קצת מוזר ששון פייטון עוד לא חתם על חוזה חדש בניו אורלינס. הרי מה מונע ממנו לעשות זאת? כולם דיברו על כך שבטוח יחזור ועד כמה הוא אוהב את מה שבנה שם וכו'. אפילו הבעלים של הקבוצה אמר שהוא לא רואה בעיה להחזיר את פייטון עם חוזה ארוך טווח, תוך שהוא מציין את החיבור הנפלא.
אז אם יש כזאת אהבה גדולה, למה בדיוק פייטון מחכה? סוכנו של פייטון טען השבוע שכרגע הם דנים בתנאים המקדימים לקיום משא ומתן. קצת מוזר, בהתחשב בכך שהליגה לא הטילה שום מחסום או תנאי לחזרתו של פייטון לקבוצה. לא נראה שהוא רוצה יותר כסף, הגיוני יותר שהוא ממתין לראות איזו הצעות עבודה הוא יקבל ממחוזות עשירים אחרים. מחוזות הנפט של ג'רי ג'ונס בדאלאס, שעתיד מאמנה ג'ייסון גארט תלוי כחוט השערה, אולי פילדלפיה, שם אנדי ריד כבר לא ימשיך. כמו שכבר נכתב בעבר, נראה שהשידוך של פייטון לדאלאס הוא הכי טבעי ויעזור למאמן להרחיק את עצמו מפרשת הבאונטי הבזויה. בינתיים, פייטון ראה מביתו את רצף המשחקים של בריס עם ט"ד נגמר, ויותר חשוב, את אטלנטה מרסקת לניו אורלינס את שבבי תקוות הפלייאוף ובכך גם סותמת את הגולל על העונה של הסיינטס.
אי אפשר שלא להתייחס לרצח המזעזע שהיה בקנזס סיטי. כל עוד לא בקיאים בפרטים, עדיף להימנע מלצאת בהצהרות, אבל אין הצדקה למעשים קיצוניים שכאלה, על אחת כמה וכמה כאשר בתמונה נמצאת זאטוטה בת שלושה חודשים. פה בעצם הטרגדיה האמיתית: ילדה בת שלושה חודשים, שברגע של טירוף מצד האב נותרה יתומה. מצד אחד, אפשר להבין את רצון קנזס סיטי והליגה להמשיך בעסקים כרגיל, לקיים את המשחק ולכמה שעות לפחות לנסות להדחיק ואולי לשכוח את האירועים הטראגיים שהתחרשו פחות מיממה לפני כן. מצד שני, מעולם לא היה מקרה שבו שחקן פעיל מבצע אקט כזה של טירוף, וכשמדובר בשתי קבוצות בלי שאיפות פלייאוף והתוצאה ביניהן לא תשפיע על מאבקי המיקום, אולי היה מקום להזיז את המשחק יום או יומיים קדימה, או בכלל לבטלו ולאפשר לשחקני קנזס סיטי להתאושש מהטראומה.
נו, אז עוד שבוע, עוד הפסד של פילדלפיה, ובדיוק כמו בשבועות האחרונים, גם הפעם נמצא שעיר לעזאזל על ידי אנדי ריד. אחרי שמתאם ההגנה חואן קסטיו עף וגם באבין הודח, הגיע תורו של מאמן קו ההגנה. הסיבה? וושבורן לא היה מרוצה מכך שריד חתך את באבין ובעבר היה צוחק עם השחקנים על קסטיו. אחלה דרך לפתור בעיות. ריד, במעשיו האחרונים, מתחיל להזכיר דיקטטוריים שמרוב פרנויה דאגו להעלים מסביבתם המיידית כל אחד שרק העז להתנגד, ודאגו להקיף עצמם באנשים נאמנים לשלטון כמו זה שיחליף את וושבורן, טומי בראש, שעבורו זה הסיבוב השלישי בעיר האחווה וסיבוב שני עם ריד.
