לפני כחודש, בערב הבחירות האחרון בארצות הברית, נייט סילבר הפך לגורו לסטטיסטיקה ולסלבריטאי, לאחר שחזה במדויק את התוצאות בכל 50 המדינות. סילבר תמיד היה חובב ספורט גדול ואף החל את קריירת הסטטיסטיקה שלו בעולם הפנטזי בייסבול. ביום ראשון החולף, הוא צייץ בחשבון הטוויטר שלו שורה של נתונים, שמצביעים על כך שמארק סאנצ'ז הוא לא הבעיה היחידה של ניו יורק ג'טס השנה, אלא גם הירידה של הקבוצה ביכולת ההגנתית. לכן, חלק מהביקורת צריכה להיות מופנית כלפי הג'נרל מנג'ר מייק טננבאום והמאמן הראשי, רקס ריאן, שאחראי על ההגנה.
סילבר הציג נתונים שהראו שהרייטינג של סאנצ'ז לא השתנה יותר מדי בשנתיים האחרונות (ירד מ-75.3 ל-71.4), זאת לעומת מיקום ההגנה, שירדה מהמקום השישי בליגה לפני שנתיים עד למקום ה-26 העונה. אחת הסיבות לירידה הגדולה הזו היא כמובן פציעתו של דארל ריוויס. ההיעדרות של מגן הפינה, שנחשב לטוב בליגה בתפקידו, היא אחת הסיבות לכך שהסילונים חטפו העונה תשעה מסירות בלבד, לעומת 19 בעונה שעברה. אלא שהפציעה לא מהווה תירוץ לירידה המשמעותית בלחץ שמפעילה החולייה ההגנתית על קוורטרבק היריבה ולכמות הסאקים הדלה. ארון מייבן, שהוביל את הקבוצה עם שישה סאקים בעונה שעברה (מתוך 35 כלליים של הקבוצה), נחתך ממנה בחודש שעבר אחרי שמונה משחקים, בהם רשם תיקול בודד.
גם מצבן של הקבוצות המיוחדות של הג'טס לא מזהיר. במשחק מול אריזונה, וויליאם פאוול החזיר מולן שתי בעיטות פתיחה ל-39 יארד ואילו ניק פולק החמיץ צמד שערי שדה. כמו במקרה של ההגנה, ולא במפתיע, גם כאן יש ירידה משמעותית בשנתיים האחרונות. ב-2010, הקבוצות המיוחדות של הג'טס היו במקום החמישי בליגה ובשנה שעברה ברביעי. השנה הן במקום ה-15. תוסיפו לכך את ההתקפה, שנמצאת בחמישייה האחרונה של הליגה ביארדים ותקבלו קבוצה בינונית מינוס.
למרות המספרים החלשים, הציפייה הייתה לניצחון קל של הג'טס על הקרדינלס, שמציגים את אחד הקוורטרבקים הכי פחות מוכשרים שדרכו העונה, אם לא בהיסטוריה כולה, על מגרשי ה-NFL. ריאן לינדלי סיפק עוד משחק שייכנס לספרי ההיסטוריה ולא מהסיבות הנכונות: עשר מסירות מדויקות ב-31 ניסיונות ל-72 יארדים והבונבון: 0 מ-15 בדאון שלישי. אולי בגלל המספרים המזעזעים הללו, החליט מארק סאנצ'ז לפתוח את הלב ולעזור לאריזונה לשים נקודות על הלוח. שלושה איבודים מסר מספר שש בירוק, מה שהביא את רקס ריאן לראשונה העונה להחליט שהוא לא יכול לנצח את המשחק. במקומו של סאנצ'ז, המאמן הכניס את גרג מקלרוי, הקוורטרבק שהפסיד רק פעמיים בקריירת הקולג' שלו באלבמה וכבר בדרייב הראשון שלו במדי ניו יורק מסר לטאצ'דאון שניצח את המשחק.
"אל תאשימו את סאנצ'ז", צייץ התופס בריילון אדוארדס, פעם בג'טס והיום בסיאטל, "תאשימו את האידיוטים שמקבלים את ההחלטות. מארק הוא חיה והוא יוכיח את זה כשיקבל הזדמנות שווה". כמה שעות אחרי הציוץ הזה, אדוארדס נקרא למשרד של מאמנו פיט קארול, שבישר לו על שיחרורו מהקבוצה. חשוב לציין שהדבר נעשה ללא קשר לציוץ, אבל אפשר לשער שלפחות דלת אחת נסגרה בפני אדוארדס.
