנים בטיולי טרקטורונים והשתכשך עמם בנחלים, אבל ההפסדים המשיכו להיערם. גם שם הוא ספר ניצחון אחד בלבד. הפסד להכח רמת גןף שהוריד את הקריה למקום האחרון, סיים את ההרפתקה הצפונית של השריף כבר לאחר 12 משחקים. כדי שהחברות עם שירצקי לא תיפגע, כהן שוב ויתר, שוב ירד מהפודיום. רב"ש המפוטר ממכבי חזר הביתה, ולא הצליח להציל את הקבוצה.
"הוא ניסה לשנות דברים מהר", נזכר בני בן זקן, אז שחקן בקבוצה, "הוא שחרר את עדן בן בסט ועבאס סואן וניסה לבנות מחדש. הוא היה צריך זמן, אבל לא היה זמן. אחרי המשחק מול הכח קראנו באינטרנט שהוא כבר לא המאמן שלנו. בוודאות, אלי כהן הוא מסוג המאמנים שיש להם את הדרך שלהם. הם לא עושים הוקוס פוקוס. בשנתיים-שלוש רואים מה הם יודעים לעשות".
בבית"ר, נכון לעכשיו, כל מה שלא עבד במקומות אחרים, עובד, וכל מה שעבד במקומות אחרים, עובד. כהן הגיע בעונה שעברה, הציל את הקבוצה, ושוב, בקיץ, עמד על שלו. רק כשראה שיש בסיס, שאפשר לבנות לעתיד, הסכים להישאר. כל עוד לא היה בטוח שהמבוקשים שלו ביניהם חיים מגרלשוילי, חן עזריאל, שי חדד ועמית בן שושן יישארו, הוא הודיע שהוא לא יישאר. הוא עמד על הרגליים האחוריות, כולל מול גל יוסף, כדי לוודא שרק השחקנים שהוא רוצה יהיו בבית"ר וכדי שהשחקנים שהוא לא רוצה לא יהיו. והנה, הערב מכבי תל אביב מגיעה לרמת גן, בית"ר ירושלים מדהימה בצמרת, ואלי כהן עדיין כאן.
עשור חדש לפנינו?
אלי כהן, תקופת החושך
הטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
נתונים: אתר דריבליסט