הגיע הזמן שריד יסתכל במראה ויבין שמי שאשם במצבה של פילדלפיה זה הוא. אם עד לפני שבועיים-שלושה עוד היה ספק, עכשיו כבר ברור ששלטונו ייגמר בסוף העונה. הוא אולי היה מקבל עוד עונה של להיות או לחדול בליווי רצועה קצרה מהבעלים, אבל התצוגות של קבוצתו כל כך גרועות, ולכן הזדמנות אחרונה הוא לא יקבל. רגע לפני שהוא יוצא מהדלת, ריד קיבל החלטה טובה והיא שויק ישאיר את ישבנו צמוד לספסל לשארית העונה וניק פולס יפתח. זו החלטה אמיצה וטובה להמשך הדרך של האיגלס.
ריד גם לא אשם בפציעות שפקדו את הקבוצה, אבל הוא לא נערך אליהן. זו לא אשמתו שלהגנת המסירה יש יותר חורים מאשר למסננת. זו כן אשמתו ששחקנים שמקבלים המון כסף לא מתפקדים ובעצם נהיו פרילנסרים בחלק האחורי. אז לא משנה איך מסובבים את הדברים, בסוף הכל מתנקז למקום אחד - אנדי ריד.
המשחק בין הג'טס לקרדינלס היה אחד האירועים הקומי-טראגיים של העשור האחרון. פשוט בדיחה מה שהלך שם, כשמי שצפה הרגיש כאילו הוא נמצא במסע בזמן וחזר לשנות ה-50. בקרקס הנודד על שם הג'טס נמצא אשם, הם סופסוף ספסלו את מארק סאנצ'ז. הוא באמת היה מחריד במשחק האחרון, אך לגמרי לא בטוח שמעכשיו עד תום העונה הישבן של המקסיקני יהיה צמוד לספסל. אם נלך לפי דברי רקס ריאן ממסיבת העיתונאים, יש לג'טס לא אחד ולא שניים, אלא שלושה ק"ב טובים והם במצב יותר טוב ממרבית הליגה. כנראה שההגדרה שלו לטוב שונה מאצל שאר האנושות.
אבל האם סאנצ'ז הוא באמת האשם העיקרי במצב הקבוצה? ברור שלא, הוא רק חלק ממכלול של כשלים. הוא יכול לשחק טוב יותר, קבלת ההחלטות שלו ויכולת הדיוק יכולים להשתפר והוא לא באמת כזה גרוע. כרגע הוא מרוסק מנטאלית ורמת הביטחון העצמי שלו נושקת לדשא. האשמים הגדולים הם מנהלי הקרקס רקס ריאן ומייק טננבאום, שכמו ריד צריכים להסתכל במראה ולעשות חשבון נפש עמוק, לחשוב האם באמת נתנו לסאנצ'ז את הכלים, כמו בעונתו הראשונה והשנייה, על מנת להיות ק"ב סביר בליגה, שלא לדבר על טוב. האם בכל שנותיו בליגה הוא קיבל הדרכה ממאמן ק"ב בכיר? האם באמת ניצלו כמו שצריך את בחירות הדראפט ובחרו שחקנים מתאימים, והאם הם יצאו לשוק החופשי והצליחו להביא שחקנים שמתאימים לפילוסופיה ההגנתית וההתקפית של הקבוצה?
המציאות העגומה היא שרמת הכישרון משני צדי הכדור הולכת ודועכת מעונה לעונה. ריאן וטננבאום באמת חשבו שטיבו יכול לעזור במשהו? הרי הוא גימיק ויכולותיו בתור ק"ב בליגה שוות בערך ליכולות שלי לפתור נוסחאות בפיזיקה גרעינית. אז לנוכח הדברים, יש מצב שלא הכל אבוד וניתן יהיה בעתיד, עם קבוצה חדשה, מאמן אחר, סביבה יותר תומכת לשקם את המקסיקני ואולי אף להביא אותו למצב של אלכס סמית'. מה שמוביל אותנו לסמית' עצמו.