אחד מאותם "אידיוטים" אליהם אדוארדס כיוון הוא הג'נרל מנג'ר של הג'טס מייק טננבאום, שסופג את מרבית האש על היכולת המאכזבת, אך לא חושש לתפקידו: "אני לא מודאג לגבי כרגע, זה הדבר האחרון שאני חושב עליו. אני מודאג מהקבוצה וחושב איך אני יכול לעזור. אני חושב שהיו לנו השנה יותר בעיות מאשר בכל שנה אחרת". טננבאום ציין את הכתבה בה יצאו שחקנים בעילום שם נגד טים טיבו ואת הפציעות ריוויס וסנטוניו הולמס כדברים שהפריעו. לפחות בנקודה הזו, אין ספק שיש משהו בדבריו ושהמאזן של הקבוצה, שעומדת כרגע על 7:5, יכול היה להיות שונה אם שני שחקני המפתח הללו היו כשירים.
בפגרה שעברה היה זה טננבאום שהחליט להאריך את חוזהו של סאנצ'ז בשלוש שנים נוספות וגם השבוע הוא עדיין עומד מאחורי הקוורטרבק שלו ומאמין שהוא צריך לפתוח ביום ראשון מול ג'קסונוויל. "יש לנו שלושה קוורטרבקים טובים" אמר רקס ריאן לעיתונאים ולאחר מכן הצהיר שנכון למשחק הקרוב, סאנצ'ז הוא הפותח. אלא שישנם דיווחים לפיהם הבעלים וודי ג'ונסון מעדיף את מקלרוי מאחורי הסנטר ואולי זו למעשה הבעיה הכי גדולה של הקבוצה, ההתעסקות הבלתי פוסקת בנושא הקוורטרבק. כל הקרקס סביב טיבו לא עשה טוב למשיח או לסאנצ'ז ואפילו מי שנחשב לאוהד מספר אחת, אד הכבאי המפורסם, הכריז על פרישה אחרי שנקלע לעימות עם אוהדים כאשר לבש את החולצה של סאנצ'ז. כאמור, לפי סילבר הקוורטרבק הוא לא הבעיה היחידה של ניו יורק העונה ולכן, לא בטוח שזה בכלל משנה מי יפתח ביום ראשון. הג'טס צריכים לטפל קודם כל בדברים אחרים על מנת להתייצב.
עוד קבוצה עם חוסר שקט בעמדת הקוורטרבק היא פיטסבורג, אבל בעיר הפלדה מגיבים לבעיות בצורה שונה. עם כל הכבוד לראסל ווילסון וסיאטל, הניצחון הכי גדול במחזור החולף היה שייך לסטילרס, שחזרו מבולטימור עם W, במשחק בו אף אחד לא נתן להם צ'אנס בשל חסרונו של ביג בן רות'לסברגר הפצוע ומשחק האימים מול קליבלנד שבוע קודם לכן, שכלל שמונה איבודי כדור והפסד. אותה ערב עגום מול הבראונס הכניס את המאמן מייק טומלין לטירוף. הוא סירב להכיר בחיסרון של רות'לסברגר כסיבה להפסד והחליט לזעזע את המערכת, כך שכל אחד משחקניו יידע שההופעה הזו לא הייתה מקובלת. רשארד מנדנהול, שרשם צמד פאמבלים באותו משחק, הודח מתפקיד הרץ האחורי הבכיר והתפקיד עבר לג'ונתן דוויר, שהחזיר בגדול עם טאצ'דאון ל-13 יארד בתחילת המחצית השנייה.
השינוי לא נגמר ברץ האחורי ועבר גם לכוח האווירי, שם עמנואל סאנדרס הופיע לראשונה כפותח לצידו של מייק וואלאס. כאן טומלין הרוויח פעמיים, כשסאנדרס מסיים כתופס המוביל ואילו וואלאס אחראי על הקלאץ', עם שלוש תפיסות גורליות בדרייב הניצחון. מי שהוביל את הדרייב הזה הוא צ'רלי באץ', הקוורטרבק השלישי. אחרי שבאץ' זרק לשלוש חטיפות מול קליבלנד, אמר עליו טומלין: "הוא מסוגל לעשות את זה. הוא בחור ותיק, שיכול לייצר הופעות מנצחות בשבילנו". ואכן, השחקן הכי ותיק בליגה שלא משחק כבועט, סיפק הופעה מנצחת ודאג שמשחקו האחרון כנראה בקריירה יסתיים בחמש מסירות מושלמות, שהניחו את היסודות לשער השדה המכריע.