כל הכבוד, ג'ים הארבו. באמת החלטה אמיצה נכונה, שללא ספק נולדה ברגע של גאונות, לפתוח עם קולין קפרניק. לא רק שהוא קיבל תצוגת עילית מהקוורטרבק נגד סנט לואיס האומללה, הוא גם יוצר לקבוצה מומנטום חיובי ושקט תעשייתי לקראת הפלייאוף. ועכשיו, אחרי הציניות, הגיע הזמן להיות קצת רציניים. אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו סמית' היה משחק, אך ספק אם היה מבצע את הטעויות שביצע קפרניק. זה מסוג המשחקים שאסור לניינרס להפסיד, בייחוד כשהם רוצים נואשות את שבוע החופש בפלייאוף.
לאחר המשחק הארבו האשים את צוות האימון, שלטענתו טעה בבחירת המהלך שהוביל לאיבוד הכדור שהעניק שמונה נקודות לראמס. אדון הארבו, לך אין מילה בנושא? כעת, אחרי ההרכבה של קפרניק, הנזק כבר נעשה ומה שהחל עם "נלך עם היד החמה", יצר רצף השתלשלות שבסיומו המאמן מחויב לקפרניק. אם ירצה לחזור לסמית, הוא רק יגדיל את הנזק. ידיו כבולות ונותר לו רק להתפלל שההימור הזה לא יתפוצץ לו בפרצוף, ובמקום להישאר עם יד חמה הוא ייוותר עם יד מרוחה בחמאה, כאשר עוד עונה תחליק מבין אצבעותיו.
אי אפשר, כמובן, שלא לדבר על תופעת הקולטס. אין ספק שהם כבר עכשיו עומדים על מאזן שבתחילת העונה יכלו רק לפנטז עליו. אכן, בחלק מהמשחקים הם נזקקו להרבה מזל ואהבה מאלת הפוטבול שיושבת במרומים, אבל ניצחון הוא ניצחון ולא ממש משנה הדרך בה זה הושג. רק דבר אחד מטריד: אוטוטו הם יבטיחו לעצמם מקום בפלייאוף, השאלה הנשאלת היא האם הם לא קופצים מעל הפופיק?כמה זמן הם יצליחו לסחוב עם ההשראה שמביא צ'אק פגאנו החולה? האם הקולטס לא עשו קפיצה קדימה של שנתיים וכל ההצלחה המוקדמת הזאת תפגע בהם בהמשך? יש תהליך התבגרות, או בשלות, אם תרצו, שקבוצות צריכות לעבור. את ההתרסקות חזרה לכדור הארץ בעונה הבאה אפשר לראות מעכשיו.
מה עובר על הג'איינטס? בשבוע שעבר הם פירקו ללא רחמים ובצורה מאוד מרשימה את גרין ביי במשחק הצהרה, והשבוע הייתה להם הזדמנות לסגור כמעט סופית את הבית והם עשו במכנסיים. זה לא שההגנה שיחקה כזה גרוע, זו ההתקפה השבלונית שלא מייצרת טאצ'דאונים ברד-זון. פעם אחר פעם הג'איינטס נאלצו להסתפק בשערי שדה במקום לשים שבע נקודות נקודות על הלוח.
קווין גילברייד אמר השבוע שהוא רואה את עצמו כמתאם ההתקפה הטוב בליגה. אז אמר. הוא אולי אחד הטובים ביותר בכל הקשור בלהניע את הכדור מקו ה-20 לקו ה-20, אבל ברגע שההתקפה נכנסת לרד זון היא לא מסוגלת לתרגם את זה לשבע נקודות, בעיה שחוזרת לכל אורך השנים האחרונות. מפתיע שלמרות הדגש על העניין, הם לא מצליחים להתגבר על הסוגיה. הכחולים שוב הראו שבכל הקשור בלירות לעצמם ברגל אין שני להם בליגה וכל השאר רק מתחזים, כשגם ספגו עבירות בכל פעם שהייתה להם הזדמנות לפתוח פער משמעותי. הסוגיות הללו יעמדו במוקד ההתעסקות של טום קופלין ולהקתו בשבוע הקרוב. והם יצטרכו לתקן את זה מיד, אחרת יהיה להם קשה להתמודד מול ההתקפה של ניו אורלינס.