כאקט אחרון של מוטיבציה לפני המשחק, הראה טומלין לשחקניו וידיאו של ג'ון הארבו מאמן הרייבנס, מדבר בסיומו של המפגש הקודם בין הקבוצות ואומר לשחקניו שהם לא ניצחו בזכות משחק יפה או טוב יותר, אלא בזכות משחק קשוח יותר. הקשיחות, שמאפיינת את אירגון הסטילרס, היא נקודה רגישה עבור השחקנים בצהוב-שחור והיא בדיוק הסיבה בגללה הם ניצחו בבולטימור. זה היה ניצחון ענק עבור פיטסבורג, שמיקם אותה היטב במירוץ הפלייאוף. רות'לסברגר אמור לשוב כבר השבוע למגרשים, אבל המנצח הגדול של כל הסיפור הזה היה ללא ספק טומלין.
נסיים השבוע עם הקוורטרבקים של דראפט 2012, שמסתמן ככזה עליו נדבר עוד שנים ארוכות. אנדרו לאק רשם היסטוריה, כשהפך לקוורטרבק הראשון אי פעם שנבחר במקום הראשון ולא יסיים את עונת הבכורה שלו במאזן שלילי, אחרי עוד קאמבק ענק ברבע הרביעי מול דטרויט. ראסל ווילסון הוביל את הסיהוקס לניצחון חוץ משמעותי בשיקגו, הציב אותם בעמדה נהדרת במאבק על הפלייאוף ואף החזיר אותם למירוץ ב-NFC מערב. רוברט גריפין השלישי, לעיני האומה כולה במאנדיי נייט, הוביל את הרדסקינס לניצחון שלישי רצוף, הפעם על האלופה ניו יורק ג'איינטס וגם בבירה רואים את הפוסטסיזן ביום בהיר.
הגדולה של השלישייה הזו היא שאת ההישגים הם עושים עם הרגליים, לא פחות מאשר עם הידיים. מלבד שני דרייבים בני 97 ו-80 יארדים שהוא הוביל, ראסל ווילסון הביך את הגנת שיקגו עם המהירות של, כשגבר פעם אחר פעם על הההגנה העייפה של היריבה וסיים את המשחק עם 71 יארדים קרקעיים. כך גם לגבי גריפין, שרץ ל-72 יארדים (כולל ריצה אחת ל-46). היה מדהים לראות איך ג'ייסון פייר פול, אחד משחקני ההגנה האתלטים בליגה, ניצב כאוב ומיואש אחרי ניסיון כושל להשיג את RG3. לאק הסתפק אומנם ב-33 יארדים "בלבד" בריצה, אבל עבד שעות נוספות בניסיון להאריך את המהלכים, לצאת מהפוקט ובעיקר להימנע ממפגש עם נדמוקונג סו או ניק פארלי. זה עבד בגדול, במיוחד בדרייב הניצחון, בו כל מסירה של לאק הייתה מחוץ לפוקט.
כבר נתקלנו בעבר בקוורטרבקים שמסוגלים לשלב את הכישרון ברגליים ובזרועות שלהם, כמו סטיב יאנג או מייקל ויק לפרקים. אלא שכאן לא מדובר בקוורטרבק בודד, אלא בטרנד של מחזור שלם. לכל שלישיית הצעירים הזו, כמו גם לריאן טניהיל ממיאמי, יש יכולת אתלטית שלא קיימת אצל טום בריידי או פייטון מאנינג. אולי זו הסיבה שג'ים הארבו מעדיף ללכת עם קולין קפרניק במקום אלכס סמית', בתקווה שייתן לו מימד נוסף מלבד המסירה (קפרניק רץ ל-84 יארד בהפסד סן פרנסיסקו לסנט לואיס). כשמסתכלים הלאה, אל הדראפטים הבאים, רואים שהמצב לא שונה. כוכבי המכללות של היום, שחקנים כמו ג'ינו סמית', טאג' בויד, מרקוס מאריוטה, קולין קליין וכמובן ג'וני "פוטבול" מאנזיל, רצים בלי פחד ובלי הכרה ובינתיים, אל תגידו שלא אמרנו: מחזור 2012 הולך להיות היסטורי ואולי גם לשנות את פני המשחק כולו.
פוטבול בוואלה! ספורט
